לפני יותר מ-2,500 שנה היה במצרים "מבוך" עצום שבמילותיו של אחד ההיסטוריונים היוונים הקדומים שראה אותו - "האפיל אפילו על הפירמידות". במשך אלפי שנים, המבוך הגדול של מצרים העתיקה נותר עבורנו אגדה, אך בשנים האחרונת יתכן כי ארכיאולוגים מגלים את ההיסטוריה האבודה - השרידים המסקרנים לקיומו האמיתי.
המבוך הגדול של מצרים העתיקה היה מבנה מסיבי, בגובה שתי קומות. בתוכו היו 3,000 חדרים שונים, כולם מחוברים דרך מבוך מפותל של מעברים, כה מורכב כך שאף אחד לא מצא את דרכו החוצה ללא מדריך. מתחתיו היה מפלס תת קרקעי ששימש כקבר למלכים, ומעליו היה גג מסיבי עשוי לוח אבן ענק אחד.
אינספור סופרים קדומים תיארו אותו ממקור ראשון, אך 2,500 שנים מאוחר יותר, אנחנו עדיין לא כל כך בטוחים איפה הוא. הדבר הכי קרוב אליו שמצאנו הוא משטח אבן מאסיבי ברוחב 300 מטר שלדעת חלק מהחוקרים היה פעם הבסיס של המבוך האבוד. עם זאת, הקומות העליונות של המבנה אבדו לחלוטין לאורך הדורות.
עד היום איש מעולם לא חפר אותו ולא נכנס פנימה. עד שמישהו ייכנס למבוך, לא נוכל לדעת בוודאות אם באמת מצאנו את אחד הפלאים הארכיאולוגיים הגדולים ביותר.
הסוד שנחשף על ידי הרודוטוס
בעיני הרודוטוס, כמו בעיני יוונים רבים, מצרים הייתה ארץ שלא הפסיקה להדהים ולעורר הערצה. זו הייתה ארץ של מנהגים מוזרים, צמחים ובעלי חיים מוזרים כמו גם גיאוגרפיה אקסצנטרית, אך אולי מעל לכל הייתה זו ארץ של הישגים ארכיטקטונים אדירים.
הרודוטוס היה עד ממקור ראשון לפלאים מצריים רבים, כולל המבוך האבוד, ותיאר אותם במדויק. במאה ה-5 לפנה"ס, בספר השני ב'היסטוריות' שלו, כתב הרודוטוס על המבוך:
"את זה באמת ראיתי, עבודה שלא ניתן לתאר במילים. כי אם מישהו יחבר את מבני היוונים ויציג את עמלם, הם היו נראים נחותים יותר גם במאמץ וגם בהוצאות מהמבוך הזה... אפילו הפירמידות הן מעבר למילים, וכל אחת מהן שווה לעבודות עצומות רבות של היוונים. עם זאת המבוך עולה אפילו על הפירמידות. יש בו שתים-עשרה חצרות מקורות - שישה בשורה הפונה צפונה, שישה דרומה - השערים של אזור אחד מול שעריו של השני. בפנים, המבנה הוא בן שתי קומות ומכיל שלושת אלפים חדרים, שמתוכם מחצית מתחת לאדמה, והמחצית השניה ישירות מעליהם. לקחו אותי דרך החדרים בקומה העליונה, אז מה שאומר עליהם זה מהתבוננות שלי, אך על התת-קרקעיים אני יכול לספר רק מדיווח, המצרים האחראים סירבו לתת לי לראות אותם, כי הם מכילים את קברי המלכים שבנו את המבוך, וגם את קברי התנינים הקדושים. את החדרים העליונים, מצד שני, באמת ראיתי, וקשה להאמין שהם עבודתם של גברים; המעברים המבלבלים והמורכבים מחדר לחדר ומחצר לחצר היו עבורי פלא אינסופי, כשעברנו מחצר לחדרים, מחדרים לגלריות, מגלריות לחדרים נוספים ומשם לחצרות נוספות. הגג של כל חדר, חצר וגלריה הוא כמו קירות אבן. הקירות מכוסים בדמויות מגולפות, וכל חצר בנויה באופן מופלא משיש לבן ומוקפת באכסדרה."
במשך זמן רב המיקום האמיתי של המבוך הגדול נותר עלום. מאז שביקר הרודוטוס במבוך 'האגדי' של מצרים לפני קרוב ל-2500 שנה, המבנה התפוגג בערפילי הזמן.
בשנת 1888, יתכן שפרופסור פלינדרס פיטרי איתר את אתר המבוך המצרי בחווארה (Hawara). שרידי היסודות המקוריים שנותרו מאפשרים לקבוע את גודל וכיוון המבנה. אורך המבוך היה כ-304 מטר ורוחבו 244 מטר. במילים אחרות, הוא היה גדול מספיק כדי להכיל את המקדשים הגדולים של כרנכ ולוקסור ביחד.
חווארה: הפירמידה של פרעה אמנמחת השלישי
אמנמחת השלישי היה השליט החזק האחרון בשושלת ה-12, ומאמינים כי הפירמידה שבנה בחווארה, במאה ה-19 לפנה"ס, נבנתה מאוחר יותר מזו המכונה 'הפירמידה השחורה' ('Black Pyramid') שנבנתה על ידי אותו שליט בדחשור. זוהי אחת מחמש הפירמידות שששרדו מאחת עשרה הפירמידות המקוריות בדחשור. במקור נקראה "אמנמחת הוא אדיר", הפירמידה קיבלה את השם 'הפירמידה השחורה' בגלל הופעתה הכהה והשחוקה כתל הריסות.
עם זאת, פרעה אמנמחת השלישי לא נקבר ב'פירמידה השחורה', מאמינים שהפירמידה בחאוורה היא מקום מנוחתו האחרון של אמנמחת השלישי. בחווארה נמצא גם קברה השלם (פירמידה) של נפרו-פתח (Neferuptah), בתו של אמנמחת השלישי. קבר זה נמצא כ-2 ק"מ דרומית לפירמידה של המלך.
כנראה ששם בסמוך לפירמידת אמנמחת השלישי היה המבוך האגדי, ישנה סברה כי מקדש הקבורה הענק שעמד במקור בסמוך לפירמידה הזו היווה את בסיס מכלול המבנים עם הגלריות והחצרות שנקראו על ידי הרודוטוס "מבוך", והוזכר על ידי סטראבון ודיודורוס סיקולוס.
פירמידת אמנמחת השלישי בחווארה
מטרת המבוך המצרי הגדול
הרמזים המועטים שיש לנו מצביעים על כך שבמקור המבוך שימש את המצרים למטרות שונות. אנו יודעים שהוא שימש כמקדש המוות של פרעה אמנמחת השלישי, המקום עלי אדמות בו מצרים היו מקריבים מנחות יומיות לרוחו של אמנמחת - לנצח נצחים - כדי להבטיח את שגשוגו בעולם הבא.
המבוך תפקד ככל הנראה גם כמוקד פולחן וכמקום מפגש לשליטים הנבחרים, או לדיוויזיות פוליטיות מצריות, וייתכן שהוא שימש גם כארמון ומרכז מנהלי. באופן מעניין, הפירמידה שהיוותה חלק מהמתחם הזה הכילה מבוך פנטסטי משלה שנחצב מאבן, ונועד לשמור על המומיה של אמנמחת השלישי מפני שודדי קברים.
בהתבסס על התיאורים המפורטים שסיפקו הרודוטוס והיסטוריונים קדומים אחרים, אתנסיוס קירכר, מלומד ישועי גרמני מהמאה ה-17, הפיק את השחזורים המצוירים הראשונים. במרכז הציור מבוך, המוקף בשתיים-עשרה החצרות שתיאר הרודוטוס.
לא ברור אם המקדש המצרי תואר כמבוך, פשוט משום שהוא היה כל כך עצום וכל כך מורכב שאפשר היה ללכת בו לאיבוד בקלות, או שמא הוא תוכנן במתכוון כמבוך שבו היה צריך למצוא את הדרך הנכונה. ההיסטוריון היווני הקדום, סטראבו, שטען גם הוא כי ביקר במקדש, כתב בספר הגיאוגרפיה שלו:
"...לפני הכניסות שם שוכנים מה שאפשר לכנות תאים נסתרים ארוכים ורבים במספר ושבילים עוברים מזה לזה מתפתלים ומסתובבים, כך שאיש לא יוכל להיכנס או לעזוב חצר ללא מדריך."
הגיאוגרף הרומאי פומפוניוס מלה (המאה ה-1 לספירה), בספרו 'Chorographia', מתאר את המקדשים כ"אין-ספור שבילים" ש"גורמים לבלבול רב הן בגלל התפתלותם המתמשכת והן בגלל האכסדרה שלהם אשר לעתים קרובות הופכת את כיוונה". מפקד הצבא הרומאי והפילוסוף פליניוס הזקן (23-79 לספירה), בספרו 'תולדות הטבע', גם כן מתאר את המבוך כ"מבוך שבילים מבלבלים", ומוסיף כי לא רק שאנשים שנכנסו למקדש היו צריכים לנווט במערך מבלבל של רמפות, אכסדרות, חדרים ומדרגות, הם גם התמודדו עם "רעש רעם מפחיד" ונאלצו לעבור דרך החדרים בחושך.
ישנה עקביות גבוהה בין התיאורים השונים של המבוך שנכתבו במשך 600 שנים, בין המאה ה-5 לפנה"ס עד למאה ה-1 לספירה. כולם, למשל, מתארים גג העשוי לוח אבן יחיד, ובכל ההתייחסויות יש הסכמה לגבי יופיו העצום. ההיסטוריון היווני דיודורוס סיקולוס (המאה ה-1 לפנה"ס) מספק את אחד התיאורים הצבעוניים ביותר:
"כשמישהו נכנס למתחם המקודש, הוא מצא מקדש מוקף עמודים, 40 בכל צד, ולמבנה הזה היה גג עשוי אבן אחת, מגולף עם פנלים ומעוטר בציורים נפלאים. הוא הכיל אנדרטה של מולדתו של כל אחד מהמלכים וכן של המקדשים והקורבנות שהוקרבו בהם, כולם עבדו במיומנות על הציורים היפים ביותר שיש."
התיאורים המפורטים והעקביים של המבוך מעידים כי זהו מקום שאכן היה קיים בעבר הקדום. למעשה, נראה שהוא נמצא...
המבוך המצרי האבוד - ממצאים חדשים
ללא שרידים גלויים, סיפורו של המבוך המצרי הגדול נחשב פשוט לאגדה שהועברה מדור לדור עד שהאג'יפטולוג פלנדרס פיטרי חשף את "יסודותיו" בסוף המאה ה-19, והוביל מומחים לתאוריות האומרות שהמבוך נהרס בתקופת שלטון תלמי השני, שהקים את העיר שדית (Shedyt) הסמוכה לכבוד אשתו ארסינואי השנייה.
אך בשנת 2008, ארכיאולוגים שעבדו במשלחת מטאהא (Mataha Expedition) גילו ממצא מדהים קבור בחולות. בשעה שסרקו חלקים משטח הבסיס בחווארה הם מצאו סימנים ברורים לחדרים מורכבים ולקירות בעובי של כמה מטרים בעומק ניכר מתחת לפני השטח. ממצאי צוות המחקר אישרו כי ישנם מאפיינים ארכיאולוגיים מדרום לפירמידת חווארה של אמנמחת השלישי. בסריקות נראו קירות אנכיים בעובי ממוצע של כמה מטרים, שהתחברו לכדי מספר לא מבוטל של חדרים סגורים.
לפני מספר חודשים דיבר על התגלית החוקר ואן קרקוויק (Ben Van Kerkwyk) בערוץ היוטיוב שלו UnchartedX: "לפני 12 שנה, בשנת 2008, התגלתה תגלית משמעותית מתחת לחולות מצרים, לא היה מדובר בצעד קטן אלא בקפיצת מדרגה - הזדמנות למחקר ולימוד היסטורי - מסוג אלה שלא היינו עדים להם כבר קרוב למאה. אף על פי שמשלחת זו נערכה בשיתוף פעולה מלא ובאישור המועצה העליונה לענייני עתיקות, התוצאות והמסקנות הרשמיות של מחקר מדעי לגיטימי זה מעולם לא פורסמו".
הוא הוסיף: "אתר לא ידוע עד לפני 12 שנה, התגלית הודחקה והיום הפוטנציאל המדהים של האתר הזה אט אט נהרס באופן בלתי הפיך, הן על ידי חוסר המעש מצד הרשויות והן על ידי מפלס המים העולה באזור ...בהשוואה לגיזה, או לכל אחד מהאתרים המצריים העתיקים הידועים האחרים, אין באמת מה לראות מיד".
ואן קרקוויק מספר כיצד פלנדרס פיטרי גילה לראשונה את הממצא: "כמה שברים של עמודי גרניט שפעם היו עצומים, שנחצבו בצורת דקל או לוטוס, יחד עם שברים קטנים אחרים של עבודות אבן עתיקות, נותרו מוטלים במוזיאון קטן באוויר הפתוח. באתר שולטים שרידי הפירמידה של אמנמחת השלישי, כאשר מה שנותר לראות הוא רק מבנה פנימי של לבני בוץ.
הוא המשיך: "עם זאת, העדויות החדשות שנאספו בתקופה המודרנית מאתגרות את מסקנתו של פלנדרס פיטרי ונראה שכעת סביר שמה שפטרי גילה לא היה הבסיס, אלא חלק מהתקרה או הגג."
ההיסטוריונים הגדולים של אלפי השנים האחרונות ביקרו והיו עדים ממקור ראשון למבוך הגדול של העת העתיקה, אך בסופו של דבר הוא אבד בחולות המדבר ונוכחותו הפיזית נותרה לא ידועה במשך יותר מ-2,500 שנה.
במאה ה-21 גילינו חורבות שמתחתיהן נראה שקיים מבוך תת קרקעי בדיוק כפי שהסופרים הקדומים תיארו. אך האם זהו המבוך הגדול של מצרים העתיקה זו עדיין תעלומה היסטורית אניגמטית.
מקורות:
