המקורות העתיקים של חגיגות השנה החדשה

צוויליזציות ברחבי העולם חוגגות את תחילתה של כל שנה חדשה כבר 4000 שנה לפחות. כיום, מרבית חגיגות השנה החדשה מתחילות ב-31 בדצמבר (ערב השנה החדשה), היום האחרון של לוח השנה הגרגוריאני, ונמשכות עד השעות המוקדמות של ה-1 בינואר (יום השנה החדשה). המסורות המקובלות כוללות השתתפות במסיבות, אכילת מאכלים מיוחדים לרגל השנה החדשה, הצהרת כוונות לשנה החדשה וצפייה במופעי זיקוקים.


לאורך אלפי שנים בעוד שחגיגות מסוימות היו פשוט הזדמנות לשתות ולהיות עליזים, חגיגות רבות אחרות לרגל השנה החדשה נקשרו לאירועים חקלאיים או אסטרונומיים. במצרים, למשל, השנה החלה עם ההצפה השנתית של הנילוס, שחפפה את זריחת הכוכב סיריוס. הפיניקים והפרסים החלו את שנתם החדשה ביום שוויון האביב, והיוונים חגגו אותה ביום ההיפוך החורפי. היום הראשון של ראש השנה הסיני התרחש עם הירח השני אחרי יום ההיפוך החורפי.

חגיגת אקיטו בבבל

חגיגת השנה החדשה המוקדמת ביותר מתוארכת כ-4,000 שנה לאחור בבבל הקדומה, והיא שזורה עמוק בדת ובמיתולוגיה. עבור הבבלים של מסופוטמיה הקדומה, הירח החדש הראשון אחרי יום שוויון האביב - היום בסוף מרץ בו משתווה אורך היום והלילה - בישר את פתיחתה של שנה חדשה וייצג את לידתו מחדש של עולם הטבע. הם ציינו את האירוע בפסטיבל דתי מאסיבי בשם אקיטו (Akitu), שנגזר מהמילה השומרית לשעורה שנקצרה באביב, והוא כלל טקס שונה בכל אחד מ-11 ימיו. במהלך האקיטו הוצגו פסלי האלים ברחובות העיר, ונערכו טקסים פולחניים כדי לסמל את הניצחון על כוחות הכאוס. באמצעות טקסים אלה הבבלים האמינו כי העולם טוהר ונברא מחדש באופן סמלי על ידי האלים, לקראת השנה החדשה וחזרת האביב.


בנוסף לשנה החדשה, באטיקו גם חגגו את הניצחון המיתולוגי של אל השמים הבבלי מרדוך על אלת הים הרעה תיאמת וזה שירת מטרה פוליטית חשובה: בתקופה זו הוכתר מלך חדש או שהמנדט האלוהי של השליט הנוכחי חודש. היבט מרתק אחד של האקיטו כלל סוג של השפלה פולחנית של מלך בבל. במסורת מוזרה זו המלך הובא לפני פסל האל מרדוך, הופשט ממחלצותיו המלכותיים, נסטר ונגרר באוזניו בתקווה לגרום לו לבכות. אם ניגרו דמעות מלכותיות, זה נתפס כסימן לכך שמרדוך מרוצה ומאריך באופן סמלי את שלטון המלך.

הקרב בין מרדוך ותיאמת / מארמון סנחריב, נמרוד

החגיגה הרומית של יאנוס

גם ראש השנה הרומי נקשר במקור עם יום שוויון האביב. לוח השנה הרומי המוקדם כלל 10 חודשים ו-304 ימים, כאשר כל שנה חדשה החלה ביום שוויון האביב. על פי המסורת, לוח השנה נוצר על ידי רומולוס, מייסד רומא, במאה ה-8 לפנה"ס. מלך מאוחר יותר, נומה פומפילוס, הוסיף את חודשים ינואר ופברואר. עם זאת, בחלוף מאות שנים לוח השנה יצא מסינכרון עם השמש, ובשנת 46 לפנה"ס הקיסר יוליוס קיסר החליט לפתור את הבעיה על ידי התייעצות עם האסטרונומים והמתמטיקאים הבולטים של תקופתו. הוא הציג את לוח השנה היוליאני, לוח שנה מבוסס שמש הדומה מאוד ללוח השנה הגרגוריאני המודרני יותר שרוב המדינות ברחבי העולם משתמשות בו כיום.


כחלק מהרפורמה שלו, כונן קיסר את ה-1 בינואר כיום הראשון של השנה, בין השאר כדי לכבד את שם החודש: יאנוס, אל השערים וההתחלות הרומי, ששני הפנים שלו אפשרו לו להסתכל אחורה אל העבר וקדימה אל עתיד. רעיון זה נקשר לקונספט המעבר משנה לשנה.


הרומאים חגגו את ה-1 בינואר על ידי הקרבת קרבנות ליאנוס בתקווה להשיג מזל טוב לקראת השנה החדשה, קשטו את בתיהם בענפי דפנה והשתתפו במסיבות סוערות. יום זה נתפס כמתווה המסלול לשנים עשר החודשים הבאים, והיה מקובל שחברים ושכנים התחילו את השנה באופן חיובי על ידי חילופי ברכות ומתנות של תאנים ודבש זה עם זה.

יאנוס

ימי הביניים: ה -1 בינואר בוטל

באירופה של ימי הביניים, החגיגות הנלוות לשנה החדשה נחשבו כפאגניות ולא-נוצריות, ובשנת 567 לספירה מועצת טור (Council of Tours) ביטלה את ה-1 בינואר כתחילת השנה, והחליפה אותו בימים הנושאים משמעות דתית יותר, כמו ה-25 בדצמבר או ה-25 במרץ, חג הבשורה, הנקרא גם "יום הגברת" ("Lady Day").


לתאריך ה-1 בינואר גם הוענקה משמעות נוצרית והוא נודע כחג המילה (Feast of the Circumcision), ונחשב ליום השמיני לחייו של ישו החל מה-25 בדצמבר, ע"פ מסורת ברית המילה היהודית שמונה ימים לאחר הלידה הילד מקבל את שמו באופן רשמי.


לוח השנה הגרגוריאני: הוחזר ה -1 בינואר

בשנת 1582, לאחר הרפורמה בלוח השנה הגרגוריאני, כונן מחדש האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר את ה-1 בינואר כראש השנה החדשה. למרות שרוב המדינות הקתוליות אימצו את הלוח הגרגוריאני כמעט מיד, בקרב המדינות הפרוטסטנטיות הוא אומץ בהדרגה. הבריטים, למשל, לא אימצו את לוח השנה המתוקן עד 1752. עד אז, האימפריה הבריטית והמושבות האמריקאיות שלה, עדיין חגגו את השנה החדשה במרץ.

ARTIST: Winslow Homer, 1836 - 1910

מסורות חגיגות השנה החדשה

במדינות רבות, חגיגות השנה החדשה מתחילות בערב ה-31 בדצמבר - ערב השנה החדשה - ונמשכות עד השעות הראשונות של ה -1 בינואר. החוגגים נהנים לעיתים קרובות מארוחות ומאכלים שנחשבים כמביאי מזל טוב לשנה החדשה. בספרד ובכמה מדינות דוברות ספרדית, רגע לפני חצות אנשים בולעים תריסר ענבים המסמלים את תקוותם לחודשים הבאים. באזורים רבים בעולם מנות ראש השנה המסורתיות כוללות קטניות, הנחשבות דומות למטבעות ומבשרות הצלחה כלכלית עתידית; דוגמאות לכך כוללות עדשים באיטליה ולוּבְּיָה בדרום ארה"ב. מכיוון שחזירים מייצגים התקדמות ושגשוג בתרבויות מסוימות, חזיר מופיע על שולחן הסילבסטר בקובה, אוסטריה, הונגריה, פורטוגל ומדינות אחרות. עוגות ומאפים בצורת טבעת, סימן לכך שהשנה סגרה מעגל, מופיעים בחגיגה בהולנד, מקסיקו, יוון ובמקומות אחרים. בשוודיה ובנורבגיה מוגש פודינג אורז עם שקד חבוי בתוכו, אומרים שמי שמוצא את השקד יכול לצפות ל-12 חודשים של מזל טוב.


מנהגים אחרים הנפוצים ברחבי העולם כוללים צפייה בזיקוקים ושירת שירים לקבלת פני השנה החדשה, כולל "Auld Lang Syne" הפופולרי תמיד במדינות רבות דוברות אנגלית. ההערכה היא כי המנהג לקבל החלטות לשנה החדשה תפס לראשונה בקרב הבבלים הקדומים, שהבטיחו הבטחות על מנת לזכות בחסדי האלים ולהתחיל את השנה ברגל ימין. (על פי התיעודים הם התחייבו לשלם חובות ולהחזיר ציוד חקלאי מושאל).


באה"ב, מסורת השנה החדשה האיקונית ביותר היא הפלת כדור ענק בכיכר טיימס בניו יורק בחצות. מיליוני אנשים ברחבי העולם צופים באירוע, שהתרחש כמעט מדי שנה מאז 1907. עם הזמן הכדור עצמו צמח מכדור ברזל ועץ במשקל 320 ק"ג לכדור זוהר בקוטר 3.5 מטר ובמשקל 5.5 טון. עיירות וערים שונות ברחבי אמריקה פיתחו גרסאות משלהן לטקס הטיימס סקוור, וארגנו אירועים דומים עם פריטים החל מחמוצים (דילסבורג, פנסילבניה) ועד לאופוסומים (טאלפוזה, ג'ורג'יה) בחצות של ערב ראש השנה.



על ״נובי גוד״ וחג המולד (מאת: איציק הראל)

בעקבות שיחה עם חברה אהובה שמשפחתה עלתה מבריה״מ (לשעבר) שתהתה באוזניי מה הבעיה של היהודים עם חגיגות שנה חדשה ועץ אשוח, אז סקרתי לה קצת רקע היסטורי, ולו בשביל להבין את המורכבות של היום הזה.


נתחיל בעובדות: עד לפני כ-90 שנה, ובמשך מאות שנים, היהודים שחיו במדינות אירופה הנוצריות, נכנסו לכוננות ספיגה ביום זה. שני ימים בשנה היו ימי פרעות וזעם כנגד יהודים, חג המולד ושנה חדשה. הנצרות האשימה את היהודים בהריגתו של ישו ורק בשנת 1965 במסמך "נוסטרה אטאטה" קבע הותיקן שלא ניתן לייחס את מות ישו ליהודים, אולם לאורך כל ההיסטוריה ימים אלו סימנו פרעות ופוגרומים כנגד יהודים שחיו במדינות נוצריות.


בישיבות למשל, בלילות אלו לא ישבו ולמדו, אלא הסתתרו בבתים ונמנעו מלצאת לרחובות, כדי שחלילה לא ישיגם יד הצורר. ללילות אלו קוראים ביידיש ״ניטעל נאכט״ ויש עד היום מנהגים המציינים לילות אלו, יש אדמו"רים המשחקים שחמט, למהר"ל מפראג מיוחסת האגדה שהיה מקדיש לילה זה לחיתוך גלילי נייר טואלט עבור כל שבתות השנה, שכן יש איסור לחתוך נייר טואלט בשבת וכד׳.


כשהקומניזם שלט ברוסיה, הם דאגו למחוק ולטשטש כל קשר בין דת למדינה, והחג הדתי של השנה חדשה הפך להיות חג אזרחי חילוני. ה״נובי גוד״, שאינו מבדיל בין יהודי לנוצרי ולמוסלמי, כולם ברוסיה הקומניסטית חגגו את הנובי גוד, עם עץ אשוח ומתנות כחג אזרחי. כך במשך כ 80 שנה! לא פלא, שאחינו יוצאי בריה״מ ממשיכים לחגוג את ראש השנה האזרחי, כי עבורם זה באמת חג אזרחי ולא דתי כלל ואילו חלק מהעם היהודי עדיין בטראומה מהעבר.


אז אכן לילות אלו היו טראומה עמוקה, וחשוב שנכיר בה ולא נטאטא אותה, כי הדרך לשחרר טראומה, היא שיחה עליה והכרה בה, ואני מקווה שכמו שהשתחררנו מטראומת גירוש ספרד וכל דיכפין מוציא דרכון פורטוגלי, כמו שרבים נוסעים לגרמניה, בואו נשתחרר מטראומת הגלות, אנו יושבים פה בארצינו וכשכל העולם חוגג, גם לנו מותר לחגוג. לחגוג את החיים והודיה על כל יום ויום שחולף בבריאות.


לחיי השנה האזרחית החדשה.

מקורות:

Ancient Origins

History.com


צור קשר

ישראל-Q

info@q-israel.com

  • YouTube
  • Facebook