לפני מספר ימים התפרסם סרטון (מצורף בסוף המאמר) המתעד את החוויה, ארכיאולוגים מסירים את שכבת העפר האחרונה שחוסמת את הפתח ומזדחלים אל תוך הקבר היפיפה הזה. לצופים בסרטון ניתנת אפשרות לחוות את התגלית ביחד עם הארכיאולוגים המצריים. מי שזכה וגם דובר ערבית יוכל להנות אף יותר מהדברים הנאמרים במהלך הסרטון.
ארכיאולוגים מצריים חשפו את הקבר בשנת 2018 באתר סקארה (Saqqara) דרומית לבירה קהיר. זהו קבר בן יותר מ-4,400 שנה של כהן מצרי בכיר. סקארה הוא אתר קבורה עתיק שהיה עיר הקברים של ממפיס (Memphis), בירת מצרים העתיקה. עיר המתים הוקמה על ידי המלך ג'וסר (Djoser). זהו אחד מאתרי הקבורה הפרעוניים העתיקים והחשובים ביותר במצרים.
האתר נמצא קבור בנקרופוליס של סקארה מבלי שנפתח או נבזז. מיד לאחר שנחשף הקבר (מספר ימים לאחר שצולם הסרטון) אמר שר העתיקות המצרי, חאלד אל-אנני (Khaled al-Enany), "הוא שמור בצורה יוצאת מן הכלל, צבעוני, עם פסלים. הוא שייך לכהן בכיר ... והוא בן יותר מ-4,400 שנה."
הקבר שייך ל"ווהטי" (Wahtye), כהן גדול ששירת בתקופת השושלת החמישית של המלך נפרירקרה (Neferirkare), אמר שר העתיקות. ההירוגליפים שנחצבו מעל הכניסה לקבר זיהו את ווהטי כ"כהן הטיהור המלכותי, המפקח המלכותי והמפקח על הסירה הקדושה."
אורכו של הקבר הוא 10 מטר, רוחבו 3 מטר וגובהו פחות מ-3 מטר, אמר מוסטפא ווזאירי (Mostafa Waziri), מזכ"ל מועצת העתיקות העליונה. הקירות מעוטרים בהירוגליפים ופסלי פרעונים. וואזירי אמר שהקבר הוא ייחודי בגלל הפסלים ומצבו הכמעט מושלם. "הצבע כמעט שלא נפגע למרות שהקבר בן כמעט 4,400 שנה", אמר.
ארכיאולוגים הסירו את שכבת העפר האחרונה מפתח הקבר ומצאו בתוכו חמישה פירים, אחד הפירים לא היה אטום והיה ריק, אך הארבעה האחרים היו אטומים. הם מצפים לגלות ממצאים כאשר יחפרו את הפירים האטומים, שאחד מהם נראה מבטיח במיוחד. "פיר שאמור להוביל לארון קבורה או לסרקופג של בעל הקבר", אמר ווזאירי.
הנקרופוליס של סקארה הוא משכנה של הפירמידה המפורסמת של ג'וסר, מבנה בן 4,600 שנה שהיה מונומנט האבן הראשון של מצרים. הקבר, שנבנה עבור פרעה ג'וסר על ידי האדריכל המאסטר אמחותפ (Imhotep), הוא בגובה 62 מטר. פירמידה זו נחשבת למבנה האבן הגדול הקדום ביותר בהיסטוריה העומד כיום על תלו. בנוסף לפירמידת ג'וסר ישנן באתר גם שש עשרה פירמידות נוספות, מסטבות קדומות יותר, וכן מתחם קבורה מתקופת הממלכה המאוחרת.
בשנה האחרונה נחשף בסקארה אולם קבורה שכלל בתוכו 75 פסלי עץ וברונזה של חתולים, 25 ארגזי עץ מעוטרים המלאים בחתולים חנוטים ופסלים של בעלי חיים וציפורים, כמו שוורים, נימיות, מגלנים ובזים. תנינים, קוברות וחרפושיות היו בין היצורים החנוטים האחרים שנמצאו באתר. בנוסף נמצאו גם שבעים ושלושה פסלי ברונזה של אוסיריס (Osiris), ששה פסלי עץ של פתח (Ptah-Sokar), אחד עשר פסלים של סח'מת (Sekhmet) ופסל מגולף של ניית' (Neith). המטמון הכיל גם קמעות, מסכות מומיה ומגילות פפירוס עם רישומים של תַאוֶרֶת (Taweret). פריט שכלל את שם המלך פסמתיך הראשון (Psamtik I) מתארך רבים מהפריטים לשושלת ה-26 ששלטה במצרים בין 664 ל-610 לפנה"ס.
אחד הממצאים החשובים ביותר היה מקבץ של חמישה חתולים חנוטים. סריקות CT זיהו שתיים מבעלי החיים כגורי אריות על פי גודל וצורת העצמות שלהם, שלושת החתולים הנותרים טרם זוהו באופן סופי. המצרים הקדומים חנטו בני האדם כדי לשמר את גופם לחיים שלאחר המוות, ואילו מומיות של בעלי חיים שימשו כמנחות דתיות.
תגלית סקארה עלתה לכותרות ברחבי העולם כאשר ביולי 2018 הוכרז לראשונה: ארכיאולוגים חשפו "בית לוויות" מצרי עתיק, עמוק מתחת לחולות סקארה, הנקרופוליס של ממפיס.
בשנתיים שחלפו מאז, ניתוח מעמיק של הממצאים והתגליות החדשות הניב מידע רב על עסקי המוות במצרים העתיקה. במשך מאות שנים התרכזה הארכיאולוגיה בארץ הפרעונים בחשיפת כתובות וממצאים מקברי המלכים ולא עסקה בפרטים של החיים היומיומיים. סדנאות חניטה התקיימו ככל הנראה בנקרופוליסים בכל רחבי מצרים, אך דורות של ארכאולוגים התעלמו מהן בדהירתם אל הקברים שמתחת. כעת, עם התגליות בסקארה, זה משתנה ככל שהראיות הארכיאולוגיות לתעשיית לוויות עצומה נחשפות ומתועדות לראשונה.
"העדויות שגילינו מראות כי לחונטים היה חוש עסקי טוב מאוד", אומר ד"ר רמדאן חוסיין (Dr. Ramadan Hussein), האיג'יפטולוג מאוניברסיטת טובינגן (University of Tübingen) בגרמניה. "הם היו חכמים מאוד באפשרות לספק חלופות. לא יכולת להרשות לעצמך מסכת קבורה מהודרת שעשויה זהב וכסף? במקום זאת, אולי הוצעה לך עסקה של טיח לבן ונייר מוזהב", אומר חוסין. אין לך מספיק מזומנים בכדי לאחסן את האברים הפנימיים שלך בצנצנות בהט מבריקות? מה דעתך על כלי חימר מצויר ונחמד במקום? "קראנו על זה בטקסטים [העתיקים]", אומר חוסיין, "אבל עכשיו אנחנו באמת יכולים להבין את עסקי המוות."
לראשונה, עדויות ארכיאולוגיות מאשרות את מה שעד כה שיערו רק על סמך כתובות ומסמכים בני אלפי שנים. תובנות אלה הופכות את החפירה בסקארה למיוחדת. זה חלק משינוי באיג'יפטולוגיה, חוקרים בודקים באופן מעמיק יותר פרטים ששופכים אור על חייהם היומיומיים של המצרים ולא מתמקדים בקברים המפוארים ביותר.
"רמדאן מקבל מידע רב שפשוט אבד בעבר", אומר דיטריך ראואה (Dietrich Raue), אוצר המוזיאון המצרי של אוניברסיטת לייפציג (University of Leipzig Egyptian Museum). "הייתה תשתית שלמה מעל פני האדמה שפשוט הוסרה ללא תיעוד."
המשמעות היא שבעתיד מחכות יותר תגליות כאלה עבור ארכיאולוגים סבלניים מספיק בכדי להסתכל. בעודו נובר בדיווחי החפירות הישנים, הבין חוסיין שהפיר המוביל לסדנא לחניטה נמצא פחות משלושה מטרים מהמקום בו הפסיקו הארכאולוגים הצרפתים ומצרים לחפור בשנת 1899. החדר ותכולתו פשוט כוסו בחול שהם חפרו ושפכו בצד מבלי שהבחינו בכך.
"אולי עלינו לחזור לאתרים שנחקרו במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20", אומר חוסיין, "ולחפור אותם שוב."
