top of page

המקורות העתיקים של חגיגות השנה החדשה

עודכן: 30 בדצמ׳ 2022

צוויליזציות ברחבי העולם חוגגות את תחילתה של כל שנה חדשה כבר 4000 שנה לפחות. כיום, מרבית חגיגות השנה החדשה מתחילות ב-31 בדצמבר (ערב השנה החדשה), היום האחרון של לוח השנה הגרגוריאני, ונמשכות עד השעות המוקדמות של ה-1 בינואר (יום השנה החדשה). המסורות המקובלות כוללות השתתפות במסיבות, אכילת מאכלים מיוחדים לרגל השנה החדשה, הצהרת כוונות לשנה החדשה וצפייה במופעי זיקוקים.


לאורך אלפי שנים בעוד שחגיגות מסוימות היו פשוט הזדמנות לשתות ולהיות עליזים, חגיגות רבות אחרות לרגל השנה החדשה נקשרו לאירועים חקלאיים או אסטרונומיים. במצרים, למשל, השנה החלה עם ההצפה השנתית של הנילוס, שחפפה את זריחת הכוכב סיריוס. הפיניקים והפרסים החלו את שנתם החדשה ביום שוויון האביב, והיוונים חגגו אותה ביום ההיפוך החורפי. היום הראשון של ראש השנה הסיני התרחש עם הירח השני אחרי יום ההיפוך החורפי.


ראש השנה היהודי החל בחודש תשרי הוא חג מהתורה ואחד מראשי השנה העבריים. הוא מצוין בימינו כחג יהודי בא' וב' בתשרי ופותח את עשרת ימי תשובה עד יום הכיפורים. שני הימים נחגגים כיום טוב; הראשון מדאורייתא והשני מדרבנן. הציווי בתורה מורה על עשיית יום א' בתשרי "יום תרועה" ולכן מצוות החג העיקרית היא תקיעת שופר. יום זה נחשב בהלכה ליום הראשון בשנה במניין השנים ובמניין שנות השמיטה והיובל. במסורת היהודית נחשב זה ליום דין, שבו מכתירים בני האדם את אלוהים כמלך המשגיח ובוחן כל אדם על מעשיו.

חגיגת אקיטו בבבל

חגיגת השנה החדשה המוקדמת ביותר מתוארכת כ-4,000 שנה לאחור בבבל הקדומה, והיא שזורה עמוק בדת ובמיתולוגיה. עבור הבבלים של מסופוטמיה הקדומה, הירח החדש הראשון אחרי יום שוויון האביב - היום בסוף מרץ בו משתווה אורך היום והלילה - בישר את פתיחתה של שנה חדשה וייצג את לידתו מחדש של עולם הטבע. הם ציינו את האירוע בפסטיבל דתי מאסיבי בשם אקיטו (Akitu), שנגזר מהמילה השומרית לשעורה שנקצרה באביב, והוא כלל טקס שונה בכל אחד מ-11 ימיו. במהלך האקיטו הוצגו פסלי האלים ברחובות העיר, ונערכו טקסים פולחניים כדי לסמל את הניצחון על כוחות הכאוס. באמצעות טקסים אלה הבבלים האמינו כי העולם טוהר ונברא מחדש באופן סמלי על ידי האלים, לקראת השנה החדשה וחזרת האביב.


בנוסף לשנה החדשה, באטיקו גם חגגו את הניצחון המיתולוגי של אל השמים הבבלי מרדוך על אלת הים הרעה תיאמת וזה שירת מטרה פוליטית חשובה: בתקופה זו הוכתר מלך חדש או שהמנדט האלוהי של השליט הנוכחי חודש. היבט מרתק אחד של האקיטו כלל סוג של השפלה פולחנית של מלך בבל. במסורת מוזרה זו המלך הובא לפני פסל האל מרדוך, הופשט ממחלצותיו המלכותיים, נסטר ונגרר באוזניו בתקווה לגרום לו לבכות. אם ניגרו דמעות מלכותיות, זה נתפס כסימן לכך שמרדוך מרוצה ומאריך באופן סמלי את שלטון המלך.

הקרב בין מרדוך ותיאמת / מארמון סנחריב, נמרוד

החגיגה הרומית של יאנוס

גם ראש השנה הרומי נקשר במקור עם יום שוויון האביב. לוח השנה הרומי המוקדם כלל 10 חודשים ו-304 ימים, כאשר כל שנה חדשה החלה ביום שוויון האביב. על פי המסורת, לוח השנה נוצר על ידי רומולוס, מייסד רומא, במאה ה-8 לפנה"ס. מלך מאוחר יותר, נומה פומפילוס, הוסיף את חודשים ינואר ופברואר. עם זאת, בחלוף מאות שנים לוח השנה יצא מסינכרון עם השמש, ובשנת 46 לפנה"ס הקיסר יוליוס קיסר החליט לפתור את הבעיה על ידי התייעצות עם האסטרונומים והמתמטיקאים הבולטים של תקופתו. הוא הציג את לוח השנה היוליאני, לוח שנה מבוסס שמש הדומה מאוד ללוח השנה הגרגוריאני המודרני יותר שרוב המדינות ברחבי העולם משתמשות בו כיום.


כחלק מהרפורמה שלו, כונן קיסר את ה-1 בינואר כיום הראשון של השנה, בין השאר כדי לכבד את שם החודש: יאנוס, אל השערים וההתחלות הרומי, ששני הפנים שלו אפשרו לו להסתכל אחורה אל העבר וקדימה אל עתיד. רעיון זה נקשר לקונספט המעבר משנה לשנה.


הרומאים חגגו את ה-1 בינואר על ידי הקרבת קרבנות ליאנוס בתקווה להשיג מזל טוב לקראת השנה החדשה, קשטו את בתיהם בענפי דפנה והשתתפו במסיבות סוערות. יום זה נתפס כמתווה המסלול לשנים עשר החודשים הבאים, והיה מקובל שחברים ושכנים התחילו את השנה באופן חיובי על ידי חילופי ברכות ומתנות של תאנים ודבש זה עם זה.

יאנוס

ימי הביניים: ה -1 בינואר בוטל

באירופה של ימי הביניים, החגיגות הנלוות לשנה החדשה נחשבו כ