top of page

הילולת רבי שמעון בר יוחאי

בל"ג בעומר נערך בקברו של רבי שמעון בר יוחאי בסמוך למירון אירוע שמחה ועלייה לקבר מסורתי רב-משתתפים המכונה 'הילולה' (או 'זיארה'). במשך ל"ג בעומר והימים הסמוכים לו מבקרים במקום מאות אלפי אנשים. שיאו של האירוע הוא הדלקת מדורה מסורתית בליל ל"ג בעומר על גג הקבר, שלאחריו מתחילים במקום ריקודי שמחה המוניים. האירוע נערך מאות בשנים ומיוחס לאר"י ותלמידיו, כאשר שורשיו קדומים אף יותר.

עלייה לרגל לקבר הרשב"י, 1920

מקורותיה והתפתחותה של ההילולה

מקור שם ההילולא הוא מהאדרא זוטא, מאמר שעוסק ביום פטירתו של רשב"י, ואחד ממשפטיו האחרונים הוא: "שמעו קלא: עולו ואתו, ואתכנשו להילולא דרבי שמעון". מקורו של ל"ג בעומר, כמו גם הקשר למירון, לרשב"י וטעמם של מנהגי ההילולה לוטים בערפל ואינם ידועים בוודאות. על בסיס מספר מקורות היסטוריים עלו השערות שונות בקשר אליהם:

  • התפתחות של מנהג ארץ-ישראלי קדום לעלייה לקברי צדיקים בהר מירון (קדמה לה העלייה לרגל לקברי הלל ושמאי הסמוכים, שהפכה מאוחר יותר לעלייה לקבר הרשב"י).

  • השפעה של מסורות קבליות שהביאו עמם עולי ספרד שהגיעו לצפת, בהם גם חשיבותה של דמות הרשב"י, שהשתלבו במנהגים המקומיים הקשורים במירון.

  • השפעה אפשרית של מנהגי הילולה לקבר שמואל הנביא הסמוך לירושלים (כדוגמת הדלקת אש ותספורת ילדים) שהופסקה באותה התקופה.

  • השפעה אפשרית ממיתוס קודם: צום יהושע לזכר יום פטירתו של יהושע בן נון.


מנהג העלייה לקברי הלל ושמאי

על פי ההשערה, המנהג של עלייה לקבר הרשב"י התפתח בהדרגה מתוך מנהגי עלייה לקברים אחרים סמוכים. עדויות לעלייה לקברי צדיקים במירון קיימות מסוף המאה ה-11. החל מהמאות ה-12 וה-13 הדיווחים, חלקם בידי יהודים וחלקם בידי ערבים, ממוקדים ומוסרים אודות עלייה לקברי הלל ושמאי, וכן מתארים נס הופעת מים מתוך סלע.

"מצד אחד מערה של שמאי ותלמידיו ומצד אחד של הלל ותלמידיו, ובאמצע המערה אבן שוקעת. אבן גדולה וחלולה כמו כוס, ונכנס בבית־קיבולה כארבעים סאה ויותר וכשבאים שם בני אדם הגונים יראו האבן מלאה מים יפים וירחצו ידיהם ויתפללו ויבקשו מה שירצו. ואין האבן חלולה מתחת כי אין באים המים מן הקרקע אלא נעשה כן אם אדם הגון הוא, ואדם שאינו הגון לא יראה המים. ואם ישאבו מן האבן אלף כדי מים לא תהיה חסרה אלא מלאה."

(מסעות בנימין, בנימין מטודלה, מתוך מקומות קדושים ומקומות היסטוריים בארץ-ישראל, מיכאל איש-שלום, עמ' צב)

עד המאה ה-13, אין בעדויות אלו ציון זמן. אולם, החל מהמאה ה-13 נמסר על השתטחויות על קברי צדיקים בעונת האביב, בעיקר בפסח שני (החל 4 ימים קודם לל"ג בעומר), ואף לראשונה על עלייה לקברי הלל ושמאי במועד זה. מנהגי ההשתטחויות שכללו השלכת חפצים ובגדים יקרים לאש עוררו התנגדות בחוגים רבניים רבים, בשל עבירה על האיסור "בל תשחית" ובשל חשש לעבודת אלילים ולפולחן מתים.בטקסים אלו השתתפו גם ערבים. במאה ה-14 יש עדויות על עלייה לרגל למירון של יהודים שהגיעו מעבר לים. תיעוד על עלייה לרגל בפסח שני לקברי הלל ושמאי ממשיך גם במאה ה־15.

חגיגות ל"ג בעומר בחצר המערה בשנות ה-20 של המאה ה-20, בהשתתפות ערבים ודרוזים

אזכורים ראשוניים של קבר הרשב"י ועלייה לקברו

בסוף המאה ה-13 ישנו דיווח יחיד על חגיגה של יומיים בקברי הצדיקים במירון בפסח שני, ומוזכרים קברי הרשב"י ובנו ולא הלל ושמאי. נס המים לא מוזכר, אך מוזכר מעיין. עם זאת, זהו דיווח חריג ויוצא דופן בהשוואה לדיווחים האחרים מאותה תקופה. עדות מהימנה לעלייה לקבר הרשב"י יש רק מהמאה ה-15. לפיה:

מטיברייא רחוק כמו י"ב מילין יש מקום נקרא מירוני, יש מערה אחת נקברו בה עשרה זקנים חשובים ובכללם שמאי והלל. מעט רחוק משם יש מערה אחרת, נקברו בה ר' שמעון בר יוחאי ובנו, ובתוך המקום יש בית הכנסת מר' שמעון בר יוחאי, ואין שם מים חיים כלל, עד שלא יוכלו לדור שם בני אדם מהעדר המים, אך יבואו העברים שלש רגלים לראות קבורות הצדיקים החשובים הנזכרים, ובייחוד קבורת ר' שמעון בר יוחאי, ויתחננו עם תפלות סליחות ותחנונים לאל יתברך שיתן להם מים שיוכלו לעמוד שם ימים אחדים, ומיד יבוא מטר, והישמעאלים ימלאו הבורות שלהם וכיליהם מים, אז יתנו ליהודים לאכול ולשתות כל מעדני מלך.

(הנוסע מקנדיה, ה'רל"ג – 1473)

עם זאת, באותה תקופה עדיין מתוארת עלייה למירון לצורך הורדת גשמים בעת בצורת בקברי הלל ושמאי. למעשה, עד שלהי המאה ה-15, מרבית הדיווחים קבעו כי העלייה היא לקברי הלל ושמאי, והזכירו את קברי הרשב"י ובנו כבעלי חשיבות משנית, ולא כיעד עצמאי לעלייה, וכן אין תיעוד על עלייה דווקא בל"ג בעומר. החל משלהי המאה ה־15 נעלמת בהדרגה ההתייחסות לקברי הלל ושמאי. על פי ההשערה, המעבר מקברי הלל ושמאי לקבר הרשב"י נעוץ במסורת ספר הזהר (המיוחס לרשב"י), שהובאה על ידי יהודי ספרד שעלו לארץ ישראל בתקופה זו והתיישבו בצפת הסמוכה. יש המסבירים את המעבר בהעתקת המשמעות מדגש פולחני על קדושת ההר, לדגש פולחני על קדושת הצדיק הקבור בו.

ריקודים בחצר קבר הרשב"י, בוקר ל"ג בעומר תשע"ו (2016)

עלייה לקבר הרשב"י בל"ג בעומר בכתבי האר"י

המקור הראשון לעלייה לקבר הרשב"י כיעד עיקרי ביום ל"ג בעומר, הוא מהמאה ה-16. בספרו של רבי חיים ויטאל, תלמיד האר"י, ניתן דיווח על ישיבה של שלושה ימים של האר"י ואנשי ביתו בל"ג בעומר, וכן על גילוח שערות בנו, כמנהג שכבר היה נהוג עוד קודם לכן על ידי רבים: