חודש מקולל? למה אנחנו מפחדים מאוקטובר
מפולות היסטוריות בוול סטריט, משברים גלובליים, ובישראל - שתי טראומות לאומיות כואבות ששינו אותנו לנצח. אוקטובר הרוויח ביושר את המוניטין שלו כחודש מקולל. אבל כשבוחנים את הנתונים, המיתוס הסטטיסטי מתחיל להיסדק. אז למה אנחנו כל כך מפחדים מאוקטובר? התשובה עוברת דרך כלכלה, נוירוביולוגיה, מסורות חקלאיות עתיקות והטיה פסיכולוגית אחת מפורסמת. המסע לתוך התעלומה של אוקטובר חושף שלא הלוח הלועזי או הכוכבים אשמים - אלא האופן שבו המוח האנושי בונה סיפור של חושך, סוף וזיכרון, שאנחנו פשוט מסרבים לשכוח.
יש חודשים שהם בסך הכל יחידות מנהליות. שלושים יום, לפעמים שלושים ואחד, עוד משבצת בלוח השנה. ולאוקטובר, משום מה, יש אופי. הוא מגיע עם חושך שמקדים לרדת, עם עלים שמתים על העצים, עם קציר שהסתיים ושדות שמתרוקנים. הוא נושא על גבו מכשפות, רוחות, בתי קברות ודלעות חלולות; קריסות בורסה מפורסמות נדבקו אליו; מלחמות נקראות על שמו. אפילו המילה "אוקטובר" מסוגלת לעורר אצל ישראלים משהו אחר לחלוטין משהיא מעוררת ברוב העולם.
ב-6 באוקטובר 1973, יום הכיפורים, פתחו מצרים וסוריה במתקפה מתואמת על ישראל. חמישים שנה ויום לאחר מכן, ב-7 באוקטובר 2023, בשמחת תורה, תקפו חמאס וארגונים פלסטיניים חמושים יישובים ובסיסים בדרום ישראל. כ-1,200 בני אדם נהרגו ו-251 נחטפו לעזה. עבור ישראלים שחיו את שני האירועים האלה, קשה להתייחס לאוקטובר כאל חודש ניטרלי.
אבל לפני שמכריזים עליו כחודש מקולל, כדאי לשאול שאלה כמעט מעליבה בפשטותה: האם אוקטובר באמת גרוע יותר?
כי אם הוא אכן חודש שבו מלחמות פורצות לעיתים קרובות יותר, אסונות מתרחשים בתדירות גבוהה יותר, שווקים מתרסקים יותר ובני אדם נשאבים אל מצב רוח אפל יותר - צריכה להיות לכך טביעת אצבע בנתונים. ואם אין טביעת אצבע כזאת, צריך להסביר מדוע אנחנו משוכנעים כל כך שיש.
החיפוש אחר התשובה מוביל למקום מעניין הרבה יותר מאמונות טפלות. הוא עובר דרך הכלכלה, המטאורולוגיה, הנוירוביולוגיה, החקלאות הקדומה, התנ"ך, הקלטים, מקסיקו, האסטרולוגיה, זיכרון קולקטיבי ושתי טראומות ישראליות שהתרחשו כמעט באותו מקום בלוח השנה העברי.
והתשובה, כפי שמתברר, אינה שאוקטובר מקולל. היא גם לא בדיוק שהוא חף מפשע. אם רוצים להרשיע חודש, לאוקטובר יש תיק ראיות מרשים.
ב-24 באוקטובר 1929 החל אחד משלבי הקריסה המזוהים ביותר עם סופה של בועת שנות ה-20 בוול סטריט. ב-28 באוקטובר, "יום שני השחור", איבד מדד דאו ג'ונס כמעט 13 אחוזים, ולמחרת ירד כמעט 12 אחוזים נוספים. עד אמצע נובמבר כבר נמחק כמעט חצי מערכו לעומת השיא. 58 שנה אחר כך עשה אוקטובר זאת שוב. ב-19 באוקטובר 1987 צנח הדאו ב-22.6 אחוזים ביום מסחר אחד - הירידה היומית הגדולה ביותר בתולדות המדד. המפולת התפשטה במהירות בין שווקים בעולם והפכה לאחד האירועים המכוננים של הפיננסים המודרניים. לא קשה להבין כיצד נולד הביטוי "אפקט אוקטובר" (October Effect): האמונה שלמשקיעים יש סיבה מיוחדת לפחד מאוקטובר.
אלא שכאן מגיע הטוויסט הראשון בסיפור. כשמפסיקים לספור אסונות מפורסמים ומתחילים למדוד תשואות לאורך שנים, האפקט מתחיל להתפורר. מחקר שבדק תשעה מדדי מניות באירופה, אמריקה, אסיה ואוקיאניה בין 1990 ל-2013 לא מצא שאוקטובר הוא חודש חלש באופן עקבי. להפך, במאגר הכולל התשואה החודשית הממוצעת באוקטובר הייתה גבוהה מזו של יתר החודשים. ברוב המדדים ההבדל בין אוקטובר לחודשים האחרים לא היה מובהק סטטיסטית. החוקרים מצאו עדויות מסוימות ל"אפקט האלווין" (Halloween Effect) - תופעה אחרת לחלוטין, של ביצועים טובים יותר בממוצע בין נובמבר לאפריל - אבל לא ל"אפקט אוקטובר" הפשוט שלפיו אוקטובר עצמו הוא החודש הגרוע בשנה.
ובכל זאת, יש באוקטובר משהו אמיתי - רק לא מה שחושבים. תשע מתוך עשרים הירידות היומיות הגדולות ביותר באחוזים בתולדות הדאו התרחשו באוקטובר. לפי סם סטובל, האסטרטג הראשי של CFRA, מאז מלחמת העולם השנייה התנודתיות הממוצעת של S&P 500 באוקטובר הייתה גבוהה בכ-35 אחוזים מממוצע יתר חודשי השנה. וזה בדיוק העניין: אוקטובר לא בולט דווקא בהפסדים; הוא בולט בתנודתיות. והזיכרון האנושי אינו שומר ממוצעים - הוא שומר קיצוניות.
כלומר, לשוק ההון יש זיכרון טוב לקטסטרופות וגרוע לממוצעים. וזה כנראה משפט שכדאי לזכור גם בהמשך.
כי אפשר להמשיך את כתב האישום. משבר הטילים בקובה, הרגע שבו ארצות הברית וברית המועצות התקרבו באופן מסוכן במיוחד לעימות גרעיני, התרחש באוקטובר 1962. מלחמות, הפיכות ומשברים רבים אחרים התרחשו בחודש הזה. אפילו אחת המהפכות החשובות בהיסטוריה נקראת "מהפכת אוקטובר". רק שגם כאן לוח השנה מתעתע בנו. ההשתלטות הבולשביקית בפטרוגרד החלה ב-25 באוקטובר 1917 לפי הלוח היוליאני שהיה אז בשימוש ברוסיה - אבל ב-7 בנובמבר לפי הלוח הגרגוריאני שבו אנחנו משתמשים היום. אחת הראיות התרבותיות החזקות ביותר ל"אוקטובר האלים" בכלל התרחשה, מבחינת לוח השנה שלנו, בנובמבר.
זאת לא אנקדוטה שולית. היא מזכירה לנו שהחודשים אינם תופעות טבע. כדור הארץ מכיר עונות, נטיית ציר, אור, טמפרטורה, גשם ומחזורי צמחייה. הוא אינו יודע מהו "אוקטובר". את הגבולות בין 30 בספטמבר ל-1 באוקטובר ציירנו אנחנו. אם יש משהו מיוחד באוקטובר, צריך לכן לחפש אותו לא בשם החודש אלא במה שמתרחש בתקופה הזאת של השנה.
כאן הסיפור משתנה.
אין "עונת רעידות אדמה". הסקר הגאולוגי האמריקאי מציין שרעידות מתרחשות בכל עונות השנה, ואין התפלגות מיוחדת הקשורה למזג אוויר חם, קר או גשום. אם ננסה להוכיח את קללת אוקטובר באמצעות רעידות אדמה, ניכשל. אבל אסונות טבע אחרים אינם מפוזרים באקראי על פני השנה.
באוקיינוס האטלנטי, למשל, עונת ההוריקנים הרשמית נמשכת מיוני עד סוף נובמבר. שיא הפעילות הוא בסביבות 10 בספטמבר, כך שאוקטובר אפילו אינו החודש המסוכן ביותר, ובכל זאת הוא עדיין נמצא עמוק בתוך החלק הפעיל של העונה. מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי (NOAA) מציין שרוב הפעילות מתרחשת בין אמצע אוגוסט לאמצע אוקטובר, וש-96 אחוז מימי הפעילות של הוריקנים גדולים באגן האטלנטי נופלים בין אוגוסט לאוקטובר. באגן הצפון-הודי, לעומת זאת, קיימת עונת ציקלונים משמעותית נוספת דווקא באוקטובר–נובמבר. לכן אדם שחי באזור הקריביים, פלורידה, מפרץ מקסיקו או חלקים מדרום אסיה עשוי בהחלט לגלות שאוקטובר מסוכן יותר מחודשים רבים אחרים - אך הסיבה היא אוקיינוגרפיה ואטמוספירה, לא קללה קלנדרית.
אותו עיקרון חל גם על מלחמות.
אין בסיס מוצק לטענה שמלחמות ברחבי העולם "אוהבות את אוקטובר". מחקרים על עונתיות של סכסוכים דווקא מראים עד כמה המספר שעל לוח השנה הוא המשתנה הלא נכון. מחקר על עיראק, אפגניסטן ופקיסטן מצא שהביקוש לעבודה בקציר החיטה קשור לעוצמת פעילות המורדים באזורים חקלאיים. ההסבר המוצע כלכלי ופשוט: כאשר עבודה חקלאית נעשית זמינה וכדאית, המחיר האלטרנטיבי של השתתפות בלחימה עולה. אלא שגם כאן התמונה מסובכת יותר. מחקר על דרום־מזרח אסיה מצא בעונת הקציר דווקא עלייה באלימות פוליטית - כ‑6.7 אחוזים יותר קרבות וכ‑9.1 אחוזים יותר אלימות נגד אזרחים - ובמקביל ירידה של כ‑9.2 אחוזים במחאות. ההסבר: כשיש מה לבזוז, כדאי לתקוף, וכשיש עבודה, כדאי פחות להפגין. כלומר, גם אלימות עשויה להיות עונתית, אבל העונה נקבעת על ידי גשם, דרכים, יבולים, טמפרטורה, לוגיסטיקה ותנאים מקומיים. "אוקטובר" באפגניסטן אינו אותו אוקטובר בסודאן, באוקראינה או בארגנטינה.
וכאן צריך לזכור עוד משהו שרוב הקוראים בחצי הכדור הצפוני כמעט לעולם אינם נאלצים לחשוב עליו: בזמן שאנחנו נכנסים לסתיו, חלק גדול מחצי הכדור הדרומי נכנס לאביב. אם אוקטובר היה נושא איכשהו תכונה מטפיזית אוניברסלית של דעיכה, חושך ומוות, הוא היה צריך לעשות זאת גם בסידני, קייפטאון ובואנוס איירס - בדיוק כאשר הימים שם מתארכים, הטבע מתעורר והטמפרטורות עולות. העובדה הזאת לבדה צריכה לגרום לנו לחשוד שאנחנו מערבבים בין חודש לבין עונה. אבל היא אינה מבטלת את העוצמה של מה שמתרחש בצפון.
באזורים הממוזגים של חצי הכדור הצפוני אוקטובר הוא החודש המלא הראשון אחרי נקודת השוויון הסתווית. עבור מאות מיליוני בני אדם הוא מסמן שינוי חושי שקשה לפספס. הבקרים נעשים אפלים יותר. הערבים מתקצרים במהירות. הטמפרטורה יורדת. העצים משנים צבע ואז מאבדים את העלים. הפעילות עוברת מן החוץ אל הבית.
אנחנו נוטים לדבר על כל זה בשפה פיוטית. הגוף מדבר עליו גם בכימיה.
דיכאון עונתי (SAD) הוא תופעה קלינית מוכרת. המכון הלאומי האמריקאי לבריאות הנפש מציין שבדפוס החורפי שלה מעורבים ככל הנראה מנגנונים הקשורים לסרוטונין, מלטונין ולמקצבים הצירקדיים, המושפעים מאורך היום. הקיצור בשעות האור עלול אצל אנשים רגישים לשבש את ההתאמה בין השעון הביולוגי לסביבה ולהשפיע על שינה, אנרגיה ומצב רוח. מטא-אנליזה שפורסמה ב-2025 וכללה 24 מחקרים ו-32,866 משתתפים מצאה קשר חיובי בין קו רוחב לבין שכיחות דיכאון עונתי וגרסה תת-קלינית שלו: ככל שמתרחקים מקו המשווה, התופעה נעשית שכיחה יותר. זה מתאים לאינטואיציה שלפיה אובדן האור משמעותי יותר בצפון הרחוק.
אבל צריך להיזהר גם כאן. מכאן ועד לטענה שבאוקטובר האנושות כולה נעשית מדוכאת המרחק גדול.
סקירה שיטתית של 41 מחקרים מצאה תמונה הרבה פחות נקייה: חלק מהמחקרים מצאו יותר דיכאון בחורף, אחרים לא מצאו עונתיות ברורה, ואחרים הצביעו על דפוסים שונים. החוקרים הזהירו במיוחד מפני מחקרים ששואלים אנשים ישירות על "השפעת העונות", מפני שעצם השאלה יכולה לחזק תפיסות מוקדמות. מחקר הולנדי גדול של יותר מ-5,000 איש מצא אמנם מעט יותר השפעה שלילית בסתיו ופחות סימפטומים דיכאוניים באביב, אבל גודל האפקט היה קטן מאד, ובבדיקה חוזרת של אותם אנשים לא נמצא אפקט עונתי מובהק.
זה הבדל קריטי.
האור באמת משתנה. הגוף באמת מסוגל להגיב אליו. אצל חלק מהאנשים התגובה יכולה להיות משמעותית מאד. אבל אין בסיס לומר שהמין האנושי נכנס בכל אוקטובר למעין פסיכוזה עונתית קולקטיבית. מה שכן משתנה הוא הבמה שעליה המוח מפרש את העולם.
עכשיו נכנסת לתמונה אחת ההטיות המפורסמות ביותר בפסיכולוגיה.
ב-1973 - כן, גם זה קרה סמוך לאוקטובר - תיארו עמוס טברסקי ודניאל כהנמן את "היוריסטיקת הזמינות": הנטייה שלנו להעריך עד כמה אירוע נפוץ או סביר על פי הקלות שבה אנחנו מצליחים להיזכר בדוגמאות שלו. וזה בדיוק סוג המלכודת שאוקטובר מציב.
שאלו אדם אם אוקטובר הוא חודש של מפולות בשוק והוא ייזכר ב-1929 וב-1987. שאלו אותו אם אוקטובר הוא חודש מסוכן לישראל והוא יקפוץ מיד ל-1973 ול-2023. הוסיפו הוריקנים, משבר הטילים בקובה, ליל כל הקדושים, בתי קברות, חושך מוקדם ועצים חשופים - והמוח כבר אינו מחפש סטטיסטיקה. הוא מזהה תבנית. ככל שהתבנית עשירה יותר בסמלים, כך היא מרגישה אמיתית יותר.
ואז מגיעים המתים.
יש משהו כמעט חשוד במספר התרבויות שבהן תקופת סוף אוקטובר ותחילת נובמבר נקשרה למתים. הדוגמה המוכרת ביותר היא סמהיין (Samhain), חג גאלי קדום שסימן את סוף הקיץ ואת פתיחת החורף. במקורות האיריים של ימי הביניים הוא מתואר כמועד חשוב של כינוסים וחגיגות, וגם כזמן שבו כוחות וישויות על-טבעיות פעילים במיוחד. עם זאת, מחקר היסטורי מודרני מזהיר שלא להפוך אותו בפשטות ל"חג המתים הקלטי": חלק מן הקשרים שאנחנו מזהים כיום עם מתים ורוחות תועדו או התגבשו בתקופות מאוחרות יותר. המסורות של סמהיין השתלבו במשך הדורות עם שכבות נוצריות ומקומיות שהיו בין המקורות שמהם צמח ליל כל הקדושים (Halloween) המודרני.
הכנסייה הנוצרית הציבה את יום כל הקדושים ב-1 בנובמבר, וערב החג הפך לליל כל הקדושים. אחריו הגיע יום כל הנשמות ב-2 בנובמבר. במשך מאות שנים התמזגו מנהגים נוצריים, קלטיים ומקומיים: אש, תחפושות, מזון למתים, תפילות לנשמות, מסכות ודמויות מן העולם שמעבר. ההיסטוריה המדויקת מסובכת הרבה יותר מהסיפור הפופולרי שלפיו "הנוצרים פשוט העתיקו את סמהיין", אבל העובדה התרבותית נשארת: בצפון-מערב אירופה, קו הגבול בין הקיץ לחורף הפך גם לקו גבול סמלי בין החיים למתים.
כמה אלפי קילומטרים משם נוצר צירוף אחר.
במקסיקו מתקיימות חגיגות יום המתים (Día de Muertos) מסוף אוקטובר אל תוך תחילת נובמבר. אונסק"ו מדגישה שמדובר במסורת סינקרטית, שילוב שהתפתח בין פולחנים ילידיים קדם-היספניים לבין מועדי המתים הקתוליים שהביאו הספרדים. אבל יש פרט אחד מרתק במיוחד: התקופה חופפת גם לסיום מחזור גידול התירס השנתי.
שוב אותו משולש: קציר, שינוי עונה, מתים.
אלא שכאן צריך להיזהר מהשוואה מפתה מדי. חגיגות יום המתים במקסיקו לא התפתחו באופן עצמאי באותם תאריכים שבהם אירופה ציינה את המתים. התזמון של סוף אוקטובר ותחילת נובמבר הוא עצמו חלק מן המפגש בין המסורות הילידיות לבין ימי כל הקדושים וכל הנשמות שהביאו הספרדים. מה שמעניין הוא דווקא מה שקרה אחרי המפגש הזה: מועדים נוצריים לזכר המתים התחברו למסורות מקומיות קדומות של אבות ומתים, ובמקרה המקסיקני גם לתקופה החופפת לסיום מחזור גידול התירס.
כך מופיע שוב אותו ציר של קציר, מעבר עונתי וזיכרון המתים - לא מפני ששתי תרבויות רחוקות בחרו במקרה באותו תאריך, אלא מפני שמסורות שונות נפגשו והשתלבו סביב תקופה שבמקסיקו חופפת גם לסיום מחזור גידול התירס. עבור חברה חקלאית, סוף הקציר הוא רגע של שפע - אבל גם רגע של דין וחשבון. מה שיש באסם עכשיו הוא, במידה רבה, מה שיהיה לך בחורף. האם נאגר מספיק מזון? האם היבול הצליח? האם בעלי החיים ישרדו? האם הגשמים יגיעו בזמן? האם מה שנאסף יספיק עד שהאדמה תחזור להניב?
צריך להיזהר מהפיתוי הפסיכולוגיסטי ולומר שאנחנו "יודעים" כיצד הרגיש איכר לפני שלושת אלפים שנה. איננו יודעים. אין שאלוני חרדה מתקופת הברונזה. אבל המבנה החומרי של החיים ברור: אחרי עונת הצמיחה מגיעה תקופה שבה חלק גדול מתוצאותיה כבר נקבע. היבול שנאסף הופך למלאי שעליו צריך להסתמך, ובמקביל מתחיל מחזור חדש של זריעה והמתנה לגשם. מרחב הטעות מצטמצם והחורף בדרך. לכן סוף הקציר הוא גם חג וגם מבחן.
