סרקו את העיתונים או את אתרי החדשות האהובים עליכם ב-1 באפריל, ורוב הסיכויים שתראו כמה כותרות שנראות חשודות. קראו עוד, ובטח תגלו שחלק מהסיפורים האלה הם מתיחה מוחלטת. אחרי הכל, זה האחד באפריל. באחד באפריל בכל שנה, אנשים ברחבי העולם חוגגים את יום האחד באפריל, הנקרא לפעמים יום כל השוטים, יום שבו עליצות ושמחת חיים אמורים לשלוט ותעלולים, בדיחות מעשיות ומתיחות מותרות חברתית. מאיפה מגיע המנהג המוזר לעשות מעשי קונדס באחד באפריל? התשובה הקצרה היא שאף אחד לא יודע בוודאות.
כל מה שאנו יודעים הוא שהמנהג היה ידוע בתקופת הרנסאנס באירופה והמסורת של יום אחד באפריל ידועה במשך 500 שנים לפחות, אך עדויות מצביעות על כך שניתן לעקוב אחריה כמעט אלפיים שנה או יותר. למרות היום שמצוין על ידי מדינות רבות ברחבי העולם, יש עדיין מעט הסכמה לגבי מקורותיו האמיתיים.
יש אנשים שחושבים שהרעיון של אחד באפריל חוזר לימי רומא הקלאסית, כאשר פסטיבל שמח בשם הילריה (Hilaria), במקור כנראה חגיגת יום שוויון, נחגג ב-25 במרץ. במונחים רומיים, ה-25 במרץ נקרא "הקאלנד (Calends) השמיני של אפריל", ומקשר היטב את הפסטיבל ל-1 באפריל, הקאלנד של אפריל. הפסטיבל נחגג עם מסכות ושמחה כללית. חגיגות אלה כללו בדרך כלל צורות פולחניות של כאוס והפיכת סדרי שלטון. המשתתפים לבשו תחפושות, ביצעו תעלולים על חברים וגם על זרים, והפכו את הסדר החברתי. עם זאת, אין הוכחות מוצקות לקישור של הילריה ואחד באפריל, אז זה רק אחד מניחושים רבים שקידמו אנשים סקרנים.
מיתוס רומי עתיק מספר גם את סיפורו של האל פלוטו שחטף את פרספונה, אלת התבואה והקציר. אמה של פרספונה יכלה לשמוע את קולה של בתה כשחיפשה אחריה במרחבים העצומים של העולם התחתון. החיפוש העקר הזה הסתיים לשווא והיווה השראה לרעיון של משימה אבודה מראש (Fool's errand). עם זאת, המושג של משימה אבודה מראש נקשר גם לאירועים היסטוריים אחרים.
על פי התיאוריה המקראית הנוצרית, האחד באפריל הוא היום שבו נשלח ישו מפונטיוס פילאטוס להורדוס ובחזרה, מסע אשר נקשר גם הוא עם הביטוי הישן של משימה אבודה מראש.
תיאוריה נפוצה נוספת הממקמת את מקורו של יום אחד באפריל באימפריה הרומית מתארכת אותו לתקופת שלטונו של הקיסר קונסטנטינוס. לפי הסיפור הזה, קבוצה של שוטים (fools) או ליצנים (jesters) שכנעה את קונסטנטינוס להפוך את אחד מהם ל"מלך ליום אחד". קונסטנטינוס התחייב לכך, ואחד מהליצנים, בשם "קוגל" (“Kugel”), מונה לתפקיד. הוא קבע שזה יהיה יום של עליצות, וכך יצר את מה שזכה לכינוי יום אחד באפריל.
הבעיה היחידה עם הסיפור הזה היא שזו מתיחה. כפי שכתבה חדשותית זו מגלה, הוא היה בעצמו מתיחה של אחד באפריל, שנערכה על ידי פרופסור ג'וזף בוסקין (Joseph Boskin) מאוניברסיטת בוסטון על כתב סוכנות הידיעות AP פרד ביילס (Fred Bayles) בשנת 1983. ביילס דיווח על הסיפור, וסוכנות הידיעות AP הריצה אותו, רק כדי לחזור בה כמה ימים לאחר מכן. זהו שיעור טוב: אל תקחו כעובדות את כל מה שאתם קוראים על אחד באפריל.
