אנשים מתאספים סביב בירה במשך אלפי שנים. ההיסטוריה של הבירה משתרעת עמוק אל תוך העבר האנושי - וההיסטוריה של הברים לא הרחק מאחור. אם הייתם יכולים לנסוע אחורה בזמן לאחת הערים השוקקות של מסופוטמיה העתיקה, בין 4000-330 לפנה"ס, למשל, לא הייתם מתקשים למצוא לעצמכם בר או בירה. בירה הייתה המשקה המועדף במסופוטמיה. למעשה, להיות מסופוטמי היה לשתות בירה.
עבור השומרים, האכדים והבבלים, תושביה הקדומים של עיראק של ימינו, בירה הייתה מרכיב יומיומי ומרכיב חיוני בחיי החברה. זה היה משקה אהוב, שנחגג בשירה ובמזמור. אבל היא גם הוכרה ככוח רב עוצמה שצריכתו עלולה להיות מסוכנת. בספרות המסופוטמית, שתיית בירה עלולה להוביל לבלבול, אובדן שליטה וכושר שיפוט לקוי. גם ידוע כי בירה מייצרת השפעות פיזיות לא רצויות, כמו תחושה מסוימת בבוקר שאחרי או חוסר יכולת לתפקד מינית. ובכל זאת, תושבי מסופוטמיה המשיכו לשתות את הבירה שלהם בהנאה ובהתלהבות. סצנה נפוצה בתיעודים האמנותיים מתארת גבר ואישה מקיימים יחסי מין, בעוד האישה שותה בירה.
המפתח לסצינה המרשימה הזו של ריבוי משימות היה הקש הצנוע. בדרך כלל, הקש היה עשוי מקנה חלול או, עבור הסט המהודר יותר, מברונזה או מזהב. עיבודים אמנותיים רבים מראים אדם אחד או יותר יושבים בנימוס ליד סיר, שותים בירה דרך קשיות ארוכות. עיבודים אחרים מציגים סצנות משתה, שבהן המשתתפים מוקפים במשרתים ושותים מכוסות או גביעים. היעדר קשיות מקטין את הוודאות שהשותים הללו צורכים בירה. זה יכול להיות יין, למשל. אבל זה כנראה לא מים.
הסצנות הללו מציעות הצצה לעולם השתייה של בעלי אמצעים. אבל אנשים מכל הקשת החברתית נהנו מבירה: עשירים ועניים, גברים ונשים, צעירים וזקנים. מלכים, מלכות, חיילים, חקלאים, שליחים, נגרים, כהנים, זונות, מוזיקאים, ילדים - כולם שתו בירה. הם שתו אותה בבית, בעבודה, בחגים ובמועדים, במקדש ובבית המרזח השכונתי. בספרות האקדמית, יש השערה ארוכת ימים - בדרך להפוך להנחה בלתי מעורערת - כי בבירות של מסופוטמיה אחוז האלכוהול היה נמוך או נמוך מאד. עם זאת, זוהי רק הנחה. ייתכן שחלק מהבירות של מסופוטמיה העתיקה היו "כמעט בירות" עם השפעה מועטה על השותה. אבל, שתיית בירה גם הוכרה בבירור כמובילה לשיכרון. כך שנראה כי הטיעון על בירה דלת אלכוהול במסופוטמיה קשור יותר ליחס הנוכחי כלפי אלכוהול מאשר לכל מציאות בעבר.
אם הייתם יכולים להשיג איכשהו טעימה של בירה בת 4,000 שנה (שנשתמרה באורח פלא במצב הטריות המקורי שלה) מהעיר אור, למשל, האם הייתם נהנים מהחוויה? האם בכלל הייתם מזהים זאת כבירה? ראשית, בואו נסלק כל דיון בשאלה האם הבירה שלהם הייתה גסה, מגעילה או לא נעימה. הם אהבו את הבירה שלהם. זה מספיק. כמו בירות רבות מהן נהנים ברחבי העולם כיום, גם שלהם נוצרה על בסיס לתת שעורה (מאלט). והיא היתה יכולה לכלול סירופ תמרים, חיטת אמר ומוצרי דגנים קלויים, צלויים או אפויים. אבל בירה מסופוטמית לא הייתה בטעם כשות, והיא כנראה הייתה בצד הסמיך והדייסתי. הבירה שלהם בהחלט היתה שונה מה-IPAs המרירות והלאגרים הקריספים של המאה ה-21. כמה בדיוק? קשה לומר.
מכיוון שאף אחד עדיין לא חשף דגימה של בירה בת 4,000 שנה, אחת הדרכים הטובות ביותר לאמוד את אופייה של בירה מסופוטמית היא לבשל קצת בעצמכם ולנסות אותה. זה מה שארכיאולוגים מכנים ארכיאולוגיה ניסויית. במהלך השנים, מספר קבוצות שונות ביקשו להחזיר לחיים את הבירות של מסופוטמיה העתיקה. אף מדריך בישול עתיק עדיין לא יצא לאור, אבל מבשלים ניסויים יכולים לפנות להרבה מקורות להדרכה: שרידים של מתקני בירה וציוד עתיקים, עקבות של בירה שנשמרו בתוך כלי קרמיקה ואלפי לוחות כתב יתדות הכוללים מידע על בירה וחליטה.
לפני מספר שנים התקיים פרוייקט משותף של המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו ומבשלת גרייט לייקס (Great Lakes Brewing Company). טועמים רבים ואמיצים דגמו את הגילגמש והאנכיברו, שתי בירות ניסיוניות על שם צמד ההרפתקנים המפורסם, גילגמש ואנכידו. ההערכות היו בדרך כלל חיוביות. האנקיברו (האותנטית יותר מבין השניים) שטוחה, פושרת, חמצמצה, בעל מראה חלבי ולפעמים קצת מבחיל. אבל היא גם מסקרנת, ובגרסה שלהם, כן, משכרת.
לגימה ארוכה וטובה דרך קשית קנה והאגרוף האלכוהולי פוגע בכם - זה מרגיש קצת כמו להיכנס למכונת זמן. הבילוי הניסיוני הזה רחוק מלהיות מושלם, אבל הוא מספק סוג ייחודי של קשר חושי עם העבר.
מקורות:
