"בנסיבות לא ידועות": התעלומה של שרידי האדם הקדומים ביותר שנמצאו באנטארקטיקה

למעט תחנות מחקר או משלחות מזדמנות, בני אדם מעולם לא התיישבו באנטארקטיקה. אמנם ישנן עדויות לכך שהיבשת הייתה בעבר בית ליערות גשם, ביצות ודינוזאורים, אך כאשר בני האדם הקדמונים יצאו מאפריקה, המקום כבר היה קר ומרוחק מכדי לאפשר מגורי אדם ללא ציוד מודרני.

ישנם רמזים לכך שהספן הפולינזי אוי-טה-רנגיאורה, שמופיע באגדות מאוריות, הגיע ליבשת במאה ה-7 לספירה. האגדה מתארת את יורד-הים מגיע ל"מקום ערפילי וחשוך שהשמש לא נראתה בו", ומתארת סביבה קפואה וחשופה - דבר שגרם לחוקרים להניח שייתכן והוא חצה מים אנטארקטיים ואולי אף ראה את היבשת עצמה.

אך התיעוד המאומת הבא של אנטארקטיקה הגיע רק בשנת 1820, כאשר החוקר הרוסי פביאן גוטליב פון בלינגסהאוזן דיווח על ראיית "חוף קרח בגובה קיצוני" במהלך משלחת לאזור. בעשורים ובמאה שלאחר מכן, המשיכו בני אדם לחקור את היבשת, לעיתים במחיר חייהם. זו הסיבה לכך שכה מוזר שכבר בשנות ה-80 גילה מדען שרידי אדם באנטארקטיקה - אישה צעירה שלפי ההערכות מתה בין השנים 1819 ל-1825.

"ב-7 בינואר 1985, בשעה 16:35, במהלך איסוף פסולת ימית על חוף יאמנה (Yamana) בחוף הכף, עשיתי את הגילוי הראשון של שרידי אדם: גולגולת שקבורה למחצה באזור הסלעי-חולי של החוף", הסביר דניאל טורס נבארו, פרופסור לביולוגיה ומדעי הטבע באוניברסיטת צ'ילה, במאמרו.

"רק החלק הפריאטו-אוקסיפיטלי היה גלוי, בעוד שהאזורים הפרונטלי, נאזו-מקסילרי והפריאטלי היו קבורים בחול. פני השטח של האזור הגלוי היו ירקרקים בשל התפשטות מיקרו-אצות. למרות זאת, בעת חילוץ הגולגולת היה עדיין ניתן להשיג שני מקטעים מקסילריים עם שיניים שמורות היטב. חיפוש יסודי לא הביא למציאת שתי השיניים החותכות המרכזיות, וגם חיפושים נוספים בסביבה לא הובילו לגילוי שרידים אנושיים נוספים (לסת תחתונה, חוליות וכו')".

בדיקות ראשוניות הראו שהגולגולת שייכת לפרט צעיר, ככל הנראה אישה. אך לא מוצאים כך שרידי אדם באנטארקטיקה. טורס נבארו ואחרים חזרו לאורך השנים לאתר ולסביבותיו, ומצאו עצמות נוספות, כולל עצם ירך באתר סמוך. הצוות הניח ששאר שלד האישה פוזר באופן נרחב לאורך חוף יאמנה.

לפי הניתוח של הצוות, היא הייתה ככל הנראה מצ'ילה, ומתה בין השנים 1819 ל-1825. אז איך היא הגיעה לשם? ייתכן שאף הקדימה את בלינגסהאוזן בראיית היבשת?

"בבחינת מקורות אפשריים לשרידים אלו, הייתי רוצה להעלות את ההשערה כי, מסיבות לא ידועות, האישה הייתה אולי חברה בקבוצת ציידי כלבי ים מהמאה ה-19, שנטשו אותה באתר", מסביר טורס נבארו בדיון שלו.

"אפשרות אחרת היא שהיא מתה על סיפונה של ספינה ונקברה קבורת ים, כנהוג באותם ימים. ייתכן שגופתה הובלה באמצעות זרמים וסערות לחוף, שם נאכלה על ידי אוכלי נבלות (יסעור ענק דרומי; חמסן חום; שחף הקלפ; וכיאוניס לבן). הציפורים יכלו להפריד את הגולגולת משאר הגוף, מה שהוביל לאובדן הלסת התחתונה והשיניים החסרות. העצמות עשויות היו להתפזר על פני שטח רחב ולהיקבר בחול".

"תהיה אשר תהיה שרשרת האירועים, רק השרידים שצוינו כאן נמצאו עד כה".

מקורות:

• קטעים מהמחקר- Observations on ca. 175-year old human remains from Antarctica מאת Int J Circumpolar Health שנכתב ע"י: D Torres.

• קטעים מ- "For Unknown Reasons": Mystery Of The Oldest Human Remains Ever Found In Antarctica מאת IFLScience שנכתב ע"י: James Felton.

• קטעים מ- The bones that could shape Antarctica’s fate מאת BBC שנכתב ע"י: Martha Henriques.