בני האדם נמצאים בעיצומו של "מעבר אבולוציוני גדול"

האם האבולוציה האנושית נעצרה? תחשבו שוב. מחקר חדש טוען שהאבולוציה לא רק שלא נעצרה, היא עברה להילוך טורבו. והמנוע החדש שלה הוא לא הגנים שלנו, אלא התרבות שלנו. אנחנו הופכים ל'אורגניזם-על' חדש, והכללים משתנים. בואו נצלול לעומק התיאוריה שמשנה את כל מה שחשבנו על עתיד המין האנושי.

האם האבולוציה האנושית נעצרה? זוהי שאלה פילוסופית כמעט, שאלה שרבים עונים עליה בחיוב מהוסס. במבט שטחי, נראה שהתשובה ברורה. בנינו ערים, פיתחנו רפואה, הנדסנו את מזוננו והמצאנו טכנולוגיות המגנות עלינו מפגעי הטבע. לחץ הברירה הטבעית, אותו כוח אכזרי ויעיל שעיצב כל יצור חי על פני כדור הארץ, נראה כאילו התרכך והתעמעם עבורנו. ה"מותאמים" וה"מותאמים פחות" שורדים כעת במידה שווה פחות או יותר, בזכות המעטפת המתוחכמת של הציוויליזציה. נראה שהגענו לשיא, לנקודת סיום שבה האבולוציה הביולוגית, האיטית והמגושמת, מפנה את מקומה לקדמה התרבותית.

אך מה אם התפיסה הזו שגויה מיסודה? מה אם האבולוציה לא נעצרה, אלא רק החליפה הילוך ועברה למסלול מהיר ועוצמתי יותר, כזה שהופך את האבולוציה הגנטית לאיטית וחסרת רלוונטיות כמעט? תיאוריה חדשה ורדיקלית, המגיעה מאוניברסיטת מיין, טוענת בדיוק את זה: האנושות נמצאת כעת בעיצומו של אחד מ"המעברים האבולוציוניים הגדולים" בתולדות החיים, והכוח המניע אותו אינו הגנים שלנו, אלא התרבות שלנו.

כדי להבין את גודל המהפכה המוצעת, עלינו לקחת צעד אחורה ולהבין מהו "מעבר אבולוציוני גדול". ההיסטוריה של החיים על פני כדור הארץ אינה קו רציף של שינויים קטנים, אלא סדרה של קפיצות קוונטיות במורכבות. המעברים הללו הם רגעים מכוננים שבהם יחידות ביולוגיות עצמאיות מתאחדות כדי ליצור ישות חדשה, "אורגניזם-על" ברמה גבוהה יותר.

המעבר הראשון והמדהים מכולם היה מיצורים חד-תאיים, כמו חיידקים ואמבות, ליצורים רב-תאיים. גופכם, ברגע זה ממש, הוא דוגמה חיה למעבר כזה: טריליוני תאים שהיו יכולים להיות יצורים עצמאיים, "ויתרו" על יכולתם להתרבות בנפרד והתאגדו כדי ליצור אורגניזם אחד, מורכב ומתפקד - אתם. כל תא מבצע תפקיד מיוחד - תא עור, תא עצב, תא שריר - והכל למען הישרדותה של המערכת הגדולה. מעברים דומים התרחשו שוב ושוב: הופעת המינים המתרבים מינית, או התפתחותן של חברות חרקים אאוסוציאליות כמו מושבות נמלים או כוורות דבורים, שבהן הפרטים מתפקדים כאיברים בגוף אחד גדול. בכל המקרים הללו, הכלל זהה: יחידות נפרדות מתאחדות, מאבדות חלק מהאוטונומיה שלהן, ויוצרות רמת ארגון חדשה ועוצמתית יותר.

כאן נכנסת התיאוריה החדשה של פרופ' טימותי וורינג (Timothy M. Waring) וזאכרי ווד (Zachary T. Wood). הם טוענים כי המין האנושי נמצא כעת בתוך מעבר אבולוציוני גדול שכזה, אך עם טוויסט חסר תקדים. בעוד שכל המעברים הקודמים היו מבוססים על שינויים גנטיים וארגון מחדש של מידע ביולוגי, המעבר האנושי מונע על ידי כוח אחר לגמרי: הורשה תרבותית.

מאז ומתמיד, אנו חושבים על אבולוציה במונחים של "תיאוריית ההורשה הכפולה" (Dual Inheritance Theory): אנו יורשים מהורינו שני סוגי מידע - מידע גנטי, המקודד בדנ"א שלנו, ומידע תרבותי, המועבר דרך שפה, חינוך, חיקוי וטכנולוגיה. המסלול הגנטי הוא איטי להחריד; דרושים אלפי דורות כדי שתכונה גנטית חדשה תתפשט באוכלוסייה. המסלול התרבותי, לעומת זאת, הוא מהיר כברק. רעיון טוב, טכנולוגיה חדשה או נורמה חברתית יעילה יכולים להתפשט ברחבי העולם תוך שנים ספורות, ואף פחות. הטיעון של וורינג ו-ווד הוא שהמסלול התרבותי הפך לדומיננטי כל כך, עד שהוא דחק את המסלול הגנטי לשוליים. כפי שניסח זאת ווד בחדות: "אבולוציה תרבותית אוכלת אבולוציה גנטית לארוחת בוקר, זה אפילו לא קרוב".

כדי להמחיש את עוצמת השינוי, חשבו על בעיית הישרדות פשוטה: מחלה זיהומית. לפני עשרת אלפים שנה, הישרדותו של אדם הייתה תלויה כמעט לחלוטין בגנים שלו - בעוצמתה של מערכת החיסון המולדת שלו. כיום, המצב הפוך. הישרדותו של אדם מודרני תלויה כמעט לחלוטין בתרבות: הידע המדעי שהוביל לפיתוח אנטיביוטיקה וחיסונים, מערכות התברואה המונעות את התפשטות המחלה, בתי החולים, והמוסדות החברתיים המאפשרים את כל אלה. הגנים שלנו כמעט ולא השתנו, אך יכולת ההישרדות שלנו זינקה באופן אקספוננציאלי, והכל בזכות המידע התרבותי שצברנו. "שאלו את עצמכם: מה חשוב יותר לתוצאות חייכם האישיים, הגנים שנולדתם איתם, או המדינה שבה אתם חיים?" מאתגר וורינג. "כיום, רווחתכם נקבעת פחות ופחות על ידי הביולוגיה האישית שלכם ויותר ויותר על ידי המערכות התרבותיות המקיפות אתכם".

כאן טמון לב התיאוריה, והשלכותיו מרחיקות לכת. אם התרבות היא הכוח העיקרי שקובע את הצלחתנו, הרי שגם יחידת הברירה הטבעית - ה"שחקן" שעליו פועלת האבולוציה - משתנה. הברירה הטבעית כבר לא פועלת בעיקר על גנים של פרטים בודדים, אלא על קבוצות שלמות המאופיינות בתרבויות שונות. במילים אחרות, "המאבק לקיום" עבר מהרמה האישית לרמה הקבוצתית. כיום, אנו לא שורדים כיחידים, אלא כחברים בקבוצות תרבותיות: תאגידים, ארגונים, קהילות, ומדינות. הצלחתנו תלויה בטכנולוגיה, בחוקים, במוסדות ובנורמות של הקבוצה שלנו. אנו הופכים, הלכה למעשה, לתאים בתוך אורגניזם-על תרבותי.

תפיסה זו יכולה להיות מטרידה. האם אנו מאבדים את האינדיבידואליות שלנו? במובן מסוים, התשובה היא כן. אדם מודרני שיושלך לבדו לטבע, ללא הידע והכלים התרבותיים שרכש, יהיה חסר אונים באופן שלא היה נכון לאבותינו הקדמונים. אנו תלויים לחלוטין בקבוצה להישרדותנו, ממש כמו שתא כבד אינו יכול לשרוד מחוץ לגוף. המעבר האבולוציוני הזה דוחף אותנו להתמחות גוברת ולהסתמכות הדדית עמוקה. המנגנון המניע את התהליך הזה הוא ברירה קבוצתית. קבוצות אנושיות בעלות תכונות תרבותיות יעילות יותר - טכנולוגיה מתקדמת יותר, מוסדות יציבים יותר, נורמות שיתופיות יותר - פשוט מצליחות יותר מאחרות. הן מתפשטות, גדלות, ומשפיעות על קבוצות אחרות שמאמצות את תכונותיהן המוצלחות או נדחקות לשוליים. זוהי הברירה הטבעית, אך בזירה חדשה ומהירה הרבה יותר.

"האבולוציה האנושית נראית כאילו היא מחליפה הילוכים", מסכם וורינג. "כשאנחנו לומדים מיומנויות, מוסדות או טכנולוגיות שימושיות זה מזה, אנחנו יורשים פרקטיקות תרבותיות מסתגלות. בסקירת הראיות, אנו מוצאים שהתרבות פותרת בעיות הרבה יותר מהר מהאבולוציה הגנטית. הדבר מצביע על כך שהמין שלנו נמצא באמצע מעבר אבולוציוני גדול". התיאוריה הזו מציעה מבט חדש ורב עוצמה על ההיסטוריה האנושית ועל עתידנו. היא מסבירה מדוע קבוצות מסוימות שגשגו ואחרות נכחדו, ומדוע קצב השינוי בחברה האנושית הואץ בצורה כה דרמטית באלפי השנים האחרונות. היא גם מציבה בפנינו אתגר עצום. אם בעבר האבולוציה הייתה תהליך עיוור שהתרחש מעבר לשליטתנו, כעת אנו, באמצעות התרבויות שאנו יוצרים, הפכנו לארכיטקטים של האבולוציה של עצמנו.

עתיד המין האנושי כבר אינו תלוי רק בהישרדות הגנים החזקים ביותר, אלא בטיפוח התרבויות החכמות, היציבות ומשתפות הפעולה ביותר. אנו חיים ברגע מכונן בתולדות החיים, הרגע שבו המידע המקודד במוחנו החל לנצח את המידע המקודד בתאינו, וההיסטוריה עצמה הפכה לכוח האבולוציוני החזק ביותר על פני כדור הארץ.

המחקר:

Cultural inheritance is driving a transition in human evolution