אבירים שחורים החלו להופיע בהיסטוריה במהלך ימי הביניים. מאז המאה ה-13 צצה סדרה של אגדות המזכירות את האבירים השחורים המסתוריים. למרות שנאמר כי האבירים השחורים ביצעו מעשים טובים ונלחמו כדי להגן על ערים מפני שליטים לא הוגנים ואיומים אחרים, טקסטים המתייחסים לאגדות אלו צונזרו ונאסרו על ידי הכנסייה בתקופת ימי הביניים. למרות זאת, סיפורו של האביר השחור האגדי נמשך לאורך מאות שנים.
דמותו של האביר השחור מופיעה בכמה אגדות ארתוריאניות כמוטיב מעורפל שלעתים קרובות מתגלה כמתחרה באחד מהאבירים הארתוריאנים הידועים יותר. זה גם התפקיד שהיה לזוג האבירים הארתוריאנים. כדוגמה לראשון, סר פרסיבל נלחם באביר שחור לאחר שהחליף טבעות עם אשתו של האביר השני, ויוצר בלבול וסכסוך. בהתייחסות השנייה לאביר השחור הארתוראני, אנו רואים את סר לנסלוט מתחפש לאביר שחור כמסווה. אך הדוגמה הידועה ביותר של אביר שחור באגדות ארתור היא ללא ספק סר מוריין (Sir Moriaen), בנו של סר אגרובאל (Sir Agrovale) ונסיכה מורית, מה שגרם לכך שהתייחסו אליו בתואר הזה בשל שושלתו האפריקאית.
מקורם של האבירים השחורים קשור קשר הדוק לאגדת אשור (Ashor), אביר שנשאר מיומן וחזק, למרות גילו המתקדם, והתמחה בהריגת מלכים ובני אצולה אחרים. מתישהו בסביבות המאה ה-13 או ה-14 היה מלך עם אויב חזק - מלך של ארץ אחרת שדיכא את עמו. נואש להביס את יריבו, שלח המלך הטוב הודעה הקוראת לאשור לחצרו. לילה אחד התעורר המלך ומצא את אשור ליד מיטתו. המתנקש נכנס לטירתו ללא שהתגלה - מה שהוכיח את כישוריו. אשור שאל את המלך את מי הוא צריך להרוג והמלך נתן את פקודתו. אשור קיבל את המשימה, אך אמר כי קודם כל יבדוק את טענות המלך כי אויבו הוא מדכא מרושע. אשור נכנס לעיר המבצר של אויב המלך, וראה בעצמו את אכזריותו של השליט, משימתו לרצוח את המלך תתנהל כמתוכנן.
אשור גילה שכומר זקן שפעם קם נגד אכזריותו של המלך הרשע מוחזק בשבי בצינוק. לאחר שמילא את פקודתו להרוג את המלך, אשור, שהתרגש מסיפורו של הכומר, החליט לשחררו מהכלא. הוא נכנס לצינוק ומצא את האיש במצב רע מאד. הכומר הכלוא היה חלש מאוד ובקושי עמד. למרבה הצער, הכומר התגלה כנטל, והקשה על אשור להימלט. בזמן שנשא את הזקן מהצינוק, האביר נפצע. אף על פי כן טפסו השניים על סוס, נמלטו מהעיר ויצאו ליער. האביר השחור שחרר את העיר מהמלך המרושע שלה ונמלט. אולם, עם המצאותם במרדף, אשור הבין שהוא לא יוכל לטפל בפצעיו בזמן והוא ירד מהסוס, אמר לכומר שהוא לא רוצה להאט אותו ושעליו להמשיך לבדו. הכומר הודה לו, נתן לו את ברכתו ועזב לפי ההוראות.
אשור חיכה לסופו ליד עץ. עד מהרה, כשדם יצא מגופו של האביר, הופיע לפניו שד שאמר לאביר שנשמתו שייכת לו והוא בא לתבוע אותו. לפני שהשד הספיק לקחת את נשמתו של אשור, הופיע גם מלאך, שאמר כי נשמת האביר שייכת לו וכי הוא בא לקחת אותה עמו לגן עדן. ככל הנראה, מעשיו הטובים של האביר היו רק מעט יותר מהרעים שלו, וסלחו לו. כששתי הישויות התכוננו להתנגש על נשמתו של האדם, הופיעה ישות שלישית. בזמן הזה, המלאך והשד פסקו ממלחמתם כאילו קפאו. לישות השלישית לא הייתה צורה. כדי להיראות, היא הופיעה כדמות בגלימה שחורה. עם זאת, לא ניתן היה לראות דבר יוצא מהגלימה: לא ידיים, לא רגליים, לא פנים. הישות השלישית הזו הייתה אל ספרטיו (Il Separatio), האנונימוס, השומר על האיזון האוניברסלי, זה שלא ניתן לנקוב בשמו.
אנונימוס זו האנשה של ניטרליות מושלמת. הוא לא טוב, ולא רע, הוא מעבר לכל החלוקות. אל ספרטיו דיבר ואמר שהאביר עשה טוב בדיוק כמו שהוא עשה רע. לכן, לא המלאך ולא השד יכלו לתבוע את נשמתו. הוא שייך לאל ספרטיו. באותו רגע, גם המלאך וגם השד נעלמו ואנונימוס פנה לאביר. פצעיו של אשור נרפאו. הוא קם ודיבר עם אל ספרטיו. הישות אמרה לאשור שהוא הפך לחופשי ואינו שייך עוד ל'מערכת'. הוא היה מחוצה לה, מעבר לה. אל ספרטיו אמר לאביר שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, שהוא יכול לחיות כמה זמן שהוא רוצה, שהוא יכול לנסוע לכל מקום (כולל כוכבי לכת אחרים). כאשר ישתעמם מכל זה, אז הוא צריך לקרוא לאל ספרטיו לעמוד מולו פעם נוספת ולספר לו על המטרה האמיתית של קיומם.
לאשור נאמר שמכיוון שהוא כבר לא חלק מהמערכת, מעשיו כבר לא חשובים לעולם. אם הוא יעשה מעשים טובים, אחרים יעשו מעשים רעים והאיזון האוניברסלי יישאר ללא שינוי. אם הוא יעשה מעשים רעים, אחרים יעשו מעשים טובים, ושוב, מאזן היקום יישאר זהה. על פי האגדה, אל ספרטיו נעלם לאחר שסיים את ההסבר שלו, בעוד האביר אשור חי בין בני האדם כיום. אומרים שהוא בחר לעשות מעשים טובים כאביר שחור, למרות שמעשיו כבר לא היו חשובים לעולם. אשור, בן האלמוות, נותר אב הטיפוס לדמותו של האביר השחור.
מקורות:
