top of page

מדוע המקום הקדוש ביותר לנצרות נשמר על ידי שתי משפחות מוסלמיות?

עודכן: 16 בינו׳

כנסיית הקבר בירושלים נחשבת לאתר הקדוש ביותר לנצרות. על פי המסורת, זה היה המקום בו ישוע נצלב, נקבר, וקם לתחייה. בעוד אתר קדוש זה מחולק בין כמה עדות נוצריות, המשמורת הכוללת של כנסיית הקבר היא בידי שתי משפחות מוסלמיות.

מראה כנסית הקבר מהר הזיתים

ההיסטוריה של הכנסייה

על פי המסורת הנוצרית שימש אתר הכנסייה כמקום ההתרחשות של כמה מהאירועים האחרונים בחיי ישוע. ראשית, הנצרות זיהתה מקום זה עם הגבעה עליה נצלב ישוע, שהברית החדשה מכנה בשם "גולגולתא":

אָז מְסָרוֹ אֲלֵיהֶם לְהִצָּלֵב וַיִּקְחוּ אֶת־יֵשׁוּעַ וַיּוֹלִיכֻהוּ׃ וַיִּשָּׂא אֶת־צְלוּבוֹ וַיֵּצֵא אֶל־הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא מְקוֹם הַגֻּלְגֹּלֶת וּבִלְשׁוֹנָם גָּלְגָּלְתָּא׃ וַיִּצְלְבוּ אֹתוֹ שָׁמָּה וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים אֲחֵרִים עִמּוֹ מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וְיֵשׁוּעַ בַּתָּוֶךְ׃ וּפִילָטוֹס כָּתַב עַל־לוּחַ וַיָּשֶׂם עַל־הַצְּלוּב וְזֶה־דְּבַר מִכְתָּבוֹ יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים׃

(הבשורה על-פי יוחנן יט, 16-19)


לאחר הורדת גופתו של ישוע מן הצלב היא נטמנה בקבר חצוב בסלע בחלקת הקבורה של יוסף הרמתי. הקבורה בקבר של אדם זר נדרשה מחמת איסור הלנת המת בהלכה היהודית. שלושה ימים לאחר הקבורה הגיעו לקבר מרים, אם ישוע ומרים המגדלית ומצאוהו פתוח וריק. באוויר היה ניחוח ורדים כשמעל המקום ריחף מלאך שבישר להן על קימתו של ישוע לתחייה.


הברית החדשה אינה מספקת תיאור ברור של מקום הצליבה. זיהוי מקום הצליבה והקבורה המשוער, כמקובל עד ימינו, מיוחס להלנה, אם הקיסר הרומי קונסטנטינוס, אשר ביקרה בירושלים 300 שנה אחרי מות ישוע, בשנת 326. מורה דרך מקומי הוביל את הלנה למקום הקבורה שהיה מוסכם על המאמינים אז, וכן הצביע בפניה על שרידים של הצלב האמיתי - לפי המסורת באותה עת. בעקבות כך קידשה הלנה את המקום, שם הורה הקיסר, כעבור זמן, להקים כנסייה לציון אתר הקבר הקדוש - היא 'כנסיית הקבר'.

מזבח הצליבה. מעל למזבח מנורת שבעה קנים. הצליינים נוגעים במגרעת שמתחת למזבח. שם, על פי המסורת, עמד הצלב של ישוע

כנסיית הקבר המקורית הוקמה במאה ה-4 לספירה, מבנה זה נהרס במהלך המאה ה-11 לספירה על ידי הפאטימים, אם כי הכנסייה נבנתה על ידי הביזנטים מחדש זמן לא רב לאחר חורבנה. מפעל בנייה נרחב זה החל בעקבות בקשתו של בישוף ירושלים מהקיסר בוועידת הכנסייה בניקאה, בשנת 325, לחשוף את קבר ישוע. אדריכל הכנסייה, שנבנתה בין השנים 326–335, היה אמן ממוצא סורי או ארץ-ישראלי, בשם זנוביוס. הכנסייה מוקמה על תוואי רחוב ה"קארדו", הנמתח משער שכם אל שער ציון.


עם כיבוש ירושלים בידי הפרסים בשנת 614 נהרסה הכנסייה כמעט כליל, ונשארו ממנה רק שרידים דלים. הפרסים שהו בירושלים שנים ספורות, ועם שוב הביזנטים לירושלים בשנת 628 בראשותו של הקיסר הרקליוס עברה הכנסייה סדרת שיפוצים שלא הושלמו, שכן ב-638 כבשו המוסלמים את הארץ ופעולות הביזנטים בירושלים הוגבלו. עם זאת, המוסלמים לא נגעו לרעה בכנסייה, כחלק ממדיניות הסובלנות הכללית בה נהגו כלפי בני דתות אחרות שכבשו, במיוחד כלפי עמי הספר.


אף מסופר כי כובש הארץ המוסלמי עומר בן אל-ח'טאב, סר לכנסייה לאחר כיבושה והתפלל בכבוד רב מול פתחה - ולא בתוכה, כדי שהכנסייה לא תהפוך לקדושה למוסלמים וייווצרו מריבות על שטחה. לפי סיפור זה, במקום בו התפלל עומר נבנה מסגד עומר, השוכן עד היום ליד כנסיית הקבר. סובלנות דומה לא אפיינה שליטים מוסלמים אחרים, ובשנת 1009 ציווה הח'ליפה הקנאי אל-חאכם באמר אללה להרוס את הכנסייה.

כניסת עומר בן אל-ח'טאב לירושלים / (Great Conquerors (1905