אירוע ההכחדה האורדוביקי חיסל 85 אחוז מהחיים על פני כדור הארץ בדרך ייחודית לחלוטין

כשאתם חושבים על אירוע הכחדה מהעבר הפרהיסטורי, קרוב לוודאי שאתם מדמיינים את הכחדת קרטיקון-פלאוגן (K-Pg) והיום שבו אסטרואיד קטלני התנגש בכדור הארץ בעוצמה כה רבה, עד שהכחיד כשלושה רבעים מכלל הצמחים ובעלי החיים, ושם קץ לעידן הדינוזוארים.

זהו האירוע הידוע ביותר מתוך ששת אירועי ההכחדה ההמונית שהיו, או עדיין קורים, לאורך ההיסטוריה הארוכה של כוכב הלכת שלנו. אבל זה בעיקר בזכות יחסי ציבור טובים. הרבה לפני כן, כמעט 400 מיליון שנה לפני כן, כדור הארץ כבר התחיל לבחון את תיאבונו לאפוקליפסה עם אירוע כמעט לא מוכר בשם "ההכחדה ההמונית של סוף האורדוביק (Late Ordovician mass extinction)".

אם חוזרים מספיק אחורה בזמן, מעבר לעידן הקרח; מעבר לנפילת הדינוזוארים; אפילו מעבר להתפתחות הזוחלים והדו-חיים, כדור הארץ מתחיל להיראות מוזר מאד. "זה היה עולם מאד מאד שונה", אומר פרופ' ריצ'רד טוויצ'ט (Richard Twitchett), ראש מחקר במחלקת מדעי כדור הארץ במוזיאון הטבע הבריטי בלונדון. "האקלים היה שונה מאד, זו הייתה תקופה חמה מאד, ורמות הפחמן הדו-חמצני היו גבוהות מאד".

אם תביטו סביב, לא תראו אף בעל חיים מוכר. לא תראו גם עצים, פרחים, דשא, שרכים, או כמעט כל סוג אחר של צמחייה. "אם היה משהו ירוק על היבשה, זה היה אצות, לכל היותר. אין לנו שום ראיה לכך שהייתה קהילה של צמחים כפי שאנחנו מכירים היום", מסביר טוויצ'ט "ולכן, כמובן, אין גם קהילה של בעלי חיים, כי אין מה לאכול". וזה נשמע כמעט סותר את מה שכתוב בספרי הגאולוגיה הפלאונטולוגית, שהאורדוביק הייתה תקופה של 45 מיליון שנה של פריחה ביולוגית. אז איפה היו כל החיים?

הציצו מתחת לגלי האוקיינוס ושם תמצאו אותם, עולם עשיר ועמוס ביצורים מוזרים ומופלאים, שמשתנים ומגוונים בקצב שלא נראה כמעט מעולם. התופעה הזאת בולטת כל כך ברשומות המאובנים, שיש לה שם משלה: "אירוע הגיוון הביולוגי הגדול של האורדוביק" (GOBE). ובצדק: "זו פשוט תקופה שבה האבולוציה מנסה המון ניסויים", אומר טוויצ'ט. "היו בעלי חיים שניסו דרכי חיים שונות… אבל זו גם תקופה של גיוון בתוך מבני גוף שהופכים להצלחה אדירה בימים החמימים של הפלאוזואיקון".

בדומה לפרושי דרווין הראשונים שהגיעו לאיי הגלפגוס, היצורים הימיים הללו ניצלו את כל המערכת האקולוגית הפנויה, וניצלו אותה עד תום. תבניות הגוף הפכו מתוחכמות ומורכבות יותר; בעלי חיים שאנו מכירים עד היום, כמו כוכבי ים, קיפודי ים, אלמוגים ואחרים, הופיעו לראשונה בתקופה זו. מי הים, שבעבר איכלסו רק מינים מועטים של צורכי משקעים, הפכו לפתע לבתי גידול צפופים במיני מסנני מזון – ברכיופודים בקרקעית, אלמוגים וחיטחבים קצת מעל, וחבצלות ים סמוך לפני המים. "זה לא רק מגוון מינים, אלא גם מגוון אקולוגי", אומר טוויצ'ט. "אז כן, האורדוביק הייתה תקופה של עלייה עצומה במגוון הביולוגי ברחבי כדור הארץ".

אבל כל דבר טוב מגיע לסיומו, וגם עבור תקופת האורדוביק, הסוף היה מבולבל ולא אחיד. לא היה כאן שילוב דרמטי של הרי געש ואסטרואיד, כמו בסוף הקרטיקון. במקום זאת, "ההכחדה ההמונית של סוף האורדוביק" היא בעצם סדרה של הכחדות קטנות, שהובילו לאירוע חיסול גדול בסיום.

"כיום לרוב היא מחולקת לשני אירועים נפרדים", מסביר טוויצ'ט: תחילה התקררות של כדור הארץ, ואז התחממות מחודשת. וזה מה שהופך את ההכחדה הזו למוזרה יחסית. "בכל שאר ההכחדות ההמוניות מהחמישייה הגדולה יש מרכיב של שינוי אקלים, אבל תמיד מדובר בהתחממות", הוא מסביר. "לא בהתקררות". לעומת זאת, סוף האורדוביק נפתח כשכדור הארץ עובר לצידו הקר של התרמוסטט. וכמו כיום, ייתכן שדווקא ההצלחה של האורגניזמים עצמם היא זו שגרמה לנפילתם.

"ישנה השערה שההתפתחות של צמחים מסוימים על היבשה גרמה לירידה ברמות פחמן דו-חמצני", מסביר טוויצ'ט, "וזה הוביל להתקרחות (תקופת קרח) בסוף האורדוביק". לא היו הרבה צמחים מחוץ לים, אבל המעט ששרדו על היבשה, בעיקר טחבים, גרמו להשפעה אדירה, עצם קיומם על פני הסלעים האיץ את הבלייה, יצר קרקע, וסייע בקליטת פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה.

אפשרות חלופית, או אולי משלימה, להתקררות הפתאומית של כדור הארץ היא פשוט צירוף מקרים גאולוגי. באותה תקופה הייתה יבשת אחת גדולה, גונדוונה, והיא החלה להידחף אל הקוטב הדרומי. "יכול להיות שזה מה שגרם להתחלת ההתקררות", אומר טוויצ'ט. "גם אם מדובר רק בהגברה קלה כל שנה, נניח, בשלג או בהיווצרות קרח, זה יוצר אפקט אלבדו, שבו הקרח הלבן מחזיר את קרני השמש ואת החום לחלל. וזה יוצר לולאת תגובה חיובית".

וברגע שכדור הארץ התאושש מהקיפאון, הוא התחמם מחדש. אלא שכעת, אותם מינים ששרדו את תקופת הקרח, התמודדו גם עם חום וגם עם חוסר חמצן. רשומות המאובנים מצביעות על ירידה חדה ברמות החמצן באוקיינוסים. הסיבה לכך עדיין אינה ברורה. ייתכן שפריחת אצות ששגשגו בתנאים החדשים ושאבו את החמצן מהמים; או אולי פעילות געשית מוגברת שפלטה מינרלים צורכי חמצן לתוך הים.

כך או כך, התוצאה הייתה אחת, מוות עולמי של כ-60 אחוז מהסוגים וכמעט 85 אחוז מהמינים. במונחים של תמותה טהורה, זו הייתה אחת ההכחדות החמורות ביותר בהיסטוריה, רק הכחדת פרם-טריאס, 200 מיליון שנה מאוחר יותר, הייתה חמורה ממנה.

המונח "הכחדה המונית" מעורר אסוציאציות מסוימות. הכחדות ענק; אובדן של משפחות שלמות; שינוי כולל של המערכות האקולוגיות בעולם. וסוף האורדוביק בהחלט עומדת בשני הקריטריונים הראשונים, אבל מבחינת ההשפעה האקולוגית? די חלשה, בעצם. "אם מסתכלים רק על המספרים, מספרי הטקסונים שנכחדו, היא מדורגת שנייה בחשיבותה מבחינת אובדן מגוון ביולוגי", אומר טוויצ'ט. "המון מינים, סוגים ואורגניזמים נכחדו אז".

"אבל אם בודקים את ההשפעה האקולוגית לטווח ארוך", הוא מוסיף, "זו ההכחדה הכי פחות משמעותית". בהכחדת סוף הקרטיקון, למשל, אומנם פחות מינים נכחדו יחסית, אבל ההשפעה האקולוגית הייתה עצומה: "מערכות אקולוגיות שלמות, שנשלטו על ידי דינוזוארים, קרסו לחלוטין", מציין טוויצ'ט. ואילו בסוף האורדוביק, קרה כמעט ההפך: "הרבה דברים נעלמו, אבל ההשפעה ארוכת הטווח הייתה קטנה מאד". אף קבוצה מרכזית לא נכחדה לחלוטין; הנישות האקולוגיות נותרו מאוישות; והעולם שב והשתקם מהר מאד.

וזה עוד דבר שמייחד את הכחדת האורדוביק: "ברור שהיה אובדן של מינים ומגוון ביולוגי", אומר טוויצ'ט, "אבל לא עד כדי כך שאיבדנו קבוצות פונקציונליות מרכזיות שהתפתחו אז, והן עדיין איתנו היום". ייתכן שדווקא הדקויות הללו מסבירות למה, למרות תנאיה הייחודיים ומידת התמותה הקיצונית, ההכחדה של סוף האורדוביק היא גם הכי פחות מוכרת. אבל האמת? אולי פשוט לא אכפת לנו ממנה.

"הסיבה שאנחנו מכירים את סוף הקרטיקון היא בגלל מותם של הדינוזוארים היבשתיים, הגדולים והמפחידים", מסביר טוויצ'ט. "לא בגלל קריסת הפלנקטונים הזעירים, למרות שזה היה חשוב לא פחות באותה תקופה". "כן, זו כנראה אחת הסיבות לכך שהאורדוביק פחות ידועה", הוא אומר. "גם בגלל שהיא רחוקה כל כך בזמן, אבל גם בגלל שאין לה מרכיב יבשתי, שקל יותר לציבור הרחב להזדהות איתו".

מקורות:

• קטעים מ- The Ordovician Mass Extinction Killed 85 Percent Of Life On Earth In A Totally Unique Way מאת IFLScience שנכתב ע"י: Dr. Katie Spalding.

• קטעים ממחקר- Ordovician–Silurian true polar wander as a mechanism for severe glaciation and mass extinction מאת Nature Communications.

• קטעים מ- The End-Ordovician Mass Extinction Wiped Out 85 Percent of Life מאת Discover Magazine שנכתב ע"י: Gabe Allen.