באבא יאגה היא ככל הנראה הדמות הידועה ביותר מן המיתולוגיה הסלאבית: מכשפה זקנה, בלה ומתועבת, אשר טסה בלילה במרכבתה העשויה מעלי ומכתש, ומטשטשת את עקבותיה אחריה במטאטא. עד כמה שהיא מעורפלת, באבא יאגה היא אנומליה - גם דמות אימהית, אמא וגם מכשפה מרושעת שנהנית לאכול את אלה שלא מצליחים להשלים את משימותיה. למרות שמקורות שמה לא ברורים כפי שמטרתה נוטה להיות, מאמינים שבאבא פירושו משהו הדומה ל"זקנה" או "סבתא", בעוד שליאגה יש תיאוריות סותרות של משמעות הנעות בין "נחש" ל"רשע”. המשוררת מרים ילן-שטקליס תרגמה את שמה כ"סבתא-אשפתא" (השם מופיע בספרה "תפוחי העלומים", המאגד בתוכו אגדות-עם רוסיות מתורגמות לעברית). אפילו שמה של באבא יאגה מדגיש את המוזרות של האישיות שלה, מה שהופך אותה לדמות מעניינת לפענוח.
התיאור הנפוץ ביותר של באבא יאגה הוא כאישה זקנה אחת או כשלישיית אחיות זקנות, כולן מתוארות כרזות, עם שיניים חדות ואף כל כך ארוך עד שהוא נוגע בתקרה כשהן ישנות. מקובל לתאר את באבא יאגה כרוכבת על מכתש ולא על מטאטא, אוחזת בעלי כהגה כיוון וכשרביט. סיפורים הנוגעים אליה מתרחשים בדרך כלל בצריף שלה, בקתה עשויה קורות עץ, הנעה ממקום למקום על גבי זוג רגלי תרנגולת מרקדות, וסביבה גדר כלונסאות שבראש כל אחד מן המוטות שבה קבועה גולגולת. חור המפתח לדלתה הקדמית מעוצב כפה עתיר שיניים חדות. הגדר החיצונית עשויה מעצמות אדם ובראש המוטות גולגולת. לרוב חסרה גולגולת באחד המוטות, מה שמותיר מקום לזו של הגיבור אשר יאזור אומץ לבקר את המכשפה. על פי אגדה אחרת, הבית אינו חושף את הדלת עד אשר נהגה הלחש הקסום: "סובב את גבך אל היער, ואת חזיתך אליי".
לפי הפולקלור הרוסי, באבה יאגה מתגוררת – במילותיו של אלכסנדר פושקין – ב"בקתה על כרעי תרנגולת... ללא חלונות או דלתות". באבה יאגה בעצמה משתמשת בדרך כלל בארובה כדי לצאת למעופה. ניתן להצביע על דמיון בין "בית על כרעי תרנגולת" ובין צורתו של מבנה הנפוץ בקרב עמים ציידים-לקטים בסיביר, שמטרתו להגן על ציוד ומזון מפני בעלי-חיים בתקופות של היעדרות ארוכה: בקתת עץ חסרת חלונות ודלתות, הניצבת על פיגומים העשויים מגזעים כרותים של עצים מסביבתו של המבנה, הנמתחים לאורך של כ-3 מטרים.
מבנה דומה אך קטן יותר שימש את אנשי סיביר כמשכן לצלמי האלילים שלהם. בהתחשב במבנה המטריארכלי של עמי סיביר, תמונה ארכיטיפית של צלמית עשויה עצם מגולפת, עטופה בבלויי-סחבות ומונחת בבקתה קטנה הניצבת על ראשי עמודי גזע כרותים מתאים לתיאור של באבה יאגה, אשר ממלאת בגופה את הבקתה כולה: רגליה בפינה אחת, ראשה בפינה אחרת, ואפה מצמח עד לתקרה. יש עדויות לכך שלסלאבים הקדומים היו מנהגי לוויה שכללו שריפת גוויות בבקתות מסוג זה. ב-1948 גילו ארכאולוגים רוסים בקתות קטנות מן הסוג שתואר לעיל, ובהן עקבות גוויות שרופות וגדרות מעגליות מסביב להן; והרי קשר אפשרי נוסף למיתוס של באבה יאגה.
באבה יאגה מופיעה לעיתים בתפקיד אנטגוניסט, ולעיתים כמקור להדרכה. ישנם סיפורים שבהם היא עוזרת לאנשים בחיפושיהם, ובאחרים מסופר כי היא חוטפת ילדים ומאיימת לאכול אותם. על פי רוב, חיפוש אחר עזרתה מתואר כמעשה מסוכן. דגש מיוחד מושם על הצורך בהכנה מתאימה ובנפש טהורה, לצד החובה לשמור על כללי נימוס בסיסיים. בתוך הצריף שלה, גיבורים בדרך כלל נתקלים בה נמתחת על פני תנור הבישול שלה, התנור העצום עצמו מגיע מצד אחד של הצריף לצידו השני, מדגיש בערמומיות את גודלה וכשפיה. התנור הוא עוד פרט נפוץ בסיפורי הבאבא יאגה שכן העונש על כישלון במשימות מסוימות הוא גורל של בישול ואכילה. עם זאת, למרות התיאבון השאפתני, באבא יאגה תמיד מצטיירת כרזה וגרומה, עם כינוי משלה "הגרומה".
האפיון של באבא יאגה הוא המקום ממנו נובעת הרבה מאי הוודאות סביבה. היא משתנה בין מטיבה לרשעית, או שעוזרת לגיבור המיתוס הסלאבי או מפריעה לו. אף על פי שנראה שהיא אף פעם לא רודפת אחרי מישהו ללא התגרות - כלומר מבלי שהאדם יבוא לפחות לפתח הצריף שלה - נראה שהיא נוהגת ללא או לפי מוסר קלוש. עם זאת, כל הבטחה שהיא מבטיחה לגיבור לאחר השלמת משימותיו, היא מקיימת.
בסיפור אחד, "וסיליסה היפה" ("Vasilisa the Beautiful"), וסיליסה היא דמות מסוג סינדרלה עם בובה קסומה, שאמה מתה ואביה נישא בשנית לאישה איומה עם בנות לא חביבות. כשאביה של וסיליסה יוצא לטיול, האם החורגת הטרייה מוכרת את ביתם ומעבירה אותה ואת שלוש הבנות לקוטג' ביער, ומעניקה לבנות משימות בלתי אפשריות להשלים לאור נרות. כאשר וסיליסה יוצאת מהבית לדרישת אחיותיה החורגות כדי למצוא עוד אור, היא נתקלת בבאבא יאגה, שמציגה בפני וסיליסה מספר מטלות קשות בתמורה לאש שתחזיר לביתה. בעזרת הבובה, וסיליסה משלימה את כל המשימות והיא מקבלת אש במנורה עשויה מגולגולת שהופכת את משפחתה החדשה והנוראה לאפר עם שובה הביתה. בסופו של דבר, הסיפור של וסיליסה מסתיים בנימה משמחת, בחתונתה עם הצאר של רוסיה, אבל תפקידה של באבא יאגה בסיפור שלה הוא המעניין ביותר.
באבא יאגה מהווה גם מכשול וגם מושיע עבור וסיליסה, שכן ללא המנורה וסיליסה לעולם לא הייתה משתחררת ממשפחתה החורגת האכזרית. עם זאת, הדרך שבה באבא יאגה משחררת אותה היא נוראית, מה שחושף אותה כאישה לא מוסרית ומסוכנת. בניגוד לסנדקית הפיות מסיפור סינדרלה המקורי, באבא יאגה נראית יותר כמו האם החורגת המרושעת שמאפשרת לבתה לחתוך את כף רגלה כדי שתתאים לנעל הזכוכית. באבה יאגה עושה מאמצים יוצאי דופן כדי לשחרר את וסיליסה, וגורמת לשלושה מקרי מוות כואבים - כמו גם גורמת לוסיליסה צער רב לפני שהיא נותנת לה לעזוב את הצריף - במקום רק לעזור לוסיליסה להימלט ממשפחתה החורגת.
באבא יאגה לוהקה גם כדמות של אמא אדמה, בעלת השפעה על עולם הטבע באמצעות שלושה ממשרתיה כפי שראתה וסיליסה. פעמיים וסיליסה רואה שלושה פרשים כבולים לבית: האחד בלבן, רכוב על גבי סוס לבן עם רתמה לבנה – שהוא היום; פרש אדום, שהוא השמש; ופרש שחור, שהוא הלילה. במקרה זה, הקורא יכול לראות את היקף הכוח של באבא יאגה, מה שמרמז עוד יותר שהיא יכלה להשתמש באמצעים מתונים הרבה יותר בהיפטרות ממשפחתה של וסיליסה, אך בחרה שלא.
סיפור אחר של באבא יאגה כולל ילדי איכרים, שוב קורבנות של אם חורגת אכזרית. בסיפור, הילדים נשלחים לבאבא יאגה על מנת שתיפטר מהם, אך הם מצליחים להימלט מבקתת המכשפה בעזרת כל החיות, הצמחים והחפצים שבבא יאגה מזניחה. חתול שחור עוזר להם לתכנן את הבריחה שלהם כי הם מאכילים אותו כשהמכשפה לא מאכילה אותו; שער סוגר את באבא יאגה מהם כי היא אף פעם לא מטפלת בו; ואפילו עצי היער מנסים לעמוד בדרכה בגלל התעמרות דומה. כך, הילדים חוזרים הביתה בריאים ושלמים, באבא יאגה מוותרת על חיפושיה כשזה הופך קשה מדי. שוב, הסיפור הזה מסתיים בשמחה, כשהאם החורגת נזרקת החוצה והאב מגן על ילדיו, ושוב, תפקידה של באבא יאגה מהווה מכשול. אחרת אולי היא לא הייתה מטרידה את הילדים אם הם לא היו מטרידים אותה קודם.
לפיכך, למרות היותה אלוהות הדומה לאמא טבע, העולם הטבעי מתהפך עליה בגלל הסבל שלו ממנה. שוב, זה מעיד מדוע חוקרים עדיין מתקשים למקם אותה בקטגוריה אחת ומדוע היא נעה בין רבות. יש חוקרים הסבורים כי באבה יאגה הייתה במקור אלה. למשל, סרגיי ריאבצ'יקוב (Sergei Rjabchikov) סבור כי יש לזהותה עם טַבִּיתִי, האלה האם הסקיתית, ומאמין כי באבה יאגה היא אלת השמש. בערך "בבה-יאגה" מתוך "המיתולוגיה של עמי העולם", מצוין כי:
יש כאן קשר ברור לטקסי חניכה פרהיסטוריים: המעבר לבגרות קורה, בתרבויות רבות, בבניין מיוחד מחוץ לכפר, ומתואר פעמים רבות כמוות וחזרה לחיים. כמו כן, היום והלילה שומעים למצוותה – מכאן שהייתה כנראה אלה חשובה בעבר; חיזוק לכך אנו מוצאים בסיפורים בהם היא מסייעת (לפעמים) לגיבור בשליחותו – שריד לימים שלפני הריסת פולחנה.
בגלל האופי החמקמק של דמותה נשארת באבא יאגה ישות מיתית כל כך מסקרנת, וממשיכה להלמד ולהחקר על ידי חוקרים. היא מוסיפה רמה של מסתורין וחוסר ודאות לכל אחד מהסיפורים שבהם היא לוקחת חלק, שכן הקורא אינו בטוח עד פעולתה הסופית אם כוונותיה יהיו מרושעות או גואלות. למרות שהדילמה הזו של האם היא טובה או רעה היא רק שיקול אחד מני רבים, היא מהווה את הבסיס לניתוח שלה בכל הספרות הסלאבית.
באבא יאגה מייצגת את הצד הפראי והלא ידוע של הנפש, והיא נהנית מהיסטוריה טקסטואלית עשירה שלא ניתנת להעברה אך ורק באמצעות ההורדה הפשוטה שלה לדרגת 'מכשפה רעה'. אין ספק שהיא מביאה זאת לפעמים, אבל יש בה גם את הכוח לעזור לגיבור בדרך הביתה, לעתים קרובות להוריש חיים ולתת להם מהות בתהליך. היא צועדת על הגבול שבין רוחניות לדת, בין אינטואיציה לעובדה. ניתן לראות בה גם את הטוב וגם את הרע שיש בכל אחד; היא פשוט מאמצת זאת יותר מאחרים.
מקורות:
