מחקר פורץ דרך חושף כיצד חושך ואור גרמו לפרתנון להיראות אלוהי

הפרתנון הוא כנראה אחת הדוגמאות האיקוניות ביותר לאדריכלות יוונית. מקדש עתיק זה, שהוקדש בעבר לאלה אתנה, שוכן על גבעת האקרופוליס באתונה והצליח להקסים חוקרים ותיירים כאחד במשך מאות שנים. כיום, המבקרים רואים את שלד המקדש החרב, אך בזמנו היה זה מבנה מרהיב ומקורה שבו שכן פסלה המפואר של אתנה בכל הדרה.

שאלה מרתקת אחת העסיקה חוקרי קלאסיקה זמן רב: מה הרגיש אדם שעמד מול הפסל בתוך הפרתנון, וכיצד המקום הואר? כעת, חוקר מאוניברסיטת אוקספורד מציעה תשובה לתעלומה זו, תוך שימוש בגישה רב-תחומית כדי לשחזר את החלל הקדום ואת אופן התאורה שבו. התוצאה אינה רק מדגימה כיצד הואר פנים המקדש, אלא גם כיצד האור תרם לחוויה הרוחנית שהמקום העניק.

חתך של הסלה (חלל הפנים) של הפרתנון, כאשר אזור הבריכה מוצג באפור כהה / Render: Juan de Lara

הפרתנון נבנה בין השנים 447 ל-432 לפנה"ס, והוא נחשב זה מכבר ל"שיא העידון והשלמות" באדריכלות הקלאסית. במשך מאות שנים, היסטוריונים תהו כיצד הואר חלל מדהים כזה. לדוגמה, קוואטרמר דה קינסי (Quatremère de Quincy), אדריכל צרפתי בן המאה ה-18, סבר שמבנה כה גדול כמו הפרתנון חייב היה להסתמך על פתח בגג כדי להכניס מספיק אור. אולם לא הרבה אחריו, האדריכל ג'יימס פרגוסון (James Fergusson) טען כי האור נכנס למבנה דרך סדרת חלונות שהיו בגובה הגג.

הנושא המשיך לבלבל חוקרים עד ימינו אנו, אך כעת ד"ר חואן דה לארה (Juan de Lara) מהפקולטה ללימודי אסיה והמזרח התיכון באוניברסיטת אוקספורד הטיל אור חדש על הבעיה. במחקרו האחרון, שילב דה לארה ארכיאולוגיה, טכנולוגיית תלת־ממד ואופטיקה - בסיוע של יוניברסיטי קולג' לונדון ושותפות האמנויות ומדעי הרוח של לונדון (LAHP) - על מנת לדמות את תנאי התאורה במקדש. השחזורים בתלת־ממד והחישובים התבססו על סימולציות פיזיקליות של אור ועל הדרך שבה הוא מוחזר ממשטחים שונים. הדבר איפשר לו לשחזר באופן מדויק כיצד תאורה טבעית ומלאכותית כאחת יכלו לאינטראקציה עם מאפייני הפנים של הפרתנון, ובמיוחד עם הפסל העצום של אתנה - עשוי שנהב וזהב - שנוצר על ידי הפסל היווני הקדום פידיאס בשנת 438 לפנה"ס. השחזור של דה לארה מראה שהתאורה הייתה גורם מורכב שתרם לתחושת הנוכחות האלוהית במרחב. האור שחדר לפרתנון מפתחים בגג ומחלונות שהוצבו במיקומים אסטרטגיים הוחזר ונשבר על פני שיש מלוטש בקפידה ועל פני בריכות מים פנימיות, ובכך יצר אפקט שבו פסל אתנה, עטור לבוש הזהב שלה, נדמה כאילו הוא מגיח מתוך האפלה. "אם תביטו ברוב ההדמיות או האיורים בתלת־ממד של פנים הפרתנון שמסתובבים כיום", אמר דה לארה, "תראו שהם מוצגים לעיתים קרובות כמרחבים מוארים מאד, רציונליים מאד, טהורים, שטופי אור יום ללא הפרעה - כאילו היו המבנים הקאנוניים של הציוויליזציה המערבית והנאורות האירופית". "כעת המחקר הזה מראה שזה לא כך - למעשה, התמונה הזו היא קלישאה של תקופות עבר, שהוקרנה על המציאות היוונית העתיקה. היא שריד מתקופה באירופה, במאה ה־18, כאשר אדריכלים וארכיאולוגים סברו שהמקדשים היו לבנים וחסרי צבע. כיום ידוע לנו שהמקדשים היו חללים אפלים, מסתוריים, מלאי קטורת, לעיתים עם שירה, עמוסים אוצרות. ואם הייתם מביטים היטב, הייתם מבחינים שמתוך האפלה הזו מגיחה הדמות האלוהית ששכנה בתוכם".

כדי להגיע לשחזור המרשים הזה, השתמש דה לארה בכלים דיגיטליים חדישים במיוחד לשחזור את מבנה המקדש, כולל דגם של פסל אתנה עם מאפיינים חומריים מדויקים - כולל מקדמי החזרת אור. דה לארה הצליח גם לחשב את מיקום השמש בשעות שונות ביום ובמהלך השנה, על בסיס ערכים מהמאה ה-5 לפנה"ס. דבר זה אפשר לו לקבוע במידה רבה של ודאות שהפנים היה חשוך - עיצוב שנועד לעורר יראת כבוד באווירה מרוסנת.

אך מעבר לכך, הוא גם גילה שמיקום המקדש מילא תפקיד חשוב בזמן אירועים מסוימים. במיוחד, בימים מסוימים בשעות הבוקר של חג הפאנאתנאיה - פסטיבל דתי מפואר שהוקדש לאתנה והתרחש אחת לארבע שנים - קרני השמש הזורחת חדרו דרך דלת הפרתנון והאירו את הפסל, שזרח בזכות ציפוי השנהב והזהב שלו.

שחזור היפותטי של פנים הפרתנון, מועשר באלמנטים המתועדים ברשימות העתיקות, כולל קטורות רבות, מגינים, פסלי זהב של ניקה, וחפצים שונים כגון מערכות נשק, כלי נגינה, שולחנות וקערות לנסך / Render: Juan de Lara

"תארו לכם שאתם נכנסים לפרתנון - עיניכם, שעדיין תשושות מאור השמש המסנוור שבחוץ, מתרגלות אט אט לאפלה שבפנים. אור השמש מסונן דרך דלת המקדש, פוגע בבגדי הזהב של האלה ויוצר קרן אור אנכית וזוהרת. זה היה האפקט שהאדריכלים ופידיאס ביקשו ליצור. זה בטח היה קסום!" אמר דה לארה בהודעה לעיתונות. עבודתו של דה לארה ממחישה בבירור ששיטות מחקר מחמירות, שמשתמשות גם בדגמי תלת־ממד ממוחשבים בעלי רמת דיוק גבוהה, יכולות לספק תשובות לשאלות הנוגעות ל"אדריכלות, אסתטיקה, חוויה חושית ופונקציונליות של מבנים".

"שחזורים והדמיות של מבנים בצורת איורים, חתכים, מודלים או דגמי תלת־ממד שימשו במשך עשרות שנים להעברת דימויים מסוימים של העבר. במרבית המקרים, התמונות הללו היו תוספת משנית לטקסטים כתובים. במקרים אחרים הן שימשו להעברת מושגי יסוד לקהל הרחב. אך דגמים אלה כמעט שלא שימשו לניתוחים אנליטיים. מהבחינה הזו, אנו מהראשונים לבצע ניתוחים ניסויים מסוג זה במרחב תלת־ממדי במסגרת תחום הארכיאולוגיה".

חשוב מכך, עבודה זו מראה שהבנה טובה יותר של עיצוב פנים הפרתנון יכולה גם לספק תובנות חדשות על הממד הרוחני של הדת היוונית העתיקה, ועל האופן שבו נעשה שימוש באדריכלות כדי לעורר יראה או התפעמות. "הם בעצם עבדו עם אפקטים מיוחדים", הוסיף דה לארה. בניגוד למה שרבים מאיתנו עשויים לצפות ממקדש קלאסי, נראה שהחוויה הייתה אינטימית ואפלה בהרבה - המבקרים עמדו בחלל סגור שעורר תחושת כבוד.

"בהתחשב בכך שהאקרופוליס והפרתנון הם מהאתרים המתוירים ביותר בעולם, עם למעלה מ-3 מיליון מבקרים בשנה, חשוב עוד יותר להציע לציבור תמונה שלמה ומעמיקה יותר של האתר. אם המבקרים יכולים לשאת עמם תיאור עשיר ומדויק יותר של המקום, המפגש עם האתר הופך למשמעותי הרבה יותר", הסביר דה לארה.

בסופו של דבר, עבודה זו מדגימה כיצד בני אדם מסוגלים לעצב את המרחבים שסביבם כדי ליצור תחושת קדושה, וכיצד האור יכול לשמש למעשה כאפקט מיוחד. דה לארה מקווה שעבודתו - והתמונות והסרטונים שנוצרו כחלק מהפרויקט - יעוררו השראה גם בדורות הבאים. "אולי הם אף יעוררו את סקרנותו של הארכיאולוג הבא - ויובילו לתגליות חדשות ומרגשות", אמר.

מקורות:

• קטעים מהמחקר-ILLUMINATING THE PARTHENON מאת: Cambridge שנכתב ע"י: Juan de Lara.

• קטעים מ- Pioneering Research Reveals How Darkness And Light Made The Parthenon Appear Divine מאת IFLScience שנכתב ע"י: Dr. Russell Moul.

• קטעים מ-New Study Solves Mystery of the Parthenon’s Ancient Lighting System מאת Greek Reporter שנכתב ע"י: Philip Chrysopoulos.