וזה מביא אותנו הביתה.
לפני שאוקטובר נעשה חלק מלוח השנה של הארץ הזאת, היה כאן החודש השביעי - מה שנקרא לימים תשרי. אם מחפשים הקבלה יהודית לאוקטובר, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא דווקא להימנע מן ההקבלה. הלוח העברי אינו הלוח הגרגוריאני. הוא לוח ירחי-שמשי, ולכן תשרי אינו "אוקטובר היהודי". הוא יכול להתחיל בספטמבר או באוקטובר, וחגי תשרי נעים משנה לשנה ביחס לתאריך הלועזי. 7 באוקטובר 2023, למשל, היה כ"ב בתשרי תשפ"ד, שמיני עצרת ובישראל גם שמחת תורה. אותו כ"ב בתשרי חל ב-2021 ב־28 בספטמבר, וב-2024 ב־24 באוקטובר.
אז לא, המקרא לא "חזה את אוקטובר".
אבל מאחורי התאריכים מסתתר משהו הרבה יותר מעניין. החודש השביעי המקראי - החודש שנקרא מאוחר יותר תשרי - יושב בדיוק בתקופת האסיף. במלכים א' הוא נקרא "ירח האיתנים", ובו נחוג "החג", חג הסוכות. בספר דברים מצווה חג הסוכות להיחגג "בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" - לאחר איסוף התוצרת מן הגורן ומן היקב. בספר שמות הוא אפילו נקרא במפורש "חג האסיף", וממוקם "בצאת השנה" או, בנוסח המקביל, "תקופת השנה" - בנקודת המעבר של המחזור החקלאי. חוקרים של לוחות השנה במזרח הקדום רואים בפסוקים האלה עדות לכך שהסתיו היה נקודת מפנה משמעותית מאד בשנה הישראלית הקדומה, גם בתקופות שבהן ניסן כבר תפקד כחודש הראשון במניין חודשים אחר.
ויש לנו אפילו מסמך קטן מן האדמה.
לוח גזר, כתובת חקלאית מן האלף הראשון לפנה"ס, מארגן את השנה סביב עבודות השדה. מעניין במיוחד שהכתובת נפתחת ב"שני ירחי אסיף". איננו יודעים מדוע הסופר בחר להתחיל דווקא שם - ואף הוצעו לכך הסברים שונים - אבל עצם הסידור ממחיש עד כמה מחזור האסיף, הזריעה והקציר היה מסגרת מרכזית לארגון השנה.
פתאום תשרי נראה אחרת.
במסורת חז"ל, ראש השנה נעשה יום דין. יום הכיפורים מביא צום, חשבון נפש, חיים ומוות אל מרכז התודעה הדתית. סוכות הוא חג האסיף, חג של שפע ושמחה - אבל דווקא בו עוזבים את הבית המוצק ויושבים במבנה ארעי. אחריו מגיע שמיני עצרת, שבו נאמרת תפילת הגשם ומתחילים להזכיר בתפילה "משיב הרוח ומוריד הגשם"; בקשת הגשם עצמה מתחילה בארץ רק בז' במרחשוון.
לא צריך להציע כאן "סוד אוקטוברי" כדי לראות את התמונה.
המסורת היהודית הציבה בתקופת המעבר החקלאית של הסתיו מערכת יוצאת דופן של טקסים העוסקים בדין, מחילה, שבריריות, ביטחון, יבול, מים והתחלה מחדש. אלה בדיוק הנושאים שחברות חקלאיות חייבות לחשוב עליהם כאשר עונת השפע מסתיימת והחורף נמצא מעבר לפינה.
ואז ההיסטוריה הישראלית הוסיפה לתקופה הזאת שתי שכבות שאיש לא היה יכול לצפות.
ב-6 באוקטובר 1973, י' בתשרי, פרצה מלחמת יום הכיפורים במתקפת פתע מצרית-סורית. היא זעזעה עמוקות את תפיסת הביטחון הישראלית והובילה בין היתר להקמת ועדת אגרנט. ב-7 באוקטובר 2023, כ"ב בתשרי, שמיני עצרת ושמחת תורה בישראל, הגיעה מתקפת חמאס והארגונים החמושים מעזה. הסמיכות בתאריך הלועזי בולטת: מלחמת יום הכיפורים פרצה ב-6 באוקטובר, ומתקפת 2023 ב-7 באוקטובר, חמישים שנה ויום לאחר מכן. אבל ייתכן שהפרט המעניין יותר הוא ששני האירועים התרחשו לא רק באוקטובר - אלא בתשרי, בזמן חג, כאשר חלק גדול מן המדינה היה במצב תודעתי וחברתי שונה מיום רגיל.
זה כמובן אינו מעניק לתשרי כוח מאגי. יש לכך הסברים היסטוריים, צבאיים ואסטרטגיים קונקרטיים, ובמקרה של 1973 עצם יום הכיפורים היה חלק מהקשר שבו התבצעה ההפתעה. אבל מבחינת הזיכרון הישראלי, ההצטלבות בין לוח השנה, החגים והאסון חזקה במיוחד. אוקטובר כבר אינו רק עונה. הוא הפך אצלנו לארכיון.
ומה אומרים הכוכבים?
דווקא כאן, אחרי חקלאות, ביולוגיה והיסטוריה, כדאי להכניס גם את האסטרולוגיה - לא מפני שיש ראיות לכך שכוכבי הלכת גורמים למלחמות באוקטובר, אלא מפני שהאסטרולוגיה היא בעצמה ארכיון עתיק של סמלים אנושיים. באסטרולוגיה המערבית אוקטובר נע בין מאזניים לעקרב. עקרב, במיוחד במסורת האסטרולוגית המודרנית, נקשר למוות, התחדשות, משבר, מיניות, כוח, ירידה אל מתחת לפני השטח וטרנספורמציה. מאדים הוא שליטו המסורתי של עקרב. לאחר גילוי פלוטו ב־1930 - שנקרא על שם אל השאול הרומי - אימצו אסטרולוגים מודרניים רבים את פלוטו כשליטו המודרני או כשליט משותף, וכסמל לתהליכי פירוק ולידה מחדש. מקורות אסטרולוגיים בני זמננו מדגישים ש"מוות" בהקשר הזה מפורש בדרך כלל באופן מטפורי - סיום של זהות, מערכת יחסים או שלב בחיים - ולא כניבוי מוות ממשי.
מעניין במיוחד לקרוא אסטרולוגים מן המאה העשרים שכבר חיברו את עקרב ישירות לעונה. האסטרולוג דיין רודיאר (Dane Rudhyar) כתב ב-1943 שהקישור בין עקרב למוות נובע במידה מסוימת מן העובדה שהוא מופיע כאשר "ימי החורף והלילות הארוכים נעשים ברורים", הכפור מסיים את חיי העלים והטבע נכנס אל תקופת התרדמה - ומשם צומח גם רעיון ההתחדשות. אין בכך ראיה אסטרונומית להשפעה כלשהי של עקרב. יש בכך משהו אולי מעניין יותר: הודאה כמעט מפורשת בכך שהסמל האסטרולוגי עצמו נבנה מתוך החוויה העונתית של חצי הכדור הצפוני. האסטרולוגיה אינה מסבירה את הסתיו. הסתיו מסביר, לפחות בחלקו, את האסטרולוגיה. וזה אולי המפתח לכל התעלומה.
אז האם אוקטובר באמת חודש רע?
בנתונים ובספרות שבדקנו לא עולה דפוס גלובלי עקבי שמציב את אוקטובר מעל יתר חודשי השנה במלחמות, מפולות כלכליות ואסונות. במקום זאת מתגלים דפוסים עונתיים שונים מאוד בין סוגי אירועים ובין אזורים בעולם. בשוק ההון, הדימוי של אוקטובר מסוכן חזק יותר מן האפקט הסטטיסטי. ברעידות אדמה אין עונת אוקטובר. מלחמות מראות עונתיות מקומית התלויה בתנאי שטח, עבודה, מזג אוויר וחקלאות, לא בחודש אוניברסלי. אפילו בתחום מצב הרוח התמונה מתונה יותר מן המיתוס: דיכאון עונתי אמיתי, השפעת האור על השעון הביולוגי אמיתית, ואצל אנשים מסוימים הסתיו והחורף אכן קשים יותר - אבל אין ראיה לכך שהאנושות כולה נשאבת באוקטובר אל מצב נפשי אפל.
ובכל זאת, יהיה שטחי באותה מידה לסיים כאן ולומר שאוקטובר הוא "סתם חודש".
בחצי הכדור הצפוני מתכנסים בו כמה תהליכים אמיתיים. כמות האור יורדת. מזג האוויר משתנה. עונת הצמיחה מסתיימת באזורים רבים. חלק מאיומי הטבע, כמו ציקלונים טרופיים באזורים מסוימים, עדיין פעילים. חברות חקלאיות היסטוריות הגיעו בתקופה הזאת לנקודת מבחן שבה השפע של הקיץ היה צריך להספיק לחורף. טקסי אסיף, מוות, אבות קדומים, דין והתחדשות הצטברו סביב הגבול העונתי הזה בתרבויות שונות.
ואז התרבות המודרנית הוסיפה את השכבה שלה: ליל כל הקדושים, סרטי אימה, דלעות, שלדים, קריסות בורסה מפורסמות, מלחמות ומשברים שכולנו מכירים בשמותיהם. המוח מקבל את כל החומרים האלה ועושה בדיוק את מה שהוא יודע לעשות טוב כל כך: בונה מהם סיפור. אחרי שהסיפור קיים, אנחנו מתחילים לאסוף עבורו ראיות. עוד מלחמה באוקטובר. עוד התרסקות. עוד הוריקן. עוד אירוע נורא. אירועים רגילים נשכחים; אירועים שמתאימים לתבנית נצרבים.
ואז מגיעה ישראל, שבה התהליך הזה מקבל עוצמה כמעט בלתי אפשרית.
עבור ישראלי, 6 באוקטובר ו-7 באוקטובר אינם דוגמאות שנבחרו מספר היסטוריה עולמי. אלה צלקות משפחתיות, לאומיות וחיות. שתיהן נפתחו בחגים של תשרי. שתיהן הפתיעו מדינה שחשבה שהיא מכירה את האיום שמולה. שתיהן שינו את השפה, את הביטחון ואת הזיכרון של הדור שחווה אותן. מבחינה סטטיסטית, העובדה שהן התרחשו בתאריכים לועזיים סמוכים אינה הופכת את אוקטובר למסוכן. מבחינה פסיכולוגית ותרבותית, יהיה כמעט בלתי אפשרי לשכנע אותנו שהוא שוב חודש רגיל.
וזה אולי הדבר המעניין ביותר בכל הסיפור.
בני אדם אינם חיים בתוך סטטיסטיקה. אנחנו חיים בתוך עונות, זיכרונות וסמלים. הלוח אומר שאוקטובר הוא בסך הכול החודש העשירי. הגוף מרגיש שהאור נסוג. האיכר הקדום ראה שהשדה התרוקן. המסורת העמידה מולו דין, אסיף ומתים. הבורסה הוסיפה ימים שחורים. וההיסטוריה הישראלית הוסיפה שני בקרים שאי אפשר למחוק.
אוקטובר אינו מקולל.
אבל במשך אלפי שנים נתנו לו בני אדם כמעט את כל החומרים שמהם מייצרים קללה.
מקורות:
The October Effect: What It Is And How It Is Believed To Impact Stocks, Forbes
Guardado, J., & Pennings, S. (2020). The Seasonality of Conflict
Seasonal Affective Disorder, National Institute of Mental Health Rosenthal, N. E., et al. (1984).
Rudhyar, D. (1943). The Pulse of Life: New Dynamics in Astrology
תגובות