תעלומת הכס העתיק ביותר באירופה בארמון קנוסוס

חדר הכס המפואר בארמון קנוסוס מהמאה ה-15 לפנה"ס בכרתים, במרכז התרבות המינואית, נחשב לחדר העתיק ביותר באירופה מסוג זה. התרבות המינואית שגשגה במשך אלפיים שנה בערך, במתחם קנוסוס המפואר היו מבני ארמון גדולים, מתקני סדנאות נרחבים, מערה מפוארת חצובה בסלע וקברי תולוס (tholos tombs). כמרכז מסחר וכלכלה חשוב , קנוסוס שמרה על קשרים עם רוב הערים במזרח הים התיכון.

הפורטיקו הצפוני בקנוסוס, כרתים, יוון

הארמון היה מתחם מבוך גדול באורך 20,000 מטר, מרכז טקסי, דתי ופוליטי ששיקף עושר רב, כוח וארכיטקטורה מתקדמת ביותר. הוא היה מבוסס סביב חצר מרכזית עם יותר מאלף אולמות וחדרים מחוברים, דמויי מבוך. כאשר הארמון נבנה לראשונה "זה בטח היה מחזה מדהים, די שונה מכל מה שנראה בעבר בכרתים", כותבת ג'יי לסלי פיטון (J. Lesley Fitton) בספרה "מינואים - אנשי העבר" ("Minoans - Peoples of the Past"). היא מציינת שלמרות שיישובים אחרים בכרתים באותה תקופה בנו ארמונות משלהם, אף אחד מהם לא היה גדול כמו קנוסוס. "קנוסוס התחיל אולי כ'ראשון בין שווים', ויתכן שהיחסים בין הקבוצות החזקות שבנו את הארמונות לא היו ידידותיים לחלוטין". מיקומו של קנוסוס לא היה מקרי, ופיטון מציינת שהוא מיושר עם מקדש שנמצא בהר ג'וקטאס (Mount Juktas) מדרום.


חדר הכס נחשף בשנת 1900 על ידי הארכיאולוג הבריטי ארתור אוונס, במהלך השלב הראשון של חפירותיו בקנוסוס. הוא נמצא במרכז המתחם המפואר וממערב לחצר המרכזית. החדר מכיל מושב אלבסטר על הקיר הצפוני, שזוהה על ידי אוונס כ"כס המלכות", בעוד שני גריפונים הנחים מכל צד מביטים בו, ולכאורה קדים לדמות שיושבת שם. הם מייצגים יצורים מיתיים המשלבים אריה ונשר - שתי חיות השולטות בארץ ובאדמה ומסמלות אלוהות ומלכות. עם זאת, גריפונים אלה הם יוצאי דופן: למרות שהם מפורטים להפליא עם קולרים ומשהו כמו כתר, אין להם כנפיים.


יש הבחנה ברורה בין החדרים הפורמליים בצד המערבי של החצר המרכזית לבין המחסנים שמאחוריהם. הם הופרדו זה מזה על ידי מסדרון ארוך והגישה אליו נשלטה בקפדנות. חדר הכס ממוקם בקצה הצפוני של החצר המרכזית, ליד מה שאוונס כינה "הפורטיקו המדורג", ומורכב ממבואה, הנפתחת ישירות אל החצר, חדר הכס עצמו, ומקדש פנימי מעבר אליו.

חדר הכס, קנוסוס

מהאופן שבו נקטעו הקירות המקיפים אותו כדי להכיל אותו, ברור שהחדר הוא תוספת מאוחרת, כנראה מתקופת הכיבוש המיקני שכן דבר דומה לא נמצא באף אחד מהארמונות האחרים. נראה שהעדויות הקרמיות, הכוללות שברי כלי ארמון מתקופת הארמון השלישי, תומכות במסקנה זו. כל העקבות של חדרים קיימים, מלבד קטע של קיר מתעקל בפינה הצפון-מזרחית, "נקטעו בפתאומיות" על פי אוונס, והחדר החדש נבנה ישירות על גבי מרבצים תת-נאוליתיים (sub-Neolithic). אכזריות שכזו מעידה (באופן מובהק) שאידאולוגיה אחת פינתה את מקומה לאידיאולוגיה חדשה ולכאורה לא ניתנת לפשרה.


על פי הערכותיו של אוונס, ניתן היה לאכלס בסך הכל שלושים איש הן בחדר הכס והן בחדר המבואה שלו. בתחילה, אוונס זיהה את כס האבן כמקום מושבו של המלך המיתולוגי של כרתים, מינוס, ככל הנראה מיישום ידע מהמיתולוגיה היוונית. ארכיאולוגים אחרים מציעים כי חדר הכס היה מקדש של אלוהות נשית וכי כוהנת שישבה שם היא האדם שייצג אותה עלי אדמות.

אחד הגריפונים בחדר הכס

למרות העובדה שהארמון נחפר לפני מאה שנה יש עדיין שאלות רבות שיש לחוקרים לגבי הארמון והאנשים שחיו בו. למשל, הכרונולוגיה של הארמון היא עניין במחלוקת. נראה כי בניית הארמון החלה בסביבות 1950 לפנה"ס, אם כי ייתכן שהיו מבנים שקדמו לו. "הארמון הראשון" (כפי שהוא מכונה לפעמים) ניזוק (ככל הנראה ברעידות אדמה) בסביבות 1700 לפנה"ס. ועליו נבנה ארמון שני. אולם לאחרונה, חוקרים מפקפקים באיזו היקף ניזוק "הארמון הראשון" הזה, כך כותבים החוקרים קולין מקדונלד וקרל קנאפט (Colin Macdonald and Carl Knappett) בפרק של הספר "אינטרמצו" (Intermezzo: Intermediacy and Regeneration in Middle Minoan III Palatial Crete). המסמכים שפורסמו בספרם מעלים את האפשרות שבמקום ארמון "ראשון" ו"שני", היו כמה שלבים של שיפוץ ושינוי שהתרחשו לאורך תקופה של מאות שנים.


השם האמיתי של האנשים שחיו בארמון אינו ידוע. מערכת הכתב המינואית אינה מפוענחת והשם "מינואים" מגיע מארתור אוונס, שהאמין כי מצא את ארמונו של "המלך מינוס", מלך כרתים מיתי שכביכול בנה מבוך גדול בכרתים. כיום, ארכיאולוגים יודעים שהמלך מינוס לא בנה את הארמון הזה כנראה. החוקרים אכן יודעים שהארמון סבל מכמה אסונות במהלך ההיסטוריה שלו. הארמון סבל ככל הנראה מפגיעה בסביבות 1600 לפנה"ס, כאשר התפרצות הר געש ת'רה (Thera) גרמה לצונאמי שפגע בחלקים מכרתים. הארמון נפגע באסון נוסף (בצורה כלשהי) בסביבות 1450 לפנה"ס, כאשר אתרים ברחבי כרתים נהרסו והחוקרים בימינו מכנים אותם "המיקנים" שכבשו את קנוסוס. ההרס הסופי של הארמון התרחש כנראה מתישהו לפני 1300 לפנה"ס.

מבנה ארמון קנוסוס, חדר הכס מסומן באדום

על פי רוב הארכיאולוגים, ייתכן שלכס המלכות עצמו הייתה משמעות דתית יותר מפוליטית, והוא פעל בשחזור של טקסי התגלות שכללו כוהנת גדולה, כפי שהציעה האיקונוגרפיה של גריפונים, דקלים ומזבחות בציורי הקיר. לאחרונה, הוצע כי החדר שימש רק עם עלות השחר בתקופות מסוימות של השנה לטקסים ספציפיים.


ארכיאולוגים שונים טוענים שהחדר והריהוט שלו ככל הנראה מתוארכים לתקופת ההשתלטות המיקנית, אחרי 1,450 לפנה"ס בקירוב, כאשר התנאים הפוליטיים בכרתים היו שונים לחלוטין, כפי שעולה מההופעה המקבילה של קברי עילית, קבורת בודדים ונוכחות הכתב ה"לינארי ב" היווני מיקני. באותו זמן, נראה שהארמון בקנוסוס שונה באופן מינורי כדי לכלול מאפיינים כמו חדר הכס. במיוחד, הציורים המסוגננים של גריפונים מנוגדים באופן הרלדי היו פופולריים בציורי קיר מיקנים בעידן מאוחר יותר, אך לא נראו בעבר בכרתים. למשל, עיטור קיר דומה נמצא גם בחדר הכס של הארמון המיקני של פילוס (palace of Pylos) שבפלופונסוס.

מושב האלבסטר בחדר הכס

עבודת השיקום שעשה אוונס לפני מאה שנה הייתה נרחבת ושנויה במחלוקת. כמה ארכיאולוגים מאמינים שהוא דמיין כמה פרטים שלא היו קיימים בימי קדם בעבודת השיקום שלו. כמו כן, חלק מהטכניקות שבהן השתמש גרמו נזק לארמון שהמשמרים עדיין מנסים לתקן. למשל, "מאפיין יוצא דופן בארכיטקטורה של הארמונות המינואים של קנוסוס, כרתים, הוא האור הייחודי המוחזר מהמשטחים. הדבר מיוחס לשימוש הרב בגבס מינרלי (סלניט), שמקורו במחצבה מקומית", כותב צוות של משמרים במאמר שפורסם במוסף לכתב העת Studies in Conservation.


עם זאת, אוונס השתמש במלט בעבודות השחזור שלו, וכיסה בו את קירות הסלניט, טכניקת שיקום שהסירה את החזר האור ומהווה סיכון לנזק נוסף. "השימוש הרב בחומר השחזור הלא שגרתי הזה פוגע במראה המונומנטים בקנוסוס, בעוד שהוא מסכן את אורך החיים של משטחי הסלניט בעיקר בשל התכונות המכניות השונות", כתבו המשמרים במאמרם. לאחרונה, נעשה שימוש בניקוי בלייזר כדי לסייע בהסרת המלט הזה, טכניקה שמדענים מקווים שתחזיר חלק מהאור האבוד של הארמון.

מקורות:

Greek Reporter

Odyssey Adventures

LiveScience

126 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול