אוד - הריח של גן העדן

לפני מספר שנים, חברה קרובה שלי חזרה מביקור בשוויץ, בין היתר היא הביאה עימה בקבוקון קטנטן של שמן ארומטי שהיא סיפרה לי כי הוא נמכר במחיר בלתי נתפס ולא פרופורציונלי למחיר של איזשהו שמן או בושם שהכרתי עד לאותו רגע, והתמזל מזלה ובקבוקון כזה חזר איתה לארץ. כשביקשתי ממנה להריח את האוצר הזה, היא פתחה את הבקבוקון, שבראשו היה כדור וסימנה פס קטנטן על שורש כף ידי. ברגע שהריח הגיע אל נחירי חוויתי רגע מכונן, זה היה הריח המדהים ביותר שהרחתי בחיי, ריח שניער בתוכי רסיסי זכרון ותמהון של אלפי גילגולים, מיד אמרתי "זה הריח של גן העדן" ולא הבנתי עדיין עד כמה דייקתי. היא אמרה ששם השמן הוא 'אוד' ('Oudh'), שם שלא הכרתי, מעבר לכלי המיתר שאני מכיר. בקושי הצלחתי להכיל את תחושת ההתרגשות שלי מהריח הזה, הוא לא עזב אותי ימים.


אז מה זה ה'אוד' הזה? כמובן שמיד התחלתי לחפש מידע, קיים מידע אם כי לא באופן נרחב, והחלטתי להתחיל לפרום את ההיסטוריה הארוכה והמפותלת של הניחוח הזה. גיליתי שזהו עץ הנשרף כקטורת במזרח וברחבי העולם האסלאמי בפרט, ומופק ממנו שמן שנמכר בקמעונאות כבושם בכמעט 30$ דולר לגרם, זהו הבושם שהיה בבקבוקון, בקבוקון שהכיל 12 מ"ל של שמן ומחירו בשוויץ היה 1300$.

כמה שבועות לאחר שהרחתי את שמן ה'אוד' בפעם הראשונה, מצאתי את עצמי בסמטאות הצרות של העיר העתיקה בירושלים ולגמרי במקרה הגעתי לחנות קטנה ברובע המוסלמי שמוכרת קטורות ושמנים. החלטתי לשאול על 'אוד' ועיני המוכר נפערו בתמיהה, "איך אתה מכיר 'אוד'?" הוא שאל, סיפרתי לו את הסיפור והוא בהתרגשות ניגש אחורה אל המחסן שבאחורי החנות והוציא צנצנת קטנה שהוא אמר שזהו שרף מעובד של 'אוד', גרגירים שומניים שחורים קטנים שריחם דמה לריח השמן, אך עם זאת הוא גם היה מאד שונה, פחות עמוק, אך הריח היה ריח שלא ניתן לטעות בו, "הריח של גן העדן".


רכשתי את הצנצנת במחיר סביר לחלוטין, וכששאלתי אותו אם הוא מחזיק את שבבי העץ הגולמי הוא צחק ואמר לי שבשביל זה אצטרך לטוס למכה או למדינה, שם אוכל להשיג, אם אבוא עם מזוודה מלאה בדולרים. סקרנותי רק גברה וביקשתי שיספר לי עוד.


הוא סיפר לי של'אוד' יש שימושים ביתיים מעבר לקטורת פשוטה: שבב קטן שמונח בתוך הטבק בנרגילה, ממתיק את העשן ושומר על צינור הנרגילה טרי. ולמרות ש'אוד' בדרך כלל נחשב לניחוח גברי יותר, הוא משמש גם נשים שמניחות שבבי עץ במאבקרה (mabkharah), מבער פחם קטן המוחזק ביד ומשמש לבישום בגדים; הוא משמש גם כבושם לשיער ולעור. במפגשי נשים בערב הסעודית ובארצות המפרץ זה חריג לא לעבור סביב מאבקרה של 'אוד' או קטורת אחרת כדי שהאורחות יוכלו להתבשם. "כשאתה עובר ליד אישה ברחוב ואתה מריח 'אוד', אתה יודע שהיא ממשפחה טובה", אמר לי המוכר הירושלמי שביקר בערב הסעודית במסגרת החג'. "זה סימן של עושר, חינוך טוב, עידון ומעמד."


באופן דומה, גם כשגברים מתכנסים, נהוג לעבור סביב מאבקרה של 'אוד'. כל גבר פותח את הז'קט שלו ומבשם את חולצתו ואת בית השחי, ואז את פניו ואת כיסוי הראש, אם הוא חובש כזה. מקיפים את המאבקרה תמיד נגד כיוון השעון, וכל אדם מפנה את העשן אל עצמו ומברך את ברכת האל והשלום על הנביא מוחמד. 'אוד' נשרף טקסית גם בחתונות ולעתים משמש השמן כבושם לגוף המת לפני הקבורה.


לפני שעזבתי את החנות, המוכר הוציא בקבוקון של שמן ה'אוד' האישי שלו שהביא ממדינה, טיפטף טיפה זעירה של שמן על החלק הקדמי של החולצה שלי ואמר שהניחוח ישרוד כמה כביסות. ואכן ניחוח השמן והחולצה, שלא יכולתי לעזוב אותה, ליוו אותי כמעט שבוע כולל 3 כביסות.


ל'אוד' הידוע גם בשם עץ אגר (Agarwood) יישומים רבים הנעים בין הרוחני לרפואי. לעתים קרובות הוא קשור בהרמוניה ובשלוות הנשמה וכאשר משתמשים בו באופן קבוע, הוא משמש להסרת אנרגיות הרסניות ושליליות בבית. הוא משמש ככלי עזר יעיל ביותר למדיטציה, וידוע גם כי הוא משפר את הבהירות הנפשית ומקל על התנהגות נוירוטית ואובססיבית. 'אוד' הוא צמח מרפא יקר ערך, תרופה נדירה ברפואת המזרח, משפיע על זרימת דם, חיזוק הכליות והכבד, מפיג כאבי בטן, כאבים בחזה, הקאות, מסייע לבעיות אסטמה, משתן, מרגיע, מוריד חום, עוזר בקשיי עיכול ועוד.

שבבי 'אוד' / עץ אגר

ה'אוד' ידוע כריח הנירוונה, משום שהוא קשור לבודהיזם, הוא קיים בטקסים ומסמל דברים טובים, נפש נקיה, כיוון טוב, חמלה, שמחה, חוסר אגו וחוסר אנוכיות, הכל מתמקד בתודעה אנושית. לריח ה'אוד' יש השפעה מרגיעה, הוא משפר את הריכוז והצלילות ומשמש לעתים קרובות במדיטציה, כדי לעזור למוח להיות יציב, נינוח, ובכך להדוף דברים רעים ושטניים. 'אוד' נשרף גם בטקסים נוצריים ומשווה לעיתים קרובות לניחוח האל. אנשים משתמשים בקטורת ה'אוד' בטקסים יומיומיים כמו חנוכת בית, פתיחת עסק, ופולחן.


אנשי עסקים במזרח מאמינים שכאשר מציבים קטורת 'אוד' במיקום הנכון, הוא יכול לעזור בהזרמת וטיהור אוויר והפיכתו לאוויר טוב לסביבה וכך להוביל למזל טוב ולעושר. 'אוד' מכיל את רוח השמים והארץ והוא מקור של אנרגיה קדושה, שעוזרת להגנה, להפגת הרוע, ומובילה להון. 'אוד' מוצב לעתים קרובות במקומות כמו שולחנות, סלונים ודלתות, וכמובן שהוא פועל גם להרפיית הגוף, ולטיהור והרגעת המוח, ובכך עוזר בקבלת החלטות עיסקיות נבונות.


למרות שחצי האי ערב מזוהה זה מכבר עם ארומטיקה, מעטים המערביים המכירים את ה'אוד', מילה שפירושה בערבית הוא פשוט "עץ". העמימות הזו נובעת בחלקה מנדירותו ועלותו, אך מדובר גם בטעם משתנה ובמסורות תרבותיות שונות. במהלך החג', למשל, עולי רגל מוסלמים מרחבי העולם מגיעים למכה ולמדינה, שם רבים מכירים בפעם הראשונה את ניחוח ה'אוד' שנשרף במסגד הגדול כמו גם במסגדים רבים אחרים ברחבי ערב הסעודית. 'אוד' מייצר ניחוח שלא נשכח במהרה, ומסיבה זו חבילות קטנות של שבבי 'אוד' הן מזכרת נפוצה לקחת הביתה מהחג'.


במקומות אחרים בעולם האסלאמי, 'אוד' נשרף כדי לחגוג את האירועים החשובים בחיי היומיום. בתוניסיה, למשל, 'אוד' נשרף ביום השלישי, השביעי והארבעים לאחר לידת ילד, תקופה בה האם באופן מסורתי נשארת בבית בזמן שקרובי משפחה וחברים מגיעים לבקר.


ישנם 17 מינים של עצי אקווילריה (Aquilaria) , ירוקי עד וגדולים שמקורם בדרום מזרח אסיה, ותשעה מהם ידועים כמייצרים 'אוד'. היווצרות 'אוד' או עץ אגר מתרחשת בגזע ובשורשים של עצי אקווילריה פצועים, אליהם חודרת חיפושית אמברוסיה (Dinoplatypus chevrolati) הניזונה מהעץ ומהשרף השומני. אז עלול