זכוכית גמישה - ההמצאה הרומית האבודה

תארו לעצמכם זכוכית שתוכלו לכופף ואז לצפות בה חוזרת לצורתה המקורית. זכוכית שאתם מפילים אבל לא נשברת. סיפורים מספרים כי ליצרני זכוכית רומים הייתה טכנולוגיה ליצור זכוכית גמישה, 'ויטריום פלקסיל' (‘vitrium flexile’), אך קיסר מסוים החליט שההמצאה לא צריכה להתקיים.


זכוכית גמישה היא לכאורה סוג של זכוכית בלתי שבירה שהומצאה בתקופה הרומית. מקובל כי זכוכית מעשה ידי אדם (בניגוד לטבעית כמו אובסידיאן) הומצאה על ידי הפיניקים. במהלך אלפי השנים, יצרני זכוכית חידדו את כישוריהם ושיפרו את הטכניקות ששימשו לייצור החומר הזה, כמו גם את הזכוכית עצמה. באימפריה הרומית זכוכית הפכה להיות פריט נפוץ, אם כי יוצרו גם זכוכיות יוקרה מיוחדות. ללא ספק אחד המסקרנים מבין סוגי הזכוכיות הללו הוא מה שמכונה זכוכית גמישה.

זכוכית מתקופת האימפריה הרומית, המאה ה-3 לספירה / מוזיאון המטרופוליטן בניו-יורק

זכוכית גמישה אמורה להיות המצאה אגדית אבודה המתוארכת לתקופת שלטונו של הקיסר הרומי טיבריוס. אמנם עד כה לא נמצאו עדויות פיזיות לזכוכית כזו, אך ישנם שני מקורות כתובים עיקריים המעידים על קיומה. אחד מהם הוא 'תולדות הטבע' של פליניוס הזקן, ואילו השני הוא 'סטיריקון', המיוחס בדרך כלל לאיש החצר הרומית פטרוניוס. עבודתו של פליניוס הינה אנציקלופדית במהותה, זו של פטרוניוס היא סאטירה - מה שמראה כיצד הסיפור המדהים הזה תועד על ידי סופרים מז'אנרים שונים.


ב'תולדות הטבע', פליניוס מדווח כי זכוכית גמישה יוצרה על ידי יצרן זכוכית בתקופתו של הקיסר טיבריוס. במקום לזכות בחסדו של הקיסר הרומי, בית המלאכה של האומן נסגר. זה נועד כדי למנוע את ירידת הערך של מתכות יקרות, כלומר זהב, כסף ונחושת בגלל חומר חדש זה. סיפור דומה מספרים דיו קסיוס וסווטוניוס. פליניוס מביע את ספקותיו בנוגע לאמיתותו של סיפור זה, שכן הוא מזכיר "במשך זמן רב סיפור זה הופץ באופן נרחב יותר מאשר אומת היטב."


לעומת זאת, סיפורו של פטרוניוס בסטיריקון שלו עשוי להיות מתואר כגרסה דרמטית יותר לסיפור שסיפר פליניוס:

'עם זאת, היה פעם איש מלאכה שהכין גביע זכוכית שלא נשבר. אז הוא הוזמן בנוכחות הקיסר כדי להציע לו את המצאתו; ואז, כשקיבל את הגביע בחזרה מידיו של הקיסר, הוא הטיח אותו ברצפה. מי כל כך נבהל כמו הקיסר? אבל האיש הרים בשקט את הגביע שוב, שהיה מעוקם כמו כלי ברונזה. ואז הוציא פטיש קטן מכיסו, הוא היכה בגביע בקלות בחזרה לצורתו. כשזה נעשה, הבחור חשב שהוא כבר בגן עדן, במיוחד כאשר הקיסר אמר לו, 'האם מישהו מלבדך מבין את ייצור הזכוכית הזו?', אך על תשובתו בשלילה הורה הקיסר לערוף את הראש, כי ברגע שהסוד יוודא, אנחנו לא נחשוב על זהב יותר מאשר על לכלוך.'
גביע מינכן, כלי זכוכית מהתקופה הרומית המאוחרת, המחצית השנייה של המאה ה-4 לספירה

יצרן הזכוכית הוצא להורג, וכך לקח את סוד הכנת הזכוכית הגמישה עמו לקברו. הסיבה לכך הייתה שהמצאה רומית כזו תביא לירידת ערך הזהב והכסף, כפי שהזכיר פליניוס. כמובן שיהיה קל להתעלם מהסיפור הזה, מעצם העובדה שהוא כל כך מספק. אבל אז זה מופיע אצל דיו קסיוס, בחלוף שתי מאות:

בערך בתקופה זו אחת מהפורטיקות הגדולות ביותר ברומא החלה לנטות לצד אחד, ויושרה בצורה יוצאת דופן על ידי ארכיטקט שאיש אינו יודע את שמו, מכיוון שטיבריוס, שקינא בהישגיו הנפלאים, לא איפשר שיוסיפו זאת לרשומות. אם כן, ארכיטקט זה, לא משנה מה היה שמו, חיזק תחילה את היסודות סביב, כדי שלא יתמוטטו, ועטף את כל שאר המבנה בצמר ובבדים עבים, וכרך אותו היטב מכל הצדדים באמצעות חבלים; ואז בעזרת הרבה גברים וגלגלות הוא הרים אותו חזרה למצבו המקורי. באותה תקופה טיבריוס גם העריץ אותו וגם קינא בו; מהסיבה הראשונה הוא כיבד אותו במנחה של כסף, ובשביל השניה הוא גירש אותו מהעיר. מאוחר יותר ניגש אליו הגולה כדי לבקש חנינה, ותוך כדי כך הניח בכוונה לגביע קריסטל ליפול; ולמרות שהוא נחבל באיזשהו אופן או התנפץ, ובכל זאת על ידי העברת ידיו עליו הוא הציג אותו שלם פעם נוספת. על כך קיווה להשיג חנינה, אך במקום זאת הקיסר הוציא אותו להורג.

הסיפור כאן מחובר לא לקיסר גנרי (כמו אצל פטרוניוס) אלא לטבריוס (כמו אצל פליניוס) והוא גם משולב בסיפור על ארכיטקט גאון. שוב יש פיתוי פשוט להתעלם מכך כאגדה מטרופולינית אימפריאלית וכמו כן למחוק כשיעתוק מאוחר וריאציה מהמאה ה-7 ב'אטימולוגיה' (Etymologiae) של איזידורוס מסביליה (שוב טיבריוס).

דיוקן משיש של הקיסר הרומי טיבריוס. מוצג במוזיאון הארכיאולוגיה בפלרמו, סיציליה

כיום בעיקר מתייחסים לסיפור הזכוכית הרומית הגמישה באותו אופן שהתייחס אליו פליניוס, כלומר בספק רב. אף על פי כן, היו כמה ספקולציות לגבי אופן ייצור הזכוכית הזו. אחת מהן, למשל, היא שליצרן הזכוכית הרומית הייתה איכשהו גישה לחומצה בורית או לבוראקס, את שתיהם ניתן למצוא באופן טבעי. על ידי הוספת אחוז קטן של חומצה בורית לתערובת הזכוכית, התוצאה הסופית תהיה משהו שיהיה בלתי שביר יחסית. ניתן להוסיף כי בימי הביניים בוראקס יובא מהמזרח לאירופה על בסיס קבוע, והוא שימש צורפים כשטף. חומצה בורית ניתן היה למצוא גם בפתחי הקיטור של מארמה (Maremma) הטוסקנית מצפון לרומא, אם כי כביכול הדבר קרה רק במהלך המאה ה-19. עם זאת, ייתכן כי יצרן הזכוכית נקלע למקור זה במקרה.


האם באמת יתכן שממציא רומאי יכול היה להמציא סוג של זכוכית גמישה עמידה בפני שבירה? כיום, מדענים מודרניים מנסים לפתח זכוכית גמישה שתשמש בטלפונים חכמים. מה שחשוב לזכור הוא שייצור הזכוכית הרומית הגיע לשיאו בתקופת הקיסרות המוקדמת, בסביבות המאה ה-1 לספירה.


ה-Pax Romana ('השלום הרומאי') הייתה תקופה של שלום ויציבות יחסית ברחבי האימפריה הרומית שנמשכה למעלה מ-200 שנה, החל בתקופת שלטונו של אוגוסטוס (27 לפנה"ס - 14 לספירה), הקיסר הראשון של רומא, עד לשלטון של מרקוס אורליוס (161-180 לספירה). בתקופה זו חלו שיפורים מתמידים בטכניקות ייצור זכוכית. זו הייתה גם תקופה בה הומצא ניפוח זכוכית. זו הייתה שיטה מהירה יותר שדרשה פחות משאבים לכל כלי מאשר השיטות הקודמות. הרומאים החלו לייצר זכוכית חסרת צבע, משטחי חלונות ופסיפסי זכוכית. לדברי היסטוריונים, ייצור הזכוכית הרומית היה כה מתקדם, עד שלא ניתן היה לשחזר חלק מההישגים עד למאה ה-18.


אז, אולי ממציא הצליח לייצר זכוכית גמישה, אבל הוא בהחלט עשה טעות שהראה לקיסר את ההישג שלו. ישנן מספר דוגמאות להמצאות רומיות ששינו את העולם. הרומאים הקדומים היו ממציאים מיומנים שלא פחדו להתנסות בטכנולוגיה. כתוצאה ממאמציהם אנו יכולים כיום להפיק תועלת מכלים כירורגיים שונים, ספרים כרוכים, אמות מים ודברים רבים אחרים שאנו לוקחים כמובנים מאליהם.

מקורות:

Ancient Origins

Strange History

Ancient Pages

147 צפיות0 תגובות