ההיסטוריה הארוכה והמורכבת של הסגרדה פמיליה

השאלה הראשונה, בכניסה לחלל הפנימי המושלם של בזליקת סגרדה פמיליה ((La Sagrada Família), היא: "האם היא באמת שם?" כל כך הרבה זמן התרגלנו לרעיון שהמבנה המפורסם ביותר בברצלונה הוא חורבה לא גמורה ובלתי ניתנת לסיום, כך שזה שוק לגלות שכעת היא כבר מוגנת מפגעי מזג האוויר, לראשונה מזה 130 שנות בניה. האקסטזה של מקהלת הללויה המתנגנת דרך מערכת הרמקולים וקרני שמש המנקדות את יער העמודים בנצנוץ ובדיוק כה גדולים, עד שהתחושה היא שזה חייב להיות דיגיטלי. זה כמו להיכנס לקולוסיאום ולמצוא את הכל שם, קהל, חול, דם, חיות, גלדיאטורים והקיסר עם אגודלו מופנה מטה, זה מרגיש בלתי אפשרי, הדרך הטובה ביותר לתאר זאת היא כמשחק מחשב תלת מימדי.


השאלה השנייה היא: "האם זה באמת גאודי?" הארכיטקט הקטלאני הדגול התאים את המבנה ללא הרף במהלך עבודתו, שינה פרטים כתגובה לאבנים יוצאות דופן שנמצאו במחצבה ובחן באופן מתמיד את רעיונותיו בעזרת דגמים בגודל מלא. היה חמור שהונף בחזית הבזיליקה, כדי לראות כיצד הוא ייראה מפוסל בסצנת המולד (Nativity scene), הוא יצק יציקות גבס של תרנגולי הודו ועופות מורדמים, וכך הוא יכול היה למדל את טבח החפים מפשע, של תינוקות שנולדו מתים. לטובת המחקר הרוחני, הוא נכח ברגעי מוות בבית חולים וטען שהוא יכול לראות את הרגע בו נשמת המתים פגשה את המשפחה הקדושה. גאודי נפגע אנושות על ידי חשמלית בשנת 1926 ואף ארכיטקט שעבד על הבזיליקה אחריו לא התקרב לפנאטיות או לגאונות שלו.

© Q-Israel 2021 / בזיליקת הסגרדה פמיליה בברצלונה

סיפור הסגדרדה פמיליה

בזיליקת סגרדה פמיליה, היא בזיליקה קתולית לא גמורה הממוקמת בברצלונה, ספרד. הבזיליקה תוכננה על ידי האדריכל הספרדי הנודע אנטוני גאודי, אם כי הקמתה החלה שנה לפני שגאודי השתלט על פרויקט סגרדה פמיליה שהתחיל ארכיטקט עמית. כתוצאה מכך, עיצוב הבזיליקה שונה באופן קיצוני. בעשורים שלאחר מכן בניית הסגרדה פמיליה התקדמה באטיות ועד עצם היום הזה עדיין לא הושלמה. עם זאת, צפוי שהסגרדה פמיליה תושלם בשנת 2026, בזמן שיציין 100 שנה למותו של גאודי.


הבזיליקה נבנתה בסגנון המודרניסטה הטבעי המאפיין את גאודי. עיצובה הושפע מארכיטקטורת הקתדרלות הגותיות של ימי הביניים, ומסגנונות האר-נובו והתחייה הגותית, שהיו פופולריים מאוד בסוף המאה ה-19. הארכיטיקט, כמו במבנים אחרים שלו, היה אחראי לא רק על התכנון אלא גם על הבנייה עצמה. כמו כן, רוב האלמנטים הקישוטיים שהמבנה משופע בהם פוסלו על ידי הארכיטקט עצמו.


התכנון עצמו כולל 18 צריחים בגובה של כ-100 מטרים כל אחד. הצריחים מחולקים לשלוש חזיתות המסמלות את לידתו, מותו ותחייתו של ישו. כיום קיימים רק שמונה מתוכם, והשאר עדיין בבנייה. צריח נוסף בגובה של כ-170 מטרים יתנשא במרכזם ויסמל את ישו עצמו, ומסביבו יוקמו ארבעה צריחים נמוכים במקצת שיסמלו את ארבעת האוונגליונים. מאחורי הצריח המרכזי יוקם צריח נוסף שיסמל את הבתולה.


כיום ניתן לעלות (במעלית בלבד) לראשי הצריחים הקיימים, מהם נראה מבט פנורמי של ברצלונה. באתר הכנסייה נמצא מוזיאון הסוקר את תולדות הכנסייה מתחילת בנייתה ועד ימינו, ומציג שרטוטים ודגמים שונים הקשורים לתכנונה.

חלק מגג הכנסייה. גאודי עיצב את העמודים בצורת עצים וענפים

ראשית הסגרדה פמיליה

סגרדה פמיליה ממוקמת ברובע אישמפלה בברצלונה, ובמקור היא נועדה להיות כנסייה נאו-גותית טיפוסית. למען האמת, האיש שהגה את רעיון הסגרדה פמיליה, מוכר ספרים בשם ג'וזף מריה בוקבלה (Josep Maria Bocabella), מייסד ההתאחדות הרוחנית של חסידיו של סנט ג'וזף, הגה אותה לאחר שביקר בוותיקן בשנת 1872 ושב לספרד במטרה לבנות כנסייה הדומה לבזיליקת הבית הקדוש (Basilica della Santa Casa) בלורטו, איטליה.


עשר שנים לאחר מכן הונחה אבן הפינה של הסגרדה פמיליה. באותה תקופה, הארכיטקט האחראי על הפרויקט היה פרנסיסקו דה פאולה דל וילאר (Francisco de Paula del Villar). עם זאת, בשנה שלאחר מכן הוא התפטר, עקב חילוקי דעות עם חואן מרטורל (Joan Martorell), יועץ הארכיטקטורה של בוקבלה.


בעקבות התפטרות דל וילאר מונה אנטוני גאודי לארכיטקט הראשי החדש של הסגרדה פמיליה, ועיצוב הבניין שונה באופן קיצוני. שנתיים לאחר מינויו של גאודי, נחנכה הקפלה של סנט ג'וזף בקריפטה, והמיסה הראשונה נערכה שם. כשגאודי החליף את דל וילאר, הוא עדיין עבד על פרויקטים אחרים. אולם משנת 1914 ואילך עבד הארכיטקט אך ורק בסגרדה פמיליה. מעניין שכאשר גאודי בנה את הסגרדה פמיליה, האמונה שלו עוצבה על ידי הפרויקט. מספרים כי גאודי לא היה קתולי מאמין לפני שעבד על הסגרדה פמיליה, אך ככל שהפרויקט נמשך הוא נעשה אדוק יותר ויותר.

סגרדה פמיליה ב-1905

הקריירה של גאודי

הקריירה של גאודי התבססה עם הסגרדה פמיליה, והיא הסתיימה בה, כאשר כמעט ולא נותרה לו עבודה אחרת. בין לבין הוא תכנן עבודות אחרות המציגות המצאות מסנוורות יותר, חופש דמיון רחב יותר ויותר שמחה מאשר הגותיקה הסוערת של הבזיליקה, אך מבחינתו זו הייתה יצירתו החשובה ביותר.


עבודותיו הראשונות הושפעו מאדריכלות גותית ומאדריכלות קטלאנית עממית, תוך שהוא מושפע מאוד מהאדריכל הצרפתי אז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק (Viollet-Le-Duc) שהיה ממובילי התפיסה הנאו-גותית. השפעות אלו הן שגרמו לגאודי להתחיל לפתח את סגנונו הפיסולי הייחודי.


עד מהרה ויתר גאודי על דרכו של ויולה לה דוק, והחל יוצר בניינים בסגנון מקורי לחלוטין, לא שגרתי, פנטסטי, השופע בדוגמאות סבוכות ומורכבות. בין המוטיבים אותם רתם לסגנונו ניתן למצוא צורות אורגניות (קונכיות, עלים ושורשים), קשתות ארוכות ומחודדות וצורות המזכירות זרימת מים (סלבדור דאלי תיאר את עבודתו של גאודי בפלאו גואל כבניין המנסה לחקות את גלי הים). ישנם חוקרים רבים שטענו שבנייניו מנסים לחקות את צורת ארמונות החול הנבנים בידי ילדים על שפת הים. את קווי המתווה של עבודותיו יצר גאודי על ידי תליית משקולות על מערכות חוטים מתוחים, והעתקת הקשתות המהופכות שנוצרו כדי ליצור מהן את תוכנית השלד של בנייניו. כך הגיע לרמה גבוהה של יצירה בעידן של טרם המחשבים. אלמנט קטלאני מובהק שבו השתמש גאודי הוא פסיפסים משברי חרסינה צבעוניים שמעטרים את חזיתות הבניינים שעיצב.

סגרדה פמיליה ב-1915

סגנונו הייחודי והמהפכני של גאודי לא התקבל בזרועות פתוחות על ידי תושבי ברצלונה. ליצירתו "קאזה מילה" (Casa Milá) הם קראו בלגלוג "לה פדררה" - "המחצבה". הסופר ג'ורג' אורוול, ששהה בעיר במשך מלחמת האזרחים בספרד, הביע בפומבי את סלידתו מסגנונו של גאודי. גם העובדה שגאודי הפך בן טיפוחיו של פטרונו היחיד, התעשיין העשיר אאוסבי גואל (Eusebi Güell), לא תרמה לחיבה יתרה מצד עמיתיו למקצוע. אולם ככל שחלף הזמן למדו תושבי ברצלונה להעריך את עבודתו של גאודי ולהתגאות בייחודיותה, המקשטת את רחובות העיר ומושכת אליה תיירים רבים, והכירו לו תודה בהכניסם אותו לרשימת האישים הקטלאנים הבולטים ביותר.


הביוגרפיה המשובחת של גיז' ואן הנסברגן (Gijs van Hensbergen) על גאוד מתארת את סגפנותו שכללה ארוחות בוקר של טוסט שרוף וארוחות צהריים של עלי חסה טבולים בחלב. החליפות הישנות שלו היו מעוטרות בעובש ירוק, הוא נעל נעליים עשויות שורשי צמחים. כאשר נדרס על ידי חשמלית, תחילה לא זוהה ונחשב לקבצן בשל לבושו המרושל, ונהג מונית סירב להעבירו לבית החולים, אולם בלווייתו השתתפו אלפי אנשים שעמדו בתור באורך ארבעה ק"מ כדי לעבור על פני ארונו, שהוצב בסגרדה פמיליה.

מותו הפתאומי של גאודי

בשנת 1926 נפגע גאודי על ידי חשמלית ומת. ההערכה היא כי בזמן מותו של גאודי הושלמו רק 15 עד 25 אחוז מהסגרדה פמיליה. זה כלל את הקריפטה, קירות האפסיס, פורטל ומגדל. עשר שנים לאחר מותו של גאודי הושלמה חזית המולד.


נראה כי גאודי עצמו היה מודע לכך שלא יחיה כדי לראות את השלמת הסגרדה פמיליה. כשנשאל על תהליך הבניה הארוך במיוחד, גאודי השיב והדגיש שהלקוח שלו לא ממהר, וב"לקוח" הייתה כוונתו לאלוהים. בשל "תחושה בטן" זו, הכין גאודי שירטוטים ומודלים רבים של הסגרדה פמיליה, כדי שממשיכיו יוכלו להמשיך את עבודתו.


לרוע המזל בשנת 1936 פרצה מלחמת האזרחים בספרד, וחלק מהבזיליקה הלא גמורה נהרס במהלך המלחמה על ידי אנרכיסטים קטלאניים. יתר על כן, חלק ניכר מהתוכניות והמודלים של גאודי הושמדו. אף על פי כן, חלק מהחומרים נשמרו בבית המלאכה שלו, בנוסף לתוכניות ולצילומים שפורסמו, ואפשר היה להמשיך בפרויקט. לעומת זאת, בעשורים שלאחר מכן התמודדה הסגרדה פמיליה עם בעיה נוספת. מכיוון שבניית המבנה הסתמכה כולה על תרומות פרטיות, היו תקופות זמן ארוכות בהן הואטה העבודה, או הופסקה כליל, כתוצאה ממחסור בכספים.

צילום אווירי משנת 1930

הדברים החלו להשתנות בתחילת המאה ה-21. כתוצאה מענף התיירות המודרני, ברצלונה הפכה למוקד תיירותי, ומשכה מיליוני מבקרים מדי שנה. גם סגרדה פמיליה הפכה ליעד תיירותי, בו מבקרים כארבעה מיליון איש מדי שנה. מכיוון שנדרש כרטיס בכניסה למבנה, המשמעות היא שהסגרדה פמיליה זכתה בתזרים כספי קבוע בשני העשורים האחרונים.


גם מעמדה של הסגרדה פמיליה התרומם במהלך המאה החדשה. בשנת 2005 הוכרז המבנה כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו, כחלק מ"יצירותיו של אנטוני גאודי". חמש שנים מאוחר יותר, באמצע 2010 קורה האולם הראשי והותקן העוגב בבזיליקת סגרדה פמיליה, מה שאיפשר להתחיל להשתמש בה לשירותי דת. ב-7 בנובמבר 2010 הקדיש את הכנסייה האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר בטקס שבו נכחו כ-6,500 אנשים, ביניהם חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד וסופיה, מלכת ספרד. כ-50,000 אנשים עמדו מחוץ לבזיליקה בטקס ההקדשה ההמוני, שבו נכחו יותר מ-100 בישופים ו-300 כמרים אשר הציעו את לחם הקודש.


קמרונות הספינה הראשית הושלמו בשנת 2000, ומאז הבנייה התמקדה בעיקר בקמרונות הטרנספט ובאפסיס. החל משנת 2006 העבודה התרכזה ביסודות ובתמיכה במגדל הראשי של ישו, כמו גם בחלקו הדרומי של האולם המרכזי, שמתוכנן להפוך לחזית המפוארת.

הקדשת הבזיליקה ע"י האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ב-7 בנובמבר 2010 / www.antonigaudi.org

תוכניות

אף על פי שהמבנה מעולם לא תוכנן להיות קתדרלה (מושב הבישוף), החיצוניות של הסגרדה פמיליה תוכננה לשוות למבנה צורה של קתדרלה. לתוכנית הראשונית של הכנסייה יש קישורים ברורים לקתדרלות ספרדיות מוקדמות יותר כגון קתדרלת לאון, קתדרלת בורגוס וקתדרלת סביליה. כמו קתדרלות גותיות בקטלוניה ובאירופה כולה, הכנסייה קצרה בהשוואה לרוחבה, ויש לה מורכבות גדולה הכוללת מעברים כפולים ואמבולטוריום, מספר רב של מגדלים ושלושה פורטלים השונים זה מזה במבנהם. היכן שבקתדרלה ספרדית ממוצעת יש מסביבה קפלות רבות ומבנים כנסייתיים, לכנסייה זו יש תכונה יוצאת דופן: קלויסטר מקורה שיוצר מלבן התוחם את הכנסייה ועובר דרך המבואה של כל אחד משלושת הפורטלים שלה.

מודל של הסגרדה פמיליה

צריחים

תוכניתו של גאודי לכנסייה כוללת 18 צריחים, שיסמלו את שנים עשר השליחים, ארבעת האוונגליסטים, מריה הבתולה והגבוה מכולם את ישו. נכון ל-2010 נבנו רק שמונה מצריחי הקתדרלה, ארבעה מהשליחים של ישו בחזית המערבית, וארבעה משליחיו בחזית המזרחית. ציורים שנחתמו על ידי גאודי ולאחרונה נמצאו בארכיון העירוני, מצביעים על כך שגאודי תכנן לבנות את הצריח של מריה הבתולה קצר יותר מאת צריחיהם של האוונגליסטים.


צריחיהם של האוונגליסטים יקושטו על ידי הסמלים המסורתיים שלהם: שור (לוקאס), איש מכונף (מתי), נשר (יוחנן) ואריה (מרקוס). הצריח של ישו מתוכנן להתאפיין בצלב גדול, ולהיבנות בגובה 170 מטרים, מטר אחד פחות מגובהה של גבעת מונז'ואיק כולה, מכיוון שגאודי האמין שיצירתו לא צריכה להיות גבוהה מיצירתו של האל. הצריחים הנמוכים אמורים להתאפיין באלמנטים כגון אלומות חיטה וגביעים עם אשכולות ענבים, המייצגים את לחם הקודש. כאשר תושלם כנסיית הסגרדה פמיליה, היא מתוכננת להיות הכנסייה הגבוהה בעולם בזכות הצריח של ישו ולנשל מהתואר את המינסטר של אולם.

© Q-Israel 2021 / בזיליקת הסגרדה פמיליה בברצלונה

חזיתות במודל הכנסייה יש שלוש חזיתות: חזית הפסיון (החזית המערבית), חזית המולד (החזית המזרחית), וחזית התהילה (החזית הדרומית) שעדיין לא הושלמה. חזית המולד נבנתה לפני שהופסקה העבודה בשנת 1935 ונושאת את השפעתו הישירה ביותר של גאודי. בחזית הפסיון מוצגים ייסוריו של ישו ובמרכזה דמותו של ישו על הצלב. היצירות השנויות במחלקות האלו הן עבודתו של ג'וזף מריה סוביראך. חזית התהילה מתוכננת להיות החזית הגדולה והמונומנטלית בין השלוש והיא תייצג את עלייתו של האדם לאלוהים. החזית תכלול גם סצנות שונות כגון גן עדן וגיהנום ותציג את האלמנטים של שבעת החטאים ושל שבע המידות הטובות.

חזית המולד חזית המולד נבנתה בין השנים 1894 ו-1930 והייתה לחזית הראשונה שהושלמה. מכיוון שהחזית מוקדשת ללידת ישו, משולבים בה מוצגים של אלמנטים מחיי האדם. הפסלים בנויים בסגנון נטורליסטי אופייני של גאודי, כשהפסלים מסודרים ומעוטרים בסצנות מן הטבע. לדוגמה, שלוש האכסדרות מופרדות על ידי שני עמודים גדולים, כשבסיס של כל אחד מהם נמצא צב, כשאחד מייצג את היבשה, והשני את המים (צב ים). שני הצבים מוגדרים ומקורקעים מתחת לאבן והם סמל של קרקוע וחוסר שינוי. בניגוד לסמליותם של הצבים, בשני הצדדים של החזית נמצאים פסלים של זיקיות והן מסמלות את השינוי.

פרטים מ