עולמות מקבילים, קוונטים, והאר"י הקדוש

עודכן ב: 7 אוק 2020

מאמר מאת: דריה אהרוני


לפי תורת היחסות, גבול היקום הנראה לנו מקיף את מה שנקרא "אופק הארועים" שזה, לטענת התיאוריה, החלק ביקום המשפיע עלינו פיזקאלית. כלומר כל מה שאינו כלול בתחום אופק האירועים אינו משפיע עלינו ולמעשה "אנו חיים בתוך מין עולם שהוא בועה". העניין הוא שלא ניתן לדעת באמת מה משפיע או לא משפיע עלינו, גבול בועת אופק האירועים הוא שאלה פתוחה.


לפי אחד המודלים הרווחים בקהילה המדעית, ככל שעובר הזמן היקום מתפשט בפונקציה אקספוננציאלית. כתוצאה מכך פחות חלקים ביקום ישפיעו עלינו. מאחר והמודל הזה מתחשב באין סופיותו של היקום, הרי שנובע מזה שיש אינסוף בועות מבודדות זו מזו - עולמות מקבילים.

 

צורת החשיבה המדעית היא נגזרת של נפש האדם בתקופה מסוימת. בניגוד לצורת החשיבה הקדומה, שבה הקהילה הוותה את ה"אני" של הפרט, צורת החשיבה העכשווית בנויה על אני פרטי מובדל מקהילתו, לפעמים אפילו במצב אופוזיציוני כלפיה. משום כך אין פלא כי רעיון העולמות המקבילים הפך להיות פופולארי, הוא פשוט מבטא את נפש האדם המודרני.


איך יוצרים קשר עם עולם מקביל? בוודאי נתקלתם לא פעם בתאוריות השונות בנושא, שקיבלו ביטוי בסרטים ובספרות מדע בדיוני. כך למשל תיאורית "חורי התולעת" הגורסת כי דרך כניסה לחור שחור, אם מצליחים להשאר בחיים, ניתן לעבור ליקום מקביל.  


התיאוריה הבאה בתור התפתחה מתוך מדידה של מערכת קוונטים. כל פעם שמתבצעת מדידה כזו, התוצאה הנוצרת כוללת את המדידה, את כלי המדידה ואת מצבו הנפשי, המנטלי והפיזי של המודד עצמו. זו משמעותה של פונקציית הגל, כל מדידה יוצרת אין סוף אפשרויות של תוצאות, אין ספור עולמות שבכל אחד מהם תוצאה אחרת על אותה מדידה. אם תרצו, נוצר מצב שהוא כביכול לא הגיוני: ההסטוריה והעתיד מתרחשים במגוון אפשרויות באותה עת, בהווה, ובאין ספור עולמות.

למה התודעה שלנו קולטת אך בקושי רק אפשרות אחת?

האר"י הקדוש פותר את הסוגיה הזו בספרו "תלמוד עשר הספרות" המוסברת בפירוש של הרב יהודה אשלג המכונה "בעל הסולם". האר"י הקדוש הוא חוליה בשרשרת רציפה של מופעי מקובלים לאורך ההסטוריה האנושית, הם מחזיקים עבור הדור הזה והבאים אחריו את המודל ההתפתחותי הבא של מבנה נפש האדם. ע"פ גאוני המדע הקבלי לדורותיו, בהתייחסות לכתבי האר"י, אין דבר כזה עולמות מקבילים. מה שיש זה חור שחור הכולל עולמות, האחד בתוך השני, במבנה הדומה לבבושקות. החור השחור שאנו חיים בו הוא האנטיתזה לאלוהות, אך הוא כולל את כל רשמי האלוהות שטבועות בו כמו חותם. קו אור דק מחבר אותו לאנרגית הבריאה האינסופית, האלוהית, כמו חבל טבור לרחם באמצעות פעולה אשר מכונה: "קבלה על מנת להשפיע".


מחד כל מצב ביקום נקבע מראש, ומאידך התודעה היא שיוצרת אותו.

המדען שלנו מגלה כל פעם יותר ויותר שהתיאורים הפיסיקלים הם תוצאה של תפיסת העצמי שלו. ככל שימשיך במחקרו, יגלה שהאלוהים קיים והוא עצמו רחוק עד כדי היפוך טוטאלי ממנו. רשמי החושים, התבנית הרציונאלית, היא קופסה סגורה. האר"י הקדוש רומז: רק קו דק של אור חודר דרכה ודרכו ניתן להציץ באמצעות כלי אחד ויחיד, כלי הדמיון.   

תורת הקוונטים יצרה הבנה חדשה ותקווה שניתן יהיה למצוא את הרצון החופשי בנפש האדם, באי הוודאויות הקוונטיות. יוג'ין ויגנר (Wigner), חתן פרס נובל לפיסיקה 1963, ציין אפשרות שהקריסה הקוונטית היא תוצאה של התודעה האנושית.

האר"י הקדוש נותן תשובה מדהימה, הוא מתחיל בתיאור היווצרות החור השחור והיווצרות עולמות אין סופיים בו, אחד בתוך השני כמו  בבושקות. כל בבושקה כזו מחולקת לעשר שכבות טבעתיות אקספוננציאליות וכל שכבה מחולקת לעשר תתי שכבות וכן הלאה עד אין סוף. בתוך כל בבושקה ובין כל בבושקה יש תנועה רבתי. כך למשל, שלושת השכבות האנרגטיות הגבוהות מחוברות לשבע השכבות האנרגטיות הנמוכות של הבבושקה העוטפת את הבבושקה הפנימית יותר, וכן הלאה עד אין סוף. כל המבנה הזה, אינו באמת מבנה, אלא תנועה במרחב נצחי (חסר זמן) אין סופי, אשר חלקיו מתמזגים ונפרדים וחוזר חלילה, אחד בתוך השני, בתנועה אין סופית, אנו חלק ממנו והוא חלק מאיתנו.            


אין תודעה פרטית לאדם

תודעת האדם, המכונה בכתבי גאוני הקבלה ובכתבי האר"י הקדוש "נשמה" או "שכינה", היא בבושקה אחת גדולה, המהווה חלק ממערך התנועה של היקום שאותה תארתי קודם והיא בכלל כללית ולא פרטית. אין נשמה פרטית לאדם. כל פעולה, כל מחשבה כלפי האחר, כל מחשבה בעולם הנתפס על ידנו ובעולם הלא נתפס על ידנו, מחולל תנועה או דיבור בין כל העולמות. אנחנו פועל ונפעל באותה עת. הנפש לעומת זאת מוגדרת כפרטית. נפשנו הקטנה על ששת כליה: ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש ודמיון, שעל פיהם נבחנת, נמדדת ומובנת. כל תופעה כזו או אחרת יוצרת מעין בועת תפיסה תודעתית מאד חלקית שלנו. זו הסיבה שאנו מסוגלים לקלוט כל פעם רק אפשרות אחת. הקבלה מרמזת שהכלי השישי, דהיינו הדמיון, הוא המפתח. אמנם, מבנה פעולת הנפש, מחד הוא מוביל להתפתחות מדעית וטכנולוגית ומאידך הוא מוביל לשיגעון ודיכאון. אך לעומת זאת,  בעזרת לימוד שפת הקבלה מתאפשר לנפש האנושית, באמצעות ששת כליה, לפרוץ את המחסום ולהתרחב למצב תודעה חדש. ברגע שזה יקרה כל עולמנו ישתנה. כל מה שהיה בתפיסת "אני" כמובדל מסביבתו יהפוך להיות "אנחנו" בערבות הדדית, כספרה תודעתית אחת. על פי הקבלה, נפעל ממצב של נשמה ולא ממצב של נפש.