top of page

צלמיות נשיות "כשרות" ביהודה המקראית?

עודכן: 12 בינו׳

כ–850 צלמיות של אשה התומכת את שדיה בידיה התגלו ביהודה וזמנן הוא סוף תקופת המלוכה. תפוצתן היא בין באר שבע לבית אל. הצלמיות בנויות כעמוד חרס, ללא רגלים, עשוי ביד או באבניים, עם בסיס רחב כדי שאפשר יהיה להעמידן. הראש עשוי ביד או בתבנית ויש לו בדרך כלל פאה עם תלתלים או כובע. העיניים מצוינות בדרך סכמטית. השדיים גדולים וידיים סכמטיות, ללא אצבעות, תומכות אותם. הצלמיות נמשחו בצבע לבן כדי לתת להן מראה חלק, חלקן עוטרו בצבע מעל לחיפוי הלבן, בצבעים של אדום, שחור וצהוב.

צלמיות עמוד יהודאיות / מוזיאון ישראל

צלמיות של אלה?

הצלמיות מתחלקות לשתי קטגוריות עיקריות: פסלונים אנושיים - צלמיות עמוד יהודאיות (Judean pillar figurines - JPF) מהוות את הרוב המכריע בקרב הפסלונים האנתרופומורפיים. גובהן עד 12 ס"מ ולעתים קרובות הן אוחזות בשדיהן. צלמיות זכריות, פרט לרוכבי סוסים, היו נדירות ביהודה. רוב פסלוני החרס היו דמויות של בעלי חיים זואומורפיים (zoomorphic).


נראה כי ייצורן והשימוש בהן, מציין הארכיאולוג ד"ר אהרון גרינר (Dr. Aaron Greener), הופסק לאחר כיבוש בבל והרס ממלכת יהודה בשנת 586 לפנה"ס. בכל החפירות ביהודה המקראית, כמות הפסלונים הזואומורפיים גדולה מזו של האנתרופומורפיים, אך באופן מסורתי צלמיות העמוד הנשיות זכו ליותר תשומת לב. זהותן ותפקידן הם מוקד לדיונים מתמשכים בארכיאולוגיה ובחקר המקרא.


הצלמיות כמעט תמיד נמצאו שבורות ובריבוד משני - בהקשר של אשפה או מילויים (כלומר, לא במקום השימוש המקורי שלהן), ויש חוקרים שייחסו זאת לרפורמות הדתיות של חזקיהו ויאשיהו, בהן הושמדו בשיטתיות סממנים של פולחן זר. אין בצלמיות מאפיינים בולטים - של זהות אינדיבידואלית, אנושית, אלוהית, גיל או מעמד - שעשויים לסייע בזיהוי ובפרשנות. בשנות ה-30 של המאה ה-20 זיהה החוקר הידוע ד"ר וויליאם אולברייט את הפסלונים הנשיים עם האלה הכנענית עשתורת, אלת פוריון, תשוקה ומלחמה זרה שאינה יהודית, שאומצה מהפיניקים. זיהוי שנותר פופולרי במשך כמה עשורים.


מרבית החוקרים מזהים את הצלמיות עם אשרה – אלת הפריון, בתיאורי המקרא יש לאשרה מעמד חזק והיא מוזכרת רבות לצד הבעל. בכתובת מכונתילת עג'רוד בסיני מוזכרים יהוה ואשרתו. בכתובת זו ניתן לראות עדות לכך שהיה בישראל סינקרטיזם, כלומר שילוב של האמונה ביהוה עם האמונות שרווחו בכנען. אין במקרא תאור מפורט של האשרה, בשמות ובדברים מוזכר שהיא עשויה מעץ. בשופטים היא מתוארת כעץ צומח. במלכים מסופר שהאשרה הוכנסה למקדש על ידי מלכי יהודה. נראה שהיה זה פולחן שלא היה זר או אסור לתושבי יהודה.

צלמיות עמוד יהודאיות - תקופת הברזל - המאה ה-8 לפנה"ס

השימוש בצלמיות

נראה שהצלמיות היו בשימוש ביתי ויומיומי של מאמינהן, הן היו זולות וקלות להכנה. הייתה להן משמעות כפולה: האחת מאגית, להגן על תושבי הבית, לדאוג לפריון ולשמש כתובת לתפילות, השניה פולחנית - שימוש פולחני אישי יומיומי, לצד פולחן יהוה הרשמי והציבורי. בירושלים עצמה, מקום המצאותו של אתר הפולחן המרכזי – המקדש, היו צלמיות אלה שכיחות ביותר, רובן התגלו בחפירות "הרובע היהודי".


האם זו עדות לפולחן האלילי שלאורך תקופות ממושכות מימי הבית הראשון נהגו בו אפילו במקדש עצמו, ושהתנ"ך נזעק כנגדו פעם אחר פעם? על המלך מנשה, למשל, בנו של חזקיהו, כתוב:

"וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָֽה כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהֹוָֽה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית … וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָֽה אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם".

(מלכים ב, פרק כא)


יאשיהו, נכדו של מנשה, טיהר את המקדש מסוג הפולחן הזה, שלווה גם בריטואלים מיניים שנרמזו בכתובים בעדינות:

"וַיֹּצֵא אֶת הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית יְהוָה מִחוּץ לִירוּשָׁלַ‍ִם אֶל נַחַל קִדְרוֹן וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן וַיָּדֶק לְעָפָר וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם. וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה".

(מלכים ב, פרק כג)


פרט מעניין הוא שכל הצלמיות שנמצאו בעפר הר הבית אותרו כשהן שבורות. ייתכן שזו תוצאת הריסוק של דחפורי הוואקף, אבל גרינר וחבריו אינם מוציאים מכלל אפשרות שהן נופצו בכוונה עוד הרבה קודם לכן. "העובדה שהן שבורות מחזקת את ההשערה שהן נופצו בכוונה תחילה בהוראת המלך יאשיהו", אומר הארכיאולוג יצחק דבירה. "יש הטוענים שהצלמיות הללו היו בשימוש עד סוף ימי בית ראשון, עד החורבן, כי מצאו אותן גם בשכבות של החורבן, אבל בשכבות האלו הכמות של הצלמיות שנמצאו קטנה. בנוסף, אם היה נכון שהפולחן שלהן הוסיף להימשך עד החורבן, היינו מוצאים גם צלמיות שלמות".