top of page

ריצ'רד לב הארי - המלך הצלבני

ריצ'רד הראשון (הידוע יותר בכינויו Richard Coeur de Lion או ריצ'רד לב הארי) היה מלך אנגליה שחי במאה ה-12. אפשר לטעון שהוא ידוע בעיקר בזכות התפקיד שמילא במסע הצלב השלישי. אף על פי שריצ'רד זכה למוניטין של היותו לוחם ומפקד צבאי אדיר (ומכאן הכינוי שלו, 'לב הארי'), אפשר לומר שהוא הצליח פחות כשליט.


למעשה, ריצ'רד היה כה עסוק במסעי הצלב עד שהוא נטש את אחריותו כמלך אנגליה. בהיעדרו, אנגליה נפלה לידיו של אחיו, ג'ון, שלימים הפך למלך בעצמו. בתקופת שלטונו של ג'ון התפרקה האימפריה האנגווינית (Angevin Empire). אף על פי כן, ריצ'רד תרם בדרכו להתפרקותה באמצעות הזנחת תפקידיו כמלך. דימויו האבירי והמוניטין כלוחם ללא חת הם חלק מהמיתוסים של אנגליה, למרות ששהה בה תקופות קצרות לאורך חייו.

מלך אנגליה ריצ'רד הראשון, 'לב הארי' / מרי-ג'וזף בלונדל - המאה ה-19 (ארמון ורסאי, צרפת)

חייו המוקדמים של ריצ'רד

ריצ'רד לב הארי נולד ב-8 בספטמבר 1157 באוקספורד, אנגליה. אביו היה הנרי השני, מלך אנגליה ואמו אלינור, דוכסית אקוויטניה. ע"פ התיעוד ריצ'רד נולד ב'בתי המלך' (‘the King’s Houses’), ארמון שנבנה על ידי הנרי הראשון, סבא רבא שלו. ארמון זה עמד מחוץ לשער הצפוני של העיר אוקספורד, לא הרחק מהאתר הנוכחי של וורסטר קולג' (Worcester College).


לריצ'רד היו שני אחים גדולים יותר, ויליאם (שמת בגיל שלוש), והנרי (הידוע בכינויו 'המלך הצעיר'), וכן שני אחים צעירים יותר, ג'פרי (שנהרג בתאונה במהלך תחרות רכיבה בשנת 1186) וג'ון. אף על פי שריצ'ר בילה את ילדותו באנגליה, לא ברור אם למד אי פעם לדבר אנגלית. לגמרי יתכן שריצ'רד מעולם לא דיבר אנגלית, בהתחשב בכך שהצרפתית האנגלו-נורמנית (Anglo-Norman French) הייתה השפה בה השתמשו האליטות.


מגיל צעיר הוא ניחן ביכולות פוליטיות וצבאיות מרשימות. ריצ'רד זוהה בציבור הרחב כאביר ואמיץ לב, לאור התמודדותו עם האצילים ששכנו על קרקעותיו והתמרדותו כנגד סמכות אביו. ריצ'רד שלט בדיאלקטים שונים של השפה הצרפתית וחיבר שירים בשפות אלו. על פי תיאורי בני תקופתו גובהו היה כ-1.90 מטר ושערו אדמוני.


מכיוון שריצ'רד לא היה בנו הבכור של אביו, לא היה צפוי שיהיה מלך אנגליה. חוץ מזה, היה לו מעט עניין באנגליה. על פי סיפור אחד, ריצ'רד העיר שהוא היה בשמחה מוכר את כל הממלכה אם היה מוצא קונה שמעוניין. בכל מקרה, האינטרס של ריצ'רד היה בשטחים הצרפתיים שהוחזקו בידי משפחתו.

רריצ'רד לב הארי, פסל של קרלו מרוצ'טי מ 1856, מוצב מחוץ לארמון ווסטמינסטר, לונדון

לאחר שבילה את ילדותו באנגליה, ריצ'רד נסע ליבשת אירופה, שם התגורר בחצר אמו בפואטייה. ריצ'רד היה הבן החביב על אמו ואלינור קיוותה שבבוא העת הוא יירש ממנה את דוכסות אקוויטניה. לפני שהגיע לבגרות, ריצ'רד היה כבר דוכס אקוויטניה ורוזן פואיטייה ושלט בשטחים אלה עם אמו.


מצד שני, ריצ'רד ניהל מערכת יחסים קשה יותר עם אביו. באביב 1173 ריצ'רד הצטרף לאחיו הנרי וג'פרי בניסיון להדיח את אביהם מכס המלוכה ולהותיר את הנרי הצעיר כשליט יחיד. המרד צלח בתחילה והמלך הנרי השני נסוג לנורמנדיה, משם הצליח לדכא את המרד. במהלך הלחימה פלש הנרי השני לשטחי אקוויטניה ופואטייה, שטחיה של אשתו בנפרד ואימם של הנסיכים, ואסר את אימם. אחיו, הנרי וג'פרי, נכנעו במערכה וריצ'רד בן ה-17 נותר אחרון בהנהגת המרד להדחת אביו מכס המלוכה. בשנת 1174 סירב להילחם מול אביו, נכנע ונשא שבועת אמונים לאביו.


לאחר כישלון ההדחה ריצ'רד נאלץ לשוב ולהתמקד בהסדרת יחסיו עם האצילים בשטחי אקוויטניה. עיסוקיו המתמידים בהשקטת המרידות יצרו עבורו מוניטין אכזרי, אשר הוביל למרד כולל נגדו בשנת 1179. האצילים המורדים פתחו במרד להדחתו וגייסו לסיועם את שני אחיו, הנרי וג'פרי. המרד שכך לאחר קרב ממושך, שבו חדר ריצ'רד למצודה ממוגנת ונטרל את הכוחות הלוחמים. בקרב זה הוכחה מיומנותו בלחימה ולאחריו נפסק המרד. בשנים 1181–1182 נלחם ריצ'רד על כיבוש מחוז אנגולם.


הלחימה נערכה נגד מלך צרפת פיליפ השני ופשטה למחוזות שכנים. חייליו הואשמו בביזה ובאונס שנערכו בעידודו, אך לאחר התערבותם של אביו ואחיו הוסכם על שביתת נשק כוללת. עם זאת, הרגיעה בשטחיו שלו הביאה את ריצ'רד לניסיון הדחה נוסף כנגד אביו. בשנים 1180–1183 גבר המתח בין השניים עקב דרישת האב שריצ'רד יתמוך כספית באחיו הבכור. בשנת 1183 החלו האחים הנרי וג'פרי בניסיון כיבוש נוסף של שטחיו של ריצ'רד. האצולה הצטרפה אל האחים בלחימה.

ריצ'רד הראשון נמשח במהלך הכתרתו במנזר וסטמינסטר, מתוך כרוניקה מהמאה ה-13 / ריצ'רד לב הארי ופיליפ השני, מכתב יד צרפתי משנת 1261

ריצ'רד לב הארי הופך ליורש העצר

במהלך תקופה זו, בשנת 1183, מת האח הנרי, אך הלחימה נמשכה בהוראת אביהם. ריצ'רד לא פסק להגן על שטחיו, אף על פי שלאחר מות אחיו הוא היה יורש העצר לכס המלוכה של אביו באנגליה. כתוצאה מכך שריצ'רד הפך ליורש העצר קיווה הנרי לתת את דוכסות אקוויטניה לבנו הצעיר, ג'ון. ריצ'רד סירב למסור את הדוכסות לאחיו והמלחמה פרצה שוב בין האב לבנו.


קשריו של ריצ'רד עם מלך צרפת, פיליפ השני, התהדקו בתקופה זו ואף נרמז בסיפורים על קשר הומוסקסואלי בין השניים. בתמורה לברית הלחימה בין השניים הבטיח ריצ'רד להשיב לפיליפ את זכויותיו על נורמנדי ואנז'ו. בשנת 1189 יצאו השניים יחד במסע נוסף להדחת אביו של ריצ'רד מכס המלוכה. ניסיונם צלח עם הסכמתו של הנרי השני למנות את ריצ'רד באופן רשמי ליורש העצר. כעבור יומיים מת המלך, וריצ'רד מונה למלך ריצ'רד הראשון, דוכס נורמנדי ורוזן אנז'ו.


ריצ'רד לב הארי והיהודים

ב-1182 החל גל הגירה של יהודים מצרפת לאנגליה, אחרי שהמלך פיליפ גירש אותם מנחלותיו והחרים את רכושם. בספטמבר 1189, בטקס הכתרתו של ריצ'רד, נמנעה כניסתם של נשים ויהודים והם לא הורשו להגיש את מתנותיהם. תקרית זו, אשר פירושים שונים הובאו לה, בתוספת לחוסר שביעות הרצון מצד הסוחרים האנגלים על התחרות שהיהודים יצרו, הביאה לגל רדיפות של יהודים בלונדון, שהתפשט ברחבי המדינה. יהודים שלא הסכימו להמיר את דתם הוכו למוות (ובראשם רבי יעקב מאורליינש) ורכושם נבזז ונשרף. ריצ'רד התנגד לרדיפות אלו והתיר למומרים לחזור לאמונתם הדתית, אם כי יש המייחסים זאת לרצונו בתמיכתם הכספית של היהודים למימון מסעות הצלב שהחל בהכנתם. הרודפים הוענשו על ידו והרדיפות גונו בצו מלכותי, אך האכיפה לא נערכה בתקיפות, והקהילה היהודית ספגה מכה קשה.

ריצ'רד לב הארי (מימין) בקרב נגד פיליפ השני בשנת 1198 / Slaget ved Gisors (ציור המאה ה-14)

ריצ'רד לב הארי ומסע הצלב

למרות היותו מלך, לריצ'רד כלל לא היה עניין לשלוט באנגליה. בשנת 1187 הגיעה ידיעה מהמזרח כי ירושלים נפלה בידי המוסלמים תחת צלאח א-דין. הידיעה על נפילת ירושלים עוררה גלים של זעזוע ברחבי אירופה, ונאמר שהאפיפיור, אורבנוס השלישי, מת מההלם למשמע החדשות. יצאה קריאה ברחבי אירופה למסע צלב להשתלטות על ירושלים, ואצילים רבים הצטרפו לצלב, כולל ריצ'רד. שנתיים לאחר מכן, למלך אנגליה החדש היה רק ​​דבר אחד בראש - למלא את נדריו על ידי מסע צלב על מנת להשיב את ירושלים לעולם הנוצרי.


למרות שהנרי הצטרף לצלב גם כן, צרות בבית מנעו ממנו להשתתף במסע הצלב, וכאמור הוא מת בשנת 1189. עם זאת, הוא תכנן לצאת למסע צבאי לארץ הקודש וגבה מס מיוחד, 'מעשר צלאח א-דין' ('Saladin Tithe'), בכל ממלכתו. הכספים שגייס הנרי הגיעו מטבע הדברים לריצ'רד. ועדיין, זה לא הספיק והמלך חפר עמוק באוצר המלוכה. יתר על כן, ריצ'רד מכר כל מה שיכול היה להגדיל את המשאבים - משרדים, טירות, אדמות וכו'.

אריחים המתארים ריצ'רד לב הארי (משמאל) וצלאח א-דין (מימין) / 1250 - המוזיאון הבריטי

יתכן שמכאן מקור הסיפור על ריצ'רד שרצה למכור את אנגליה. בכל מקרה, פחות משנה לאחר שהפך למלך, היו לריצ'רד מספיק משאבים כדי לגייס צי אדיר ולצייד את הצבא למסע. מיותר לציין כי עם כל הכספים שנשפכו עבור מסע הצלב, ריצ'רד לא דאג לעתידה הכלכלי של ממלכתו. מלבד הכספים שהיה עליו לגייס, עמד מכשול נוסף בפני ריצ'רד וחלומו הצלבני, וזה היה בעל בריתו הוותיק, פיליפ השני. המלך הצרפתי לטש עיניים לכמה מאדמותיו של הנרי בצרפת, שהיו כעת בידי ריצ'רד. כצפוי, ריצ'רד לא עמד לוותר על אדמותיו ללא קרב ולכן הגביר את ההגנה על אזורים אלה, למקרה שתפרוץ מלחמה.


ריצ'רד חשש כי בהיעדרו יגזלו הצרפתים את אדמותיו, ועל כן ניסה לשכנע את פיליפ להצטרף למסע הצלב. פיליפ הסכים, ושניהם נשאו את שבועת הצלבנים שלהם באותו תאריך. למסע הצלב היה אמור להצטרף גם קיסר האימפריה הרומית הקדושה, פרידריך ברברוסה, אולם הם התבשרו במהלך המסע על מותו של ברברוסה שטבע בים השחור בדרך לארץ הקודש. שני המלכים יצאו לארץ הקודש ביולי 1190. לפני עזיבתו מינה ריצ'רד את יו דה פואסט (Hugh de Puiset), הבישוף של דרהאם, ואת ויליאם דה מנדוויל (William de Mandeville), הרוזן מאסקס, כעוצרי הממשל של אנגליה בזמן היעדרותו. החלטה זו הכעיסה מאד את אחיו, ג'ון, שהחל לקשור נגד ריצ'רד.


הצלבנים נחתו באי סיציליה בספטמבר 1190. ריצ'רד תכנן לעצור במסינה, עיר בצפון מזרח סיציליה, מכיוון שזו הייתה נקודת המוצא האידיאלית מאירופה לארץ הקודש. בנוסף, היה למלך עניין מסוים ליישב עם טנקרד, שהחליף את בן דודו, גוליילמו השני, כמלך סיציליה. אחותו של ריצ'רד, ג'ואן, הייתה אשתו של מלך סיציליה, גוליילמו השני, אשר מת ב-1189. את מקומו עתידה הייתה לתפוס דודתו, קוסטנצה (אשת קיסר האימפריה הרומית הקדושה היינריך השישי), אך דודו של גוליילמו, טנקרד, הנהיג מרד והוכתר ב-1190 כמלך סיציליה טנקרד הראשון.


במהלך המרד שהנהיג טנקרד נכלאה ג'ואן, אלמנתו של גוליילמו ואחותו של ריצ'רד, ונמנעו ממנה כספי ירושתה. טנקרד היה אמנם אהוד בידי עמו וזכה לתמיכת האפיפיור, אך נוכחות ריצ'רד וצבאו גרמו למהומות. אנשי מסינה התמרדו במהלך אוקטובר, ודרשו שהצבאות הזרים ינטשו את האי. ריצ'רד תקף את העיר, כבש אותה, ב-4 באוקטובר 1190, והקים בה את מקום מושבו. הוא נשאר באי עד למרץ 1191, תוך הצבת דרישות בפני טנקרד לשחרורה של ג'ואן.

צלאח א-דין וריצ'רד לב הארי, פסל מול מגדל דוד בירושלים

עקב הכרה בכוחו הצבאי של ריצ'רד, טנקרד התרצה וחתם עמו באותו חודש ברית, שעיקריה: שחרורה של ג'ואן, יחד עם הנדוניה שאביה נתן לגוליילמו, והכרה בזכאותה לירושה. ריצ'רד ופיליפ הכירו בטנקרד כמלך סיציליה ונשבעו לשמור על שלום בין שלוש הממלכות. וריצ'רד הכריז רשמית על יורשו - אחיינו, בנו של ג'פרי המנוח, ארתור מבריטני בן הארבע. טנקרד הבטיח לחתנו בעתיד עם אחת מבנותיו. לאחר חתימת הברית עזבו ריצ'רד ופיליפ את סיציליה. הברית ערערה את יחסיה של ממלכת אנגליה עם האימפריה הרומית הקדושה, והייתה בין הגורמים למרד של הנסיך ג'ון כנגד אי מינויו ליורש העצר.


ההסכם גם כלל ברית בין ריצ'רד לטנקרד נגד יריבו של האחרון, היינריך השישי, המלך החדש של גרמניה (שהפך לקיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנה שלאחר מכן). מיותר לציין שהגרמנים כעסו בגלל זה. ברית זו גם יצרה מתיחות ביחסיו של ריצ'רד עם פיליפ, שכן האחרון היה בצד של היינריך.


העניינים בין ריצ'רד לפיליפ הלכו והחמירו עם הגעת אמו של ריצ'רד, אלינור, עם כלת בנה. מאז גיל 9, ריצ'רד היה מאורס לאליס (Alys), בתו של המלך הצרפתי לואי השביעי, ואחת מאחיותיו של פיליפ. אף שאביו של ריצ'רד הבטיח ללואי שאליס תתחתן עם בנו כשתתבגר, ההבטחה מעולם לא מומשה. בינתיים אליס הוחזקה כאסירה באנגליה במשך 25 שנה, והיו שמועות שהנרי השתמש בה כפילגש. כאשר אלינור הגיעה לסיציליה, זה לא היה עם אליס, אלא עם אישה אחרת, ברנגריה מנווארה (Berengaria of Navarre). זה בטוח היה עלבון לפיליפ, אך המלך הצרפתי לא היה מסוגל לעשות דבר בנידון, ולכן יכול היה רק ללקק את פצעיו בשקט בינתיים.


באפריל 1191 הצלבנים עזבו את סיציליה והמשיכו במסע לארץ הקודש. זמן לא רב לאחר שעזב את מסינה, הצי נקלע לסערה וכ-25 ספינות נעלמו. שלוש מהם נטרפו על האי קפריסין ונבזזו על ידי הקפריסאים, בעוד הניצולים נפלו בשבי. באותה תקופה שלט באי איזק דוקאס קומנונוס (Isaac Ducas Comnenus), עריץ יווני שהקים ממשלה באי, עצמאי ממפקדיו הביזנטיים. העריץ סירב להחזיר לריצ'רד את השבויים והסחורות שנלקחו מהאוניות, מה שגרם לאחרון לפלוש לקפריסין. ריצ'רד ניצח והאי נכבש עבור אנגליה. לפני שעזבו את קפריסין נישאו ריצ'רד וברנגריה.

כיבוש עכו ע"י ריצ'רד לב הארי (המאה ה-14) / החותם הגדול של המלך ריצ'רד הראשון משנת 1189

ריצ'רד לב הארי בארץ הקודש

לאחר מעקף זה, הצלבנים המשיכו במסעם וריצ'רד הגיע לעיר החוף עכו ב-8 ביוני 1191. הצלבנים נצרו את העיר משנת 1189 ובתורם ננצרו על ידי כוחותיו של צלאח א-דין. אך ריצ'רד מצא את עצמו לפתע ללא בעלי ברית. הוא ננטש על ידי פיליפ ולאופולד החמישי מאוסטריה הסיר את תמיכתו ממנו. הטקטיקות של ריצ'רד הבטיחו את הצלחתו במצור על עכו ובמסע שלאחריו לדרום. אנשיו של צלאח א-דין לא יכלו לפתות את הצבא הצלבני לפעולה אימפולסיבית, שיכלה לפעול לרעתו.


מאוחר יותר באותה שנה, ב-7 בספטמבר, ריצ'רד השיג ניצחון משמעותי נוסף מול צלאח א-דין בקרב ארסוף. ריצ'רד הביס שוב את צלאח א-דין בשנת 1192 בקרב יפו. כתוצאה מכך נחתם הסכם יפו בין שני המלכים ב-2 בספטמבר 1192. בין היתר, הבטיח ההסכם הפסקת אש בין הצדדים לשלוש שנים, מה שהעניק לעולי הרגל הנוצרים גישה חופשית לאתרים הקדושים, ומישור החוף נשאר בידי הצלבנים.


לאחר שריצ'רד הבין כי במצבו הנוכחי אפסה תקוותו להחזיק בירושלים, גם לו כבש אותה, הורה ריצ'רד בעצב על נסיגה. אף על פי שקרב למרחק קילומטרים אחדים מהעיר, הוא סירב להניח עליה את ידיו, מאחר שאלוהים, לטענתו, הורה כי לא הוא יהא זה שיכבוש אותה. אף־על־פי שלא הצליח לכבוש את ירושלים, הצליח לכבוש כמה מערי החוף בסוריה עבור ממלכת ירושלים. ריצ'רד תכנן להשאיר את קונראד ממונפרה כ"מלך" ממלכת ירושלים ואת קפריסין בידיו של גי דה ליזיניאן, אך ריצ'רד ספג מהלומה נוספת כאשר קונראד נרצח בידי החשישיים לפני שהוכתר.

המצור על עכו / (Chroniques de France ou de St Denis )1270 to 1380

ריצ'רד לב הארי חוזר לאנגליה

ב-9 באוקטובר 1192 עזב ריצ'רד את ארץ הקודש ולא שב אליה לעולם. מסע הצלב השלישי אמנם השיג השגים משמעותיים והבטיח את הישרדותן של המדינות הצלבניות, אך בסופו של דבר הוא לא השיג את מטרתו העיקרית, כלומר כיבושה של ירושלים מחדש. באשר לריצ'רד, המסע זיכה אותו בתהילה וחתם את המוניטין שלו כמנהיג צבאי גדול.


אולם במקביל, המלך האנגלי יצר אויבים חזקים רבים בתקופתו בארץ הקודש ואלה המתינו לשובו לאירופה. למעשה, עזיבתו של ריצ'רד נבעה בעיקר מהתקפות של פיליפ על השטחים הצרפתיים של המלך. פיליפ עזב את ארץ הקודש זמן קצר לאחר המצור על עכו ותכנן עם ג'ון לנצל את היעדרותו של ריצ'רד כדי להעצים את כוחם.


ריצ'רד הפליג הביתה דרך הים האדריאטי, בגלל העוינות הצרפתית. לרוע מזלו של המלך, ספינתו נקלעה לסערה ונסחפה לחוף ליד ונציה. כתוצאה מכך נאלץ ריצ'רד לפלס את דרכו בחזרה בדרך היבשתית של מרכז אירופה. אויב נוסף שיצר ריצ'רד במהלך מסע הצלב השלישי היה ליאופולד החמישי, ארכידוכס אוסטריה. לכן, המלך התחפש במהלך המסע אך בדצמבר 1192 נלכד בווינה. ראשית נכלא על ידי ליאופולד ואז נמסר לקיסר האימפריה הרומית הקדושה. ריצ'רד היה מודאג מכך שיועבר לידי פיליפ ובסופו של דבר הסכים לתנאים הקשים שקבע הנרי לשחרורו. הכופר לתשלום היה סכום עתק של 150,000 מארק, שגויס על ידי העלאת מסים שהוטלו על נתיניו.


בפברואר 1194 שוחרר ריצ'רד וחזר מיד לאנגליה כדי להיות מוכתר בפעם השנייה. המלך היה מודאג מכך שעצמאות מלכותו נפגעה בזמן שהותו בשבי. פחות מחודש לאחר מכן הוא עזב לנורמנדי, שנפלה בידי פיליפ, כדי להשיב לעצמו את השטח הזה. בחמש השנים הבאות ריצ'רד היה במלחמה עם פיליפ ולא חזר אפילו פעם אחת לאנגליה.

תיאור של ריצ'רד לב הארי מכתב יד מהמאה ה-13 / תיאורו של ריצ'רד מקבל חנינה מהקיסר היינריך השישי (1196)

סופו של ריצ'רד לב הארי

ריצ'רד מת ב-6 באפריל 1199, בעת שהטיל מצור על טירת שלוס-שברול (castle of Chalus-Chabrol). על פי אחד הסיפורים, הייתה שמועה כי נמצא אוצר כלשהו על אדמת הויקונט של ​​לימוז' (Vicomte of Limoges), בעל הטירה. ריצ'רד דרש למסור לו את האוצר ומכיוון שהויקונט סירב לציית, תקף אותו ריצ'רד. סיפור אחר הוא שריצ'רד תקף את הויקונט פשוט משום שהיה בן בריתו של פיליפ. תהא האמת אשר תהיה, בערב ה-26 במרץ, ריצ'רד נורה בזרועו באמצעות חץ מקשת. למרות שהחץ הוצא, הפצע זוהם, וגרם למותו של ריצ'רד.


גופתו של ריצ'רד נקברה בכנסיית מנזר פונטבה (abbey church of Fontevraud), באנז'ו. גם אביו של ריצ'רד, הנרי, נקבר שם. כשאמו של ריצ'רד מתה בשנת 1204, גם היא הוטמנה בכנסיית המנזר. ליבו של ריצ'רד נקבר בנפרד, בקתדרלת רואן.

אפיגי (בערך 1199) של ריצ'רד הראשון במנזר פונטבה, אנז'ו / סמל האצולה ההפוך של ריצ'רד, המעיד על מותו,

בשנת 2013 דווח כי ליבו החנוט של ריצ'רד נותח על ידי מומחים לזיהוי פלילי. למרות שהלב כבר הצטמק והפך לאבקה חומה, המומחים גילו כמה תגליות מעניינות. התוצאות הפריכו תיאוריה לפיה ריצ'רד הורעל וסיפקו קצת תובנות לגבי החומרים ששימשו במהלך תהליך החניטה.


לצוות הותר לדגום שני גרם מה-80 שהיו בקופסא. הם ניתחו את הממצא היקר באופן חזותי, באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים, לפני שסרקו אותו לתרכובות כימיות באמצעות כרומטוגרפיית גז (Gas chromatography). הצוות לא הורשה לבחון את ה-DNA, מה שהיה מחייב דגימה גדולה בהרבה. בכל מקרה, התוצאה היתה מתקבלת בצורה מעורפלת בגלל נוכחות של עופרת, הפוגעת ב-DNA. גם תיארוך פחמן נמנע בגלל קריאוסוט (creosote).


לא הייתה שום רקמה שניתן לזהות בבירור, אך הייתה תגובה למיוגלובין, חלבון נושא חמצן שנמצא בשריר האנושי, מה שרמז על לב. זוהו כמה חיידקים ופטריות, אך אף אחד מהם לא אישר את סיבת מותו של ריצ'רד. הבדיקה חשפה פיסות זעירות של פשתן ואבקנים מצפצפה, אלון ואורן שהגיעו ככל הנראה מהאוויר לפני שהקופסא נחתמה. האיש או האנשים שעבדו על ליבו של ריצ'רד "היו מיומנים ביותר", ושילבו מתכות מורכבות, כולל כספית נוזלית, עם תערובות צמחיות שכללו לבונה, הדס, חיננית הבתה ונענע. הלב הפך לאבק, ככל הנראה בגלל שמים חדרו לקופסה.


ריצ'רד הפגין מספר תכונות מנוגדות: הוא היה טקטיקן בעל תבונה פוליטית, אף על פי שלא תמיד הפעיל תבונה זו. הוא לא הסכים לוותר לדעת הקהל, גילה הן ענווה והן שחצנות, אהב את משפחתו, אך נהג בחוסר רחמים כלפי אויביו. כובד על ידי יריביו, צלאח א-דין והקיסר היינריך השישי, אולם היה שנוא על רבים מחבריו, במיוחד מלך צרפת. לעיתים נהג בחוסר זהירות באשר לביטחונו שלו: הפצע שגרם למותו היה נמנע אילו לבש את שריונו. דבר דומה אירע עשר שנים קודם לכן, במהלך המרד נגד הנרי השני, אז נתקל ריצ'רד הבלתי חמוש בויליאם מרשל, מאבירי אביו, ונחלץ בעור שיניו, לאחר שמרשל החליט לחוס עליו. קיומו של ריצ'רד הורכב מסדרה של סתירות. אף על פי שהוא הזניח את אשתו, וכמרים נאלצו לפקוד עליו להיות נאמן לה, היא כמעט ונשברה מהידיעה על מותו. במהלך עשר שנות מלכותו שהה באנגליה תקופות כה קצרות, שכולן יחד מסתכמות בכשישה חודשים בלבד. בכל זאת נותר חרות בזיכרון האנגלים כשמעליו מרחפת הילת גבורה.

מקורות:

548 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page