הודות לסיפורים חדשים וישנים, מהאגדה על יוהאן פאוסט (Johann Faust) ועד ספרי הארי פוטר, אנו זוכרים את דיסציפלינת האלכימיה של ימי הביניים לא כמדע אלא כצורה של כישוף, המתורגלת מאחורי דלתיים סגורות בלילות סוערים על ידי גברים מזוקנים רכונים מעל ספרים מאובקים וכוסות כימיות מעלות עשן.
תפיסה זו הייתה מקובלת לא רק בתרבות הפופולרית אלא גם בחוגים אקדמיים. עד לא מזמן, האמונה השלטת בקרב חוקרי ימי הביניים הייתה שהאלכימיה צריכה להיחשב בין האמונות הטפלות הרבות שהשאירו את ימי הביניים חשוכים עד שהמהפכה המדעית הגיעה. עם זאת, מחקרים אחרונים גילו שאלכימיה הייתה תהליך הרבה יותר רציונלי ושיטתי ממה שחשבנו בעבר. לא רק שהיא לא האריכה את ימי התקופה האפלה, האלכימיה זירזה את התפתחות המחשבה המדעית, המחקר האמפירי והמהפכה המדעית בכללותה.
בפרט, האובססיה של האלכימיה ל"טרנסמוטציה" - פירוק חומר ליצירת חומרים חדשים לגמרי - מייצגת את הניסיון המוקדם ביותר של האדם לתפוס את ההיגיון מאחורי תגובות כימיות. במילים אחרות, ללא אלכימיה, אולי הכימיה לא היתה היכן שהיא היום.
אף על פי שקשורה באופן הדוק לאירופה של ימי הביניים, מקורות האלכימיה אינם מימי הביניים ואינם אירופאים. האלכימיה החלה באלכסנדריה, מטרופולין עתיק הממוקם במצרים של ימינו, והיא שילבה פילוסופיה אריסטוטלית עם מחשבה מזרחית, דת ואסטרונומיה. בעוד הצביון והמטרות שלה השתנו עם הזמן, ניתן להגדיר את האלכימיה באופן רופף כניסיון ליצור באופן מלאכותי דברים המתפתחים בצורה אורגנית בטבע, כולל מתכות יקרות, כגון כסף וזהב, כמו גם חיים - חיי אדם, ליתר דיוק.
מיודעים על ידי תפיסות יווניות כי חומרים מורכבים מיסודות מנוגדים וכי אותם יסודות יכולים להיות מאורגנים בהיררכיה מבסיס לטהור, אלכימאים ממצרים ופרס ניסו לייצר זהב על ידי המסת מתכות אחרות למרכיביהם הכימיים. אבל במקום זהב, הם קיבלו אלכוהול וחומצה. כאשר האלכימאים לא ניסו לייצר זהב, הם ניסו ליצור הומונקולוס: בני אדם זעירים, מעוצבים באופן מלא ומתפקדים. טקסט בשם "ספר הפרה" ("Book of the Cow"), שיש מי שחושב שנכתב על ידי אפלטון, קורא להזריק לכבשה זרע אנושי - קודמן מעוות להזרעה מלאכותית. לפי הספר, החיה המוזרעת לא תלד אדם, אלא מסה חסרת צורה. מגע עם סולפט, מגנט, ברזל ולשד של ערבה לבנה יאפשר למסה להתחיל להצמיח עור, ולאחר מכן יש להניח אותה בתוך מיכל זכוכית, שם היא תתפתח לאדם.
רובם המכריע של התהליכים האלכימיים התבססו על רעיונות מיושנים ולא מדעיים. התמרה, כאמור, נעוצה באמונה שהטבע שואף לשלמות ושאפשר להפוך מתכות יסוד לזהב על ידי זיקוקן וטיהורן. אולם לקראת סוף ימי הביניים, ניסויים אלכימיים פינו את מקומם לתיאוריות מדעיות טובות יותר. כפי שמציין ההיסטוריון ברוס טי מורן (Bruce T. Moran) בספרו "זיקוק ידע" ("Distilling Knowledge"), למשל, האלכימיה היוותה השראה לניסוח חוק הכבידה האוניברסלי של אייזק ניוטון. ניוטון, כותב מורן, "אימץ את התפיסה האלכימית של עקרונות פעילים שהסבירו את המשיכה בין גופים". כאדם דתי עמוק, ניוטון השווה אלכימיה עם ידע אלוהי - ידע שלדעתו הועבר מאלוהים לאנושות באמצעות אלכימאים.
אחד מבני דורו של ניוטון, רוברט בויל, הסבא של הכימיה, חייב באופן דומה לאלכימאים המוקדמים של ימי הביניים שקדמו לו. התיאוריה ה"קורפוסקולרית" (Corpuscularianism) של בויל, הגורסת כי החומר מורכב מחלקיקים, ניתן לייחס לאחד האלכימאים המוקדמים ביותר, ג'אבר בן חיאן, הידוע גם בשם ג'אבר. כשהוא לקח את הדברים צעד קדימה, בויל טען שאפשר לשנות את החומר אם נמצא דרך לארגן מחדש את החלקיקים שלו. הטיעון שלו הועמד למבחן ב-1919 על ידי ארנסט רתרפורד, שהפך לראשון לגרום לתגובה גרעינית על ידי הפרדת חנקן לאטומי מימן וחמצן.
בספרו "אלכימיה" ("Alchemy") משנת 1990, איי ג'יי הולמיארד (A.J. Holmyard), חוקר שדחה את הקשר האבולוציוני של האלכימיה למדע, הציע שעבודתו של בויל נועדה כדי לדחות את האלכימיה מול דיסציפלינה חדשה וטובה יותר. (מחקר עדכני יותר מסכים באופן כללי שבויל נחשב לחלק מהמסורת האלכימית).
כמה יעדים אלכימיים - כמו הפיכת מתכת לזהב או גידול אדם זעיר בתוך צנצנת - היו מטרות פנטסטיות שאפילו המדע המודרני לא יכול להשיג. אחרים היו מציאותיים ומעשיים יותר, והובילו לפיתוח של צבעים, קוסמטיקה ומטלורגיה. עם זאת, המורשת החשובה ביותר של האלכימיה של ימי הביניים אולי לא נמצאת במוצרים יומיומיים כמו צבעים או קוסמטיקה, אלא בדרך שבה אנחנו חושבים. במהלך ימי הביניים, מסבירה גליניס קוין (Glynis Coyne) במאמר, האוניברסיטאות באירופה הוקדשו במידה רבה לחקר מידע ישן במקום לחפש אמיתות חדשות. "למרות שאלכימיה אכן הייתה חלק מהמיינסטרים הלימודי הזה", מוסיף המאמר, "תמיד היה לה אספקט הרבה יותר פעיל, ואכן ניסויי. אלכימאים לא רק דנו ברעיונות; הם ביצעו את ההליכים שלהם מתוך מחשבה על מטרה ברורה".
בדומה למדענים של ימינו - או סטודנטים שלוקחים שיעורי ביולוגיה או כימיה - אלכימאים מימי הביניים יצרו השערות ולאחר מכן ערכו ניסויים כדי לבדוק אם השערות אלו עומדות בהן. התהליכים שלהם אולי לא היו מעודנים או עקביים כמו שלנו, אבל הגישה הבסיסית דומה. בסופו של דבר, האלכימאים לא זזו לפתע הצידה כדי לפנות מקום למדענים, אלא רק "שיכללו" את הדיציפלינה שלהם על ידי הסרת השפעותיה המיסטיות והאמונות הטפלות העתיקות. במקום לעכב את הופעת המדע, יש לראות באלכימיה את הקודמן ההיסטורי של הביולוגיה, הכימיה ואפילו הפיזיקה.
מקורות:
