אוד - הריח של גן העדן

לפני מספר שנים, חברה קרובה שלי חזרה מביקור בשוויץ, בין היתר היא הביאה עימה בקבוקון קטנטן של שמן ארומטי שהיא סיפרה לי כי הוא נמכר במחיר בלתי נתפס ולא פרופורציונלי למחיר של איזשהו שמן או בושם שהכרתי עד לאותו רגע, והתמזל מזלה ובקבוקון כזה חזר איתה לארץ. כשביקשתי ממנה להריח את האוצר הזה, היא פתחה את הבקבוקון, שבראשו היה כדור וסימנה פס קטנטן על שורש כף ידי. ברגע שהריח הגיע אל נחירי חוויתי רגע מכונן, זה היה הריח המדהים ביותר שהרחתי בחיי, ריח שניער בתוכי רסיסי זכרון ותמהון של אלפי גילגולים, מיד אמרתי "זה הריח של גן העדן" ולא הבנתי עדיין עד כמה דייקתי. היא אמרה ששם השמן הוא 'אוד' ('Oudh'), שם שלא הכרתי, מעבר לכלי המיתר שאני מכיר. בקושי הצלחתי להכיל את תחושת ההתרגשות שלי מהריח הזה, הוא לא עזב אותי ימים.


אז מה זה ה'אוד' הזה? כמובן שמיד התחלתי לחפש מידע, קיים מידע אם כי לא באופן נרחב, והחלטתי להתחיל לפרום את ההיסטוריה הארוכה והמפותלת של הניחוח הזה. גיליתי שזהו עץ הנשרף כקטורת במזרח וברחבי העולם האסלאמי בפרט, ומופק ממנו שמן שנמכר בקמעונאות כבושם בכמעט 30$ דולר לגרם, זהו הבושם שהיה בבקבוקון, בקבוקון שהכיל 12 מ"ל של שמן ומחירו בשוויץ היה 1300$.

כמה שבועות לאחר שהרחתי את שמן ה'אוד' בפעם הראשונה, מצאתי את עצמי בסמטאות הצרות של העיר העתיקה בירושלים ולגמרי במקרה הגעתי לחנות קטנה ברובע המוסלמי שמוכרת קטורות ושמנים. החלטתי לשאול על 'אוד' ועיני המוכר נפערו בתמיהה, "איך אתה מכיר 'אוד'?" הוא שאל, סיפרתי לו את הסיפור והוא בהתרגשות ניגש אחורה אל המחסן שבאחורי החנות והוציא צנצנת קטנה שהוא אמר שזהו שרף מעובד של 'אוד', גרגירים שומניים שחורים קטנים שריחם דמה לריח השמן, אך עם זאת הוא גם היה מאד שונה, פחות עמוק, אך הריח היה ריח שלא ניתן לטעות בו, "הריח של גן העדן".


רכשתי את הצנצנת במחיר סביר לחלוטין, וכששאלתי אותו אם הוא מחזיק את שבבי העץ הגולמי הוא צחק ואמר לי שבשביל זה אצטרך לטוס למכה או למדינה, שם אוכל להשיג, אם אבוא עם מזוודה מלאה בדולרים. סקרנותי רק גברה וביקשתי שיספר לי עוד.


הוא סיפר לי של'אוד' יש שימושים ביתיים מעבר לקטורת פשוטה: שבב קטן שמונח בתוך הטבק בנרגילה, ממתיק את העשן ושומר על צינור הנרגילה טרי. ולמרות ש'אוד' בדרך כלל נחשב לניחוח גברי יותר, הוא משמש גם נשים שמניחות שבבי עץ במאבקרה (mabkharah), מבער פחם קטן המוחזק ביד ומשמש לבישום בגדים; הוא משמש גם כבושם לשיער ולעור. במפגשי נשים בערב הסעודית ובארצות המפרץ זה חריג לא לעבור סביב מאבקרה של 'אוד' או קטורת אחרת כדי שהאורחות יוכלו להתבשם. "כשאתה עובר ליד אישה ברחוב ואתה מריח 'אוד', אתה יודע שהיא ממשפחה טובה", אמר לי המוכר הירושלמי שביקר בערב הסעודית במסגרת החג'. "זה סימן של עושר, חינוך טוב, עידון ומעמד."


באופן דומה, גם כשגברים מתכנסים, נהוג לעבור סביב מאבקרה של 'אוד'. כל גבר פותח את הז'קט שלו ומבשם את חולצתו ואת בית השחי, ואז את פניו ואת כיסוי הראש, אם הוא חובש כזה. מקיפים את המאבקרה תמיד נגד כיוון השעון, וכל אדם מפנה את העשן אל עצמו ומברך את ברכת האל והשלום על הנביא מוחמד. 'אוד' נשרף טקסית גם בחתונות ולעתים משמש השמן כבושם לגוף המת לפני הקבורה.


לפני שעזבתי את החנות, המוכר הוציא בקבוקון של שמן ה'אוד' האישי שלו שהביא ממדינה, טיפטף טיפה זעירה של שמן על החלק הקדמי של החולצה שלי ואמר שהניחוח ישרוד כמה כביסות. ואכן ניחוח השמן והחולצה, שלא יכולתי לעזוב אותה, ליוו אותי כמעט שבוע כולל 3 כביסות.


ל'אוד' הידוע גם בשם עץ אגר (Agarwood) יישומים רבים הנעים בין הרוחני לרפואי. לעתים קרובות הוא קשור בהרמוניה ובשלוות הנשמה וכאשר משתמשים בו באופן קבוע, הוא משמש להסרת אנרגיות הרסניות ושליליות בבית. הוא משמש ככלי עזר יעיל ביותר למדיטציה, וידוע גם כי הוא משפר את הבהירות הנפשית ומקל על התנהגות נוירוטית ואובססיבית. 'אוד' הוא צמח מרפא יקר ערך, תרופה נדירה ברפואת המזרח, משפיע על זרימת דם, חיזוק הכליות והכבד, מפיג כאבי בטן, כאבים בחזה, הקאות, מסייע לבעיות אסטמה, משתן, מרגיע, מוריד חום, עוזר בקשיי עיכול ועוד.

שבבי 'אוד' / עץ אגר

ה'אוד' ידוע כריח הנירוונה, משום שהוא קשור לבודהיזם, הוא קיים בטקסים ומסמל דברים טובים, נפש נקיה, כיוון טוב, חמלה, שמחה, חוסר אגו וחוסר אנוכיות, הכל מתמקד בתודעה אנושית. לריח ה'אוד' יש השפעה מרגיעה, הוא משפר את הריכוז והצלילות ומשמש לעתים קרובות במדיטציה, כדי לעזור למוח להיות יציב, נינוח, ובכך להדוף דברים רעים ושטניים. 'אוד' נשרף גם בטקסים נוצריים ומשווה לעיתים קרובות לניחוח האל. אנשים משתמשים בקטורת ה'אוד' בטקסים יומיומיים כמו חנוכת בית, פתיחת עסק, ופולחן.


אנשי עסקים במזרח מאמינים שכאשר מציבים קטורת 'אוד' במיקום הנכון, הוא יכול לעזור בהזרמת וטיהור אוויר והפיכתו לאוויר טוב לסביבה וכך להוביל למזל טוב ולעושר. 'אוד' מכיל את רוח השמים והארץ והוא מקור של אנרגיה קדושה, שעוזרת להגנה, להפגת הרוע, ומובילה להון. 'אוד' מוצב לעתים קרובות במקומות כמו שולחנות, סלונים ודלתות, וכמובן שהוא פועל גם להרפיית הגוף, ולטיהור והרגעת המוח, ובכך עוזר בקבלת החלטות עיסקיות נבונות.


למרות שחצי האי ערב מזוהה זה מכבר עם ארומטיקה, מעטים המערביים המכירים את ה'אוד', מילה שפירושה בערבית הוא פשוט "עץ". העמימות הזו נובעת בחלקה מנדירותו ועלותו, אך מדובר גם בטעם משתנה ובמסורות תרבותיות שונות. במהלך החג', למשל, עולי רגל מוסלמים מרחבי העולם מגיעים למכה ולמדינה, שם רבים מכירים בפעם הראשונה את ניחוח ה'אוד' שנשרף במסגד הגדול כמו גם במסגדים רבים אחרים ברחבי ערב הסעודית. 'אוד' מייצר ניחוח שלא נשכח במהרה, ומסיבה זו חבילות קטנות של שבבי 'אוד' הן מזכרת נפוצה לקחת הביתה מהחג'.


במקומות אחרים בעולם האסלאמי, 'אוד' נשרף כדי לחגוג את האירועים החשובים בחיי היומיום. בתוניסיה, למשל, 'אוד' נשרף ביום השלישי, השביעי והארבעים לאחר לידת ילד, תקופה בה האם באופן מסורתי נשארת בבית בזמן שקרובי משפחה וחברים מגיעים לבקר.


ישנם 17 מינים של עצי אקווילריה (Aquilaria) , ירוקי עד וגדולים שמקורם בדרום מזרח אסיה, ותשעה מהם ידועים כמייצרים 'אוד'. היווצרות 'אוד' או עץ אגר מתרחשת בגזע ובשורשים של עצי אקווילריה פצועים, אליהם חודרת חיפושית אמברוסיה (Dinoplatypus chevrolati) הניזונה מהעץ ומהשרף השומני. אז עלול להתפתח זיהום של עובש, ובתגובה, העץ מייצר חומר הגנה עצמי לכיסוי הנזקים או הזיהומים. בעוד העץ הלא נגוע הוא בהיר יחסית, השרף מגדיל באופן דרמטי את המסה והצפיפות של העץ הנגוע, ומשנה את צבעו מבז' חיוור לצהוב, כתום, אדום, חום כהה או שחור. ביערות טבעיים, רק כ-7 מתוך 100 עצי אקווילריה מאותו המין נגועים ומייצרים עץ אגר / 'אוד'. בעת הקציר, חלקי העץ הנגועים, הכהים ומלאי השרף, מופרדים מהעץ הבריא, הבהיר וחסר הריח.

החלק הכהה בגזע האקווילריה הוא ה'אוד'

השרף נחשק בעיקר לשימוש בבשמים ובקטורות. ניתן לזקק שמן 'אוד' מעץ אגר באמצעות קיטור; התפוקה הכוללת של שמן מ-70 ק"ג עץ לא עולה על 20 מ"ל. השמן הוא מרכיב חיוני בבשמים יוקרתיים כמו 'Privé’s Oud Royal' של ארמני ו-'M7 Oud Absolu' של איב סן לורן.


במלזיה ובאינדונזיה קוראים ל'אוד' בשם 'גהארו' (gaharu), מילה מלזית הנגזרת מהמונח הסנסקריטי העתיק הרבה יותר 'אגארו' (agaru), שפירושו "כבד". העץ הריחני קיבל את השם הזה מכיוון שאכן, חתיכת גהארו איכותית תשקע במים. ה'סוסרותא סמהיטה' ('Sushruta Samhita'), אחד מ"שלושת הטקסטים הגדולים" של הרפואה האיורוודית, מתאר כיצד אנשים במישור הגנגס השתמשו בשריפת 'אגארו' לפולחן, כבושם ולחיטוי פצעי ניתוחים. באותם זמנים, 'אגארו' הגיע בעיקר מעץ Aquilaria agallocha, שנמצא באסאם למרגלות ההימליה.


במאה ה-16, הפורטוגלים, שסחרו באופן פעיל בגואה, במלאקה ובמקאו, אימצו את המילה 'אגארו' כ-Pao d'aguila, או "עץ נשר" - אם כי אין שום קשר בין נשרים ואוד. בעולם דובר האנגלית כיום, המונחים הנפוצים ביותר עבור 'אוד' הם Aloeswood או Agarswood; המילה האחרונה משמרת קשר ברור לסנסקריט המקורית.

האיכות הגבוהה ביותר של 'אוד' הוא עץ קשה, כמעט שחור וכבד מאוד. באופן כללי, אוד הופך לנחות יותר כאשר הוא נראה בהיר יותר בגוון ומנוקד בכמות קטנה יותר של שרף. הדרך היחידה והאמינה לבדוק את איכות העץ, היא לשרוף מעט ולהעריך את המורכבות והעושר של העץ הנשרף. שמן 'אוד' יכול להיבחן בטעימה, טעם מריר מצביע על איכות גבוהה.


ריחו של ה'אוד' מורכב ונעים, ללא אנלוגים טבעיים דומים. במצב בושם, הריח מובחן בעיקר בשילוב תווים של "אוריינטל-עצי" ו"פרחוני-פירותי רך מאוד". עשן הקטורת מאופיין גם בתו "בלסמי מתוק" ו"גוונים של וניל ומושק" ושרף. כתוצאה מכך, ה'אוד' והשמן האתרי שלו קיבלו משמעות תרבותית ודתית רבה בתרבויות קדומות ברחבי העולם, כשהוא תואר כמוצר ארומטי כבר בשנת 1400 לפנה"ס באחד הטקסטים העתיקים ביותר בעולם - הוודות הסנסקריטיות מהודו.


פדניוס דיוסקורידס בספרו Materia Medica (65 לספירה) תיאר כמה תכונות רפואיות של עץ האגר וציין את השימוש בו כקטורת. אף על פי שדיוסקורידס מתאר את עץ האגר כבעל טעם עוקצני ומר, הוא שימש לרענון הנשימה בעת לעיסה או כמרתח המוחזק בפה. כמו כן, הוא כתב כי נעשה שימוש בתמצית השורש לטיפול בבעיות בבטן ובדיזנטריה וכן בכאבי ריאות וכבד. השימוש בעץ אגר כמוצר תרופתי מופיע גם בצחיח מוסלם, המתוארך למאה ה-8 לספירה.


במהלך המאה ה-6 לספירה ביפן, בניהון שוקי (דברי הימים של יפן), הספר השני העתיק ביותר בהיסטוריה היפנית הקלאסית, מוזכרת חתיכת עץ ריחנית גדולה המזוהה כעץ אגר. נטען כי המקור לחתיכת עץ זו הוא בפורסט (Pursat), קמבודיה (בהתבסס על ריח העץ). חתיכת העץ המפורסמת עדיין נותרה ביפן והיא מוצגת פחות מ-10 פעמים במאה במוזיאון הלאומי של נארה.


היסטוריונים אינם בטוחים מתי ה'אוד' הגיע לראשונה למזרח התיכון. ישנן מספר התייחסויות ל"אוהלות" (aloes) בתנ"ך:

נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם, כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה; מֹר, וַאֲהָלוֹת, עִם, כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים.

(שיר השירים ד פסוק יד)

מֹר־וַאֲהָל֣וֹת קְ֭צִיעוֹת כׇּל־בִּגְדֹתֶ֑יךָ מִֽן־הֵ֥יכְלֵי שֵׁ֝֗ן מִנִּ֥י שִׂמְּחֽוּךָ׃

(תהילים מה פסוק ט)

כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע יְהוָה, כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם.

(במדבר כד פסוק ו)

​​

לנביא מוחמד היתה מסורת טיהור עם עץ האגר, ונוהג זה נמשך בעולם המוסלמי עד היום. הנביא התייחס לאגר כאל פריט שנמצא בגן עדן. הערכותיהם של ההיסטוריונים של סין, פרידריך הירט' (Friedrich Hirth) ווילאהם רוקהיל (William Woodville Rockhill), קבעו את התאריך כבר למאה ה-10 לפנה"ס. זה היה כאשר שלמה המלך החל לסחור עם ממלכת סְבָא בדרום ערב, שכבר סחרה עם סוחרים מחוף מלבר בהודו. איזכורים כתובים של מטיילים וסוחרים ערבים וסינים שמזכירים אותו מתוארכים לתקופה קרובה יותר, בערך למאה ה-1, תקופה של האצת המסחר בחצי האי ערב, חוף מלבר וסין שהתאפשר בעזרת ניצול רוחות המונסון העונתיות ברחבי האוקיאנוס ההודי. בשלב זה נסחרו מור ולבונה מעומאן ומחבל חצרמוות בדרום ערב, ולכן סביר להניח כי סחר ב'אוד' התקיים באותם נתיבים ימיים.


התפקיד הסיני בסחר ה'אוד' היה משמעותי מאז שושלת האן (206 לפנה"ס- 220 לספירה), כאשר תערובות בושם אימפריאליות השתמשו בו יחד עם ציפורן, מושק, שמן שורש קוסטוס (costus) וקמפור. כמו ההודים, הסינים כינו את העץ בהתייחסות לצפיפותו, וקראו לו 'cb'en hsiang', 'הקטורת השוקעת במים'. באותם הימים, 'אוד' חולק ליותר מ-20 רמות שונות. במענה לדרישה המקומית והבינלאומית הגוברת ל'אוד', סוחרים סינים יצאו לאנאם (Annam), כיום חלק מווייטנאם, שם מצאו שפע של עצים איכותיים ביותר. מקור האספקה ​​החדש הזה איפשר להם להפוך לסוחרים סיטונאיים ולמתווכים, ועד היום הם שומרים על תפקיד זה ברחבי העולם.


סוחרים ערבים ופרסים הקימו יישובים בפאתי קנטון כבר בשנת 300, ונזיר ומטייל סיני בשם פא-הין (Faxien) ציין את עושרם של סוחרי ה'אוד' הערבים מחצרמוות ועומאן שחיו בנוחות בציילון. הגיאוגרף היווני קוסמס אינדיקופלאוסטס, שכתב במאה ה-6, ציין גם הוא כי הסחר בין סין לציילון והמזרח התיכון כלל משלוחים גדולים של 'אוד'.

בספרו 'סילסילת אל תוואריך' ('Silsilat al-Tawarikh' -שרשרת דברי הימים) מספר זאיד בן חסן (Zayd ibn Hassan) מסירף (Siraf - כיום באיראן) על קורותיהם של שני סוחרים מהמאה ה-9, אבן ווהאב מבצרה ואחר בשם סולימאן. אף כי הם נסעו בזמנים מעט שונים, שניהם דיווחו כי מחירו וזמינותו של ה'אוד' גם בבצרה וגם בבגדאד הושפעו רבות מטביעת ספינות ולעתים מהתקפות של פיראטים על ספינות הסחר. המסלולים הדומים שלהם עברו מהמפרץ הערבי לאיים המלדיביים, ציילון, איי ניקובר ואז לקנטון דרך מצר מלאקה וים סין הדרומי. באותה עת, המסע הלוך ושוב ארך לפחות שנתיים, שכן הסוחרים נאלצו להמתין לרוחות עונתיות, וסדורי המכס והמורכבות של עשיית עסקים בסין גזלו זמן רב. חסן מספר שבקנטון ראה סולימאן סוחרים ערבים ופרסים משחקים משחק קופסה שנראה שהיה דומה לשש-בש, לעיתים כלי המשחק היו עשויים מקרן קרנף או משנהב, אך לרוב הם גולפו מ'אוד' ריחני.


בהיסטוריה של הסחר הימי הערבי-סיני במאות ה-12 וה-13, מופיע גם הטקסט 'צ'ו-פאן-צ'י' ('Zhu Fan Zhi'), מדריך סחר שנכתב על ידי צ'או רוגואה (Zhao Rukuo), שהיה פקיד מכס במחוז גואנגדונג בדרום סין באמצע המאה ה-13. בטקסט הוא מזכיר כי החיפוש אחר 'אוד' התגבר עד כדי כך שהוא נאסף מהאי האינאן, חלקים של ווייטנאם של ימינו, שטחים סביב חצי האי המלאי, קמבודיה ואיי סומטרה וג'אווה. בשלב זה, הוא ציין, היה מנהג קבוע של מוסלמים אמידים להתעורר, להתרחץ ולהתבשם בעשן 'אוד' לפני שהם הולכים למסגד לתפילת שחרית.


בתחילת המאה ה-14 תיאר אבן בטוטה ביקור בציילון ובו במהלך הביקור של הסולטן אירי שקרוואטי (Ayri Chakravarti) הוצגה "קערה גדולה בגודל כף יד של גבר, עשויה אבני אודם, שהכילה שמן של 'אוד'". אבן בטוטה גם הזכיר כי בארצות מוסלמיות כל עץ 'אוד' הוא רכוש פרטי, וכי העצים הטובים ביותר גדלו בקמארה (Qamara), או קמבודיה. בערב הסעודית כיום 'אוד קמבודי' - ud kambudi - הוא בדרך כלל הזן השמור והיקר ביותר.


ב'מילון המוצרים הכלכליים של חצי האי מלאי' ('Dictionary of the Economic Products of the Malay Peninsula'), משנת 1935, מתאר אייזק ה. בורקיל (Isaac H. Burkill) את ה'אוד' במונחים מדעיים - זוהי שכבת שרף ארומטי המצויה במינים מסוימים של עצי אקווילריה (Aquilaria), בעיקר באקווילריה מלסנסיס (Aquilaria malaccensis), ששמו של המין מזכיר את הימים בהם סחר ה'אוד' התרכז במלאקה ונשלט על ידי הפורטוגזים. בורקיל מסביר כי השרף מיוצר על ידי העץ כתגובה חיסונית לפטרייה (Phialophora parasitica) הפולשת לעץ, ובמשך שנים רבות מתפשטת דרכו. החלקים החולים האלה של העץ נאספים על ידי אנשים בג'ונגלים של דרום מזרח אסיה.

Ajmal Dahnal Oudh al-Moattaq

כדי להבין טוב יותר את מחזור הסחר המודרני מדרום-מזרח אסיה לבתים ולמסגדים במזרח התיכון, נתרכז בבורנאו ובבני שבטי הפנאן (Penan) שמתפרנסים מאיסוף 'אוד' שהם קוראים לו גהארו (gaharu). אנשי הפנאן מכירים שבעה סוגים של גהארו. כדי לאסוף אותו הם חותרים במעלה יובלים קטנים באמצעות סירת קאנו, ואז מטפסים על מורדות ההרים הנידחים כדי לאתר את העצים הטובים ביותר. מסע איסוף יכול להימשך שבוע ויותר. ברגע שנמצא עץ גהארו, הם מבצעים סדרה של חתכי גישוש שטוחים בגזע, בענפים ובשורשים; הם כורתים אותו רק כשהם משוכנעים שהעץ כולל את הפטרייה ויניב כמות סבירה של גהארו טוב. אם העץ מכיל רמה נמוכה בלבד של גהארו, הם נותנים לו לצמוח עוד כמה שנים לפני שיבדקו אותו מחדש. אם הם אכן החליטו לכרות אותו, הם יבלו ימים בחילוץ הגהארו וניקויו בעזרת סכינים קטנות. באופן מסורתי, אנשי הפנאן השתמשו בגאהרו בעצמם לטיפול בכאבי בטן ובחום וכדוחה חרקים, אך כעת הם מוכרים או סוחרים בכל מה שהם מוצאים.


בבורנאו, אנשי הפנאן מוכרים את הגהארו הטוב ביותר תמורת כ-400 דולר לק"ג, או כ-12 דולר לאונקיה. בדרך כלל הם מוכרים לסוחרים סינים מקומיים שאוגרים אותו עד שיש להם מספיק כדי לשלוח לסיטונאים ולמתווכים גדולים יותר בסינגפור. אנשי הפנאן טוענים כי קשה למצוא את הגהארו כי פעולות כריתת עצים בקנה מידה גדול הרסו רבים מהיערות שבהם נמצאים עצי הגהארו. אם לקבוצת אנשי הפנאן יש מזל, היא עשויה לאסוף קילו גהארו באיכות ממוצעת בשלושה או ארבעה ימים - אך יותר ויותר הם חוזרים ללא כלום, או רק עם האיכות הנמוכה ביותר.


לפני 30 שנה מילאה הונג-קונג תפקיד חשוב בסחר ה'אוד', אך כיום המרכז הבינלאומי הוא בסינגפור. שם, עיסקי הסיטונאות נשלטים על ידי סוחרים סינים שמקבלים 'אוד' מסוכנים המפוזרים ברחבי וייטנאם, קמבודיה, לאוס, בורמה, תאילנד, בורנאו, האי האינאן ולאחרונה, מערב גינאה החדשה ואינדונזיה. הבעלים של 'Buan Mong Heng', הוא המלך הבלתי מעורער של סינגפור. הוא מספר שה'אוד' הטוב ביותר שלו נמכר במחיר של 5000 עד 10,000 דולר לק"ג. נכון לעכשיו, הסוג הנדיר והיקר ביותר, המכונה קינאם (Kinam), מגיע מווייטנאם ומחירו מגיע עד ל-10,000$ לגרם. רק במערב גינאה החדשה, הוא אומר, יותר מ-50,000 אספנים מספקים לכ-30 מרכזי איסוף. בקהילה הסינית בסינגפור, הוא אומר, אנשים משתמשים ב'אוד' כקטורת בבית, לפולחן ובמהלך טקסי נישואים. הוא גם מסביר שאפשר ליטול אותו עם צמחי מרפא כדי לרפא כאב בטן, ושהריח המתוק הוא תרופה לנדודי שינה. "תה העשוי מהעץ יחמם את הגוף ויחזיר לאנשים מבוגרים מרץ נעורים", הוא אומר.

'אוד' קינאם (Kinam)

בסינגפור 'אוד' מדורג מהאיכות הגבוהה ביותר Super AA, הנשקלת במשקל של תכשיטים, לאיכות Super A, Super ואיכויות נמוכות יותר הממוספרות מ-1 עד 8. האיכות הנמוכה ביותר, המכונה kandulam במלאית, משמשת להכנת מקלות קטורת ונמכרת בכ-3 סנט לגרם ($1 לאונקיה). הערך של ה'אוד' שנשלח מסינגפור בכל שנה נאמד ביותר מ-1.2 מיליארד דולר.


בדובאי ישנם רחובות שלמים עם חנויות שמוכרות 'אוד'. ביניהם חברת אג'מל (Ajmal) המשפחתית היא אחת הסוחרות הגדולות בבשמי 'אוד' טהורים ומעורבבים בכל המזרח התיכון. ב-22 החנויות שלהם ברחבי חצי האי ערב, הם מוכרים שמני 'אוד' מלאוס, תאילנד, קמבודיה וויאטנם, והיצירה האקסטרווגנטית ביותר שלהם היא תערובת של שמני אוד מיושנים הנקראת 'דהנאל אוד אל מואטק' ('Dahnal Oudh al-Moattaq'). המחיר: 850 דולר לבקבוק של 30 גרם. זה מחוץ להישג ידם של רוב האנשים, למעט האמידים ביותר, אבל כמעט כולם יכולים להרשות לעצמם לקנות כמויות צנועות של שבבי אוד לשימוש יומיומי, טקסים ופולחן - וגם לנהיגה, שכן חנויות רכב בדובאי מוכרות פלטות חשמליות המתחברות למצת הסיגריות של הרכב.

הביקוש העצום לאוד בעשורים האחרונים הביא לכך שעצי האקווילריה של אסיה על סף הכחדה. מספר חברות מסחריות באסיה, מנסות להציל את העצים על ידי עידוד נטיעת מטעי אקווילריה ברחבי אסיה. אך נטיעת שתילים אינה ערובה להישרדות מכיוון שלעצים לוקח שנים להתבגר. והעצים הבוגרים הנוכחיים מאוימים עוד יותר בגלל כורתי עצים פיראטים. בהונג קונג העונש על פגיעה בעץ אקוורליה מגיע עד ל-10 שנות מאסר, אך מצד שני, אם הכורתים מוצאים 'אוד' איכותי השכר על כך בשוק השחור מגיע לסכומים גבוהים מאד.

מטעי עצי אקווילריה

מספר חברות במלזיה ובהודו החלו לבחון את האפשרות להכניס את פטריית ה'אוד' באופן מלאכותי לעצי אקווילריה (Aquilaria) בתקווה ליצור מטעי אוד מסחריים. לאלפי עצים הוזרקה הפטרייה וכעת מחכים לראות אם ה'אוד' יתחיל לצמוח, ואולי הם אפילו יוכלו לקצור אותו מבלי לכרות את העץ.


"הכורתים מחפשים עצים עתיקים יותר שנדבקו באופן טבעי, מכיוון שיש להם ערך רב יותר, כך שהעצים האלה מאוימים יותר ויותר", אמר ג'רארד מקגירק (Gerard McGuirk), מנהל המכירות של חברת Asia Plantation Capital בהונג קונג. "עכשיו בהונג קונג, תהיה בר מזל אם תמצא עץ בן 30 שנה."


כל מה שלי יש לומר לסיכום הוא שאני מקווה שלא נאבד את האפשרות להריח את ריחו של גן העדן, עלינו לכבד ולהגן על העצים העתיקים הללו ולמצוא דרך לצרוך את תנובתם בעזרת שיטה ברת קיימא, כי אם לא נצליח אז נאבד ללא שוב קשר עמוק וחשוב של הטבע אל העולמות הגבוהים ועל זה, כמו על אינספור הכחדות שאנו מבצעים, התשלום יהיה גבוה.

מקורות:

mermadearts

bbc

Alpha Aromatics

Medium