"של כנרת שלי / הו כנרת שלי / ההיית או חלמתי חלום".

ב-1927 כתבה רחל המשוררת את השיר "ואולי לא היו הדברים...", שאלו השורות המוכרות ביותר בו. רחל כותבת את השיר ממיטת חולייה, כשהיא נתקפת געגועים לחוות העלמות, ששכנה סמוך לקבוצת כנרת, שם עבדה כחקלאית. ולא רק רחל התגעגעה לכנרת – גם נעמי שמר ("חורשת האקליפטוס"), יעקב פיכמן ("על שפת ים כנרת") וכמובן מרדכי הוניג ("קסם על ים כנרת"). וניתן להבין את הגעגועים, לכינרת כח משיכה שאנו מודעים לו כבר אלפי שנים וכנראה שאף מיליונים.
הכינרת היא אגם המים המתוקים הגדול בישראל, ואגם המים המתוקים הנמוך ביותר על פני כדור הארץ. אבל כמו כל כך הרבה נקודות ציון הפזורות באזור, זה כבר מזמן הרבה יותר מזה: לאורך השנים, היא היתה מקור להשראה דתית, מתח פוליטי, סימנים אקולוגיים ואספקת המים של מיליוני אנשים.
במילים אחרות, זהו אתר בעל עניין לאומי ובינלאומי בזכות לא מעט סיבות.

"וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה מִקֶּדֶם לָעָיִן וְיָרַד הַגְּבוּל וּמָחָה עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה."
(במדבר, פרק לד, פסוק יא)
מקור השם
לכינרת שמות רבים – תלוי את מי שואלים... בכל תקופה היא קיבלה את שמה לפי העיר הגדולה ששכנה לידה:
כינרת – כך היא כונתה בתקופת הבית הראשון, על-שמה של העיר כינרת ששכנה על שפת האגם.
ים גינוסר – על-פי יוסף בן מתתיהו, כך היא כונתה בתקופה הרומית, על שם העיר גינוסר.
ים טבריה – כך היא כונתה בתקופה המוסלמית. זהו שמה בערבית עד היום.
ים הגליל – כך הנוצרים מכנים אותה, וזהו שמה באנגלית עד היום.
מתקופת העלייה השנייה החזירו היהודים בארץ ישראל את השמות התנ"כיים לאתרי הארץ, וכך גם ים טבריה קיבל את השם כינרת, וגם – המושבה והקבוצה שלחופה.
דעה מקובלת היא כי מקור השם "כינרת" נובע מן הדמיון של צורת הכינרת במפה לכינור. דעה זו בטעות יסודה שכן השם כינרת הוא שם עתיק מאד, הוא נמצא כתוב בשרידים ארכיאולוגיים מלפני 3500 שנה. בימים ההם לא היו מפות של הכינרת, וכלי הנגינה שכונה כינור נראה שונה לחלוטין מאשר היום. נכון שיופיה של הכינרת תואר בדרכים שונות וביניהן ע"י קול הכינור, אך זהו לא מקור שמה.
אנו יודעים כי מקור השם כינרת הוא בשמה של העיר הקדומה "כינרת" שעמדה על תילה בצפון מערב הכינרת במקום שנקרא היום תל כנרות ובעבר תל עוריימה (בסמוך לאתר ספיר). השם "כינרת", או בצורת הרבים שלו "כנרות" מוזכר בתנ"ך שבע פעמים, פעם אחת כשם העיר, ארבע פעמים כשם הים (צרוף המילים "ים כינרת") ופעמיים מופיעה המילה "כנרות" כמונח המציין את שם האזור שסביב הכינרת.

הכינרת בדברי חז"ל
חכמי התלמוד נזדקקו לדיון בשם כינרת כחלק מהדיון במסכת מגילה בשאלה, האם טבריה היתה מוקפת חומה מימי יהושע בן נון, ואז אומר אחד החכמים: " כינרת זו גנוסר" כלומר העיר העתיקה (בזמנם) כינרת ישבה במקום גנוסר בתקופת התלמוד, "ולמה נקרא שמה כינרת? משום "דמתיקי פריהא ככינרא", כלומר – שמתוקים פירותיה כפרות עץ הכינר – הוא השיזף. באחד הנוסחים כתוב "ומתוקים פרותיה כקול הכינור" [תרגום מארמית], וכך חזרנו אל הכינור.
ציון שם העיר "כינרת" נזכר ברשימת ערי המבצר של שבט נפתלי: "וערי מבצר הצדים צר חמת רקת וכינרת" (יהושע י"ט 25). את המלה "הצדים" מפרשים כצידונים, כלומר היו אלה ערי הצידונים – הפיניקים. תחום שלטונה של העיר מוזכר בתנ"ך פעמיים. לדוגמא כאשר יבין מלך חצור מזעיק אליו את מלכי כנען הוא קורא גם למלכים ש"בערבה נגב כנרות" (יהושע י"א 2) והכוונה למלכים שמדרום לכינרת.
העיר כינרת נזכרת גם במקורות מצריים קדומים: בשנת 1468 לפנה"ס כבש פרעה תחותמס השלישי את ארץ ישראל והוא הנציח את מסעו זה בכתיבת שמות הערים שכבש לפי הסדר, על קירות המקדש הענק בלוקסור שבמצרים. ברשימה זו מופיעה גם העיר כינרת.
האתר המזוהה עם העיר כינרת נחפר חפירה ארכיאולוגית בשנות ה-30 וה-80 של המאה ה-20 ונמצאו בו שרידים המחזקים את זיהויו עם העיר כינרת. שרידי העיר מעידים על יישוב במקום מהתקופה הכנענית הקדומה ועד התקופה הפרסית, בין שאר הממצאים נתגלה בו שבר של מצבה כתובה בכתב החרטומים המצרי שבו מתפאר אחד הפרעונים (שמו אינו מופיע) בניצחון על תושבי האזור.

חשיבות מיתולוגית
הכינרת היא מוקד משיכה תיירותי עצום מזה זמן רב, ומביאה אליה אלפי מבקרים מדי שנה במשך מאות שנים. הסיבה פשוטה: לאגם יש חלק גדול בלא מעט סיפורים מהמיתולוגיה הנוצרית: אומרים שזהו המקום בו ישוע הלך על המים, למשל.
האגם נזכר גם בסיפור על ישוע "מרגיע את הסערה" - הזמן שבו, כשהוא נקלע לסערה עם תלמידיו, ישוע אמר לרוח ולים להרגע כדי שיוכל לנמנם. עם זאת, באופן יוצא דופן עבור תופעות מטאורולוגיות, הרוח והים למעשה עשו כפי שנאמר להם, והביאו הן למקרה המתועד המוצלח היחיד של קנוט הגדול והן לנס נוסף לקאנון הנוצרי והאסלאמי.
לא רק ניסים על בסיס מים קשורים לכינרת בברית החדשה. עוד בימים שבהם ישוע וחבריו הסתובבו, האגם היה מרכז של מקבץ ערים, כולן עשירות ומאוכלסות, ורבים מהסיפורים המפורסמים והחשובים ביותר על חייו של ישוע התרחשו, אם לא על האגם עצמו, אז לפחות סביבו. בימינו, צליינים יכולים לעקוב אחר מה שמכונה "שביל ישוע" - מסלול הליכה באורך 65 ק"מ שמחבר בין רבים מהמקומות הללו.
בין האתרים החשובים לנצרות:
כפר נחום – זהו האתר החשוב ביותר לנוצרים באזור הכינרת. בכל העולם הנוצרי זהו האתר הרביעי בחשיבותו (3 הראשונים בירושלים). בכפר נחום היה ביתו של שמעון פטרוס (פטרוס הקדוש), ובו התגורר ישוע עצמו במשך 3 שנים. בברית החדשה נקרא הכפר עירו של ישו.
הר האושר – גם זהו אתר קדוש לנצרות, והוא נמצא צפונית לכינרת. כאן נשא ישוע דרשה בת 8 פסוקים, שכל אחד מהם מתחיל במילה אשרי. דרשה זאת הניחה כמה מן היסודות המרכזיים של הנצרות, והיא עוסקת בעניינים חברתיים ומשפחתיים מהותיים. על ההר יש מנזר וכנסייה, המעוצבת בצורת מתומן, לציון שמונת הפסוקים מדרשת ההר.
טבחה – זו בקעה המשתרעת בצפון-מערב הכינרת, סמוך לכפר נחום, ושמה בעברית עין שבע. לפי המסורת הנוצרית, כאן התרחש "נס הלחם והדגים" בו ישוע הצליח להזין 5,000 איש, בעזרת חמש כיכרות לחם ושני דגים.

חשיבות היסטורית
אולם סיפור הכינרת הולך אחורה הרבה יותר מהמעבר מלפני הספירה לספירה, הרבה הרבה יותר. באזור הכינרת נמצא האתר הקדום ביותר בארץ ישראל, שנמצאו בו שרידי אדם. זהו אתר תל עובדיה, המרוחק 2.5 ק"מ מן הכינרת, ונמצא בשטחו של קיבוץ אפיקים. התל תוארך במקור לתקופת הפלייסטוקן, בין 0.8 ל-1.5 מיליון שנה, אולם מאוחר יותר נמצאו עדויות לתקופה קדומה יותר בכ-500,000 שנה מאתרים באפריקה, כך שגילו לפחות 2 מיליון שנה, וייתכן כי הממצאים הם הקדומים ביותר בעולם. קילומטרים ספורים דרומית לעובדיה, ליד קיבוץ גשר, נמצא אתר נוסף הקרוי ערק אל אחמר, בו נמצאו שרידים שתוארכו ל-1.9 מיליון שנה.
כמו כל כך הרבה ממה שמכונה "הסהר הפורה", חפירות ארכיאולוגיות באזור חשפו תובנות מאלפי שנים בעבר: בשנת 2003, למשל, הופתעו החוקרים לגלות מבנה חרוטי מסיבי, במשקל של כ-60,000 טון. עם קוטר גדול מאורך בואינג 747, שקוע באגם.
"פשוט נתקלנו בזה", אמר ב-2013 שמוליק מרקו, גיאופיזיקאי מאוניברסיטת תל אביב שעבד על הפרויקט. "בדרך כלל קרקעית האגם חלקה למדי. הופתענו לגלות תל גדול. בתחילה לא הבנו את החשיבות של זה, אבל התייעצנו עם כמה ארכיאולוגים, והם אמרו שזה נראה כמו מונומנט גדול במיוחד מתקופת הברונזה".
בן כמה המבנה הזה? ובכן, קשה לומר - והערכות המבוססות על הצטברות חול והשוואות למבנים אחרים באזור לא הצליחו להצביע על כך ממש. הניחוש הכי טוב? איפשהו בין 2,000 ל-12,000 שנים - וזו רק ההתחלה של התעלומות.
"זה מבנה כל כך ענק שזה באמת משהו יוצא דופן", אמר דני נדל, ארכיאולוג מאוניברסיטת חיפה. "זה יכול היה להיות מבנה טקסי גדול, או רמפה. פעם היו יכולים להיות פסלים על גבי אנשים בטקסים מסוימים. זאת אומרת, אני ממש מתפרע כאן... האמת היא שאנחנו לא יודעים איך זה נבנה, מה גילו המדויק, איך השתמשו בו או לפני כמה זמן השתמשו בו", הוסיף. "יש לנו כמה ספקולציות, אבל אנחנו לא יודעים הרבה חוץ מזה שזה שם וזה ענק".

נרוץ קדימה 10,000 שנים, ויש לנו עדויות על אנשים ששטים על פני הכינרת - לא רק בצורת סיפורי המקרא הפעם, אלא בגילוי הסירה מהגליל: שמורה להפליא מהמאה הראשונה לספירה. סירת דיג שנמצאה על ידי זוג ארכיאולוגים חובבים ב-1986. "זה הדבר הכי מדהים שראיתי אי פעם", אמרה אז שלי וקסמן, אז מפקחת במחלקת העתיקות הישראלית. "זו הפעם הראשונה שיש לנו מושג איזה סוג של סירות שטו בכינרת אז".
זו היתה תגלית חשובה מסיבות רבות - אבל הדבר שגרם לזה להפוך לוויראלי לא היה אחד מהם. איכשהו, התחילה שמועה שהסירה מלאה בזהב, מה שגרם למחלקת העתיקות להציב שומרים חמושים סביב התגלית כדי להגן עליה מפני ציידי אוצרות.
בתקופה הרומית (עד הביזנטית), ולמשך 500 שנה, הייתה העיר טבריה בירה רוחנית של העם היהודי. בטבריה נכתב התלמוד (הירושלמי), ובשנת 235 הועבר הסנהדרין מציפורי לטבריה. כיום יש בעיר קברי צדיקים רבים (הרמב"ם, רבי מאיר בעל הנס), ורבים מהם שייכים לתקופה הרומית והביזנטית.
האזור שמסביב לכינרת מכיל גם עדויות ארכיאולוגיות מימי האסלאם הקדומים ביותר. חפירה ב-2021 חשפה שרידי מסגד משנת 670 לספירה, רק כמה עשורים לאחר מותו של הנביא מוחמד, מה שהפך אותו לבית התפילה המוסלמי העתיק ביותר שנחפר בעולם.
לכינרת גם תפקיד חשוב בהקמת המדינה. ציון הדרך החשוב ביותר לתחילת ההתיישבות במאה ה-20 הוא מתקופת העלייה השנייה. בשנת 1908 הוקמה ליד הכינרת חווה, ושמה חצר כינרת (או חוות כינרת). מטרתה הייתה להכשיר פועלים חקלאים יהודים לשם התיישבות קבע. מפעלים חשובים בתולדות העלייה השנייה החלו בחצר כינרת. למשל, שם נולד רעיון הקיבוץ והמושב על-ידי העולים, שרובם הגיעו ממזרח אירופה והביאו משם את הרעיון של הקמת יישובים שיתופיים.
הקיבוץ הראשון בישראל הוקם לא הרחק מחצר כינרת, ושמו דגניה א. חווה זאת הייתה למוקד הפעילות של פועלי ארץ ישראל, ושם הונחו היסודות לכמה מן המוסדות החשובים במדינה, ובהם ארגון ההגנה (שלימים הפך לצבא ההגנה לישראל), חברות, כגון: תנובה והמשביר לצרכן.
חלק ממאמציו של היישוב היהודי בארץ ישראל הוקדשו לחקלאות, ובתוך כך גם לגידול תמרים, שנחשבו לגידול אידיאלי לאקלים הים תיכוני. אלא שהניסיון לטעת דקלים בעזרת חוטרי תמרים באמצע שנות ה-20 של המאה הקודמת לא צלח. היה זה בן ציון ישראלי, חלוץ, יליד אוקראינה, ממקימי קבוצת כנרת, שהחליט לעשות את המסע המסוכן עד עיראק כדי להביא שוב חוטרי תמרים. את החוטרים נטעו ישראלי וחבריו ליד הכינרת, בגן רחל (גן האמהות), ואט אט החלו להתפרש המטעים לאורך כל הירדן עד הדרום. בן ציון עשה את המסע בעקבות החוטרים עוד פעמים רבות, כשהאחרונה שבהם הייתה אחרי הקמת המדינה, ב-1953. נכון להיום ישראל היא היצואנית הגדולה ביותר בעולם של תמרים מזן מג'הול (הגדולים, הרכים, הטעימים והמתוקים)

חשיבות אקולוגית וגיאוגרפית
כשם שהכינרת טומנת בחובה את סודות העבר, היא גם יכולה לספר לנו באופן מפתיע הרבה על עתידנו. היא שוכנת בצפון הארץ, בעמק שנוצר כתוצאה מההיפרדות של הלוחות הטקטוניים האפריקאי והערבי – ומשמעות הדבר היא שהאזור היה היסטורית בית לתופעות גאולוגיות משמעותיות כמו רעידות אדמה והתפרצויות הרי געש.
ככזה, זהו מקום שמעניין מאד גיאולוגים. לדוגמה, בעוד ש"נחיל" של רעידות אדמה (Earthquake swarm) עשוי לא להיות מה שאנשים רבים מחשיבים כ"מזל", כאשר האזור נפגע בדיוק מזה ב-2018, זה אפשר לצוות בינלאומי לנטר ולחקור פעילות טקטונית באופן הרבה יותר מעמיק ודינמי מבעבר.
"המדענים חקרו את הכינרת וסביבתה תוך שימוש בגישה חדשנית ורב-תחומית, שכללה הדמיה אקוסטית וסיסמית ברזולוציות שונות, כמו גם ניתוחים גיאוכימיים וסיסמולוגיים", נכתב בהצהרה של אוניברסיטת אוסלו. זה מחקר שיכול להועיל הרבה יותר מאשר רק לאזור המקומי: המידע שנאסף מהמחקר עשוי לעזור "לפענח בעיה משמעותית האופיינית לאזורים המושפעים מהעתקים אופקיים ארוכים ועמוקים, כמו העתק סן אנדראס בקליפורניה וההעתק הצפון אנטולי בטורקיה,' מסבירים בהצהרה.
כמו כל כך הרבה מקורות מים על פני כדור הארץ, הכינרת גם חשובה למדענים שעוקבים אחר המצב הבלתי יציב המתמיד של הסביבה. במהלך שני העשורים האחרונים, מפלס המים באגם ירד באופן משמעותי, והגיע קרוב לשפל של כל הזמנים בשנת 2018 - ובדיוק מדוע זה קרה היא שאלה שעוררה הרבה מחקר אינטנסיבי באזור.
זו לא הייתה שאלה חשובה רק מסיבות היסטוריות או תרבותיות: פחות מים באגם פירושו שהנוזל שנמצא שם נעשה מלוח יותר, מה שהופך אותו לפחות מסביר פנים לדגים ולצמחים החיים שם באופן טבעי. הסיבה לכך היא שהכינרת קיימת באיזון משונה: מעמדה כ'מים מתוקים' נשמר רק כל עוד יש מספיק מים מתוקים כדי ללחוץ כלפי מטה על מקבץ מעיינות מים מלוחים שנמצאים מתחת.
בסופו של דבר, ניתוח רחב טווח של נתונים מטאורולוגיים, מידע ממדדי נחלים ותצפיות לוויינים גילה את התשובה מדוע מפלס המים ירד כל כך נמוך: במקום ההשפעות הטבעיות של תנאי הבצורת, זה נבע מהשימוש רב השנים של האגם כמקור להשקיה ומי שתייה בכל האזור. בשנת 2018, כשמפלס המים הגיעו קרוב לרמה מסוכנת באופן בלתי הפיך ותנאי הבצורת המשיכו להחמיר באזור, ממשלת ישראל נקטה בצעדים דרסטיים ואישרה תוכנית להזרמת מים מותפלים בחזרה לאגם.
בזכות ההיפוך של מחזור המים המסורתי, שככל הנראה היה בעייתי, וכמה חורפים גשומים, מפלס המים באגם עלה באופן ניכר. בחורף האחרון הכינרת היתה במלוא הקיבולת שלה, כשהיא הגיע לרמתה הגבוהה ביותר ב-30 השנים האחרונות. מכיוון שמי השתייה באזור כבר אינם מגיעים מהאגם, וממשלת ישראל משקיעה רבות בשימור מים, שיקום ותשתיות התפלה בשנים האחרונות, יש לקוות שמגמה זו תימשך.
מקורות:
קטעים מ-What Makes The Sea Of Galilee So Important מאת IFLScience שנכתב ע"י: Dr. Katie Spalding.
קטעים מ-Sea of Galilee מאת NASA Earth Observatory.
קטעים מ-The Sea of Galilee: Where History and Nature Meet מאת Egypt-uncovered שנכתב ע"י: Martin Hosie.
קטעים מ-מקור השם כינרת מאת רשות הכנרת.
Comments