מאת: Stephen Johnson
מקור: bigthink
הניחו שעון אחד בראש הר. הניחו עוד אחד על החוף. בסופו של דבר, תראו שכל שעון מציין שעה אחרת. למה? הזמן נע לאט יותר ככל שמתקרבים לכדור הארץ, מכיוון שכפי שהציג איינשטיין בתורת היחסות הכללית שלו, גרביטציה של מסה גדולה, כמו כדור הארץ, מעוותת את המרחב-זמן סביבה.
מדענים הבחינו לראשונה באפקט "התארכות הזמן" הזה בקנה מידה קוסמי, כאשר כוכב חולף ליד חור שחור. ואז, בשנת 2010, חוקרים צפו באותו אפקט בקנה מידה קטן בהרבה, תוך שימוש בשני שעונים אטומיים מדויקים ביותר, האחד ממוקם ב-33 סנטימטרים גבוה מהשני. שוב, הזמן נע לאט יותר עבור השעון הקרוב יותר לכדור הארץ.
ההבדלים היו זעירים, אבל ההשלכות היו מסיביות: זמן אבסולוטי לא קיים. עבור כל שעון בעולם, ועבור כל אחד מאיתנו, הזמן עובר קצת אחרת. אבל גם אם הזמן חולף במהירויות משתנות בכל רחבי היקום, הזמן עדיין חולף במובן אובייקטיבי כלשהו, נכון? אולי לא.
בספרו "סדר הזמן" (“The Order of Time”), הפיזיקאי התיאורטי האיטלקי קרלו רובלי (Carlo Rovelli) מציע שתפיסת הזמן שלנו - התחושה שלנו שהזמן זורם לנצח קדימה - יכולה להיות השלכה סובייקטיבית ביותר. אחרי הכל, כאשר אתם מסתכלים על המציאות בקנה מידה הקטן ביותר (לפחות באמצעות משוואות של גרביטציה קוונטית), הזמן נעלם. "אם אני מתבונן במצב המיקרוסקופי של הדברים", כותב רובלי, "אז ההבדל בין העבר לעתיד נעלם... בדקדוק היסודי של הדברים, אין הבחנה בין 'סיבה' ל'תוצאה'".
אז למה אנחנו תופסים את הזמן כזורם קדימה? רובלי מציין שלמרות שהזמן נעלם בקנה מידה קטן ביותר, אנחנו כמובן עדיין קולטים אירועים מתרחשים ברצף במציאות. במילים אחרות, אנו רואים אנטרופיה: סדר משתנה לאי-סדר; ביצה נסקדת ומתקשקשת.
רובלי אומר שהיבטי מפתח של זמן מתוארים על ידי החוק השני של התרמודינמיקה, הקובע שחום תמיד עובר מחם לקר. זהו רחוב חד סטרי. לדוגמה, קוביית קרח נמסה לכוס תה חמה, לעולם לא להפך. רובלי מציע שתופעה דומה עשויה להסביר מדוע אנו מסוגלים לתפוס רק את העבר ולא את העתיד. "בכל פעם שהעתיד נבדל בוודאות מהעבר, יש בזה משהו כמו חום", כתב רובלי. "התרמודינמיקה מתחקה אחר כיוון הזמן למשהו שנקרא 'האנטרופיה הנמוכה של העבר', תופעה מסתורית שעדיין מתקיימים דיונים לגביה".
הוא ממשיך: "גדילת אנטרופיה מכוונת את הזמן ומאפשרת את קיומם של עקבות העבר, ואלה מאפשרים אפשרות של זיכרונות, המאגדים את תחושת הזהות שלנו. אני חושד שמה שאנו מכנים "זרימת" הזמן צריך להיות מובן על ידי לימוד מבנה המוח שלנו ולא על ידי לימוד פיזיקה: האבולוציה עיצבה את המוח שלנו למכונה הניזונה מהזיכרון כדי לצפות את העתיד. זה מה שאנחנו מקשיבים לו כשאנחנו מקשיבים לזמן החולף. הבנת ה"זרימה" של הזמן היא אפוא משהו שעשוי להתייחס למדעי המוח יותר מאשר לפיזיקה בסיסית. חיפוש אחר ההסבר לתחושת הזרימה בפיזיקה עשוי להיות טעות".
למדענים עדיין יש הרבה מה ללמוד על האופן שבו אנו תופסים זמן, ומדוע הזמן פועל בצורה שונה בהתאם לקנה המידה. אבל מה שבטוח הוא שמחוץ לתחום הפיזיקה, תפיסת הזמן האישית שלנו היא גם אלסטית באופן מפתיע. הזמן נע בצורה שונה על גבי הר מאשר על חוף הים. אבל אתם בכלל לא צריכים לנסוע לשום מרחק כדי לחוות עיוותים מוזרים בתפיסת הזמן שלכם. ברגעים של פחד של חיים או מוות, למשל, המוח שלכם משחרר כמויות גדולות של אדרנלין, מה שמאיץ את השעון הפנימי שלכם, וגורם לכם לתפוס את העולם שבחוץ כזז לאט.
עיוות נפוץ נוסף מתרחש כאשר אנו ממקדים את תשומת הלב שלנו בדרכים מסוימות. "אם אתה חושב על איך הזמן חולף כרגע, הגורם הגדול ביותר המשפיע על תפיסת הזמן שלך הוא תשומת הלב", אמר אהרון סאקט (Aaron Sackett), פרופסור חבר לשיווק באוניברסיטת סנט תומאס. "ככל שאתה נותן יותר תשומת לב לחלוף הזמן, כך הוא נוטה לזוז לאט יותר. ככל שדעתך מוסחת מהזמן שחולף - אולי בגלל משהו מעניין שקורה בקרבת מקום, או סשן טוב של חלומות בהקיץ - יש לך סיכוי גבוה יותר לאבד את תחושת הזמן, מה שנותן לך הרגשה שהוא חולף מהר יותר ממקודם. "הזמן טס כשאתה נהנה", הם אומרים, אבל באמת, זה יותר כמו "הזמן טס כשאתה חושב על דברים אחרים". זו הסיבה שהזמן יטוס לעתים קרובות גם כשאתם ממש לא נהנים - כמו כשאתם מנהלים ויכוח סוער או מבוהלים ממצגת קרובה".
אחת הדרכים המסתוריות ביותר שבהן אנשים חווים עיוותים בתפיסת זמן היא באמצעות סמים פסיכדליים. בראיון ל"גרדיאן" תיאר רובלי תקופה בה התנסה ב-LSD. "זו הייתה חוויה חזקה במיוחד שנגעה בי גם אינטלקטואלית", אמר. "בין התופעות המוזרות הייתה תחושת הזמן שעצר. דברים התרחשו במוחי אבל השעון לא התקדם קדימה; זרם הזמן כבר לא חלף. זו הייתה חתרנות מוחלטת של מבנה המציאות".
נראה שמעט מדענים או פילוסופים מאמינים שזמן הוא אשליה מוחלטת. "מה שאנו מכנים זמן הוא מושג עשיר ומרובד; יש לו שכבות רבות", אמר רובלי. "חלק משכבות הזמן חלות רק בקנה מידה מוגבל בתוך תחומים מוגבלים. זה לא הופך אותן לאשליות". האשליה היא הרעיון שהזמן זורם בקצב מוחלט. נהר הזמן אולי זורם לנצח קדימה, אבל הוא נע במהירויות שונות, בין אנשים, ואפילו בתוך המוח שלכם.
