מאת: Arjun Walia
מקור: Collective Evolution
האם קיימות יכולות על-טבעיות? שאלה שלעתים קרובות אנו חשים כי היא מבוססת על אמונה ולא על מדע. אך אם מסתכלים על פרמטרים שיכולים לעזור לקבוע אם משהו אמיתי או לא בעולמנו, כמו פרסומים שנבדקו על ידי עמיתים, צילומי וידיאו ויכולת לחוות משהו, אז כן, יכולות על-טבעיות קיימות וישנן דוגמאות רבות ושונות שממחישות זאת בבירור.
הדבר המצחיק הוא, שיכולות אלה נלמדות ברמות הגבוהות ביותר של הממשלה והצבא, אך בתוך האקדמיה, כמעט מתעלמים מהן לחלוטין.
"תופעות כאלה ויכולות על-טבעיות של גוף האדם אינן נתפסות עבור האדם הפשוט. אף על פי כן הן באמת קיימות"
במחקר החוקרים הסינים מביאים מספר דוגמאות למאסטר צ'י קונג, אשר בתנאי סמיות כפולה מבוקרים, הצליח לעשות טלפורטציה לעצמים קטנים מתוך מיכלים ממיקום אחד למיקום אחר, אך לא באמצעות השפעה מנטלית בלבד (פריצת מחסומים מרחביים). נבדקים רבים הצליחו לעשות זאת כולל ילדים. זוהי רק דוגמה אחת למחקר ותצפית תחת בקרה מלאה על סוג תופעה זה.
דוגמה נהדרת נוספת והנושא העיקרי של מאמר זה, מגיעה ממחקר שפורסם בכתב העת The Chinese Journal of Somatic Sciences על ידי חוקרים מאוניברסיטת פודן, אוניברסיטת מחקר גדולה הממוקמת בשאנגחאי. בזמנו המחקר תועד ותורגם על ידי ה-CIA, אך לא אושר לפרסום עד שנת 2000.
המחקר נקרא 'חקר כח הכתיבה העל-טבעית' (Investigation Into The Force of Parapsychological Writing). המחקר מסביר שכתיבה על-טבעית היא רק צורה אחת של יכולות על-טבעיות המוצגות על ידי בני האדם, ומצטט "מספר רב של ניסויים" שבהם הוכחו ותועדו שוב ושוב תופעות מסוג זה.
כתיבה על-טבעית כוללת מספר תופעות על-טבעיות מורכבות הכוללות הזזת כלי הכתיבה, פריצת מחסומים מרחביים וכתיבה בעזרת מחשבה. לא ניתן להסביר תופעה על-טבעית זו באמצעות ידע מדעי מודרני. עם זאת, תיעוד של תופעות על-טבעיות, במיוחד נתונים מצטברים של ניסויים שנערכו בשיטות מדעיות קפדניות, חייב בסופו של דבר להתקרב ולחשוף את האמת על תחום לא מוכר זה.
המחקר נועד לאתר כל סוג של "כח" אפשרי, שאיכשהו ניתן היה למדוד, כאשר אנשים מחוננים הפגינו את יכולתם ה'על-טבעית'. לשם כך נערכו שלושה ניסויים.
הראשון השתמש במאזניים מכניים ובנערה בשם "ג'י הקטנה" (“Little Gi”). למאזניים היה מכסה זכוכית והן היו רגישות מאוד לחפצים קלים. על הכף השמאלית של המאזניים הציבו החוקרים קופסת פלסטיק של פילם. בתוך קופסת הפילם הזו הם הניחו ריבוע נייר לבן. המכסה של קופסת הפילם היה פתוח מעט. על הכף הימנית של המאזניים המכניות, הם הניחו חתיכת חומר במשקל זהה למשקל המיכל עם פיסת הנייר בתוכה, כך שהמאזניים יהיו מאוזנות.
ליד המאזניים הונח לוח בטון ועליו עט. הניסוי דרש מג'י הקטנה להשתמש במחשבותיה כדי "לכתוב" או "לצייר" על פיסת הנייר הממוקמת בתוך קופסת הפילם עם עט נובע עם דיו שחור. התוצאות היו מדהימות:
היא הייתה צריכה לרכז את מחשבותיה בזה ולבטל כל השאר. ערכנו בסך הכל תשעה ניסויים, מתוכם שלושה הצליחו. כל ניסוי נמשך בין 15 ל-25 דקות. המילים והציורים היו כולם שחורים כמו הדיו בעט הנובע ששימש לניסוי. מתוך שלושת הניסויים המוצלחים בשניים היו דמויות ורישומים ברורים, ובשלישי היו עיגולים ונקודות מטושטשים למדי. איש משני המשקיפים לא ראה את המאזניים נעות, מה שהדגים כי קופסת הפילם לא הושפעה מ"כוח חיצוני" נראה.
מה שאנחנו רואים כאן הוא דוגמה לכך שבני אדם עשויים להיות בעלי יכולות הרבה מעבר לאלה שאנו מודעים להן היום, וייתכן שזה עניין של פיתוח כדי לממש יכולות אלה.
היה מעניין אם לפני הניסוי ואחריו היו בוחנים את הדיו שבתוך העט כדי לקבוע אם זה איכשהו מקור הכתיבה. אך לעטים השונים ששימשו בניסוי היה דיו בצבעים שונים, ובניסוי הבא החוקרים מציינים שסימני הדיו שהופיעו על הנייר היו כחולים וירוקים, בדיוק כמו הדיו שבעטים.
הניסוי השני השתמש במאזניים תרמיות כדי לנסות ולזהות איזשהו כוח שנוצר על ידי הרצון המנטלי של הנבדקים. מאזניים תרמיות מבצעות רישום רציף של היחס בין מסה לטמפרטורה. בניסוי, חתיכת סרט הודבקה לאחת מזרועות המאזניים תרמיות. הזרוע כוסתה בצינור זכוכית כדי למנוע מזרמי אוויר להשפיע על הניסוי. ג'י הקטנה התיישבה בקצה השולחן שהיה במרחק של חצי מטר מהמאזניים כשגבה מופנה אל המכשיר. על השולחן היה עט נובע.
הניסוי דרש מהנבדקת להשתמש במחשבותיה כדי "לכתוב" על הסרט הלבן עם העט הנובע. במהלך הניסוי, מנהלי הניסוי צפו בהתקדמות הניסוי מהצד, והמקליט האוטומטי צייר את גרף המאזניים / זמן. בסך הכל נערכו עשרה ניסויים ושלושה מהם הצליחו. כל ניסוי נמשך כ-20 דקות. "הכתיבה" הייתה תמיד נקודות בצבע כמו של הדיו ששימש בעטים הנובעים בניסוי (ירוק וכחול).
הניסוי השלישי דמה לשני הקודמים. רק שהפעם הוא השתמש בקריסטל פיזואלקטרי כדי לנסות לאתר איזשהו כוח אלקטרומגנטי. לא זוהה כוח, אך מספר נבדקים בניסוי הצליחו לכתוב על הנייר הריק עשר פעמים.
אין הסבר ידוע ומקובל לתופעה שנצפתה על ידי החוקרים, ואולי השיטות שלנו לאיתור סוג של "כוח" עדיין אינן מתקדמות מספיק. בלי קשר, יכולות אלו אמיתיות והוכחו פעמים רבות, אולם אנו לא מצליחים להסביר אותן. יתר על כן, סביר להניח שרוב האנשים יהיו סקפטיים מדי מכדי שאפילו ירצו לנסות לגבש את דעתם סביב הסיבה שזה קורה, וסביר להניח שזה יאתגר את כל השקפת עולמם.
מחברי המחקר מסבירים כי:
...ה"עט" מופיע ב"מיינד", הם מדמיינים את האובייקט עליו צריך לכתוב העט (נייר, סרט וכו'). לבסוף, ה'עט' יכתוב פתאום או יסמן סימן על הנייר או הסרט בהבזק במוחם והתהליך נגמר. ישנם גם מקרים בהם האדם ישתמש במחשבה כדי לדמיין את הנייר או הסרט ואז לדמיין את ה"עט", ולבסוף את ההבזק שתואר לעיל.
המחברים משערים כי גלי מחשבה כלשהם מתקשרים ישירות עם "גלי החומר" של האובייקטים הללו, אך שוב, אין דרך אפשרית לומר בדיוק מה קורה. נכון לעכשיו זה נותר בלתי מוסבר, אך דבר אחד נראה בטוח, הכח, הכוונה והרצון העצום של גוף האדם, כנראה לא רק של הנפש, מתקשרים איכשהו עם חומר גשמי פיזי. ראינו זאת במספר ניסויים של תודעה ופיזיקה קוונטית ברמה הקוונטית, וגם ברמה הנורמלית תוך שימוש, במקרה זה, באנשים עם יכולות 'על-טבעיות'.
לרוב מחקרים מדעיים של תופעות כאלה זוכים בהתעלמות, זילזל וגיחוך. אנשים רבים, במיוחד בקהילה המדעית, ממהרים לבטל מיד את האפשרות שדברים כאלה יכולים להיות אמיתיים או אפשריים. לא לבחון תופעות, או לפחות להכיר בתוצאות של תופעות בהתבסס על מה שאנחנו מאמינים בו או לא, זה לא מדעי במיוחד. שוב, זה מדגים את האתגר הנפוץ של האדם שבו לעיתים קרובות איננו מוכנים לבחון מידע שעלול לאתגר עמוקות את השקפת עולמנו הבסיסית.
כל מי שיתבונן בנושא זה מנקודת מבט אובייקטיבית, ללא ספק יאתגר את אמונותיו. מחקרים בתחום זה מעוררים את שאלת הטבע האמיתי של המציאות שלנו, למה אנו מסוגלים וכמה אנו יודעים על עצמנו. אין זה סוד שממסד מדעי שמרני לעתים קרובות פוסל אנומליות על סמך הנושא בלבד.
עד כמה אנו מגבילים את התודעה והתפיסה שלנו לגבי עולמנו, מי אנחנו באמת, ולמה אנו מסוגלים כתוצאה מאמונותינו, ונחישותנו לומר "ככה הם הדברים"?
ד"ר קסנדרה ויטן (Cassandra Vieten), נשיאה ומנכ"לית במכון למדעים נואטיים, שנוסד על ידי ד"ר אדגר מיטשל מאפולו 14 נוגעת בנקודה זו:
נראה כי קיים חשש עמוק מכך שכל התחום יוכתם על ידי לימוד תופעה הנגועה בקשר שלה עם אמונות טפלות, רוחניות וקסם. הגנה מפני אפשרות זו נראית לעתים חשובה יותר מעידוד מחקר מדעי או הגנה על חופש אקדמי. אבל זה עשוי להשתנות. ההרצאה בה הצגתי הייתה מלאה במשתתפים, ומצאתי שרוב האנשים, למרות שלא היו בדיוק עם ראש פתוח, היו עם לב פתוח, מתחשבים ומוכנים להשתתף בדיון מכובד בנושא.
חשוב להזכיר שוב שישנן דוגמאות רבות לתופעות על-טבעיות כאלה. מאמר זה מספק רק הצצה לנושא. מדוע רוב הספרות שזמינה בנושא הזה מגיעה ממחלקות הביטחון של מספר מדינות? מדוע הוא נלמד במסגרות מסווגות וסודיות ולא באמת זמין או פתוח לביקורת ציבורית? מדוע דברים אלה נלמדים ברמה הממשלתית הגבוהה ביותר ועדיין מתעלמים מהם ולא מודעים להם באקדמיה?
זה כמו טכנולוגיה, אנחנו יכולים להשתמש בה לייצור נשק, להרוויח כסף, ולא לחלוק אותה או להשתמש בה לטובת הקולקטיב. זו בחירה, אבל מה מניע את הבחירות שלנו? אלה לא היכולות או הטכנולוגיה שלנו שיכולים ליצור שינוי, זו רמת התודעה שאנו פועלים ממנה והמקום הפנימי ממנו אנו מיישמים את הפתרונות הללו, ולא הפתרונות עצמם.
