הרוזן סן ז'רמן היה הרפתקן, ממציא, אלכימאי, פסנתרן, כנר ומלחין חובב. סן ז'רמן בלט בחברה הגבוהה האירופית של אמצע המאה ה-18, היה מקושר למיסטיקה, תורת נסתר, אגודות חשאיות, ותאוריות קונספירציה שונות.
איש לא יודע מהיכן הגיע הרוזן סן ז'רמן או מתי הוא נולד. לאמיתו של דבר, רק רמזים דלים מתארים את מהותו וזהותו של מי שמכונה רוזן. ובכל זאת, הוא הותיר רושם רב ומתמשך על כל מי שפגש. ועבור מישהו שכונה "אלמותי", לרשימת האנשים שהתרשמו ממנו יש פוטנציאל להיות ארוכה מאד.
אנשי האליטה האירופית של המאה ה-18 כינו אותו "האיש שלא מת". בעיניהם הוא היה אדם עם כישרונות ואינטליגנציה עצומים. רבים בקשו את דעתו על הזדקנות, כמו את כישרונותיו באלכימיה. עם זאת, הדבר החשוב ביותר שאנשי אליטה רבים חיפשו היה שיקוי האנטי-אייג'ינג שאותו הלל... והדגים לעיני כולם.
לפי כל הדיווחים, הוא היה סלברטאי בזמנו. עם זאת, מעבר לטענותיו הרבות, איש לא הכיר אותו באמת. האם הוא היה אלמותי? קוסם? מתחזה? האם הוא הגיע ממקום אגדי כפי שטוענים כמה תאורטיקנים? תהא האמת אשר תהא, לרוזן סן ז'רמן היו מאמינים רבים שהאמינו שהוא אלמותי, גם אם טענותיו סתרו כל היגיון.
"אדם היודע הכל..."
למען האמת, סלוגן זה המזוהה עם סן ז'רמן היה רק חלק מסלוגן ארוך יותר. הסופר והפילוסוף הצרפתי המפורסם, וולטר, טבע את המונח בשלמותו. זה היה כל הסלוגן שהוקדש לסן ז'רמן: "אדם היודע הכל ושלא מת לעולם". לא היתה שום אינדיקציה לכך שוולטר האמין בכך ברצינות. וולטר היה ידוע בכתיבתו הסאטירית ואולי לעג לו ולאו דווקא כיבד אותו. והיה הרבה בהופעתו המסתורית והפתאומית של סן ז'רמן בחברה הגבוהה באירופה כדי לעודד ספקולציות על כוונתו של וולטר.
אפילו לאדם המכונה "האיש שלעולם לא מת" יש התחלה. ההשערות היו שהאיש המכונה סן ז'רמן נולד בשנת 1710. היכן הוא נולד זה רק ניחוש מושכל, במקרה הטוב. אפילו זהותו כ"רוזן" של חצר מלוכה היא מפוקפקת. חוקרים רבים שחקרו את האיש האמינו כי ייתכן שהוא הגיע מממלכת טרנסילבניה והיה בנו מאשתו הראשונה של פרנסיס השני נסיך טרנסילבניה. אחרים טענו שהיה בנו הלא חוקי של קרלוס השני, מלך ספרד. יש אף שטענו כי הוא היה היהודי הנודד. יש שהאמינו, בתיאוריה המוזרה ביותר עד כה, ששנת 1710 היא בסך הכל הפעם הראשונה בה הוא הופיע באירופה וכי הוא היה מבוגר בהרבה (כי הוא היה הניצול הידוע האחרון מאטלנטיס). עם זאת, נכון לכתיבת שורות אלה, אין אימות של תאריך הולדתו.
ובכל זאת, 1710 אינה השנה החשובה ביותר באגדת סן ז'רמן. זו מגיעה בשנת 1742 - העדות המתועדת הראשונה לקיומו של הרוזן האלמותי. באותה שנה הוא הופיע בלונדון, וזאת לאחר שבילה חמש שנים בחצר השאה בפרס, שם למד את מלאכת התכשיטנות. שנתיים לאחר מכן יש תיעוד של הופעה פומבית נוספת שלו באדינבורו, סקוטלנד. הוא הרשים את בני המלוכה ואנשי האליטה בידע הרב שלו במדע ובהיסטוריה, ביכולתו המוסיקלית, בקסמו ובשנינותו. הוא דיבר שפות רבות באופן שוטף, כולל צרפתית, גרמנית, הולנדית, ספרדית, פורטוגזית, רוסית ואנגלית, והכיר גם סינית, לטינית, ערבית - אפילו יוונית עתיקה וסנסקריט.
עם זאת, לתיעודים יש קשר מועט לכישרונותיו האמורים. התיעודים הצביעו על האשמות ומעצרים בגין היותו מרגל. מראיות מועטות שיש, ניתן לשער שההאשמה נבעה מכך שהוא היה זר ואולי נצפה במקומות חשודים. אבל, זו רק השערה עם מעט או ללא כל הוכחות לגיבוי. התיעודים גם חשפו כיצד הוא חמק מהאשמות אלה. הוא הפגין את כישרונו כמאסטר של נגינה בכינור. לא היו ראיות שהצביעו על כך שכשרונו המוזיקלי לבדו חסך ממנו משפט או מאסר. ובכל זאת, עם שחרורו הוא עזב את האי הבריטי ולא שמעו ממנו יותר מעשור.
סן ז'רמן בצרפת
מקום הימצאו של סן ז'רמן לא היה ידוע מאז שיצא מהכלא (ובכך המחיש את כישרונו להיעלם ללא עקבות). זה השתנה בשנת 1758 כשהופיע שוב בצרפת. לא נמסרה כל סיבה מובהקת לנוכחותו הפתאומית במדינה. ובכל זאת, הוא כבש במהרה את משפחת המלוכה בעזרת כישרונותיו הרבים. כתוצאה מכך הוא הפך לבן בית בארמון ורסאי.
תקופתו בצרפת הפכה אותו לסלבריטאי. ויתכן כי הדרך בה הוא עשה זאת הייתה בטענה שיש לו שיקוי קסמים והוא מוכן לתת את הנוסחה למשפחת המלוכה. בתהליך הוא הפגין את כישרונותיו הרבים, שכללו: יכולות מוזיקליות מופלאות בכלים שונים, כישורי יצירת תכשיטים (ליטוש יהלומים וחיתוך אבני חן), דיבור שוטף במספר שפות ושליטה באמנות האלכימיה העתיקה.
איזכורים רבים טענו שהוא גם ידע לכבוש נשים. זה בלט במיוחד כאשר הוא הפך להיות בן בית בוורסאי. אזכור אחד טען כי המוניטין המיני שלו היה כה עצום, עד שקזנובה - האיש שכונה המאהב הגדול בעולם - בער מקנאה כששמע את שמו של סן ז'רמן. בשלב מסויים הוא אמר עליו "האיש יוצא הדופן הזה... סיפר בקלילות ובבטחון שהוא בן 300, שהוא יודע את סוד הרפואה האוניברסלית, שהוא בעל שליטה בטבע, שהוא יכול להמיס יהלומים... כל זה, הוא אמר, היה רק זוטות בעיניו."
מכל ההתפארויות שלו - שלהן האמינו - אחת בלטה יותר מכולן. אנשי אליטה רבים בחברה הצרפתית והאירופית הבחינו בהופעתו החיצונית. לכאורה, גילו לא שינה אותה. המלוכה ואנשי האליטה של אירופה תיארו את סן ז'רמן כ"נראה כמו בן 40, אך גילו הוא מעל 100 אולי". הרוזן עשה מעט כדי להניא אנשים מלחשוב כך. למעשה, הוא השתמש בזה לטובתו. דווח כי הוא החזיק בקבוקון של נוזל. רבים שהכירו את הרוזן (או את מה שהרוזן רצה שיידעו עליו) האמינו שהנוזל היה שיקוי ששומר עליו בחיים וחסר גיל. שוב, תיעוד גרוע ותמימותו של הציבור אולי שיחקו לידיו של סן ז'רמן. מעולם לא נקבע באופן מלא כיצד אנשים באותה תקופה קבעו שהוא בעצם בן 100 או יותר.
