מאז תקופת ג'ומון בהיסטוריה היפנית, דמויות הדוגו ריתקו את האדם. דמויות הדוגו הן דמויות מופשטות עם מאפיינים אנושיים או של בעלי חיים ומתוארכות אלפי שנים לאחור. דמויות אניגמטיות אלה לכדו את דמיונם של הסטוריונים, ארכיאולוגים והציבור כאחד. הן חוליה מרתקת בתקופה המסתורית אך המדהימה, תקופת ג'ומון (12,500-300 לפנה"ס) של ההיסטוריה היפנית. דוגו היו ציידים-לקטים, קשורים קשר הדוק לחקלאות והתפתחו כדמויות של אלוהות אמא אדמה, אשר סגדו לה בתפילה לקציר פורה, תפוקה ופריון.
נראה כי דמויות חימר יפניות אלה הופיעו לראשונה בימיה הראשונים של תקופת ג'ומון, לפני כ-13,000 שנה, והתפתחו בצורה המהירה ביותר בין אמצע תקופת ג'ומון (3000-2000 לפנה"ס) לתקופת ג'ומון האחרונה (1000-400 לפנה"ס), במהלכה נוצרו דוגו רבים בעלי מאפיינים ייחודיים. לדוגו היפני יש מאפיינים מובחנים המבדילים אותו מדמויות פולחניות עתיקות באירופה או במערב אסיה.
הדוגו התגלו לראשונה בחלק הצפוני ביותר של הונשו במאה ה-17. בזמן ששוגונות טוקוגאווה התבססה, בחלק המוקדם יותר של המאה הזאת, החלו להיחשף ממצאים מוזרים בקמגאוקה (Kamegaoka) בחצי האי צוגארו (Tsugaru Peninsula). האובייקטים נוצרו בתקופת ג'ומון האחרונה, המכונה לעתים קרובות תרבות הקמגאוקה.
יומן מצפון הונשו, אירוקו ניקי (Eiroku nikki) מ-1623, מתאר את מציאתה של דמות חרס. ממצאים כאלה לא היו ייחודיים, וקצב הגילויים התגבר בחלק האחרון של תקופת אדו (1603-1868), כאשר אספני עתיקות חובבים פיתחו תשוקה לאיסוף שרידים מוזרים אלה מהעבר הקדום, שאותם הם בדרך כלל ראו כשרידים מ'עידן האלים' (הזמן הנחשב לתקופה שבין בריאת איי יפן לכינון שלטון הקיסרים המיתולוגיים). רק בתום משטר השוגונות, והשבת השלטון הקיסרי בשנת 1868, החלה להתפתח הבנה חדשה על עברו הקדום של הארכיפלג.
דמויות החימר התפתחו במסגרת המסורת המוקדמת ביותר של ייצור כלי חרס בעולם, הנמתחת עד לסביבות 12,500 לפנה"ס. הן נוצרו על ידי תרבות ג'ומון, מלקטים פרהיסטוריים מהיערות שכיסו את הארכיפלג היפני. מחקרים מצביעים על כך שאנשי תרבות ג'ומון חיו מכווננים עם עונות השנה ושיתפו את עולמם הטבעי העשיר עם הרוחות.
מאז תקופת אדו (1615-1868), הדוגו המשיך להיחפר מאתרים רבים ברחבי יפן, הדוגמאות הטובות ביותר מגיעות ממרכז ומצפון הונשו. יותר מ-1,000 דוגו התגלו בכל אחד משני האתרים העיקריים, שקאדו (Shakado) במחוז יאמאנאשי וסנאי מרויאמה (Sannai Maruyama) במחוז אאומורי, אולם ממצאים אלה התגלו בעיקר בשברים. נכון לשנת 2009, המספר הכולל של דמויות הדוגו המוכרות היה כ-18,000.
הדוגו עשויים מחרס איכותי ומגיעים במגוון צורות המציגות לעיתים קרובות עיטורים מורכבים ועיצובים גיאומטריים. הטכניקות כוללות עיצוב, יישום חימר, סימון עם סיבי צמחים (jomon פירושו 'מסומן בחוט') ומירוק. אחת הדמויות השלמות הגדולות ביותר, הוקאידו מצ'ובונאינו (Hokkaido from Chobonaino), היא בגובה של 42 ס"מ. עם זאת, נמצאו גם שברים של דמויות גדולות בהרבה שגובהן במקור היה יותר ממטר אחד; דוגמה כזו היא ראש מתקופת ג'ומון המאוחרת מאתר שידנאי (Shidanai) במחוז איווטה, המסווג כנכס תרבותי חשוב.
בנוסף לעיטורים המורכבים, כמה מהדוגו נצבעו - בדרך כלל בפיגמנטים אדומים - או שכוסו בלכה. הם יכולים ללבוש צורות מסקרנות ומושכות, עם עיצוב פרצופים בצורת לב או ראשים משולשים מחודדים. חלק כורעים, אולי בלידה, נראה שאחרים מתפללים, ויש כאלה שככל הנראה עוטים מסכות, כמו הדוגו המפואר בעל המסכה החלולה שהתגלה בשנת 2000 במחוז נגאנו. ברבות מהדמויות ניתן לזהות מאפיינים נשיים, בעוד שאחרות נראות פחות ספציפיות במגדר. כל הדמויות עשויות להיות חלולות או עשויות מחימר מלא.
השאקוקידוגו (Shakōkidogū), או "הדוגו בעל משקפיים", נוצרו בתקופת הג'ומון, והם כל כך מוכרים עד שרוב היפנים השומעים את המונח דוגו, זה הדימוי שעולה בראשם. השם shakōki (פשוטו כמשמעו "מכשיר חוסם אור") מקורו בעיני הדמויות הדומות למשקפי השלג האינואיטיים המסורתיים (Inuit snow goggles). מאפיין בולט נוסף של הדמויות הוא הישבן, החזה והירכיים הנשיים המוגזמים. יתר על כן, הבטן מכוסה בדוגמאות, שרבות מהן צבועות בוורמיליון (Vermilion). הדמויות הגדולות יותר חלולות. דמויות לא שבורות הן נדירות, ולרובן חסרה זרוע, רגל או חלק גוף אחר. במקרים רבים החלקים נחתכו.
קיימת מחלוקת לגבי משמעות הדוגו לאנשי ג'ומון ואופן השימוש בהם, במיוחד משום שנראה שרבים נשברו במכוון לפני שפוזרו או נקברו. למעשה, הם כנראה מילאו מגוון שימושים: כהתגלמויות של רוחות, שכובדו ונערצו; נקברו לפעמים עם המתים כדי להדריך אותם לעולם הבא; וברוב המקרים נשברו במהלך השימוש בהם בטקס הג'ומון או אחריו. טקסים כאלה נועדו אולי להבטיח לידה בטוחה, או להבטיח ציד מוצלח.
בגלל האופי החידתי של הפסלונים, קיימות תיאוריות רבות בעלות אופי לא מדעי בנוגע למראה המעוטר שלהן, ויש המשערים שהמראה הפיזי קשור לחליפות ולציוד של אסטרונאוטים של ימינו. אחד התומכים העיקריים, אריך פון דניקן, כתב כיצד לדוגו (המכונה בטקסט "הפסל היפני של טוקומאי") "...יש רצועות מודרניות וצמצמי עיניים על קסדתו", ייחוס שנעשה כחלק מהפרק האחרון בספר "מרכבות האלים" מ-1968.
במאה ה-20, הדוגו שימש מקור עוצמתי להשראה אמנותית, ובעשורים האחרונים הם אף הופיעו בקומיקס מאנגה ובמשחקי מחשב. זוהי עדות לכוחן של דמויות אלה כי הן יכולות לשמש בו זמנית כסמלים של יפן הפרהיסטורית, כיצירות אמנות מרתקות וכגיבורים בתרבות העכשווית.
מקורות:
