בני אדם יוצרים מפות במשך אלפי שנים. הן בין דרכי התקשורת העתיקות ביותר, לפני השפה הכתובה. אבל, כפי שכותב הקרטוגרף נורמן זרווור (Norman Thrower) ב-Maps and Civilization: "רק חלק קטן מהמפות שהופקו בעידנים מוקדמים יותר שרדו."
עם זאת, קומץ נשאר איתנו, כולל דוגמאות אלו שנשאבו מזמנים ומקומות שונים בתכלית. יחד הן מרמזות על הדרכים המרתקות והמגוונות שבהן מיקמו אבותינו את עצמם ואת עולמם בחלל. "בהתבוננות בהתפתחותה לאורך זמן", כותב זרווור, "המפה מפרטת את המחשבה המשתנה של המין האנושי, ומעט יצירות הן אינדיקטור כה מצוין לתרבות ולציוויליזציה."
האימאגו מונדי
הניסיון הידוע המוקדם ביותר להראות את העולם בשלמותו היה האימאגו מונדי (Imago Mundi), או המפה הבבלית של העולם, שמתוארכת סביב שנת 600 לפנה"ס. העיר בבל עצמה מופיעה כמלבן גדול, חצוי על ידי מלבן אחר המייצג את נהר הפרת. כמה ערים שכנות פזורות באזור הסמוך, ומקיפה את כולן טבעת שכותרתה "ים מלח". מעבר לנתיב המים המעגלי הזה שוכנים שמונה איים המאוכלסים בישויות אגדיות.
האימאגו מונדי היא רק מפה אחת מני רבות החקוקות בלוחות החימר של מסופוטמיה. עם זאת, נראה שהיא ייחודית בהיקפה. "רוב מפות החימר העתיקות הן ייצוגים בקנה מידה גדול של אזורים קטנים, המציגות השקיה, שדות וכמובן, בעלות", כותב ג'ון או. אי. קלארק (John O. E. Clark) ב-Maps that Changed the World. הן גם די מדויקות. "לעומת זאת", כותב האשורולוג ויין הורוביץ, "הגודל והמיקום היחסיים של רבים מהמאפיינים במפת העולם נראים מופרכים". אבל למטרה שלה - לעשות מיתולוגיזציה, לא ליישב סכסוכי קרקע - היא כנראה שימשה מצוין.
עולמו של אנכסימנדרוס
בינתיים, ביוון, פילוסוף מילטי בשם אנכסימנדרוס חתר למטרה דומה: למפות את העולם כולו. יצירתו המקורית אבדה להיסטוריה, אך חוקרים ניסו לשחזר אותה באמצעות תיאורים של ההיסטוריון הרודוטוס. לפי השקפתו הקוסמולוגית של אנכסימנדרוס השמש הירח והכוכבים הם האש המקיפה את העולם והנראית מבעד לנקבים בגלגלי האוויר האפל שבין גלגלי האש לבינינו. שיקוליו בתיאור הפרופורציות של היקום הם גאומטריים טהורים. אנכסימנדרוס האמין כי הארץ בנויה בצורת גליל שגובהו פי 3 מקוטר הבסיס והעולם הנושב, האויקומונה, נמצא בחלקו העליון. כמו כן טען כי "מקומה במרכז ואין היא מוחזקת על ידי דבר אלא נחה משום מרחקה השווה מן הכל" בכך היה הראשון ששיער נכונה כי כדור הארץ מרחף בחלל. עם זאת הוא סבר כי הארץ אינה נעה "משום שאין לה סיבה לנוע". עולמו היה גלילי כשהארץ למעלה, מוקפת באוקיינוס באופן דומה לאימאגו מונדי. שלוש מסות של יבשה - אירופה, אסיה ולוב - ממלאות את המרכז, כאשר נהר הנילוס, הים התיכון והים השחור מפרידים ביניהן. אנכסימנדרוס נחשב לאחד ממייסדי הגיאוגרפיה, יחד עם הקטאיוס, חבר מילטי ששיפר את המפה שלו עם הרבה יותר פרטים.
הפטרוגליף של בדולינה
בערך באותו זמן, תושבי ההרים של צפון איטליה חרטו את מפת בדולינה (Bedolina Map) באבן גרניט מלוטשת ע"י קרחון בוולקאמוניקה (Valcamonica), עמק המכיל את אחד האוספים הגדולים בעולם של אמנות סלע.
זהו סלע פרהיסטורי הידוע כאחת המפות הטופוגרפיות העתיקות ביותר, המתפרשת כתיאור של חלקות מעובדות, שבילי הרים וכפרים. היישוב בדולינה שייך לעיריית קאפו די פונטה, ליד הכפר פסקארצו. האזור נכלל בפארק הארכיאולוגי סרדינה-בדולינה, השוכן על טרסה בולטת במדרון הימני של עמק קמוניקה, בגובה 530 מ' מעל פני הים. הסלע, משטח שטוח של אבן חול פרמית (Verrucano of Lombardy) המלוטשת על ידי קרחון פליסטוקן, אורכו 9 מ' ורוחבו 4 מ'. הפטרוגליף ניצב בין מאות אלפי אחרים, כנראה שנוצר באלף הראשון לפנה"ס. סמלים מופשטים רבים אמורים לתאר מבנים, שדות ושבילים, בין היתר. עם זאת, החוקרים חלוקים בשאלה האם המפה נועדה כהצגה של אזור גיאוגרפי ממשי, או רק כהצהרה סמלית - על היחסים בין יוצריה לסביבתם, למשל.
קווי השיר האוסטרלים
כמה תרבויות פרהיסטוריות המציאו "מפות" מסוג פחות קונבנציונלי. העמים האוסטרליים הילידים ראו את עולמם במונחים של "קווי שירים" (“songlines”), שהם בעצם מפות בעל פה המבוססות על מאפיינים קדושים של הנוף. בראש ובראשונה הם מתעדים אמונות מסורתיות על תקופת החלום (Dreamtime), תקופה מיתולוגית שבמהלכה אבותיהם של כל היצורים החיים עיצבו את העולם שאנו רואים כעת. אבל קווי השיר כוללים גם מקומות ואובייקטים שניתן לזהות, כלומר ניתן להשתמש בהם גם לניווט. "המיפוי של הדפוסים הנצחיים הללו... היה יותר ממערכת של אמונות רוחניות", כותב קלארק. "זה היה גם אמצעי מעשי שבאמצעותו כל השבטים האבוריג'ינים הצליחו לשרוד."
מפת פויטינגר
הסבא הזה של כל מפות הדרכים נמתח לאורך 6.8 מטר כדי לפנות מקום לכל צירי התנועה של האימפריה הרומית העתיקה. הגרסה הקיימת כיום היא העתק מהמאה ה-13 של המקור, שכמה חוקרים מאמינים שנוצרה במאה הראשונה לפנה"ס בהוראת הגנרל הרומי מרקוס ויפסניוס אגריפה. היא משתרעת מערבה עד בריטניה וספרד, מזרחה עד הודו, ומשרטטת כ-80,000 ק"מ של דרכים מרוצפות אבן. למרות שאינה משורטטת בקנה מידה, המפה מפרטת קילומטרים בין עיירות, ומציעה נקודות ציון בולטות עבור הנוסע לעקוב אחריהם. במפה מתוארות בלטינית, התחנות והדרכים בארץ והמרחק במילין בין מקום למקום. המפה מציגה דרכים סלולות באופן ברור, ובה בין היתר הערים והמחוזות של ארץ ישראל. ירושלים מסומנת במילים "פעם נקראה ירושלים, היום אליה קפיטולינה" (Antea dicta H(i)erusalem, nunc Aelia Capitolina). הר הזיתים מסומן בקרבתה. במפה יותר מ-550 יישובים. במפה יש הבחנה בין הערים: ערים קטנות סומנו באמצעות ציור בית. ערים חשובות יותר הוקפו בחומה. בערים מסומן מיקום המרחצאות – אתר חשוב להולכי דרך, כן סומנו בבירור מקומות מנוחה ומקורות מים.
הגיאוגרפיה של תלמי
מכל המפות העתיקות, זו הייתה ללא ספק המשפיעה ביותר. כפי שכותב ג'רי ברטון (Jerry Brotton) ב-"A History of the World in 12 Maps", הגיאוגרפיה המקיפה להפליא של קלאודיוס תלמי - שהושלמה בסביבות שנת 150 לספירה - "באה להגדיר את יצירת המפות לאלפיים השנים הבאות". העבודה הייתה עדכון של אטלס, שאבד, של מרינוס מצור תוך שימוש בכתבים רומיים ופרסיים נוספים ובעקרונות חדשים.
זו לא הייתה מפה בפורמט הסטנדרטי, אלא ספר בן שמונה כרכים שהתיימר לתאר את כל העולם הידוע על פי עקרונות מתמטיים, עם קואורדינטות אורך ורוחב עבור מיקומים שונים. היא התהדרה ב-8,000 שמות מקומות, כולל אזורים רחוקים כמו איסלנד וסין. בדומה למפת פויטינגר, המסמכים המקוריים אבדו. כמו כן, הגרסה העתיקה ביותר הידועה מגיעה מביזנטיון של המאה ה-13, שם החזירו חוקרים לתחייה את המפה שתשלוט ותיידע מאמצים קרטוגרפיים במשך מאות שנים קדימה.
מקורות:
