עופות דורסים אוסטרליים מפיצים שריפות בכוונה תחילה

השימוש באש הוא אחד מהמאפיינים המגדירים של האדם המודרני, לצד ייצור כלים ואמנות, כפי שמופיע בספרי האנתרופולוגיה. אך נראה שהאדם אינו המין היחיד שמנצל את האש באופן מכוון לטובתו. לפחות שלושה מיני עופות דורסים באוסטרליה מפיצים אש במכוון, על ידי נשיאת ענפים בוערים לאזורים שלא נשרפו - כך לפי מחקר חדש המאשר את הידע המסורתי של האבוריג'ינים.

אילוסטרציה (בינה מלאכותית)

אוסטרליה אינה רק חופים ומדבר; סוואנות טרופיות משתרעות על פני חלקים נרחבים בצפון המרוחק, ומהוות כ-20% משטח היבשת. במשך לפחות 65,000 שנה מאז הגעת האדם לאוסטרליה, המערכת האקולוגית הזו הסתגלה לשריפות מזדמנות. העמים האבוריג'ינים שחיו באזור במשך הזמן הזה צדו חיות בר מקומיות ושמרו על בריאות הארץ - באמצעות אש. שריפות קטנות אלו צרכו דלק עודף ומנעו שריפות ענק שנוצרות מברקים, והפילוסופיה הזו ממשיכה להנחות גם כיום את ניהול הקרקע על ידי חוואים ובעלי אדמות.

אך לא רק בני אדם צדים באזורים בוערים. עופות דורסים ידועים בכך שהם צדים סמוך לשריפות פעילות, שם הם לוכדים חרקים גדולים, יונקים קטנים וזוחלים הנמלטים מהלהבות.

עוד לפני שהמדע המערבי התחיל לתעד התנהגות יוצאת דופן של עופות דורסים, כבר אלפי שנים שהאבוריג'ינים של אוסטרליה סיפרו סיפורים על עופות אש, יצורים רבי עוצמה שמביאים את הלהבות אל פני האדמה. בתרבויות רבות ברחבי היבשת, נחשב ה"פיירהוק" ("Firehawk") ליישות מיתית למחצה: לא סתם עוף, אלא שליח אש, רוח טבע שמסייעת לבני האדם לצוד, לנקות את הארץ - ולעיתים גם להעניש.

במיתוסים האבוריג'יניים, המועברים מדור לדור דרך "זמן החלום", הזמן המיתי שמכונן את העולם - מתוארים עופות דורסים גונבים גיצים ממדורות של בני אדם, ומפילים אותם בשיחים רחוקים כדי להצית שריפות חדשות. פעולתם נחשבת לא רק לתחבולת ציד אלא גם לחלק מסדר קוסמי, שבו האש מנקה, מחדשת, ומגלה את הבלתי נראה.

למשל, בקרב בני האלנגו (Yolngu) שבטריטוריה הצפונית, סיפור עתיק מספר על עוף אש שנשא גחל ליער צפוף והצית אותו בכוונה כדי לאפשר לבני האדם לצוד חיות שנמלטות מהלהבות. בסיפורים אחרים, הפיירהוק מופיע כדמות חצי-אנושית, חצי-ציפור, המשוטטת בין המדורות בלילות, שומרת על איזון בין הרס לחיים. בעבור העמים האבוריג'יניים, האש מעולם לא הייתה רק סכנה - אלא כלי מקודש של בריאה, תחזוקה וציד. וכך גם העופות המשתמשים בה נחשבו לבעלי חוכמה, תחבולה ולעיתים גם למורי דרך.

רק בעת המודרנית החלה האנושות המדעית להתקרב להבנת מה שהאבוריג'ינים ידעו זה מכבר: הפיירהוק הוא לא רק אגדה - אלא מציאות חיה, מרהיבה, ולחלוטין יוצאת דופן בעולם הטבע.

דיה מצויה / © liesvanrompaey

אחד ממחברי המחקר, רוברט גוספורד (Robert Gosford), נתקל בסיפורו של אדם אבוריג'יני בשם וייפולדניה (Waipuldanya), שראה במו עיניו התנהגות כזו. מסוקרן, אך ללא מקורות נוספים רבים, פרסם גוספורד קריאה לרשתות של חובבי ציפורים ואתנוגרפים כדי למצוא עדויות דומות.

במהלך מספר שנים, הוא ושותפיו סקרו מחקרים אנתרופולוגיים ואורניתולוגיים שדיווחו על אינטראקציות בין עופות, אש ובני אדם בסוואנות טרופיות ברחבי העולם. הם גם איתרו עדויות ראייה וראיינו אנשים בסוואנות הצפוניות - בהם מנהלי תחנות בקר, כבאים וחוקרי שטח. (הם גם אספו מספר משמעותי של עדויות מהעמים האבוריג'ינים, אך הצוות מחכה לפרסם את העדויות הללו בצורה שתכבד את הבעלות וההגנה על הידע המסורתי).

תוצאות המחקר, שפורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Ethnobiology, מתעדות שלפחות שלושה מיני דורסים מפיצים אש במכוון כדי להבריח טרף, באמצעות נשיאת ענפים בוערים לאזורים שעדיין לא נשרפו. עדי ראייה דיווחו כי שלושה מינים נצפו נושאים ענפים בטפריהם או במקורם: הדיה המצויה (Milvus migrans), הדיה השורקת (Haliastur sphenurus) והבז החום (Falco berigora). לא במקרה, אלה גם הדורסים הנפוצים ביותר בסוואנות הטרופיות של אוסטרליה.

הראיונות שערכו החוקרים מבהירים שהתופעה אמנם קיימת, אך נדירה. רוב המרואיינים נתקלו בהתנהגות הזו רק פעם אחת - או לכל היותר כמה פעמים בודדות - למרות עשורים של עבודה בשטח ובקרבת שריפות. דורסים צדים סמוך לשריפות באזורים מגוונים כמו מערב אפריקה, פפואה גינאה החדשה, ברזיל, פלורידה וטקסס, אך אוסטרליה היא המקום היחיד שבו תועדו דורסים מפיצים את האש בפועל.

דיה שורקת / © Graham Winterflood

מארק בונטה (Mark Bonta), גיאוגרף מאוניברסיטת פנסילבניה סטייט-אלטונה והחוקר הראשי במאמר, מודה שממצאים אלה אינם חפים ממחלוקת. השאלה המרכזית היא האם העופות באמת מציתים שריפות חדשות כדי לצוד, או שמא הם תופסים את הענפים בטעות כשמנסים ללכוד טרף. לדבריו ולדברי צוותו, הנתונים האתנוגרפיים החדשים מוכיחים בבירור שמדובר בהתנהגות מכוונת. "אני מקווה שאנשים יהיו פתוחים יותר לקבל את זה עכשיו, כשיש להם תיאור מדוקדק שלנו", אומר בונטה.

למרות שלא הצליחו למצוא תיעוד מצולם של עופות הנושאים ענפים, בונטה מדגיש שהעדויות האתנוגרפיות מספקות הבנה עמוקה יותר של כוונת העופות מאשר תמונה או סרטון. "אין טעם לרדוף אחרי הגביע הקדוש של הווידאו", הוא אומר, "מה שצריך זה מחקר שטח".

בונטה ועמיתיו מתכננים להרחיב את המחקר בהתבסס על העדויות האתנוגרפיות, באמצעות פיתוח מתודולוגיה לחקר התנהגות עופות בחזית השריפה. בכפוף למימון, הם יציתו שריפות מבוקרות ויפעילו צוות צפרים עם מצלמות כדי לתעד את התנהגות הדורסים. "אנחנו צריכים להבין איך בכלל לחקור דורסים בחזית האש", אומר בונטה. "מה המשתנים החשובים?" המטרה היא לפתח שיטה שתאפשר לחוקרים לחקור את התופעה בקנה מידה רחב יותר.

"יש יותר מעופות בחזית האש", אומר בונטה, "וזה משהו שצריך להיחקר ברצינות - זה חשוב מאד לשימור". זה חשוב גם למנהלי שטחים שמנסים לשלוט בשריפות. אף שהתופעה נדירה, עופות שמפיצים אש מהווים מטרד של ממש לכל מי שמנסה לעצור התפשטות שריפה. (או כפי שאמר אחד הכבאים: "כאב ראש אמיתי") זה גם מסוכן ויקר.

מנהל תחנה אחד סיפר שהדורסים הפיצו את האש מעבר ליכולת השליטה שלו. אחרים דיווחו על מקרים בהם שלטו בשריפה ועזבו את האזור, רק כדי שהאש תתפרץ מחדש באופן מסתורי כמה שעות לאחר מכן - ייתכן כתוצאה ממעשיהם של דורסים.

בונטה מקווה שמחקרו יתרום הן לידע האתנוגרפי והן לאורניתולוגי, ויעזור בניהול שריפות בכך שיגביר את המודעות בקרב מנהלי שטחים למקור פוטנציאלי נוסף לשריפות.

מקורות:

• קטעים מ-Australian “Firehawk” Raptors Intentionally Spread Wildfires מאת Cool Green Science שנכתב ע"י: Justine E. Hausheer.

• קטעים מ-Australian ‘firehawks’ use fire to catch prey מאת The Wildlife Society שנכתב ע"י: Julia John.

• קטעים מהמחקר- Intentional Fire-Spreading by “Firehawk” Raptors in Northern Australia מאת BioOne Digital Library.