כבר זמן רב אנשים מעלים השערות לגבי מקורות חג ההשתטות הזה, והציעו את הסאטורנליה הרומית, הטקסים הדרואידים בבריטניה, חגיגת ימי הביניים הקרנבלסקית (Carnivalesque) של חג השוטים (Feast of Fools), ואפילו הפסטיבל ההודי הולי כמקורות אפשריים. אבל למרות הניסיונות לקבוע מקור מוקדם יותר לאותו היום, התייחסויות ברורות למסורת של אחד באפריל מתחילות רק בימי הביניים המאוחרים.
במהלך ימי הביניים התפתחו מספר חגיגות שנראה כי התפתחו מפסטיבלים פגאניים מוקדמים יותר וששימשו כקודמנים ישירים לאחד באפריל. החשוב שבהם היה ה-Festus Fatuorum (חג השוטים) שהתפתח מתוך הסאטורנליה. ביום זה (שנצפה בעיקר בצרפת) בחרו חוגגים באפיפיור מדומה ולעגו לטקסי הכנסייה. הכנסייה, כמובן, עשתה כמיטב יכולתה למחוק את המסורת, אך היא נמשכה עד המאה ה-16. באירופה של ימי הביניים המאוחרים, שוטים, ג'וקרים או ג'סטרים, כפי שהם נודעו, היו בדרנים פופולריים שהופיעו בכיכרות העיר ובחצרות המלוכה. חלק ניכר מהבידור בוצע בסגנון קומי וליצנים רבים ביצעו בדיחות במילים או בשירה על אנשים או אירועים המוכרים היטב לקהל שלהם.
ייתכן שיש רמז לאחד באפריל ב-“Nun’s Priest’s Tale” (בערך 1390) של ג'פרי צ'וסר, המציג את התרנגול מתועתע על ידי השועל, ומתעתע בחזרה. זה מתרחש ב-"Syn March bigan, thritty dayes and two", או 32 ימים לאחר תחילת מרץ, כלומר אחד באפריל. זו התייחסות מוקדמת וברורה לתאריך, אבל חוקרים רבים חושבים שהמילה "bigan" היא שגיאת כתיבה, וכי התאריך המיועד היה 2 במאי, 32 ימים לאחר סיום מרץ. גם אם זה נכון, קיומה של טעות סופר כזו יכול להצביע על כך שסופרים מימי הביניים ציפו שסיפורים כמו זה יתרחשו באחד באפריל. ובכל זאת, זה לא נחשב כעדות מוצקה למנהג של אחד באפריל.
בצרפת, "poisson d'avril", או "דג אפריל", הוא השם לאדם שהוטעה באחד באפריל. ההתייחסות הראשונה ל"poisson d'avril" היא בשיר משנת 1508 מאת אלוי ד'אמרוול (Eloy d'Amerval) בשם Le Livre de la Deablerie. עם זאת, מההקשר אנחנו לא יכולים להיות בטוחים אם המחבר התכוון לאחד באפריל או לשוטים באופן כללי. נראה שהרעיון של "דג אפריל" הוא העובדה שדגים היו בשפע ורעבים באביב, ולכן קל לתפוסם - "דג אפריל" היה פתי יותר מדג בתקופות אחרות של השנה. לפיכך, רק התייחסות ל"דג אפריל" לא מוכיחה בעצמה שהיה חג באחד באפריל.
כמה מקורות, כמו Extraordinary Origins of Everyday Things של צ'ארלס פנאטי (Charles Panati), מצטטים מקור צרפתי אחר מ-1564: כאשר חגיגת השנה החדשה עברה רשמית ל-1 בינואר על ידי צו רוסיון (Edict of Roussillon) של שארל התשיעי. לדברי פנאטי, השנה החדשה נחגגה בעבר ב-25 במרץ בגלל בוא האביב, עם חגיגה של שבוע שהסתיימה ב-1 באפריל. פנאטי טוען עוד:
צרפתים רבים שהתנגדו לשינוי, ואחרים שפשוט שכחו ממנו, המשיכו לחגוג ולהחליף מתנות במהלך השבוע שהסתיים באחד באפריל. הג'וקרים לעגו לזיקתם האיתנה של השמרנים הללו לתאריך הישן של השנה החדשה על ידי שליחת מתנות שטותיות והזמנות למסיבות שלא קיימות.
ההיסטוריה האמיתית של חגיגות השנה החדשה בצרפת מורכבת יותר, כאשר אזורים שונים חגגו בזמנים שונים. כבר ב-1507 הודפסו בצרפת ספרים שהצביעו על כך שאנשים מתחילים את השנה ב-1 בינואר, כפי שהסביר ארתור טילי (Arthur Tilley) בספרו על ספרות הרנסנס משנת 1904. יתר על כן, פנאטי אינו מספק שום ראיה קונקרטית לטענותיו בצורה של אזכורים או הזמנות ששרדו - אפילו לא לטענה של חגיגה בת שבוע, הנחוצה כדי לכלול את ה-1 באפריל בשינוי השנה החדשה. בסך הכל, נצטרך לראות בסיפור שלו ספקולציה מעניינת.
הסיפור שאחד באפריל נובע משינוי בלוח השנה בצרפת קיים בכמה גרסאות, כולל אחת שצוטטה בספרו של ג'ק סנטינו (Jack Santino) "All Around the Year". בגרסה זו, השינוי התרחש בגלל המעבר מהלוח היוליאני ללוח הגרגוריאני, שצרפת אימצה בשנת 1582. אותו סיפור משמש כדי להסביר את מקורם של חגים שונים אחרים, כולל "חג המולד הישן" ("old Christmas"). מכיוון שנראה שזהו סיפור מסורתי המתרחש במספר גרסאות הממוקמות לחגים, זמנים ומקומות שונים, אולי טוב להסתכל על סיפור שינוי לוח השנה כ"אגדה נודדת". זו גם דוגמה ל"מטא-פולקלור", או פולקלור על פולקלור, במקרה זה סיפור עממי על מקורותיו של חג עממי.
ההתייחסות הוודאית הראשונה לאחד באפריל מגיעה משיר פלמי משנת 1561 מאת אדוארד דה דנה (Eduard De Dene). בשיר, אציל שולח את משרתו לסידורים מטורפים וחסרי תוכלת. המשרת מזהה שהוא נשלח ל"שליחות של שוטים" כי זה אחד באפריל.
הטריק של אדוארד דה דנה, שבו מישהו מקבל משימה למצוא חפץ או אדם לא קיים, הוא עדיין בדיחה פופולרית של אחד באפריל יותר מ-450 שנה מאוחר יותר. מאמר משנת 1902 ב-Akron Daily Democrat מסביר:
אחד השעשועים הפופולריים ביותר באחד באפריל... הוא שליחת אנשים לסידורים עקרים. אנשים לא מתוחכמים נשלחים לחנויות הספרים כדי לקבל עותק של "ההיסטוריה של סבתא של חוה", או לבית המרקחת עבור "חלב יונים", בעוד שבנים קטנים נשלחים לפעמים לחנות הרתמות בשביל שמן רצועות, כאשר מנה ליברלית של טיפול זה ניתנת בדרך כלל לנער.
אם שום דבר אחר, אורך החיים של הבדיחה הזו הוא עדות לכוחן המתמשך אפילו של המסורות העממיות המטופשות ביותר.
בשנת 1686, האנטיקוואר ג'ון אוברי הזכיר לראשונה באנגלית את יום אחד באפריל בספרו Remaines of Gentilisme and Judaisme, בתור "היום הקדוש של השוטים", והסביר: "אנו מציינים אותו בראשון באפריל. וכך זה נשמר בכל מקום בגרמניה". בשנת 1760, בין הספקולציות האנגליות המוקדמות ביותר על מקור החג הופיעו ב-Poor Robin's Almanac:
הראשון באפריל יש אומרים מופרד מכל ימי השוטים אבל למה האנשים קוראים כך לזה גם אני וגם הם עצמם לא יודעים
טקסט ביומן משנת 1771 שנכתב על ידי אנה גרין ווינסלו (Anna Green Winslow) בבוסטון מראה שהחג היה ידוע בקנדה ובניו אינגלנד באותה תקופה. גרין מדגישה בזהירות את התאריך פעמיים, ומציעה את הרעיון של "מרדף אווז הבר" (“wild goose chase”), ומרמזת שאביה שלח את אמה למרדף כזה באחד באפריל בשנת 1768 - אם כי המתיחה עשויה להיות מורכבת גם מבקשה מאמה להזכר באירוע שמעולם לא קרה, סוג אחר של "מרדף אווז הבר". הטקסט אומר:
אחד באפריל - האם תיעלבי אמא, אם אשאל אותך, אם את זוכרת את להקת אווזי הבר שאבא קרא לך לראות עפים מעל חנות הנפח היום לפני שלוש שנים? אני מקווה שלא; אני רק מתכוונת להסיט אותך. […] נ.ב. זה אחד באפריל.
שטר יד משנת 1796 המבקש משלוח של 17 מעילים וכובעים של שוטים למידלטאון, קונטיקט, באחד באפריל הוא עוד דוגמה טובה לחגיגת יום אחד באפריל באמריקה של המאה ה-18. עד המאה ה-19 החג היה נפוץ ופופולרי, כך שהיו התייחסויות תכופות בעיתונים.
עד סוף המאה ה-19, הטריקים של אחד באפריל התפתחו לצורות משוכללות יותר, והיו שלושה ייצוגים אמנותיים נפוצים של מתיחות אחד באפריל. הראשון הראה לבנה מתחת לכובע על מדרכה, הרעיון היה שמישהו בסופו של דבר ייכנע לדחף לבעוט בכובע ובכך לדפוק את הבוהן שלו בלבנה. השני היה כרוך בהשארת חפץ אבוד, כביכול רצוי כגון ארנק או כסף, באופן גלוי עם חוט קשור סביבו. הקצה השני של החוט הוחזק על ידי מעולל הקונדס הנסתר, שהיה מושך בחוט וחוטף את החפץ כאשר עובר אורח ניסה לקחת אותו. השלישי היה מטבע מעשן, המצביע על מטבע שחומם באש או סיגר, ואז הושאר במקום שמישהו עלול להרים אותו ולהכוות.
צד נוסף לחג האחד באפריל, במיוחד באמריקה, הוא שתלמידי בית ספר אהבו לעשות מתיחות למורים שלהם. מתיחה נפוצה אחת הייתה לנעול את המורה מחוץ לבית הספר. ד"ר סמואל לית'ן (Dr. Samuel Lathan) נולד ב1842 בדרום קרוליינה הכפרית. בראיון משנת 1938 שערך ב-WPA, הוא נזכר בימי הלימודים שלו:
האחד באפריל גרם לחשש לרוב מורי בתי הספר הכפריים. התלמידים היו נכנסים פנימה ואוסרים את המורה. המורה, שלא פעל על פי העיקרון ששיקול דעת הוא החלק החשוב ביותר של גבורה, בדרך כלל קיבל את הרע ביותר. מר דאגלס למד זאת במהרה, ובאחד באפריל, הוא היה הולך לבית הספר, קולט את המצב, מכריז בצחוק שלא יהיה בית ספר עד מחר, ועוזב.
ראיון משנת 1968 עם סטודנט אפרו-אמריקאי בוושינגטון הבירה מראה שהמסורת של הטעיית המורים נמשכה למעלה ממאה שנה. "אני מאמין שזה היה אחד באפריל", אומר הסטודנט. "[הוא] שם נעצים על חתיכת סרט והמורה התיישבה עליהם. היא אמרה שהיא הולכת להכשיל את כולם בכיתה. אבל, אני חושב שהיא גילתה מי עשה את זה, אתה יודע. הוציאו אותו מבית הספר".
אחד באפריל ממשיך להיות פופולרי היום, אז העצה היא להיזהר, גם כאן באינטרנט וגם בעולם האמיתי. היזהרו מהנעצים על הכיסא שלכם, אל תסתמו חורים עם האגודלים, ואם אתם רואים כובע מונח ברחוב, פשוט המשיכו!
מקורות:
