על צלעי ההרים של נפאל וטורקיה, הדבורים מייצרות תערובת מוזרה ומסוכנת: דבש משוגע. זהו סוג נדיר של הנוזל הטבעי. בהשוואה לכמה מאות סוגי דבש אחרים המיוצרים ברחבי העולם, הדבש המשוגע הוא אדום יותר וטעמו מעט יותר מר, והוא מגיע מדבורת הדבש הגדולה בעולם, דבורת הדבש ההימלאית הענקית (Apis dorsata laboriosa).
אבל מה שבאמת מייחד את הדבש המשוגע הן ההשפעות הפיזיולוגיות שלו. במינונים נמוכים יותר, דבש משוגע גורם לסחרחורת, קלות דעת ואופוריה. מינונים גבוהים יותר עשויים לגרום להזיות, הקאות, אובדן הכרה, עוויתות, ובמקרים נדירים, למוות.
הנה תיאור אחד של איך זה לצרוך מנה מתונה של דבש משוגע, שתואר על ידי דיוויד קפררה (David Caprara), מפיק של VICE שנסע לנפאל כדי להצטרף לציידי דבש משוגע במסע קצירה:
"אכלתי שתי כפיות, הכמות שהומלצה על ידי ציידי הדבש, ואחרי כ-15 דקות, התחלתי להרגיש היי בדומה לגראס. הרגשתי שהגוף שלי מתקרר, החל מהחלק האחורי של הראש שלי ומטה דרך פלג הגוף העליון. תחושה קפואה שורפת עמוקה התמקמה לי בבטן ונמשכה מספר שעות. הדבש היה טעים, ולמרות שכמה מהציידים התעלפו מאכילת קצת יותר מדי, אף אחד לא סבל מהקאות או מהשלשולים הנפיצים שהוזהרתי מפניהם".
הנה עוד דיווח מוויל ברנדזה (Will Brendza) ב-The Rooster:
"תוך 40 דקות יכולתי להרגיש את הדבש זוחל בתוכי. החלק האחורי של הראש שלי התחיל לעקצץ, כאילו קיבלתי עיסוי בקרקפת. ואז, מבפנים, הרגשתי חום סביב ליבי, בחזה ובבטן. העניינים הואטו מעט, והמצב הנפשי שלי הפך לרגוע. עד שיצאנו מהמסעדה הרגשתי טוב ומוזר. עם זאת, אין ויז'ואלים. ההיי הוא מאד גופני ונפשי; תחושה חמימה ורגועה, יותר כמו סם הרגעה מאשר הפסיכדלי הרגיל שלכם."
מה זה דבש משוגע?
ההשפעות הפסיכואקטיביות של הדבש המשוגע אינן נובעות מדבורים אלא ממה שהדבורים ניזונות ממנו באזורים מסוימים: סוג של צמחים פורחים הנקראים רודודנדרון. כל המינים של הצמחים הללו מכילים קבוצה של תרכובות נוירוטוקסיות (neurotoxic) הנקראות גריאנוטוקסינים (grayanotoxins). כאשר דבורים ניזונות מהצוף והאבקנים של סוגים מסוימים של רודודנדרונים, החרקים בולעים גריאנוטוקסינים, שבסופו של דבר עושים את דרכם לדבש של הדבורים, ולמעשה הופכים אותו ל"משוגע".
דבורים נוטות יותר לייצר דבש משוגע היכן שהרודודנדרונים שולטים. הסיבה קשורה למחסור: עם פחות סוגי צמחים לאכול, החרקים ניזונים כמעט אך ורק מרודודנדרונים, ולכן הם צורכים יותר גריאנוטוקסינים. התוצאה היא דבש משוגע טהור במיוחד.
אבל הגישה לחלות דבש המכילות דבש משוגע עשויה להיות קשה. אחת הסיבות היא שרודודנדרון גדל בצורה הטובה ביותר בגבהים גבוהים יותר, ודבורים בונות לעתים קרובות את הכוורות שלהן על צוקים ליד הצמחים, כלומר ציידי הדבש צריכים לטפס על צלע הר כדי לקצור את הדבש.
בעוד רחוקה 4700 ק"מ מנפאל, באזור בטורקיה שיש בו את הדבש הזה יש מרכיבים מרכזיים דומים: רודודנדרונים רעילים, גובה רב ודבורי בר. אז, אפילו היום, אזורים ספציפיים בטורקיה הם ביתו של הצוף המתוק והעוצמתי הזה הידוע מקומית בשם "דלי בל" ("deli bal"). לדבש הזה יש מוניטין רב בזכות הבאזז שהוא מספק.
באשר לנפאל, הדבש המשוגע מפורסם בדיוק כמו הציידים שמטפסים על הצוקים כדי לקצור אותו. אנשי גורונג (Gurung people), שבט המתגורר בהרי ההימלאיה הגבוהים של נפאל, ממשיכים במסורת בת מאות שנים של ציד דבש משוגע. הם מאמינים שחומר מיסטי זה מחזיק בכוח המטפל במחלות שונות, משפר את הביצועים הגופניים והנפשיים, ואף משמש כאפרודיזיאק רב עוצמה.
קצירת הדבש
קצירת הדבש המשוגע אינה קלה. פרחי הרודודנדרון משגשגים בנפאל בגבהים מעל 3,000 מטר, מה שהופך את הדבש למאתגר ביותר לאיסוף. המשימה מוטלת על ציידי דבש מיומנים ונועזים, המסכנים את חייהם כדי לעלות על הצוקים המסוכנים בחיפוש אחר חלות הדבש היקרות.
עונת הקציר מוגבלת לשתי תקופות בשנה, מה שתורם עוד יותר לנדירותו של הדבש המשוגע. ציידי הדבש, מצוידים בחבלים וסולמות העשויים בעבודת יד, מטפסים על הצוקים כדי להגיע לכוורות של דבורי הדבש המשוגע. בזמן שהם עובדים, עליהם להיזהר מהדבורים ומהסיכון התמידי של נפילה. התהליך דורש מיומנות עצומה, אומץ והבנה עמוקה של התנהגות הדבורים.
עם זאת, קוצרים הנועזים מספיק כדי להגיע לחלות הדבש ירוויחו. ה"גרדיאן" דיווח כי קילוגרם של דבש משוגע איכותי יכול להימכר בכ-360 דולר בחנויות ברחבי טורקיה, בעוד נשיונל ג'יאוגרפיק ציין כי פאונד של דבש משוגע מגיע לכ-60 דולר בשווקים השחורים באסיה. באופן כללי, ערכו של דבש משוגע גבוה בהרבה מדבש רגיל.
זה בין השאר בגלל שאנשים רבים מאמינים שלדבש משוגע יש ערך רפואי גדול יותר מדבש רגיל. באזור הים השחור וסביבו, אנשים משתמשים בו כדי לטפל במצבים כמו יתר לחץ דם, סוכרת, דלקת פרקים וכאבי גרון, אם כי המחקר על היתרונות הרפואיים של דבש זה מנפאל ומטורקיה אינו ברור.
בצפון מזרח אסיה, חלק מהקונים מאמינים שדבש משוגע מטפל בבעיות זיקפה, מה שעשוי להסביר מדוע ברוב המקרים של הרעלת דבש משוגע מעורבים גברים בגיל העמידה, כפי שצוין בדו"ח משנת 2018 שפורסם בכתב העת RSC Advances.
איך דבש משוגע משפיע על הגוף?
למרות שהיתרונות הרפואיים של דבש משוגע אינם ברורים, מה שבטוח הוא שבני אדם יכולים לקבל הרעלה על ידי צריכת יותר מדי דבש עשיר בגריאנוטוקסין, מה שעלול לגרום לירידה מסוכנת בלחץ הדם ובקצב הלב. חוקר הרעלים הפורנזי ג'סטין ברואר (Justin Brower) פירט בבלוג שלו, Nature's Poisons:
"גריאנוטוקסינים מפעילים את הרעילות שלהם על ידי הקשרות לתעלות יוני נתרן על ממברנות התא ומונעות מהם להיסגר במהירות, כמו אקוניטין (aconitine). התוצאה היא מצב של שלילת הקוטביות שבו יוני נתרן זורמים בחופשיות לתוך התאים, ושטף הסידן נמצא במגמת עלייה".
תהליך זה עשוי להוביל לסדרה של תסמינים הכוללים הזעה מוגברת, הפרשת רוק ובחילות, אמר ברואר, וציין כי התסמינים נעלמים בדרך כלל תוך 24 שעות, כפי שקרה לאדם בסיאטל שסבל מהרעלת דבש משוגע בשנת 2011. בעוד הכמות המדויקת של דבש משוגע שנדרש כדי לגרום להרעלה תלוי באדם ובאיכות הדבש, דו"ח RSC Advances 2018 ציין:
"צריכה של כ-15-30 גרם של דבש משוגע מובילה להרעלה, והסימפטומים מופיעים לאחר חצי שעה עד 4 [שעות]. רמת ההרעלה תלויה לא רק בכמות הדבש המשוגע הנצרכת אלא גם בריכוז הגריאנוטוקסין בדבש ובעונת הייצור. לדברי Ozhan et al, צריכה של כפית אחת של דבש משוגע עלולה להוביל להרעלה".
למרות שטורקיה מתעדת כתריסר מקרים של הרעלת דבש משוגע בשנה, מחקר משנת 2012 שפורסם ב-Cardiovascular Toxicology ציין כי נדיר שאנשים מתים מהחומר, אם כי דווח על מקרים של מוות של בעלי חיים.
דבש משוגע לאורך ההיסטוריה
ההשפעות המוזרות של דבש משוגע הקסימו אנשים באזור הים השחור במשך אלפי שנים. אחד הדיווחים העתיקים ביותר מגיע משנת 401 לפנה"ס, כאשר חיילים יווניים צעדו דרך העיירה הטורקית טרבזון ונתקלו בשפע של דבש משוגע. המנהיג הצבאי והפילוסוף האתונאי קסנופון כתב בחיבורו אנבסיס:
"מספר כוורות הדבורים היה יוצא דופן, וכל החיילים שאכלו מחלות הדבש, איבדו את חושיהם, הקיאו ונפגעו משילשולים, ואף אחד מהם לא הצליח לעמוד זקוף; אלה שאכלו רק מעט היו כאנשים שיכורים מאד, ואלה שאכלו הרבה היו כמו משוגעים, ויש אנשים שהיו על סף מוות. הם שכבו על הקרקע, כתוצאה מכך, במספרים גדולים, כאילו הייתה תבוסה; והיה דכדוך כללי. למחרת איש מהם לא נמצא מת; והם שיחזרו את חושיהם בערך באותה שעה שבה איבדו אותם ביום הקודם; וביום השלישי והרביעי קמו כאילו אחרי שלקחו תרופה."
מאות שנים מאוחר יותר, בשנת 67 לפנה"ס, לחיילים הרומיים לא היה כזה מזל. כשהחיילים רדפו אחרי המלך מיתרידטס מפונטוס וצבאו הפרסי, הם נתקלו בדבש משוגע שהפרסים השאירו מאחור בכוונה, מתוך כוונה להשתמש בחומר כנשק ביולוגי. ווהן בראיינט (Vaughn Bryant), פרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטת טקסס, הסביר:
"הפרסים אספו סירים מלאים בדבש מקומי והשאירו אותם לכוחות הרומיים למצוא. הם אכלו את הדבש, הפכו מבולבלים ולא יכלו להילחם. הצבא הפרסי חזר והרג יותר מ-1,000 חיילים רומיים עם מעט אבדות משלהם".
אבל דבש משוגע שימש לעתים קרובות יותר למטרות לא אלימות. אנשים באזור הים השחור צרכו כבר זמן רב כמויות קטנות של החומר (בערך כפית), בחלב רותח או בפני עצמו, הן להנאתם והן כרפואה עממית. במאה ה-18, סוחרים באזור הים השחור מכרו דבש לאירופאים, שהחדירו לליקר מעט מהחומר כדי ליהנות מהשפעותיו המתונות יותר.
דבש משוגע היום
כיום, דבוראים בנפאל ובטורקיה עדיין קוצרים דבש משוגע, אם כי הוא מהווה חלק קטן מכלל ייצור הדבש של המדינות. שתי המדינות מתירות ייצור, מכירה וייצוא של דבש משוגע, אך החומר אינו חוקי במדינות אחרות, כמו דרום קוריאה, שאסרה את החומר ב-2005. בעוד שקונים מתעניינים יכולים לרכוש דבש משוגע ממדינות כמו נפאל וטורקיה, אולי כדאי להישאר עם הדברים הרגילים. אחרי הכל, קומץ החוויות שפורסמו באתר האינטרנט של ארגון המחקר הפסיכדלי Erowid.org לא נשמעות מפתות מדי.
משתמש אחד אמר שהוא "אפילו לא ימליץ לנסות את זה". משתמש אחר סבל מהרעלת דבש משוגע לאחר שנטל יותר מדי, וכתב ש"התסמינים עלולים להיראות מסכני חיים" ושהוא מקווה שהדיווח שלו עשוי לעזור ל"איזה ממזר מסכן שם בחוץ לא לעשות את אותה טעות".
מקורות:
אנו ממליצים לא להתנסות באופן עצמאי בחומרים משני תודעה שאינכם מכירים, פעולה כזו עלולה להיות מסוכנת.
אם אתם/ן מעוניינים להתנסות וחוקי המקום בו הינכם שוהים מאפשרים זאת, פנו למדריכים מנוסים על מנת לעבור את החוויה באופן בטוח.
Comentários