כשחושבים על ג'וסיה דוויט ויטני (Josiah Dwight Whitney), המדען הנודע מהמאה השמונה עשרה, אפשר להניח שהדימוי של אנשי מערות לבושים בעורות בעלי חיים, מחזיקים אלות בידיהם וצדים יונקים עצומים שנכחדו, הוא לא הדימוי עליו תחשבו בהקשר לחוקר הגדול הזה. ובכל זאת ההקשר הזה, שדי נשכח כבר, בין עולם הגיאולוגיה של ויטני והעולם הפרימיטיבי של אנשי המערות, אכן קיים.
אם נשאל מישהו מקליפורניה העכשווית מה השם ג'וסיה ויטני אומר לו, הוא בטח היה עונה משהו בקשר לפסגת ההר הנושא את שמו - הר ויטני (Mount Whitney) - הנקודה הגבוהה ביותר בארצות הברית שמוקפת כעת בפארק הלאומי סקויה (Sequoia National Park), וזה היה נכון. אך אם מישהו היה שואל את השאלה הזו בקליפורניה של לפני מאה וחמישים שנה, התשובה הייתה ככל הנראה כוללת גם משהו על הסקר הגיאולוגי שויטני הוביל, הסקר שמיפה והעניק שמות לחלק גדול מרכס הרי סיירה נבדה (Sierra Nevada Mountain), במהלך אמצע עד סוף המאה השמונה עשרה.
עם זאת, הסיכויים הם שכמעט אף אחד, בשנת 1866 או ב-2020, יגיב בכך שיספר סיפור על ויטני, שבו האדם הקדום איכלס את קליפורניה לפני עשרות מיליוני שנים, שהאדם באותה תקופה חלק את השטח הזה עם יצורי ענק שנכחדו מזמן. וזאת, על סמך מחקריו הגיאולוגיים ומומחיותו ההיסטורית המוכרת, ג'וסיה ויטני תמך והוביל את ההשקפה השנויה במחלוקת הזו לגבי ההיסטוריה של צפון אמריקה. לדבריו, היו לו ראיות להוכיח זאת.
אם בשלב זה בסיפור, אתם רואים בדמיונכם את אנשי המערות צדים ממותות מיליון שנה לפנה"ס, אז תודו להוליווד ולדימיון של יוצרי הקולנוע. לויטני לא היה את זה, את מכונת הדמיון ההוליוודית שתעזור לו לדמיין תמונות של גברים ונשים פרימיטיביים בקליפורניה. מה שכן היה לו, קצת פחות מושך אך מסקרן יותר - הוא מצא גולגולת של יצור הומינידי קדום בעומק פיר של מכרה בהרי סיירה נבדה, גולגולת שהתגלתה בשכבה גאולוגית כה קדומה שהיא מוכיחה שהבעלים שלה שוטט איתה בארץ, שסביבו יצורי ענק שנכחדו לפני מיליוני שנים. ויטני יצא למסע קשה, בנחישות ובהתלהבות, לנסות ולשכנע את הממסד המדעי לאמץ את ההוכחה החדשה הזו שגילה. הממסד המדעי לא התרשם.
הסיפור מתחיל בפברואר 1866 כאשר אדם בשם מת'יסון (Mattison) שהיתה ברשותו בעלות חלקית על מכרה זהב ליד אנג'לס (Angels) חשף כמה עצמות שהיו קבורות במכרה, בשכבה של חצץ בעומק של 40 מטר מתחת לפני השטח. העצמות שכבו בין חומר געשי מעליהן לסלע אֵם (bedrock) מתחתיהן. פעילות געשית באזור זה התרחשה לפני 40 עד 5 מיליון שנה, ומכיוון שרוב החומר הגעשי היה מעל הגולגולת ששכבה שם באין מפריע עד לזמן הגילוי, הדבר הצביע על כך שהיא מהחלק הקדום של טווח הזמנים הזה.
מת'יסון לקח את העצמות, שהוא זיהה שהן יכולות להרכיב גולגולת, והביא אותן למשרד של חבר שלו בחברת "ולס פארגו" (Wells ,Fargo & Company) באנג'לס. שם ניקו את העצמות, הרכיבו אותן מחדש וזיהו בבירור שמדובר בגולגולת אנושית. הם שלחו את הגולגולת לדוקטור ג'ונס (Doctor Jones) במחנה הכרייה הסמוך (Murphy’s camp), בתקווה שיוכל לקבוע את גילה ואת סיבת המוות. מלבד היותו רופא, ג'ונס היה גם אספן של חפצים עתיקים והוא קבע שהגולגולת בהחלט קדומה. הוא כתב מכתב לסוכנות הסקר הגיאולוגי (Geological Survey), שמשרדה היה בסן פרנסיסקו, והודיע להם על הממצא. ומי זה שבמקרה פתח את הדואר במשרד באותו יום? לא אחר מאשר ג'וסיה ויטני.
לאחר שקרא את המכתב המתאר את הממצא, ויטני יצא מיד אל מחנה מרפי (Murphy’s camp) ואל אנג'לס (Angels) על מנת לדבר פנים אל פנים עם כל האנשים המעורבים בתגלית. הוא כבר הכיר את דוקטור ג'ונס והכיר בו כאחד שניתן לסמוך על דעתו כמדויקת ואמינה.
לאחר הפגישות חזר ויטני לסן פרנסיסקו וכתב מאמר על העצמות, שנודעו בשם "גולגולת קאלבראס" (Calaveras Skull) והציג אותו בפני האקדמיה למדעים של קליפורניה (California Academy of Sciences), ביולי 1866, ארבעה חודשים בלבד לאחר הגילוי. להבדיל מהיום, עבודות מחקר, ככל הנראה, לא היו מתעכבות חודשים ועוברות ביקורת עמיתים, ובכל מקרה ויטני היה מכובד ונחשב מספיק על מנת להמנע מהדברים האלה. במאמרו הוא הצהיר בתקיפות שהגולגולת נחשפה בשכבה גאולוגית מעידן הפליוקן (Pliocene Era), מה שקובע את גילה ככל הנראה בין 5 ל-25 מיליון שנה.
המאמר עורר סערה, כי אז כמו עכשיו התפיסה המקובלת קובעת כי הילידים של צפון אמריקה היו באזור הזה במשך כמה אלפי שנים, אולי עשרת אלפים לכל היותר. היו הרבה שיעולים, קריצות ואי נוחות בקהל כשהמדענים הרגישו שויטני חצה את הקו שמפריד בין המדעי לספקולטיבי.
עם זאת, ויטני דבק במאמרו, אבל כמרים מהכנסייה והעיתונות הנוצרית - קבוצות קולניות ומשפיעות מאוד -
מיד קפצו על הסיפור וטענו בכעס שזה פשוט לא אמין. הם טענו שמדובר במתיחה ומתוך הכרה ביוקרה המדעית של ויטני, הם טענו שהמתיחה נעשתה עליו כבדיחה על ידי הכורים גסי הרוח. אחרי הכל, ויטני היה אדם בעל הישגים מדעיים ניכרים והיה סיכוי הרבה יותר גדול לפסול את הראיה אם הם יפרידו את ויטני מהאישום בהונאה, גם אם זה היה מה שרבים מהם האמינו בסתר.
ויטני הודה שרבים התנגדו לקביעותיו והשיב שההתנגדות לגיל הגולגולת הגיעה בעיקר ממבקרים דתיים, לא מדעיים. בתגובה לזה החליט דוקטור ויליאם הולמס (Doctor William Holmes) ממוסד סמית'סוניאן (Smithsonian Institution) שעליו לחקור את העניין. הוא נסע לקליפורניה וראיין את כל מי שהצליח לאתר והיה מעורב בסיפור, חלק מהם העלו את הרעיון שכל העניין היה פשוט בדיחה שיצאה משליטה. מצד שני מר מת'יסון (Mr. Mattison), מי שמצא את הגולגולת, נשבע שהיא אמיתית, וכך טען גם מר סקריבנר (Mr. Scribner) מ"ולס פארגו" (Wells ,Fargo & Company) שסייע בניקוי ובהרכבה מחדש. אולם כעת גם נרמז שיש אינדיקציה לכך שהגולגולת שויטני קיבל לא היתה הגולגולת המקורית שנמצאה במכרה, שאולי היתה החלפה שהתרחשה או ב"ולס פארגו", או במשרד של דוקטור ג'ונס.
דוקטור ג'ונס היה אספן של ממצאים כאלה, חלקם הניחו שכאשר קיבל את גולגולת המקור הקדומה ממת'יסון הוא החליף אותה באחרת, כדי לשמור על המקור באוסף הפרטי שלו. עם זאת, מעולם לא היתה כל עדות ישירה לכך שזה קרה בפועל. אחרי אינספור ראיונות ועדויות סותרות, דוקטור הולמס ויתר וחזר לוושינגטון, בלי יכולת להגיע למסקנה מוחלטת לגבי מקור הגולגולת או גילה.
"גולגולת קאלבראס" (או אחת מגולגלות קאלבראס, אם ההחלפה אכן התרחשה) נשלחה לקיימברידג', מסצ'וסטס (Cambridge, Massachusetts), ושם, במוזיאון פיבודי (Peabody Museum), דוקטור הולמס סוף סוף הצליח לבחון אותה. הוא הגיע למסקנה שמדובר למעשה בגולגולת של אדם מודרני, לא נראו בה מאפיינים אבולוציוניים של האדם הקדום והיא כנראה בת לא יותר מאלף שנה. קביעה זו הכניסה את המתנגדים הדתיים לבעיה, מצד אחד הולמס תמך בעמדתם בקביעה שהיא לא קדומה כפי שנטען ומצד שני הוא ביסס את ההקביעה הזו על מאפיינים אבולוציונים שהיו בניגוד ישיר לאמונות הבסיסיות של הנצרות. האם הכמרים יתמכו בהצהרה זו של הולמס, או שהם יגנו אותה ? נראה שאיש לא ידע. זה היה מצב "מְקֻלָּל אם אנחנו תומכים ומְקֻלָּל אם לא". בינתיים מנהל מוזיאון פיבודי, דוקטור פ. פוטנם (Doctor F. Putnam) הביע גם הוא את דעתו ואמר שהגולגולת היא אכן הדבר האמיתי, והיא מציגה הוכחה, גם אם היא שנויה במחלוקת, שבני אדם קיימים בקליפורניה הרבה מיליוני שנים יותר ממה שהעריכו עד כה. הוא הביע התנגדות ישירה לדוקטור הולמס מהסמית'סוניאן. גם קלרנס קינג (Clarence King) הביע את תמיכתו בויטני, גיאולוג מפורסם בחוגים המדעיים בקליפורניה שיועד להיות מנהל הסקר הגיאולוגי הראשון של ארצות הברית, אדם שעל ההישגים המקצועיים שלו האפילו פרטים על חייו האישיים שנחשפו אחרי מותו, אך עם זאת הערכתו המיקצועית והמדעית נשארו ללא דופי. עוד תמיכה משמעותית בויטני התקבלה מדוקטור א. מארש (Doctor O. Marsh), פלאונטולוג (paleontologist) ידוע שהיה נשיא האקדמיה הלאומית למדעים (National Academy of Sciences). משני צידי המתרס, הגברים (כן - תמיד גברים, אין נשים) היו עקשים. המדענים היסוו את דעותיהם הנחרצות בנימוקים של התנהגות מקצועית, בעוד שדעותיהם התבססו על דת וצדקנות יוקדת, לרוב בזלזול גלוי.
למען האמת, היה זה מפתיע שויטני זכה לתמיכה כה גדולה מההקהילה המדעית. מדענים ידועים כשמרנים באופן הידוע לשמצה ובדרך כלל לא מקבלים רעיונות המאתגרים את הערכים המסורתיים שלהם, כמו במקרה של בני אדם שהתקיימו בקליפורניה לפני מיליוני שנים והם מחזיקים בדעה זו עד היום, כאשר הדוקטרינה המקובלת היא כי באזור זה לא היתה נוכחות אדם עד שהוא היגר לצפון אמריקה, דרך גשר ברינג היבשתי (Bering Land Bridge), לפני כעשרת אלפים שנה בערך, ואז התפשט דרומה. שהאדם המודרני התפתח רק במקום אחד - מה שנקרא "ערש הצוויליזציה" באפריקה - ואז התפשט משם ואכלס את העולם כולו. גישה צרת אופק זו נשמרת בעקשות ובקנאות, וראיות הפוכות שמוכיחות שסיפור ההתפתחות האנושית אולי שונה ומפותל הרבה יותר, מושמות לעיתים קרובות ללעג או נפסלות על הסף. אז הספקנות בה ניתקל ויטני לא הייתה מפתיעה עבורו, התפתחות האדם ליצור בעל מוח מפותח יותר מאשר זה של האדם הקדמון, לא בהכרח גרמה לאותם גברים מודרניים לפתח מוחות פתוחים יותר.
לתמיכה בעמדתו של ויטני קיימות עדויות ארכיאולוגיות נוספות המנוגדות לתורה המדעית המקובלת. מעט צפונה יותר, בתוך פיר מכרה במחוז פלאסר (Placer County) המכונה מנהרת מיזורי (Missouri Tunnel), התגלתה עצם של רגל אנושית ודגימות מהאדמה הסובבת אותה קבעו גיל של כמעט 9 מיליון שנה. במחנה הכרייה של צ'רוקי (Camp of Cherokee) נחשפו ב-1853, כמה מכתשי אבן (Stone Mortars) בפירי כרייה עמוקים, גם הם מתוארכים במיליוני שנים. בשנת 1860 ושוב ב-1869 נחשפו מכתשים נוספים, יחד עם כלים אנושיים אחרים, בסמוך לעיירה סן אנדראס (San Andreas) - שוב מתוארכים לתקופה בה האדם לא היה אמור להסתובב באזור הזה.
גילוי נוסף התרחש, כעשר שנים לפני שהתגלתה "גולגולת קאלבראס" ולא רחוק כל כך. בשנת 1856 דוקטור ק. ווינסלו (C. Winslow) מקליפורניה הגיש תצהיר לאגודת הטבע של בוסטון (Boston Society of Natural History) על תגלית מדהימה במכרה שנמצא בסמוך להר השולחן (Table Mountain). הוא הצהיר כי כורים שחפרו מנהרה מתחת להר השולחן, בעומק של כ-60 מטר מתחת לפני השטח, חשפו שלד אנושי שלם. החצץ והמשקעים הגעשיים שבתוכם נמצא השלד אמורים להיות בגיל של 33 עד 55 מיליון שנה. באותו מכרה בהר השולחן ובאותה שכבת קרקע, התגלו עוד מספר עצמות מסטודון (Mastodons), מין של ממותה. הגילוי הזה לא היה רעידת אדמה בפני עצמו מכיוון שהיה ידוע שמסטודונים התקיימו בקליפורניה עד שנכחדו לפני כעשרת אלפים שנה, ככל הנראה בגלל ציד יתר של האדם. אך זה העלה שאלה נוספת - אם האדם הגיע לשם לפני עשרת אלפים שנה בערך, אז איך הוא הצליח להשמיד את אוכלוסיית המסטודונים בצפון אמריקה כולה כמעט מיד עם הגעתו, ועשה זאת רק עם חניתות נחותות? בעיני רבים אי ההתאמה תומכת בתזה שהאדם אכן היה שם הרבה לפני מכפי שהמחשבה המדעית הנוקשה תודה, ושהוא פיתח מערכות ציד ואולי אפילו של תרבות, הרבה לפני מה שהדעה המקובלת קובעת.
ואז שוב, בשנת 1868, גם מתחת להר השולחן, התגלו שני שברי גולגולת בעומק של 55 מטר, בציר אופקי המוביל לפיר אנכי עמוק המכונה פיר ולנטיין (Valentine Shaft), החודר את ההר. הם נמצאו בתוך חצץ המכיל זהב וגם נמצאו יחד עם עצמות מסטודון. בסמוך לגולגולת נמצא גם מכתש אבן גדול, ממצא אנושי קדום מובהק, כלי שכביכול לא פותח
עד לתקופות היסטוריות מאוחרות יותר. השכבות בהן שברי הגולגולות והמכתש נמצאו מתוארכים בין 10 ל-50 מיליון שנה. באותם פירי מכרה מתחת להר השולחן, נמצאו גם עצמות לסת, באותה שכבה של 10 עד 50 מיליון שנה, נראה כי הר השולחן היה מקום מפגש פופולרי עבור האדם הקדום ואולי זה אירוני שמה שמושך היום המוני בני אדם להר השולחן הוא קזינו שמנוהל שם על ידי אינדיאנים, צאצאים של אלה שפעם הילכו על ההר הזה בעזרת העצמות בנות מליוני השנים שנמצאו במקום.
אם תבצעו היום מחקר לגבי "גולגולת קאלבראס" תגלו שרוב המקורות המדעיים יפסלו אותה מיד בקביעה שזוהי מתיחה, תרגיל שביצעו כורי זהב עם חוש הומור גס ויצירתי, על מדען נלהב. ואולי זה הסיפור. המבקרים יעשו זאת
עכשיו בדיוק כמו שעשו זאת כשנחשפה הגולגולת, בטענות שהבדיקות לא היו מדויקות, שהעדים לא היו אמינים, שחלקי העצמות קוטלגו ברשלנות או אולי אפילו שהגולגולת המקורית נעלמה לאוסף פרטי ברגע שהתגלה והוחלפה בגולגולת מודרנית. עם זאת נראה שיש עדויות חזקות לכך שבני אדם אכן שגשגו, במה שידוע כיום כקליפורניה, במשך מיליונים רבים של שנים, הרבה יותר זמן ממה שהקהילה המדעית יכלה להודות בפני ג'וסיה ויטני לפני מאה וחמישים שנה או להודות כיום. למרבה האירוניה, שני הכוחות המתנגדים, אלה שדבקים בפרשנות מחמירה של התנ"ך ואלה שדבקים בפרשנות צרה של נתונים מדעיים - שניהם מכחישים את ההוכחות לנוכחותם של בני אדם בהרי סיירה נבדה עוד מימי קדם.
מעניין, שבספרדית פירוש המילה קאלבראס ('Calaveras') הוא גולגולת, וזהו שם קדום לאזור בקליפורניה, הרבה לפני שג'וסיה ויטני עמד בפני האקדמיה למדעים והציג בפני המדענים את הגולגולת של חברו הקדום. אוּלַי יש סיבה שטרם נודעה לכך שאזור זה בהרי סיירה נבדה קרוי בשם זה. אולי גולגולות חבויות במקום במשך תקופה מאוד מאוד ארוכה ומדי פעם הן צצות על פני השטח כדי ללחוש לנו קצת הסטוריה קדומה. במקום לאטום את האוזניים, אולי עלינו להקשיב למה שיש להן לספר לנו.
