מה באמת קרה ברגעים האחרונים של הישראלי שנטרף על ידי כרישים?

התקיפה הקטלנית בחדרה לא הייתה כמו בסרטים. צוות מדענים חקר את הראיות וחשף את האמת המטרידה: זו לא הייתה מפלצת אחת, אלא שרשרת טעויות שהתחילה בגללנו. גלו כיצד האכלת כרישים "תמימה" יצרה "סופה מושלמת" והובילה לאסון.

המים מול חופי חדרה היו אמורים להיות גן עדן לחובבי טבע. בכל חורף, מאות כרישים מתאספים סביב תחנת הכוח, במפגן טבע ייחודי שמושך צוללנים וסקרנים. במשך שנים, המפגש הזה נחשב בטוח. הכרישים העפרוריים המרשימים שפוקדים את האזור נחשבו למין "רגוע", כזה שאינו רואה באדם טרף. ואז, ב-21 באפריל 2025, התנפצה האידיליה. ישראלי בן 40 ששחה עם שנורקל במרחק קצר מהחוף, נעלם מתחת למים שהאדימו במהירות. עדי ראייה שמעו זעקות לעזרה, והסוף היה טראגי וקטלני. התגובה הציבורית הייתה מיידית: פחד, הלם, והשאלה הבלתי נמנעת - איך זה קרה? כיצד הפך אתר טבע אהוב לזירת אסון? כעת, מחקר מדעי חדש, שחקר את האירוע כמו זירת פשע, מציג תשובה מורכבת ומטרידה, כזו שמסירה את האשמה מה"מפלצת" הימית ומניחה אותה על כתפינו.

צוות חוקרים, בהובלתו של ד"ר אריק קלואה (Eric E. G. Clua), החליט לא להסתפק בכותרות. הם אספו את כל הראיות הזמינות - סרטוני וידאו שצולמו מהחוף, ראיונות עם עדי ראייה, ודוחות פורנזיים - וניתחו אותן בדקדקנות של חוקרי זירה. מטרתם הייתה לשחזר את האירוע, להבין את המניעים של הכרישים, ולענות על השאלה המרכזית: האם זו הייתה תקיפת ציד מכוונת, או משהו אחר לגמרי? כפי שמפורט במחקרם החדש, הממצא הראשון שלהם ניפץ מיד את המיתוס הנפוץ. לא היה מדובר בכריש עמלץ לבן אימתני או בטורף בודד אחר. ניתוח הסנפירים שנראו על פני המים העיד בבירור שמדובר היה במספר כרישים עפרוריים, בדיוק אותם כרישים "בטוחים" שכולם הורגלו לראות באזור. העובדה שמדובר היה בתקיפה קבוצתית שינתה את כל כיוון החקירה.

כדי להבין כיצד להקה של כרישים "רגועים" הופכת לקטלנית, החוקרים פנו למושג מוכר אך נדיר בעולם הימי: "מתקפת זלילה". ד"ר קלואה ועמיתיו מסבירים שזהו אינו מצב של ציד, אלא התפרצות בלתי נשלטת של אינסטינקטים. כאשר גירוי חושי חזק, כמו ריח דם או קולות של טרף גוסס, מציף את סביבתם, הכרישים נכנסים למצב של תחרות הישרדותית קיצונית. במצב זה, כללי הזהירות הרגילים קורסים. הם ינשכו כל דבר שזז, מתוך דחף עיוור להשיג נתח מהמזון לפני שהאחרים יגיעו אליו. מתקפת זלילה הוא מצב כאוטי ומסוכן, אך הוא אינו מתרחש בוואקום. הוא זקוק לניצוץ שיצית אותו. החיפוש אחר הניצוץ הזה הוביל את החוקרים לגורם הבעייתי ביותר בסיפור: ההתערבות האנושית.

הוכחה חזותית למעורבות של מספר כרישים בטריפה. קטעי תמונות (מסרטון) המציגים סנפיר גב וזנב החושפים את מעורבותו של כריש שהקדים לקורבן (עיגולים כחולים ב-A ו-B) ולאחר מכן רמיזה לכריש נוסף (עיגולים צהובים ב-C ו-D). / FOEJ 2025

המחקר מצביע על כך שבמשך שנים, תופעת הכרישים בחדרה לוותה במנהג מסוכן ולא חוקי: האכלה מלאכותית. דייגים ומבקרים השליכו דגים למים כדי למשוך את הכרישים ולזכות בתמונה המושלמת. פעולה זו, כך מסבירים החוקרים, שינתה באופן יסודי את התנהגות הכרישים. הם איבדו את חששם הטבעי מבני אדם (הביטואציה), והחלו לקשר בין אנשים לבין ארוחה קלה ומהירה. הם פיתחו "התנהגות מתחננת" (begging behaviour), והפכו נועזים יותר ויותר בקרבתם לצוללנים ולשחיינים. הכרישים של חדרה הפכו, במידה רבה, לחיות מבויתות-למחצה, שאיבדו חלק מהאינסטינקטים הבריאים שלהם.

על בסיס הבנה זו, החוקרים מציגים את השערתם הטרגית לגבי שרשרת האירועים. השלב הראשון, הם מציעים, לא היה כלל תקיפה מכוונת. השחיין, ששחה עם מצלמת גו פרו, משך ככל הנראה את תשומת ליבו של כריש עפרורי נועז במיוחד, שהתרגל לחפש מזון ליד בני אדם. ייתכן שהאותות האלקטרומגנטיים של המצלמה דמו בעיניו לאותות של דג פצוע. מתוך דחף של "התנהגות מתחננת", הכריש ביצע נשיכה אחת, מהירה ומגושמת, שכוונה כנראה למצלמה, אך פגעה בטעות בגופו של השחיין. כפי שמציינים החוקרים, "אנו מציעים שהנשיכה הראשונה הייתה רפלקסיבית/מגושמת, מונעת על ידי 'התנהגות מתחננת' למזון". זו לא הייתה נשיכת טריפה, אלא טעות הרת אסון.

השלב השני היה מהיר ואכזרי. הנשיכה הראשונית, גם אם לא הייתה קטלנית, יצרה את הניצוץ שהצית את מתקפת הזלילה. הגירוי של דם במים, יחד עם קולות המאבק, התפשט במהירות ומשך כרישים נוספים באזור. מרגע זה, ההיגיון והאינסטינקטים הרגילים פינו את מקומם לתחרות אגרסיבית. הכרישים האחרים לא תקפו את האדם כי זיהו אותו כטרף, אלא כי נכנסו לסחרור חושים שבו המטרה היחידה היא לנשוך את מקור הגירוי לפני כולם. זוהי מסקנה מצמררת: השחיין לא נטרף כי הכרישים היו רעבים או כי זיהו אותו בטעות ככלב ים. הוא נטרף כי נוכחותו, בשילוב עם התנהגות של כריש אחד ששונתה על ידי בני אדם, יצרה "סופה מושלמת" של גירויים שהובילה לאסון.

המסקנות שעולות מהניתוח המדעי הזה הן קשות, אך חיוניות. האצבע המאשימה אינה מופנית אל הכרישים, אלא אל המערכת האנושית שאפשרה למצב הזה להיווצר. החוקרים קוראים למסקנה אחת ברורה וחד-משמעית. כפי שהם כותבים, "הפתרון הפשוט והיעיל ביותר הוא לחסל את ה'התנהגות המתחננת' בכרישים, וניתן להשיג זאת רק על ידי קביעה ואכיפה של איסור מוחלט על כל האכלה מלאכותית של כרישים על ידי הציבור". כל פתרון אחר, הם מזהירים, יהיה בגדר פלסטר. הטרגדיה בחדרה לא הייתה סיפור על מפלצת מהמעמקים. זה היה סיפור אנושי מדי: סיפור על טשטוש גבולות מסוכן בין האדם לטבע, ועל המחיר הכבד שכולנו עלולים לשלם כאשר אנו שוברים את הכללים.

המחקר:

When Competition Breaks the Rules: Feeding Frenzy as a Trigger for Unexpected Fatal Shark Predation Bites on a Human Sea-User by Non Traumatogenic Carcharinids in the Oriental Mediterranean