אגנודיקה: הרופאה הראשונה של יוון העתיקה

אגנודיקה הייתה הרופאה הראשונה באתונה של יוון העתיקה, סיפורה נשמר והועבר על ידי מיילדות במשך אלפי שנים. סיפורה נכתב על ידי הסופר הרומי גאיוס יוליוס היגינוס (Gaius Julius Hyginus) בפבולאה (Fabulae) במאה הראשונה לפנה"ס. ניתן להתחקות אחר עקבות נשים באמנויות הרפואה אחורה עד לסיפורה של אגנודיקה ביוון העתיקה. מספר חוקרים טוענים שהיא לא הייתה אדם אמיתי אלא מיתוס בנוי היטב. בין אם מדובר באגדה או ובין אם לא, הסיפור שלה ננצר בחוזקה על ידי מיילדות במשך אלפי שנים.

אגנודיקה לבושה בצבעים כהים ולבן כחלק מהתלבושת שלה כרופא

אגנודיקה נולדה למשפחה עשירה באתונה. היא הייתה נחושה מאז נעוריה לסייע לנשים בלידתן - משימה שבמשך חלק ניכר מההיסטוריה האנושית נפלה על קרובי משפחה או על נשים קשישות. מול אגנודיקה הצעירה ביוון העתיקה ניצבה הבעיה שנשים נחסמו לחלוטין מלימוד, שלא לדבר על עיסוק, ברפואה, שכללה את הכישוף המסתורי משהו של מְיַלְּדוּת. אגנודיקה, שהייתה נחושה בדעתה להיות רופאה ולעזור לנשות אתונה, סיפרה את שערה והתלבשה כגבר כדי שתוכל לזכות בהכשרה רפואית. בתרוץ של חבר חולה היא עזבה את אתונה ללמוד רפואה במצרים שבה לנשים היה תפקיד חשוב ברפואה. אגנודיקה קיבלה את החינוך הרפואי שלה באלכסנדריה, ולמדה תחת הרופילוס, מומחה האנטומיה הגדול של זמנה. מיד לאחר רכישת הכישורים הנדרשים, היא המשיכה להתלבש כגבר על מנת לטפל בנשים של אתונה. יום אחד, אגנודיקה שמעה אישה בוכה בייסורים במהלך לידה. אגנודיקה ניגשה לטפל באישה, אך היולדת סירבה לסיוע מגבר. לאחר שאגנודיקה התפשטה וחשפה את עצמה כאישה, היולדת הרשתה לה לטפל בה ובהצלחה. בזמנו, נשים חששו מסיוע מקצועי על ידי רופאים גברים. אגנודיקה סימלה את האמון והנוחות בין אישה המסייעת לאישה. לאחר זמן קצר, נשים רבות שמעו על אגנודיקה והתחזותה לגבר וביקשו את טיפולה. הפופולריות של אגנודיקה גדלה, ונשים העדיפו אותה על פני רופאים גברים. רופאים גברים שראו שנשים כבר לא מעוניינות בשירותיהם, האשימו את אגנודיקה בפיתוי נשים ובזימה. אגנודיקה הובאה למשפט שהתאסף על גבעת אראופגוס ליד אתונה. במהלכו הרופאים הגברים גינו אותה וכתגובה היא הרימה את חולצתה וחשפה את זהותה האמיתית, מה שהביא לנידוי חריף יותר על ידי גברי אתונה, באשמת רמאות והתחזות. מתוך פחד מעונש מוות, אגנודיקה ניסתה לשכנע את השופטים כי זה בלתי אפשרי שהיא אשמה בפשעים שלכאורה הגברים ייחסו לה. אגנודיקה הוכיחה כי היא אישה וכי לא פעלה מזימה אך היא נידונה למוות בשל לימודי רפואה ועיסוק ברפואה כאישה. נשים התקוממו על גזר הדין, במיוחד נשות השופטים שפסקו עונש מוות. היו שאמרו שאם אגנודיקה תוצא להורג, הן ילכו איתה אל מותן. משלא יכלו לעמוד בלחצים של נשותיהם ונשים אחרות, ביטלו השופטים את עונשה, אגנודיקה זוכתה מכל אשמה והחוק באתונה שונה ואפשר לנשים לקבל טיפול על ידי נשים רופאות.

במשך מאות שנים ובתרבויות שונות נשים הנחו זו את זו בשלבים השונים של חיי הרבייה. הן המשיכו ללא הפרעה במשימות הללו עד המאה המאה ה-17, כאשר הפחד של הגברים הוביל אותם למסגור רפואי (Pathologizing) שיטתי של בריאות האישה. הוצאת נשים מתפקידי ריפוי קדושים וחסימת הגישה שלהן לידע רפואי נבעה במידה רבה מדאגות שהטרידו גברים לגבי גורל השושלת שלהם. על ידי שליטה לא רק במקצוע הרפואה עצמו אלא בהפצת הידע הרפואי, גברים יכלו להפעיל שליטה מדויקת יותר על נשים על מנת להרגיע את הדאגות העמוקות ביותר שלהם. הדחיקה לשוליים של אגנודיקה ביוון העתיקה מספקת הצצה שימושית להבנת ההיסטוריה הארוכה של המדיקליזציה במסורת המערבית.

סיפור אגנודיקה לא יהיה הפעם האחרונה שגברים בדרגים הבכירים של הממסד הרפואי יבקשו למנוע מהנשים את המקצוע. ההגמוניה הנשית של הגינקולוגיה המוקדמת בעולם המערבי החלה להתקלקל לפחות מאז תקופת היפוקרטס. הוא אסר על נשים ללמוד רפואה בהדרכתו - למעט אחד מבתי ספר הלווין שלו באסיה הקטנה, שם הורשו ללמוד גינקולוגיה. גברים ביקשו לעשות מסגור רפואי להריון, לידה והיבטים אחרים של בריאות האישה, מכיוון שהם חששו ממה שיקרה אם לנשים יהיה מספיק ידע, תמיכה ומשאבים כדי שתהיה להן עצמאות לגבי בריאות הרבייה. האיום הגדול ביותר הוא נשיאה מכוונת - או לא מכוונת - של יורשים לא לגיטימיים.

תבליט מהתקופה הרומית של סצנת לידה. הלוח נחפר באוסטיה, איטליה והוא מוצג כעת במוזיאון הבריטי.

הלחץ על נשים לייצר יורשים גברים היה לעתים קרובות כל כך חזק, עד שהיה מקובל שהן ינקטו באמצעים נואשים כדי להבטיח יורש גבר. במלוכה הבריטית בלבד, רישומים מראים אינספור דוגמאות של "ממזרים מלכותיים" - ילדים לא חוקיים של משפחת המלוכה, עוד מתקופת ימי הביניים. לכאורה, לפחות אחד מהם הוגנב לחדר המיטה במחבת מחממת (warming pan) לאחר שאמו, נואשת לייצר יורש מלכותי, או שסבלה מלידה שקטה או שהעמידה פנים שהיא בהריון. יורשים גברים ירשו לא רק תארים אלא גם רכוש, נכסים ומסחר משפחתי. אם אישה רצתה להטריד עמוקות חייו של גבר, יצירת יורש לא לגיטימי היתה אחת הדרכים לעשות זאת.

המילדות קודמת לאובסטריקס (Obstetrics) באלפי שנים, והיא הולידה את שם הדיסציפלינה (אובסטריקס היא המילה הלטינית למיילדת). השניים היו קשורים קשר בל יינתק ודי מתחלף עד המאה ה-20 בערך, כאשר גל נוסף של מדיקליזציה של הלידה השתלט. במאה ה-17, גברים הצליחו בניסיונותיהם לחדור לתחום המילדות כאשר "מילדות גברים" או "accoucheurs" החלו לצוץ בצרפת. כמה מהגברים הללו היו חלוצים בטכניקות לידת עכוז ותפירת קרעים בפרינאום שעדיין נמצאות בשימוש היום, אבל רק כשהאביזרים הגיעו לבריטניה הפכה הגיחה שלהם לתחום המילדות לקבועה. כאשר גברים השיגו שליטה הן במובן האקדמי והן מבחינה קלינית, נשים איבדו את מעט השליטה שהייתה להן ברפואת הרבייה כמטופלות והן כמטפלות.

בארה"ב ובמדינות מתועשות רבות אחרות, הלידה הפכה להיות אירוע חירום רפואי, פרשנות של לידה שעדיין בחיתוליה. בעוד שמילדות כוללת לעתים קרובות אפשרויות כמו לידת בית או לידה ללא סיוע, האובסטריקס נועד להוכיח כי לידה היא אירוע רפואי שעדיף לבצע בבית חולים תחת עינו הפקוחה של רופא גבר. ככל ששתי הפרקטיקות התפצלו, האובסטריקס האקדמי והקליני הפך למרחב שבו גברים יכולים להפעיל את כוחם ומיומנותם בעוד המילדות נותרה ברובה בידי נשים. כיום, הפרקטיקות מייצגות שתי גישות שונות - אך פוטנציאלית משלימות - להריון וללידה.

יצירת דיסציפלינת האובסטריקס סיפקה אמצעי לגברים להיכנס לתחום שנשלט בעבר על ידי האישה, בריאות הרבייה. עם זאת, הגישה המדיקלית ללידה (שכללה, בין היתר, את הלידות בבית החולים ואת שנת הדמדומים (Twilight Sleep) של תחילת המאה ה-21) לא סיפקה הזדמנות דומה לנשים להיכנס לרפואה באופן כללי. זה לקח מאות שנים, אבל נשים החלו אט אט לתפוס את המרחב שלהן בדיסציפלינות "נשיות" יותר של רפואה: כיום, 60 אחוז מרופאי הילדים ו-51 אחוז מרופאי ה-OBGYN (אובסטריקס וגניקולוגיה) הן נשים.

נראה, כפי שקרה לעתים קרובות במהלך ההיסטוריה, שהתכונות וההצעות הייחודיות של נשים גברו על אף הדיכוי בעולם הרפואה. מחקר שנערך לאחרונה בהרווארד מראה שבסקירה של למעלה ממיליון רישומי חולים, למטופלים שטופלו על ידי רופאות היו שיעורי אשפוז חוזרים נמוכים יותר, תוצאות טובות יותר וסיכון מופחת מובהק סטטיסטית למקרי מוות. נראה שלנשים יש אחיזה איתנה יותר במטרה הסופית של הרפואה: לרפא. לאורך ההיסטוריה, נשים נחשבו כמרפאות טבעיות, מצד שני פחדו מהן והעריצו אותן בשל כוחות המרפא שלהן. לעתים קרובות חשבו שנשים הן בעלות כושר מולד לריפוי, טיפוח וטיפול. לזנוח את התפקידים ה"אימהיים" הללו, אפילו היום, נחשב כחוסר כבוד.

בכך טמונה אירוניה גדולה; עצם הנטייה לטיפוח וריפוי שנשים רופאות רתמו כדי למקם את עצמן להצלחה בתחום הרפואי הן גם התכונות שעלולות לערער את ההצלחה הזו. האחריות של האימהות הועמדה מול הדרישות של הקריירה של אישה כל עוד הן ניסו להתנצח עם שניהם - נרטיב שלא משאיר מקום לאפשרות שהשתיים יוכלו אי פעם להגיע לסימביוזה. כאשר נשים יכולות לשגשג, הן הופכות לעוצמתיות. הכוח לרפא, במיוחד, לא נתפס באופן שווה, כפי שהוא מתבטא אצל גברים ונשים; גברים שהפגינו יכולת ריפוי זכו להערכה כרופאים בעוד שנשים ניצודו כמכשפות או בוטלו כשרלטניות. החששות הגדולים ביותר של גברים לגבי עצמאות של נשים לגבי הרבייה של עצמן נבעו בעיקר מאי האמון שלהם בנשים באופן כללי, החשד שיש להן מניעים נסתרים.

הרופאה הראשונה, אגנודיקה, כמו נשים רבות שבאו אחריה, קיבלו השראה לגשת לרפואת הרבייה כמקצוע לא בגלל שרצו להרוס גברים אלא בגלל שרצו להציל נשים. רופאות נשים הן כמו אגנודיקה, נמנעות מהנשיות שלהן, שלדעתן היא נכס, אך העולם רואה כמכשול. כשהתחפשה לגבר, הצלחתה של אגנודיקה הייתה כל כך תקדימית, שהיא עוררה חשדות להתנהגות שטופת זימה. נשים רופאות השולטות בתקשורת עם החולים וברפואה מונעת כיום מרפאות למרות הפוליטיקה המגדרית שעומדת בדרכן ונועדה להחליש ולעכב את הצלחתן.

מקורות:

Greek Reporter

Wikipedia

The New Inquiry