שהותו בחצר המלוכה הצרפתית הייתה אולי תקופת חייו הטובה ביותר. הוא התעשר וזכה לתמיכתם הבלתי פוסקת של המלך לואי החמישה עשר ופילגשו, מאדאם דה פומפדור. עם זאת, התקופות הטובות של הרוזן היו קצרות מועד. בשנת 1760 הדוכס מצ'ויסול (Duke of Choiseul), שר המדינה, האשים אותו בריגול. ברור שהדוכס לא היה מעריץ של הרוזן והיה נחוש להביא אותו לדין. אבל המלך לואי החמישה עשר העניק לו הגנה מפני ההאשמה. ובכל זאת, הדוכס התעקש ושכנע את המלך לאפשר לו לעצור את סן ז'רמן. אך הדוכס העקשן לא תפס את האיש שלו. כאמור, לסן ז'רמן - איש בעל כישרונות רבים - היה כישרון חשוב ומולד, יכולתו להיעלם.
יתכן והידע יוצא הדופן שלו הוא שהוביל את מי שפגש בו לראותו כאדם יוצא דופן, אך אנקדוטה משנת 1760 זרעה ככל הנראה את התפיסה שסן ז'רמן עשוי להיות אלמותי. בפריז של אותה שנה שמעה הרוזנת פון ג'ורג'י (Countess von Georgy) שהרוזן סן ז'רמן הגיע למפגש בביתה של מאדאם דה פומפדור. הרוזנת הקשישה הייתה סקרנית מכיוון שהכירה את הרוזן סן ז'רמן בזמן שהייתה בוונציה בשנת 1710. כשנפגשה שוב עם הרוזן, היא נדהמה לראות שהוא לא הזדקן במראהו ושאלה אותו אם זה היה אביו שאותו פגשה בוונציה.
"לא גברתי", הוא ענה, "אבל אני עצמי גרתי בוונציה בסוף המאה הקודמת ותחילת המאה הזו. היה לי הכבוד לפגוש בך אז." "סלח לי, אבל זה בלתי אפשרי!" אמרה הרוזנת המבולבלת. "הרוזן סן ז'רמן שהכרתי באותם הימים היה בן 45 לפחות. ואתה, באופן חיצוני, בגיל הזה עכשיו." "גברתי, אני זקן מאוד", הוא אמר בחיוך היודע. "אבל אז אתה חייב להיות כמעט בן 100", אמרה הרוזנת הנדהמת. "זה לא בלתי אפשרי", אמר לה הרוזן באופן ענייני, ואז המשיך לשכנע את הרוזנת שהוא אכן אותו האיש שהיא פגשה בעזרת פרטים מפגישותיהם הקודמות ומהחיים בוונציה 50 שנה קודם לכן.
סן ז'רמן צץ בממלכה אחרת
עברו שנים. הרוזן סן ז'רמן קפץ בין ארצות שונות, הפגין את כישרונותיו וזכה לאותו יחס נלהב מהפקידים הבכירים ביותר בארצות האלה. במשך 40 השנה בהם הסתובב באירופה נראה כי הוא לא הזדקן, מי שפגש בו התרשם מיכולותיו ומהמוזריות שלו:
הוא ניגן בכינור כמו וירטואוז.
הוא היה צייר מוכשר.
בכל מקום אליו הגיע הקים מעבדה משוכללת, ככל הנראה לצורך עבודת האלכימיה שלו.
נראה שהוא היה איש בעל ממון רב, אך לא היה ידוע שיש לו חשבונות בנק. (אם זה היה בגלל היכולת שלו להמיר מתכות בסיס לזהב, הוא מעולם לא ביצע זאת בפני עדים)
הוא סעד לעתים קרובות עם חברים משום שנהנה מחברתם, אך לעתים נדירות נראה שהוא אוכל ברבים. הוא התקיים, כך נאמר, על דיאטה של שיבולת שועל.
הוא רשם נוסחאות להסרת קמטי פנים ולצביעת שיער.
הוא אהב תכשיטים, והרבה מהבגדים שלו - כולל הנעליים - היו משובצים בהם.
הוא שיכלל טכניקה לצביעת תכשיטים.
הוא טען כי הוא מסוגל לאחות כמה יהלומים קטנים לאחד גדול. הוא גם אמר שהוא יכול לגרום לפנינים לגדול לגדלים מדהימים.
בסופו של דבר, הוא החל לעורר את תשומת ליבם של האוקולטיסטים של אותה תקופה. התעוררו גם שמועות שהוא הפך לדמות מובילה בכמה תנועות אוקולטיזם של התקופה. הוא נקשר לכמה אגודות סודיות, ביניהן מסדר צלב הוורד, הבונים החופשיים, אגודת האחים האסיאתיים, אבירי האור, האילומינטי ומסדר הטמפלרים. שוב, כל זה מעולם לא הוכחש או אושר.
על פי הדיווחים, בשנת 1776 סן ז'רמן צץ מחדש בגרמניה תחת שם בדוי. הוא קרא לעצמו הרוזן וולדון (Count Welldone). הוא התיידד עם אנשי האליטה כמו המלך פרידריך והנסיך קרל מהסן-קאסל, מושל שלזוויג-הולשטיין. ידידותו עם הנסיך קרל הוכיחה את עצמה, הנסיך הציע לו בית בו יוכל ללמוד רפואת צמחים, כימיה ואלכימיה.
שנת 1784 הייתה שנה גורלית. קרה לאיש משהו בלתי צפוי למי שהאמין כי הוא בן אלמוות. תקפה אותו דלקת ריאות. כשהוא מרותק למיטה בביתו וכשהנסיך קרל נוכח, הוא התוודה. סן ז'רמן הצהיר כי שמו האמיתי היה פרנסיס רקוצ'י השני (Francis Rakoczy II), נסיך טרנסילבניה שהודח ובילה חלק ניכר משנותיו הראשונות באוניברסיטת סיינה - מה שנחשב להשכלה הטובה ביותר שאדם יכול היה להשיג באותה תקופה. לטענתו, הוא סיים את לימודיו בכמה מקצועות, אשר זיכו אותו בידע הרב שלו. זמן קצר לאחר הווידוי הזה, סן ז'רמן (או פרנסיס רקוצ'י) נכנע למחלה. או כך האמינו.
האגדה ממשיכה לחיות
עבור כל בן תמותה רגיל, זה היה סוף הסיפור. אך לא עבור הרוזן סן ז'רמן. הוא המשיך להיראות לאורך המאה ה-19 ועד המאה ה-20. בשנת 1785 הוא נצפה בגרמניה עם פרנץ אנטון מסמר, המהפנט החלוץ. (יש הטוענים כי היה זה סן ז'רמן שהעניק למסמר את הרעיונות הבסיסיים להיפנוזה ולמגנטיזם החייתי). המסמכים הרשמיים של הבונים החופשיים מראים שהם בחרו בסן ז'רמן כנציגם לכנס ב-1785. לאחר נפילת הבסטיליה במהפכה הצרפתית בשנת 1789, אמרה הקומטסה ד'אדהמר (Comtesse d'Adhémar) כי קיימה שיחה ממושכת עם הרוזן סן ז'רמן. לכאורה הוא סיפר לה על עתידה הקרוב של צרפת, כאילו ידע מה עתיד לבוא. בשנת 1821 היא כתבה:
"ראיתי את סן ז'רמן שוב, בכל פעם בתדהמה. ראיתי אותו כאשר המלכה [אנטואנט] נרצחה, ב-18 בברימר, ביום שלאחר מותו של הדוכס מאנגיין (Duke d'Enghien), בינואר 1815, ובערב רצח הדוכס מברי (Duke de Berry)".
הפעם האחרונה שהיא ראתה אותו הייתה בשנת 1820 - ובכל פעם הוא נראה גבר צעיר באמצע שנות הארבעים לחייו. לאחר 1821 יתכן שסן ז'רמן קיבל זהות אחרת. בזיכרונותיו כתב אלברט וונדם (Albert Vandam) על פגישה עם אדם שדומה מאוד לרוזן סן ז'רמן, אך שמו היה מייג'ור פרייזר (Major Fraser). וונדם כתב:
"הוא כינה את עצמו מייג'ור פרייזר, גר לבד ומעולם לא רמז על משפחתו. יתר על כן הוא היה משופע בכסף, אם כי מקור הונו נשאר בגדר תעלומה לכולם. הוא היה בעל ידע מופלא על כל מדינות אירופה בכל התקופות. זכרונו היה מדהים לחלוטין, ובאופן מוזר, לעתים קרובות הוא נתן לשומעיו להבין שהוא רכש את השכלתו במקום אחר ולא מספרים. פעמים רבות הוא אמר לי, בחיוך מוזר, שהוא בטוח שהוא מכיר את נירון, דיבר עם דנטה, וכיוצא באלה."
מייג'ור פרייזר נעלם ללא עקבות.
בין השנים 1880 ל-1900, שמו של סן ז'רמן שוב התבלט כאשר חברי האגודה התאוסופית, כולל המיסטיקנית המפורסמת מאדאם בלוואצקי, טענו שהוא עדיין חי ופועל לקראת "ההתפתחות הרוחנית של המערב". יש אפילו תמונה אמיתית לכאורה של בלוואצקי וסן ז'רמן יחד. וב-1897 הקדישה הזמרת הצרפתייה המפורסמת אמה קלווה דיוקן חתום שלה לסן ז'רמן.
במאה ה-20 הפך סן ז'רמן לנביא - או מלאך נעלה. על פי אליזבת קלייר פרופט (Elizabeth Clare Prophet), מנהיגת כנסיית הניצחון האוניברסלי (Church Universal Triumphant) בפסדינה, קליפורניה, הרוזן היה מלאך אלמותי שנשלח להזהיר את העולם מפני בשורות רעות. פרופט הרחיקה לכת, הפכה אותו לאבן הפינה של תורתה, והעלתה אותו למעמד של אל. פרופט הרעיפה עליו עוד שבחים והזכירה שהוא הגיע מאטלנטיס, שהוא זהותו האמיתית של כריסטופר קולומבוס ושהוא יעץ לג'ורג' וושינגטון במהלך מלחמת העצמאות. היא המשיכה וקבעה כי מטרת סן ז'רמן על פני כדור הארץ הייתה להזהיר מנהיגים מפני אסונות עתידיים. איך היא ידעה זאת? היא טענה שהוא היה בקשר מתמיד איתה.
הופעתו האחרונה של אדם שטען שהוא סן ז'רמן הייתה בשנת 1972 בפריס, כאשר אדם בשם ריצ'רד צ'אנפריי (Richard Chanfray) הודיע שהוא הרוזן האגדי. הוא הופיע בטלוויזיה הצרפתית, וכדי להוכיח את טענתו שהוא יכול להפוך עופרת לזהב לפני המצלמות. בהמשך התאבד צ'אנפריי ב-1983.
אז מי היה סן ז'רמן?
מי היה הרוזן סן ז'רמן? האם הוא היה אלכימאי מצליח שמצא את סוד חיי הנצח? האם הוא היה נוסע בזמן? או שמא היה אדם אינטליגנטי ביותר שהמוניטין שלו הפך לאגדה פנטסטית? כשמדובר בסן ז'רמן, אי אפשר להתעלם מהאירוניה. הטענה היחידה לגבי עברו ומעמדו שעשוי להיות לה תוקף הגיעה מאדם שלא היה ידוע כאמיתי במיוחד, ממנו עצמו על ערש דווי.
אפשר לשער שסן ז'רמן הגיע ממשפחה מלכותית והיה משכיל מאד. עם זאת, ניתן גם לדעת בוודאות שהוא היה אמן כזבים שהצליח להטעות את המשפחות המובחרות ביותר באירופה. עד כמה שזה נשמע בלתי אפשרי, סן ז'רמן אכן מצא שיקוי לחיי נצח, זהו המיתוס שאפף אותו והשאיר את רוחו ואת שמו בחיים עד עצם היום הזה.
מקורות:
