אוסטרקיזם - הבחירות בהן היוונים בחרו את מי לגרש מהעיר

אנו עומדים לפני בחירות נוספות, בחירות מספר ארבע בשנתיים. נראה כי משהו מקולקל בשיטה ואנו נמצאים בסחרור שכרגע קשה לראות את סופו. זהו זמן מצויין לבחון את ההסטוריה ואת מנגנוני הדמוקרטיה ביוון העתיקה. אחת השיטות בהן השתמשו היוונים על מנת למנוע מאנשים מסויימים לצבור כוח משחית ולפגוע במרקם החיים היה מנגנון האוסטרקיזם.


בשנות ה-60 גילו ארכיאולוגים תגלית מדהימה על תולדות הבחירות: הם מצאו ערמה של כ-8,500 פתקי הצבעה, ככל הנראה מהצבעה שנערכה בשנת 471 לפנה"ס, במטמנת אשפה באתונה. פיסות החרס השבורות באופו מכוון היו מקבילות לפתקי נייר, אך במקום להשתמש בהן כדי להכניס מישהו לתפקיד, הן שימשו את האזרחים כדי לפטרו. קראו לחרסים הללו אוסטרקון, כל אחד נחרט עם שמו של מועמד שהמצביע רצה לראות אותו מוגלה מהעיר למשך 10 השנים הבאות.

המטרה המוצהרת של האוסטרקיזם הייתה הגנה על המשטר הדמוקרטי באתונה מפני עליית טיראן. במובן זה האוסטרקיזם היה לקח שנלמד מתפיסתו של פייסיסטראטוס את השלטון ושלטונו הטיראני. בפועל שימש האוסטרקיזם להכרעה במאבקים פוליטיים, בדרך כלל מאבקים על דרך מדינית. התוצאה של האוסטרקיזם הייתה סילוק אחד המנהיגים מהזירה הפוליטית, מהלך שהכריע לטובת הקו המדיני אותו הוליכו יריביו. בדרך זו ניתן היה למנוע קיפאון מדיני או תנודות חריפות במדיניות.


משנת 487 עד 416 לפנה"ס, אוסטרקיזם היה נוהל פוליטי שנוצר באתונה העתיקה, שבמסגרתו ניתן היה להגלות את אחד מאזרחי העיר לתקופה של עשר שנים ללא משפט. "זו הייתה תחרות פופולריות שלילית", אומר ההיסטוריון ג'יימס סיקינג'ר (James Sickinger) מאוניברסיטת פלורידה. "נאמר לנו שהיא נוצרה כדרך להיפטר מעריצים פוטנציאליים. מתקופות מוקדמות נראה כי נעשה בה שימוש נגד אנשים שאולי לא היו אשמים בעבירה פלילית, ולכן לא ניתן היה להביא [מקרה] לבית המשפט, אלא שהפרו או עברו על נורמות הקהילה בדרך אחרת והציגו איום על הסדר האזרחי".

אוסטרקונים המזהים את תמיסטוקלס, 482 לפנה"ס / מוזיאון אגורה העתיקה, אתונה

אתונאים היו מקיימים תחילה הצבעה על החלטה מקדימה של אספת העם בדבר הצורך בהפעלת נוהל האוסטרקיזם: הצעת החלטה זו הועלתה באופן קבוע מדי שנה ב"פריטניה" השישית (השנה האתונאית חולקה ל-10 פריטניות והפריטניה השישית מקבילה בערך לחדשים ינואר ופברואר). ההצעה לא דיברה על מועמדים להרחקה, אלא על עצם הצורך להפעיל אוסטרקיזם בשנה זו.


אם ההחלטה המקדימה זכתה לרוב, נערכה כעבור זמן קצר (כחודשיים, בפריטניה השמינית) הצבעה שנייה, חשאית. גם כאן לא ננקבו שמות של מועמדים להרחקה; כל משתתף בהצבעה היה רושם על אוסטרקון את שם האדם הראוי בעיניו להרחקה. החרסים נאספו בקלפיות, ובשלב הראשון נספרו באופן כללי. אם מספר המשתתפים בהצבעה היה קטן מ-6000, ההצבעה בוטלה; אם נספרו מעל 6000 חרסים אזי הייתה מתקיימת ספירה נוספת, שמית. האזרח שאת שמו נשאו מירב החרסים היה מוגלה, ללא יכולת ערעור על ההחלטה.


נוהל האוסטרקיזם התרחש בתקופת הזוהר של הדמוקרטיה האתונאית, מה שאפשר השתתפות ישירה של אזרחי מדינת העיר בממשל, אוכלוסייה שלא כללה נשים, עובדים משועבדים ותושבים ילידי חוץ. אף על פי שמספר האזרחים יכול היה לעיתים להגיע ל-60,000 איש, קבוצה קטנה בהרבה של גברים הייתה מעורבת באופן פעיל בפוליטיקה באתונה. אוסטרקיזם יכול היה להיות השומר מפני האפשרות שכל אחד מהם יצבור יותר מדי כוח והשפעה. כמעט כל הפוליטיקאים הבולטים באתונה היו יעדים. אפילו פריקלס, המדינאי והנואם הגדול, היה פעם מועמד, אם כי מעולם לא הוצא לגלות; תוכנית הבנייה השאפתנית שלו שהשאירה לנו את הפרתנון ואת שאר המונומנטים של האקרופוליס כפי שאנו מכירים אותם כיום לא הייתה אהובה על כולם.


הצבעת האוסטרקיזם הייתה יוצאת דופן למדי בדמוקרטיה באתונה, אומר סיקינג'ר. מועמדים לתפקידים רשמיים רבים נבחרו בהגרלה. במהלך אסיפות בהן הצביעו אזרחים על חוקים, בדרך כלל נספרו ההנים והלאווים על ידי הרמת ידיים. אוסטרקונים, אם כן, הם ממצאים נדירים של הליכים דמוקרטיים בפועל. הם יכולים לחשוף פיסות היסטוריות נסתרות שהושמטו על ידי כותבי העת העתיקה ולהציע תובנות לגבי התנהגות והעדפות הבוחרים שאחרת היו אובדות.

אסטרקון חרס המזהה את פריקלס, 444-443 לפנה"ס / מוזיאון אגורה העתיקה, אתונה

האוסטרקון הראשון זוהה בשנת 1853, ובמהלך המאה הבאה נספרו רק כ-1,600 נוספים באתונה, כולל חלק מהאגורה האתונאית, או מהשוק, שסיקינג'ר בחן. אז היה זה שלל מדהים כאשר צוות ארכיאולוגים גרמני החל למצוא אלפי אוסטרקונים בשכונת קרמאיקוס (Kerameikos) באתונה בשנת 1966. קרמיאקוס הייתה צפונית-מערבית לחומות העיר העתיקה ומפורסמת בזכות סדנאות החרס שבהן יצרו אמנים כלי חרס יחודיים עם דמויות שחורות ואדומות. פתקי הצבעה אלה - שהורכבו משברים מסוגים שונים של אגרטלים ביתיים ואפילו אריחי גג ומנורות קרמיקה - הושלכו יחד עם ערימות של אשפה אחרת לערוץ נטוש של נהר ארידנוס (Eridanos river). החפירות נמשכו שם עד 1969 וחלק מהאוסטרקונים נחקרו במהלך העשורים הבאים, אך רק בשנת 2018 פרסם סטפן ברנה (Stefan Brenne) מאוניברסיטת גיסן בגרמניה קטלוג מלא המתאר את כל 9,000 האוסטרקונים שנחפרו בקרמאיקוס בין השנים 1910 ו-2005.


באוסף האוסטרקונים הזה נמצאו הכי הרבה קולות נגד המדינאי האתונאי מגאקלס, שככל הנראה היה שנוא על ידי רבים בגלל אורח חייו הראוותני והמפואר. רישומים היסטוריים מצביעים על כך שמגאקלס הודח והוגלה בשנת 486 לפנה"ס, אך נראה כי תאריך זה לא תואם את העדויות הארכיאולוגיות: פתקי הצבעה אחרים שנמצאו במאגר קרמאיקוס הכילו שמות של גברים שלא החלו את דרכם הפוליטית עד 470 לפנה"ס. וחלק מהאוסטרקונים התאימו לסגנונות חרס מאוחרים יותר. רמזים אלה הובילו את הארכיאולוגים למסקנה כי מגאקלס חזר לאתונה והוגלה שוב בשנת 471 לפנה"ס. נראה כי מועמד צמרת אחר באותה השנה היה תמיסטוקלס, הגנרל הפופוליסטי שלחם בקרב מרתון. הוא הוגלה כשנה לאחר מכן.

שלוש אוסטרקונים עם השמות תמיסטוקלס ונקלאוס

לעתים קרובות ההצבעות התרכזו רק סביב שניים או שלושה אנשים, אך אנשים אחרים - שחוקרים מעולם לא ידעו על קיומם - קיבלו גם הם קולות בכמות גדולה למדי על פי ממצאי האוסטרקונים שנחקרו על ידי ארכיאולוגים, אומר סיקינג'ר. "סופרים מהעת העתיקה התמקדו במספר אנשים מפורסמים בלבד", הוא מוסיף. "ההיסטוריה הייתה ההיסטוריה של אישים מובילים, אנשים חזקים, גנרלים ופוליטיקאים, אבל אחרים אולי לא בלטו באותה מידה, אך היו בבירור די בולטים כך שעשרות או מאות אנשים חשבו שהם ראויים להיות מוגלים."


מלבד שמות גברים אתונאים נשכחים, האוסטרקונים עצמם חושפים גם את עמדתם של האתונאים כלפי עמיתיהם. בחלקם מופיעים כיתובים מרושעים: "ליגרוס גלוקונוס, משמיצן"; "קליקסנוס הבוגד"; "קסנטיפוס, בנו של אריפרון, מוכרז על ידי האוסטרקון הזה כמנצח המוגלה בין החוטאים הארורים". אחרים תקפו את חייהם האישיים של המועמדים. הצבעה אחת, שהתקיימה בשנת 471 לפנה"ס, הייתה נגד "מגאקלס היפוקרטוס, נואף". (ניאוף הייתה אז עבירה המאפשרת העמדה לדין, אך אולי שימשה גם כמתקפה פוליטית). אחר הכריז "קימון מילטיאדו, קח את אלפיניקה ולך!", סיקינג'ר מסביר כי גיבור מלחמה יליד האצולה (קימון) נחשד בקיום יחסי עריות עם אחותו למחצה (אלפיניקה). אזכור שמה הוא אחד המקרים הבודדים שבהם שם של אישה מופיע על אוסטרקון.

אוסטרקון עם שמו של קימון האתונאי

לדברי סיקינג'ר, חלק מההערות הללו עשויות לשקף מירמור אישי נגד מועמדים, אך בתקופה שקדמה להצבעת האוסטרקיזם, קמפיינים פוליטיים נגד מועמדים כנראה השתוללו. כפי שכתב, "מרבית ההערות על אוסטרקונים הן סיסמאות ברמה נמוכה הניתנות להפצה בקלות", מה שמזכיר את כיסוי הצהובונים של המועמדים כיום. בינתיים החוקרים גילו כמה דוגמאות לאתונאים שמביעים את קולם לא נגד אזרח עמית אלא נגד לימוס (Limos) או רעב המוני. סיקינג'ר אומר כי לא ברור אם זו נועדה להיות מחווה סרקסטית או כנה, אך בכמה ערים ביוון היו טקסים שבהם הם היו מגרשים שעיר לעזאזל (בדרך כלל עובד משועבד) שיועד לייצג רעב.


ההערות הלא רלוונטיות על אוסטרקונים, לצד חריגות אחרות כמו שגיאות כתיב ואותיות מחוקות, מעידות על כך שלא נקבע פורמט קפדני להצבעה. נראה כי המצביעים אפילו לא היו צריכים לכתוב על הפתק בעצמם. חוקרים מצאו כמה דוגמאות לאוסטרקונים שמשתלבים זה בזה, כאילו נשברו במקום מכלי ישן, עם כתב יד תואם גם כן, מה שמרמז על כמה אתונאים שעזרו לחבריהם ולשכניהם לרשום את קולם. ארכיאולוגים מצאו גם מצבור של פתקי הצבעה, בבאר במדרון הצפוני של האקרופוליס, נגד הגנרל תמיסטוקלס, שנראה כי לא נעשה בהם שימוש אך נוצרו בייצור המוני.


"ההנחה היא שלא היו מגבלות על מישהו אחר שייצר את ההצבעה עבורך", אומר סיקינג'ר. אך הוא מוסיף כי נראה שמצביעים נכנסו לשוק באמצעות כניסות יעודיות, על פי שיוכם, ולכן התקיים פיקוח כלשהו מפני הונאה בהצבעה.


סופר העת העתיקה פלוטרכוס מספר לנו שהצבעת האוסטרקיזם האחרונה התרחשה בשנת 416 לפנה"ס. כאשר היריבים הפוליטיים אלקיביאדס וניקיאס, שהבינו ששניהם מתמודדים עם אפשרות ההגליה, איחדו כוחות כדי להפנות את קולות האזרחים לעבר מועמד אחר, היפרבולוס, אשר אכן הוגלה. ככל הנראה התוצאה הגעילה מספיק אתונאים כדי שהפרקטיקה תסתיים.


"שכשאנחנו מדברים על האתונאים כממציאי הדמוקרטיה, אנו נוטים להללם", אומר סיקינג'ר. "אך הם היו קורבנות של אותן חולשות של הטבע האנושי מהן אנו סובלים היום. [אוסטרקיזם] לא היה בהכרח מנגנון טהור, אידיאליסטי, ניתן היה גם להשתמש בו לרעה למטרות פוליטיות."


ובנימה אישית...

יש מספר הגון של אזרחים מכל גווני הקשת הפוליטית המתעבים פוליטיקאים נבחרים בשל שחיתותם והתנהגותם. נראה כי הדרך הטובה ביותר לאחד את האזרחים האלה היא לתת להם את הכוח להתאחד בהצבעתם על מנת לגרש מושחתים על בסיס שנתי. מכיוון שללא קשר להבדלים האידיאולוגיים ביניהם, כולם יכולים להסכים שמנהיגים ופוליטיקאים צריכים לשים את האזרחים הפשוטים בראש סדר העדיפויות, ולא את הלוביסטים ואת האינטרסים האישיים שלהם. ולכן אולי כדאי להחזיר גרסה מודרנית של אוסטרקיזם. כך הדמוקרטיה תעודד בצורה יעילה יותר את הפוליטיקאים לנהל מדיניות שתועיל לעם או שהם יעמדו בסכנת גירוש מהכנסת פעם בשנה, ללא כל קשר להליכים פליליים אלא רק כאמירה של העם שהילכות ומעשי פוליטקאי מסויים לא ראויים ועל כן הוא מגורש. זה יספק מנוף לחץ וכוח גדול יותר לאזרחים הפשוטים של המדינה, ויגרום לפוליטיקאים לעבוד לכל אורך הקדנציה ולא רק לקראת הבחירות. זהו מנגנון נחוץ שהיוונים הבינו כבר לפני 2000 שנה.

מקורות:

Smithsonianmag

Pappaspost

Agathe.gr