מהי אש?

- למאמר זה גרסא קולית -

די להביט באש על מנת להבין את העוצמה הגלומה בתוכה, את הסכנה ואת הברכה הטמונה בה, אלמנט שמוכר לכולנו מאז ומתמיד, אלמנט שמושך ומסקרן אותנו כמו שהוא מפחיד ומרחיק אותנו. מהי אש?

עמוק בבטן כדור הארץ פועמת האש הגדולה, מתוכה נוצרת האדמה, מתוכה נובעים המים. והאש הזו, היא אותה האש שבוערת בשמש שלנו, אותה האש שפועמת בכל היקום שמכיל אותנו. אותה האש שפועמת בתוכנו. היסודות כולם, והאש בתוכם יוצרים את הרובד החומרי בעולם, את ההוויה כולה.

האש היא אחד מארבעת היסודות, את האש מאפיינים חום וכליה, יחד עם זאת אש היא גם כוח, אנרגיה, תשוקה, מיניות ויצירתיות. להט האש מסמל רגש כמו אהבה, שנאה, תשוקה וכעס. האש גם מייצגת את להט האמונה, השאיפה הרוחנית והשאיפה להתקרב אל המיימד השמיימי. באש יש חיות, תנועה, שינוי, מרץ, חינניות וקלילות, רובינו נמשכים אל אש, כשיש אש, אנשים מתאספים סביבה, רוצים להרגיש את חומה, לבהות בה, רוצים איתה קשר, רובינו כמהים לדעת את האש, במידה כזו או אחרת.

כדור האש שבשמיים, השמש שלנו, שבוערת באש כבר 4 וחצי מילארד שנים, מאחסנת את האש שלה על כדור הארץ בדרך פלאית, האש מאוחסנת, בין היתר, בעצים. האנרגיה של אש השמש, האור שמגיע אל כדור הארץ ממיר את מולקולות דו תחמוצת הפחמן שבאוייר לפחמן בתהליך הפוטוסינטזה וכך העץ צובר מסה. אותו עץ שרובו עשוי מפחמן יהפוך חזרה לאש השמש ברגע שיתחמם לטמפרטורה מסויימת. האם ידעתם שעיקר מסת העץ נוצר מהאוויר? זו עובדה מפתיעה שרובנו לא מודעים לה, המסה מגיעה לא מהאדמה ולא מהמים אלא מהאוויר.

אחד מההישגים הגדולים הראשונים של האנושות היה השליטה באש. גילוי זה אפשר את ההגירה לאזורים קרים יותר, שללא האש היו נותרים מחוץ לתחום ההתיישבות האנושית. ממצאים ארכאולוגיים מאתר פרהיסטורי בדרום אפריקה מרמזים כי מינים אנושיים קדומים, כגון ההומו ארקטוס, שלטו באש והשתמשו בה עוד לפני כמיליון שנה.

הומו ארקטוס, המין האנושי הקדום ביותר שידוע כי שלט באש

מיתוסים ברחבי העולם העוסקים באש מצביעים על מתח בין האש כיסוד טבעי ובלתי נשלט ובין האש המבויתת, זו העומדת משלב מסוים בהיסטוריה לשירות האדם. משנרתם כוח זה לשירות האדם הפך לכוח חיוני לקידום הטכנולוגיה, עקב הפוטנציאל של האש לשנות מצבי-צבירה של חומרים אחרים, אך בד בבד עם שינוי זה חל גם שינוי פנימי במסגרת חיי המשפחה, שהפך לבעל חשיבות סמלית ורוחנית רבה, למבנה הבית נוספה המדורה או האח המבוערת, שהפכה למקום ההתכנסות החמים של המשפחה והחברים. האש הביתית הפכה לסמל החמימות והאהבה - וכמובן מאליו, בכל התרבויות זוהתה האש הביתית מיידית עם האשה ואכן, בין מלאכות הבית נפלה גם מלאכת הטיפול באש והבערתה בחלקה של האשה, כמו גם הטיפול בתנור לבישול המזון או הדלקת הנר לצורך תאורה. גם במסורת היהודית ידועה העובדה שהדלקת נר שבת מסורה בידי הנשים.

בשלב מסוים אימצו הדתות את הסמל הנשי-הביתי של האש הדולקת באח והעבירוהו גם אל "הבית הציבורי", אל המקדש המקומי. במקדש הועבר הטיפול באש למישור הריטואלי וכוהנים הפכו לממונים על שמירתה. מעתה נוצר זיהוי חדש במהלך ההיסטוריה האנושית בין האש ובין נוכחות האל. האש סימנה את נוכחות האל במקדש שנבנה לשמו וכיבויה נחשב למבשר אסון. גם על פי המקרא הצטוו הכוהנים בבית המקדש לשמור על אש התמיד שלא תכבה, כמו ברוב המקדשים ברחבי העולם. פולחן האלה וסטה (Vesta) בעולם הרומאי, למשל, תבע שבכל בית תדלוק אש-תמיד כמו בכל מקדש מקומי שהוקדש לאלה זאת. כל מקדשי וסטה היו עגולים והפתח שלהם פנה מזרחה, לכיוון השמש. שוב ניכר כאן הקשר שבין מוקד האש שאינו כבה ובין המקום האינטימי והקדוש. התפיסה שהסתתרה מאחורי אש התמיד במקדשי וסטה היתה שמקום יישוב חדש יכול לקום אך ורק אם האש שתודלק בו תובא ממקדש ישן, ומשם המיתוס של העברת הלפיד, המוכר לנו מהאולימפיאדה, מקורו בסיפור על אויכידס (Euchidas), שב-479 לפנה"ס רץ עירום למזבח אפולו שבדלפי (Delphi) כדי להעביר בלפידו אש למקומות שבהם הפרסים "טימאו" את האש שדלקה שם.

אחד משימושיה הנפוצים ביותר של האש היה לטיהור, תהליך שהובע בעולם העתיק באמצעות שריפה באש של הקורבן, שלעתים היה קורבן אדם. ההנחה הרווחת היתה שהקורבנות הללו רצויים לאל. אולם משלב מסוים החלו הדתות לעבור תהליך הפנמה שהתבטא במעבר לדיבור על קורבנות הלב, על הקורבן הפנימי, שהוא קורבן האגו. דוגמה מפורסמת מתולדות הדתות היא אימרת בודהה שאין עוד צורך ברצח בעלי-חיים לשם ביצוע טקס הקורבן, שכן מעתה "אני מדליק את הלהבה אצלי בפנים... הלב שלי הוא מקום האח. הבעירה היא התיקון של האגו".

האש משמשת את האדם כמקור אור מהרגע שהכניס מקל למדורה והשתמש בו כלפיד, אש ניידת, האש שימשה לצורכי תאורה עד המצאת הנורה חשמלית, שגם בתוכה בוערת אש על חוט הלהט. רק במאה השנים האחרונות החלו להשתמש במקורות אור שאינם מתבססים על אש אלא על גזים, כמו נורת הניאון, או נורת הלד שמתבססת על מוליכים למחצה.

בימי קדם שימשו העצים כמקור עיקרי לאנרגיה שצרכו בני-האדם. בעבר, התכת מתכת ויצירת פחם עץ צרכו כמויות גדולות של עצים לשריפה. בתקופה המודרנית רק חלק זעיר מהאנרגיה בה משתמשת האנושות מופק משריפת עצים. במקום זאת נעשה שימוש בדלק, בפחם אבן, באנרגיה גרעינית ובמקורות אנרגיה חלופית אחרים. אך למעשה רוב האנרגיה שהאדם מנצל מקורה בקרינת השמש, באש, נפט ופחם נוצרו לפני מיליוני שנים, כאשר השמש סיפקה אנרגיה לצמחים ובעלי חיים שמתו ונרקבו ובתנאים מסוימים שקעו והפכו לדלק מאובנים. צמחים הופכים את אור השמש לאנרגיה כימית בתהליך הפוטוסינתזה, ואנרגיה זו משמשת בעלי חיים שאוכלים את הצמחים, וגם משמשת לצרכים תעשייתיים כמו ייצור דלק, ביו דיזל ואתנול.

אש נוצלה בעבר לתקשורת למרחקים ארוכים באמצעות שרשרת מדורות שהודלקו על ראשי הרים. מגדלור משמש לאיתות אל ספינות. כיום משתמשים בסיבים אופטיים לתקשורת ברוחב פס רחב למרחקים גדולים, בסיבים עובר אור.

ללא האש, לא היינו יכולים להתקיים, האש מהלכת קסם על האדם, כמי שחי בעולם שבו ישנם כוחות עצומים מעליו ומתחתיו, היסוד היחיד שמשותף לשמים ולארץ הוא האש ולהבדיל משאר החומרים הנופלים מטה, בגלל כוח הכבידה, האש והעשן מרוממים מעלה.

בגוף האדם מתקשר אלמנט האש בעיקר אל הלב, והוא מתבטא ושוכן בתוך החוויה הרגשית בחייו של אדם, כמו גם בתודעתו, האור שבאש מסמל את התודעה, היכולת לראות, להבחין, לזהות, ללמוד ולהבין את מה שמתרחש בתוכנו וסביבנו ואת מה שאנו חווים, בעוד שחומה של האש מסמל את הרגש, שמחמם את הלב באהבה, או מתיך ובוער בחמת זעם.

שריפות ענק שכילו מרחבים בלתי נתפסים, או סמלים ומרכזים חשובים, היו חיזיון נפוץ בעת העתיקה. אחת השריפות הידועות ביותר בעידן העתיק היא שריפתו של מקדש ארטמיס באפסוס (Temple of Artemis), מבנה שנחשב לאחד משבעת פלאי תבל ושעדויות לקיומו נמצאו החל מעידן הברונזה. האחראי לדליקה היה בחור ששמו הרוסטראטוס (Herostratus), שבשנת 356 לפנה"ס, כל כך התקנא בגיבורים ובאלים עד שהחליט לעשות מעשה שיחייב את הנצחתו בספרי ההיסטוריה. ונראה שהשיג את מטרתו כי הכינוי "הרוסטראטוס", נעשה ברבות הימים לשם נרדף לאדם המבצע פשע או סתם מעשה ונדליסטי כדי לזכות בתהילה.

עוד שריפה ידועה בעולם העתיק, וכזאת שמלומדים עדיין מתאבלים עליה, היא שריפת הספרייה הגדולה של אלכסנדריה במצרים. הספרייה נודעה כאוסף הגדול ביותר של מסמכים בעולם העתיק ושיגשגה תחת חסותם של מלכי בית תלמי (Ptolemaic dynasty). בשנת 48 לפנה"ס נשרפה הספרייה הגדולה בדליקה שהשתוללה בנמל אלכסנדריה, שהיסטוריונים רומיים מהמאות הראשונות לספירה ייחסו ליוליוס קיסר ומאבקו במלכי בית תלמי. שריפת הספרייה העתיקה של אלכסנדריה נצרבה בתודעה הקולקטיבית כאחד מהאסונות התרבותיים הגדולים ביותר של העולם העתיק, אם לא הגדול שבכולם.

שריפת הספרייה הגדולה של אלכסנדריה / (Hermann Goll (1876

כיום ידוע באופן מדעי ששריפות חיוניות להתחדשות הקרקע והצמחייה, והן חלק בלתי נפרד ממערכות אקולוגיות רבות. מיני צמחים רבים בסביבות שבהן אש מתלקחת באופן טבעי, זקוקים לאש כדי לייצר נביטה. מינים רבים של צמחים פיתחו "בנק גנטי" של זרעים המיוצרים פרטנית כדי לנבוט, לגדול ולהבשיל במהירות אחרי שריפה.

שריפות תמיד היו ותמיד יהיו, הן חלק מהמחזוריות האקולוגית, לאדם תפקיד קטן מאד בכך, אם בכלל. אל לנו לחשוב שביכולתנו למנוע או לשנות תהליכים המתקיימים פה במשך כמה מילארדי שנים, כל שעלינו לעשות הוא לנסות ולא ללבות את האש או לפגוע באיכות חיינו וחייהם של כל היצורים החיים. עבורנו ולא עבור כדור הארץ, הוא לא זקוק לעזרתנו, כל אחד ידאג לסביבתו הקרובה, מעבר לכך השינויים שעובר כדור הארץ ימשיכו ויתקיימו עם או בלי האדם שהוא כעלה נידף ביחס לעוצמות הטבע. אני מאמין שהאנושות והחיים כבר הושמדו וקמו מספר פעמים ואין שום סיבה שזה לא יקרה שוב, גם אם נפסיק להשתמש בשקיות ניילון, ואני בעד שנפסיק להשתמש בהן כי אז יהיה לנו נקי ונעים יותר בסביבתנו וזה מה שצריך להעסיק אותנו.

נראה שנגזר על האנושות לחזור שוב ושוב על אותן טעויות במאבקה הבלתי פוסק להוכיח לעצמה שהיא שולטת בעולם. אלא שמפעם לפעם מזכירה מחזוריות הטבע לאדם שהוא רק חלק בלתי נפרד ממכלול גדול יותר, וזה מה שהשריפות בקליפורניה, באמזונס, באוסטרליה ובכל רחבי העולם מזכירות לנו שוב. הדבר הטוב ביותר שביכולתו לעשות הוא להשתמש בתבונה ובאורך רוח בכל מתנות הטבע כדי להמשיך וליצור מתוך הכאוס השורר סביבו סדר בר קיימא, הנתמך בידע ובענווה. אולי זה הזמן לנבור קצת ביסודות המיתיים של התרבות העתיקות ולנסות ולהבין מה האש הזו מסמלת ומה היא רוצה להגיד לנו, אם כך נעשה אז האש הזו תהפוך מקללה לברכה.