top of page

אוצר פנגיורישטה ששינה את ההסטוריה של בולגריה

אוצר פנגיורישטה הוא סט של כלי זהב מפנגיורישטה (Panagyurishte), עיירה במחוז פאזארדז'יק שבדרום בולגריה. האוצר התגלה במקרה במהלך המאה ה-20. אוצר פנגיורישטה תוארך בין סוף המאה ה-4 לתחילת המאה ה-3 לפנה"ס, ולכן שייך לתרבות התראקית. מלבד כמות הזהב ששימשה ליצירת הכלים, החפצים בולטים גם באומנות המשובחת שלהם.


נכון לעכשיו, ישנם שלושה העתקים רשמיים ומושלמים של האוצר, אחד במוזיאון ההיסטוריה הלאומי בסופיה (National Historical Museum), השני במוזיאון הארכיאולוגי בפלובדיב (Archaeological Museum of Plovdiv), והשלישי במוזיאון להיסטוריה בפנגיורישט (History Museum of Panagyurishte). המקור, עקב ערכו הכספי ונדירותו, נשמר בדרך כלל באופן בטוח בכספת בנק. עם זאת, יצירות אלה הושאלו למוזיאונים ברחבי העולם בהזדמנויות רבות במהלך העשורים שלאחר גילוין.

תשעת החפצים של אוצר פנגיורישטה

גילוי אוצר פנגיורישטה התרחש בשנת 1949. ב-8 בדצמבר באותה שנה חפרו שלושה אחים, פאבל, פטקו ומיכאיל דייקוב (Pavel, Petko and Mihail Deikov), עבור חימר בחצר בית חרושת לקרמיקה בפנגיורישטה. בעומק של 2 מטר נתקלו האחים בכמה חפצים צהבהבים אותם חילצו מהחימר. קיימת מחלוקת לגבי השתלשלות האירועים שלאחר מכן. אגב, הועלה ספק בדיוק המדידה, שכן נטען כי לא ייתכן כי "שכבה עבה כזו של אדמה חרסיתית הייתה יכולה להצטבר מהתקופה העתיקה ועד ימינו."


על פי אחת הגרסאות של הסיפור, האחים, לאחר שבדקו את החפצים, הגיעו למסקנה שהחפצים אינם אלא אוסף של כלי פליז שהוסתרו על ידי צוענים. לכן הם לא הקדישו לחפצים תשומת לב רבה, והניחו אותם בצד ללא כל מחשבה נוספת. לעומת זאת, הידיעה על התגלית התפשטה בעיירה הקטנה, וחצר המפעל במהרה התמלאה בתושבים סקרנים שהיו להוטים להציץ על "כלי פליז צועניים" מוזרים אלה.


חלק מהסקרנים אף ניסו 'לנגן' על הכלים על ידי נשיפה דרך הפתחים שלהם. אולם כשלא הופק צליל הם פשוט הכריזו שכלי הנגינה הללו חסרי תועלת. אחד האנשים שבאו לצפות בחפצים היה פטר גורבנוב (Petar Gorbanov), ארכיאולוג שעבד באותה תקופה במועדון הקריאה של העיירה. בניגוד לשאר תושבי העיר, גורבנוב, שלמד באוניברסיטת וינה, לא היה משוכנע שהאובייקטים הם 'כלי פליז צועניים'.


גרסה אחרת לסיפור טוענת כי האחים ידעו כבר מההתחלה שהחפצים שהם חשפו עשויים מזהב. בנוסף, הם סברו כי החפצים צריכים להישלח למוזיאון. בגרסה זו של האירועים, תושבי העיירה לא מבקרים במפעל כדי להתבונן בחפצים. במקום זאת הם נצפו על ידי עובדי המפעל, שאחד מהם אף עשה ניסיון לגנוב את אחד הכלים, אך נעצר על ידי האחים.


לאחר מכן נשטפו החפצים בנהר, והאחים לקחו אותם לביתם. לאחר שהראו את החפצים לנשותיהם וילדיהם, שלושת האחים לקחו אותם למועצת המחוז. כאן, על פי גרסה זו של הסיפור, גורבנוב ראה לראשונה את החפצים. בכל מקרה, החפצים נוקו ביסודיות, והוכנסו לתצוגה בוויטרינה. בערב, החפצים הופקדו לשמירה בבנק.

האחים דייקוב מחזירים באוצר פנגיורישטה בשנת 1949

העבר התראקי של בולגריה מוצג לעולם

למחרת שוגרו מברקים מפלובדיב לסופיה כדי להודיע ​​על התגלית הסנסציונית. הראשון התקבל רק כעבור כמה ימים על ידי מנהל המכון הארכיאולוגי והמוזיאון בסופיה. מצד שני, מנהל המוזיאון הארכיאולוגי בפלובדיב נסע לפנגיורישטה מיד לאחר שקיבל את ההודעה, אסף את האוצר והביא אותו למוזיאון שלו. כתוצאה מכך, פלובדיב, ולא סופיה (בירת בולגריה), הפכה לבית הקבע של אוצר פנגיורישטה.


אוצר פנגיורישטה שהה במוזיאון הארכיאולוגי בפלובדיב בעשור הבא, שם הוצג בארון בטוח ושקוף באולם המרכזי של המוזיאון. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 יצא אוצר פנגיורישטה לסיבוב ההופעות הראשון שלו ברחבי העולם. רומא הייתה העיר הראשונה מחוץ לבולגריה שקיבלה את האוצר, שם הוא הוצג במסגרת תערוכה לאומית. לאחר מכן, הוצג האוצר בפריס, מינכן, לנינגרד (המכונה כיום סנט פטרסבורג), בודפשט, ורשה ומונטריאול. בסוף העשור חזר אוצר פנגיורישטה לפלובדיב, שם הוא נשאר בשלוש השנים הבאות.


בשנת 1972 נבחר האוצר להיות מרכזה של תערוכה בשם 'אמנות תראקית', שהוצגה לראשונה בסופיה לרגל הקונגרס הבינלאומי הראשון לתראקולוגיה (Thracology). בעשורים שלאחר מכן הוצגה התערוכה במוזיאונים רבים ברחבי העולם. בין השנים 1994-2000, למשל, ביקרה התערוכה בשבע ערים ביפן, ובמספר ערים בארה"ב. בנוסף, היא נסעה לפינלנד, שוודיה, איטליה ובלגיה. כתוצאה מתערוכה זו הוצג לעולם צד פחות מוכר של בולגריה, עברה התראקי.

האמפורה מאוצר פנגיורישטה

ההיסטוריה של אוצר פנגיורישטה

כמו השתלשלות האירועים שהתרחשה מיד לאחר גילוי האוצר, ישנם אי וודאויות רבות גם בנוגע להיסטוריה של האוצר. למשל, יש שטענו כי הכלים נוצרו על ידי בעלי מלאכה תראקיים מקומיים, בעוד שאחרים סבורים שהם היו מלמפסקוס (Lampsacus), עיר יוונית עתיקה בצד המזרחי של הלספונט (Hellespont), בטורקיה של ימינו.


כמו כן, ישנן שתי השערות שונות לגבי האופן שבו הממצאים סיימו בפנגיורישטה. על פי הראשונה, החפצים היקרים הוסתרו על ידי בעליהם כאשר המקדונים או הקלטים פלשו לאזור. לחלופין, הוצע כי החפצים היו חלק משלל. מיותר לציין כי זהות הבעלים המקוריים של האוצר אינה ידועה.


התרבות התראקית שאכלסה את האזור מדרום להרי הבלקן היוותה את ממלכת אודריסה במאה ה-5 לפנה"ס לאורך גדות המריצה. האזכור המוקדם ביותר של תראקיה מגיע מהאיליאדה של הומרוס, בה הם מוזכרים כבעלי הברית של טרויה. התראקים מופיעים גם במקורות האחמנים, שם הם מתוארים בתבליטים כאחד מנתיני האימפריה. המלך סאותס השלישי העביר את בירתו לסאותופוליס (כיום קאזאנלק בדרום בולגריה) ונקבר שם, בעמק המלכים התראקיים, בסביבות שנת 300 לפנה"ס. יש המאמינים שאוצר פנגיורישטה שימש להגשת יין פולחני בארמונו.


התראקים נכבשו על ידי האחמנים לקראת סוף המאה ה-6 לפנה"ס, ושטחם הפך לשטח אחשדרפני בשם 'סקודרה' (‘Skudra’). במהלך המאה ה-4 לפנה"ס נכבשה תראקיה על ידי פיליפ השני מלך מקדון, והפכה בהדרגה למדינה הלניסטית לאחר מות בנו, אלכסנדר הגדול, בשנת 323 לפנה"ס.


אוצר פנגיורישטה מורכב מתשעה פריטים בודדים - ארבעה ריטונים (Rhytons - כלי מזיגה דמוי קרן), שלושה קנקנים ריטוניים, אמפורה ריטונית ופיאלה (Phiale) גדולה ורדודה. כל החפצים עשויים זהב ומשקלם הכולל 6.164 ק"ג. ריטונים, מתוארים לרוב ככוסות יין ששימשו את התראקים, אך תפקידם מורכב מעט יותר. ריטון הוא למעשה כוס פולחנית לקידוש היין. יין נמזג לחלק העליון של הריטון, ונשפך מתוך חור זעיר בתחתית לפיאלה, ממנו ניתן היה לצרוך אותו.


בנוסף לכמות הזהב המשמעותית ששימשה ליצירת החפצים, אוצר פנגיורישטה מרשים בפרטיו המדהימים, המשקפים את רמת האומנות הגבוהה שהיתה כרוכה בייצור הכלים. מלבד זאת, הפרטים האמנותיים הללו מספקים לנו הצצה לאופן שבו התראקים ראו את העולם.

ראש ברונזה של המלך סאותס השלישי שנמצא בגוליאמטה קוסמטקה ומפת ממלכת התראקים

סצנות מסתוריות מהאמפורה הריטונית

אוצר פנגיורישטה תוארך לתקופה ההלניסטית הזו, בהתבסס על פרטי החפצים. דוגמה טובה שניתן להשתמש בה כדי להדגים זאת היא האמפורה הריטונית. כלי זה הוא הגדול מבין תשעת הממצאים, שמשקלו 1.695 ק"ג, וככל הנראה גם המרתק ביותר. על גוף הכלי מוצגות בסך הכל שבע דמויות גבריות - חמש בצד אחד של האמפורה, ושתי האחרות בצד השני.


בסצנה הראשונה, חמשת הגברים הם בשורה, "עירומים למחצה, חשופי רגליים, הולכים או רצים, על משטח מחוספס עד הדלת... לאחרון יש חצוצרה בפה, מפיק אות או סתם מנגן. האחרים חמושים ומנופפים במרץ בחרבותיהם". לעומת זאת, שני הגברים בסצנה השנייה מוצגים נשענים על מקלות מגולפים בגסות, ונראים כאילו הם דנים במשהו. נושא הדיון שלהם עשוי להיות "אובייקט לא ברור בידו השמאלית של האיש הזקן אליו שולח הצעיר את ידו הימנית באופן מהוסס."


ניתן לחלק את פרשנות החוקרים של הסצנות למספר קבוצות. אחת למשל טוענת כי הסצנות מתארות אירוע מחיי היומיום, כלומר חבורה שיכורה של תראקים הממהרת אל הלילה בחיפוש אחר נשים. השנייה טוענת כי הסצנות מתארות אירוע היסטורי, כלומר כיבוש השערים הפרסיים על ידי אלכסנדר הגדול. פרשנות נוספת מציעה שהסצנות נשאבו מהמיתולוגיה היוונית, כלומר סיפור 'שבע נגד תבאי' ('Seven Against Thebes').


הפרשנות האחרונה מניחה שהסצנות מתארות מנהג פולחני תראקי, ומבוססת על גילוי ארכיאולוגי של שתי מונומנטים תראקיים - מאוזוליאום בסטרלצ'ה (Strelcha tomb-mausoleum), ומקדש ליד סטארוסל (Starosel temple). על פי פרשנות זו, הסצינות מתארות את טקס הקבורה של שליט תראקי. חמשת הלוחמים נמצאים מחוץ למקדש ומבצעים ריקוד פולחני, ואילו שני האחרים נמצאים בתוך המקדש ועושים הכנות לטקס הקבורה.

האמפורה מאוצר פנגיורישטה

הרקולס וראשים אפריקאים

למרות שהסצנות על גוף האמפורה הן גולת הכותרת של החפץ, יש בו קישוטים אחרים שגם כדאי להזכיר. ידיות החפץ, למשל, נוצרו בצורת זוג קנטאורים. אלמנט נוסף שנלקח מהמיתולוגיה היוונית ניתן למצוא בתחתית האמפורה. צוין כי העיטור באזור זה "נעשה בצורה רשלנית יותר ופחות מקצועית בהשוואה לזה שעל הגוף, מה שמעלה את ההנחה כי שתי הסצנות אולי לא נוצרו על ידי אותו אמן."


בכל מקרה נראות ארבע דמויות. אחת מהן הוא תינוק עם זוג נחשים בידיו, המתאר בבירור את המיתוס של הרקולס התינוק שחונק את שני הנחשים ששלחה הרה להרוג אותו. הדמות השניה היא סאטיר נשען. בהתחשב במוניטין של שכרות במיתולוגיה היוונית, זוהי דמות הולמת, כשלוקחים בחשבון את התפקיד של הכלי הזה.


מלבד הרקולס התינוק והסאטיר, יש גם זוג ראשים אפריקאים בתחתית האמפורה. אלה לא היו רק אלמנטים דקורטיביים, אלא גם שימשו לפונקציה מעשית. מפי האפריקאים הללו נשפך יין. אחת ההצעות למיקום מוזר של זוג הפתחים בבסיס הכלי היא שהאמפורה שימשה ל'פולחן יצירת חברים'. ביסודו של דבר, "שני אנשים יכלו לשתות ממנו בו זמנית או יכלו למזוג לעצמם את הנוזל על ידי הנחת שני כלים נוספים תחתיו". יתכן שהיא שימשה למזיגת בו זמנית של יין לפיות של שני מלכים כאות לשלום. הייתה לכך השלכה מעשית, שכן שתייה מאותו כלי ביטלה את האפשרות שמלך אחד ירעיל את השני. לחלופין, הוצע כי הכלי שימש כדי לכבד לוחמים.

ראשים אפריקאים המוצגים על הפיאלה

בחיבורו "היסטוריוֹת", הרודוטוס מזכיר מסורת סקיתית, לפיה מדי שנה נערך טקס לכבוד הלוחמים. מושל המחוז עירבב קערת יין, כל הלוחמים הסקיתים שהצליחו להרוג אויב באותה שנה הורשו לשתות ממנו, ואילו אלה שלא הצליחו לעשות זאת נאלצו לשבת בנפרד בבושת פנים. באשר לאלה שהרגו אויבים רבים, הם "קיבלו שתי כוסות לשתות יחד". תרגום אחר קובע כי לוחמים אלה שתו מ"כלי עם שני פתחים", שהיה אולי כמו האמפורה של אוצר פנגיורישטה.

הכדים הריטונים

ריטונים וכדים ריטוניים

באשר לריטונים ולכדים הריטוניים, אלה נוצרו בצורה של דמויות זואומורפיות ואנתרופומורפיות שונות. שלושה מהריטונים הם בצורת ראשי בעלי חיים (איל צעיר ושני צבאים), ואילו הרביעי מעוצב כחצי העליון של עז. בנוסף, סצינות מהמיתולוגיה היוונית מוצגות על צווארם ​​של כלים אלה. באשר לכדים הריטונים, הם נוצרו בצורת ראשי נשים. נשים אלו זוהו כאמזונות, או אלות יווניות, כלומר הרה, אפרודיטה ואתנה.

ריטון חצי העז

הפיאלה, קערת שתייה רדודה עם שקע חצי כדורי במרכז, הייתה הכלי שהובא בפועל לשפתיים של השותה. קוטר הפיאלה היחידה באוסף הוא כ-25 ס"מ, ותחתיתה מסמלת את השמש, עם 24 בלוטים (התואמים את כתר סאותס השלישי שהורכב מבלוטים ועלי אלון) ושלוש טבעות קונצנטריות של 24 ראשים אפריקאים שכל אחד מהם שימש כדי להדוף את הרוע. הפיאלה והאמפורה חולקות קבוצה של סמלי משקל ששימשו בנמל מרמרה הקדום בלמפסקוס (Lampsacus), ששם סביר להניח שלתראקים היה קשר ראשון עם שבטים אפריקאים.

הפיאלה מאוצר פנגיורישטה

אוצר פנגיורישטה הוא ללא ספק אוסף של חפצים שלא יסולא בפז מהעבר התראקי של בולגריה. מעבר לזה, לאוצר הייתה השפעה משמעותית על תדמיתה של בולגריה על הבמה העולמית. בזכות מסעותיו ברחבי העולם, אוצר פנגיורישטה עזר לשנות את "התפיסה המסורתית של בולגריה כ"מדינה קומוניסטית העוסקת בסחר של סמים ובסחר בנשק" לאחת ה"עשירות באירופה בממצאים מימי קדם עם ערך אמנותי גבוה".

מקורות:

150 צפיות0 תגובות
Site banner copy_edited.png
bottom of page