האם גילינו את המנגנון הנסתר שיצר את הציוויליזציה הראשונה בעולם?
- גור זיו
- לפני יום 1
- זמן קריאה 5 דקות
איך קמה הציוויליזציה הראשונה בעולם באמצע המדבר? תשכחו מכל מה שידעתם. מחקר חדש טוען שהשומרים הקדמונים לא בנו תעלות ענק, אלא ניצלו סוד גאוני: מערכת השקיה טבעית ואוטומטית שהופעלה על ידי הגאות והשפל של הים. גלו את גן העדן האבוד שיצר את העולם המודרני.
אנחנו עומדים לצלול לאחת התעלומות הגדולות והמדהימות ביותר בהיסטוריה האנושית. תחשבו על זה רגע. במשך מאות אלפי שנים, אבותינו חיו בכפרים קטנים, בקבוצות מפוזרות של ציידים-לקטים וחקלאים. ואז, לפתע, לפני כ-6,000 שנה, בדרום עיראק של ימינו, באזור צחיח וקשה למחיה, קורה משהו בלתי נתפס. יש מאין, צומחת לה תרבות שומר. לא עוד כפר, אלא עיר. ולא סתם עיר, אלא רשת של ערי-מדינה מורכבות, עם מקדשים עצומים, מסחר משגשג, היררכיה חברתית, וגולת הכותרת - המצאת הכתב. זו לא התפתחות, זו קפיצה קוונטית. המהפכה האורבנית הזו, שהתרחשה בתקופת ארך (אוּרוּכּ), היא הרגע שבו נולדה הציוויליזציה כפי שאנחנו מכירים אותה. אבל איך? איך לעזאזל הם עשו את זה? איך קבוצה של אנשים, באחד האזורים המאתגרים בעולם, מצליחה לייצר מספיק אוכל, עושר ופנאי כדי להמציא את המדינה, את הבירוקרטיה ואת השירה?
ההיסטוריונים והארכיאולוגים מנסים לענות על השאלה הזו כבר מאתיים שנה. התיאוריות הקלאסיות מדברות על גידול צאן, על מסחר ועל ניצול מגוון המשאבים של הנהרות הגדולים, הפרת והחידקל. כל זה נכון ויפה, אבל תמיד הייתה בעיה בלב הסיפור הזה. חור עצום בעלילה. כל הדברים האלה דורשים בסיס אחד, והוא עודפי מזון. והרבה מהם. כדי לבנות פירמידות, לנהל מסחר, או סתם לשבת ולהמציא את הכתב, מישהו צריך לגדל טונות של חיטה ושעורה כדי להאכיל את כולם. באזור צחיח כמו מסופוטמיה, זה אומר דבר אחד: השקיה. ולא סתם השקיה, אלא מערכת תעלות עצומה ומתוחכמת שדורשת תכנון הנדסי, כוח אדם אדיר, וארגון חברתי ברמה של מדינה. הבעיה? אין שום ראיות ארכיאולוגיות למערכות השקיה כאלה בתקופת ארך. הן מופיעות רק אלף שנה מאוחר יותר. אז מה קורה פה? האם כל הסיפור של שומר בנוי על פרדוקס? האם הם בנו ציוויליזציה על בטן ריקה?
וכאן הסיפור הופך למדהים באמת. מחקר חדש, שפורסם בכתב העת PLOS One, מציע פתרון לתעלומה, פתרון כל כך גאוני, כל כך אלגנטי, שהוא פשוט ישמוט לכם את הלסת. צוות חוקרים, בראשותם של ד"ר ליביו ג'יוסן (Liviu Giosan) וריד גודמן (Reed Goodman), החליט להפסיק לחפש את התשובה בארכיונים מאובקים ובשברי חרס, ולהתחיל להסתכל על התמונה הגדולה. הם השתמשו בטכנולוגיה של המאה ה-21 כדי להבין את העולם של לפני 6,000 שנה: הם ניתחו תצלומי לוויין טופוגרפיים ברזולוציה גבוהה, וקדחו דגימת ליבה עמוקה מהאדמה בעיר השומרית העתיקה לגש. הם לא חיפשו תעלות מעשה ידי אדם; הם חיפשו את מה שהטבע עצמו העניק לשומרים הקדמונים. ומה שהם גילו הוא לא פחות מגן עדן אבוד.
החוקרים מציגים תמונה חדשה לחלוטין של דרום מסופוטמיה הקדומה. תשכחו מהמדבר הצהוב שאתם מכירים היום. לפני 6,000 שנה, המפרץ הפרסי היה גדול הרבה יותר, והמים שלו חדרו עמוק, עמוק לתוך היבשה, ויצרו רשת מסועפת של לגונות, ביצות ודלתאות של נהרות. וזה, כשלעצמו, לא חדש. אבל כאן מגיע הטוויסט המבריק. החוקרים טוענים שהשומרים הראשונים לא חיו למרות הסביבה הזו, הם שגשגו בזכותה. הם גילו שהגאות והשפל של האוקיינוס ההודי הורגשו בעוצמה במפרץ הפרסי, וגרמו למפלס המים בלגונות ובנהרות לעלות ולרדת פעמיים ביום, כמו נשימה אדירה של הים. והשומרים? הם פשוט ניצלו את זה. במקום לחפור תעלות באורך מאות קילומטרים, הם חפרו תעלות קטנטנות מהנהרות אל השדות הסמוכים. פעמיים ביום, הגאות הייתה דוחפת את המים המתוקים של הנהר במעלה התעלות ומציפה בעדינות את השדות. וכשהשפל הגיע, המים היו נסוגים בחזרה, שוטפים איתם את המלחים העודפים מהאדמה ומונעים את המלחתה - הבעיה הגדולה ביותר של חקלאות מדברית.
זוהי "השקיית גאות" (tidal irrigation) - מערכת השקיה אוטומטית, טבעית, שדורשת תחזוקה מינימלית ומספקת מים באופן קבוע ואמין, בלי תלות בגשמים או בשיטפונות הפראיים של הנהרות. כפי שמציעים החוקרים, "אנו מציעים שהשקיית גאות מציעה מנגנון פתיחה סביר לחקלאות מגוונת ובעלת תפוקה גבוהה, שסיפקה את התנופה לאורבניזציה". זה היה גן העדן האקולוגי שאפשר לשומרים לגדל לא רק חיטה ושעורה, אלא גם ירקות, קטניות, ובעיקר - מטעי תמרים עצומים, שהפכו למרכיב מרכזי בכלכלתם. הפתרון לתעלומת העושר של ארך לא היה חבוי מתחת לאדמה, הוא היה גלוי לעין, בפעימות הגאות והשפל של הים.
אבל רגע, בואו נהיה סקפטיים לרגע. זה סיפור יפה, אולי יפה מדי. איך אפשר להיות בטוחים? הרי השומרים לא השאירו לנו יומנים שבהם נכתב "היום הייתה גאות נהדרת, כל התמרים קיבלו מים". איך אפשר להוכיח תיאוריה כזו בלי עדויות כתובות? ובכן, החוקרים מודים שזו השערה, אבל היא מבוססת על שילוב של ראיות נסיבתיות חזקות: המודלים הגיאולוגיים מראים שהתנאים לכך היו קיימים, דגימות הליבה מאשרות את הנוף הקדום של לגונות ודלתאות, והתיאוריה הזו פותרת באופן אלגנטי את "החור בעלילה" המרכזי בסיפור עלייתה של שומר. היא מסבירה כיצד יכלו להתקיים עודפי מזון אדירים, עוד לפני שהייתה קיימת המדינה המאורגנת שהייתה דרושה כדי לבנות מפעלי השקיה ענקיים.
אבל לכל גן עדן יש סוף, והסיפור הזה אינו שונה. הטבע שנתן, הוא גם הטבע שלקח. במשך מאות שנים, הנהרות הגדולים, הפרת והחידקל, המשיכו להזרים סחף אל המפרץ הפרסי. הדלתא התקדמה דרומה, כובשת עוד ועוד שטחים מהים. ככל שהדלתא התרחקה, כך השפעת הגאות והשפל נחלשה. מערכת ההשקיה האוטומטית והמושלמת החלה לגמגם, ואז פסקה. זה היה הרגע שבו גן העדן נגמר, והעבודה הקשה התחילה. כפי שמסכמים החוקרים, "כאשר הגישה לים הוגבלה עקב בניית הדלתא והגאות הנסוגה, ההסתמכות הגוברת על משטרי הנהרות ההפכפכים הובילה בסופו של דבר לרשת ההשקיה הנרחבת של ערי המדינה מהשושלת הקדומה".
זהו הרגע שבו השומרים נאלצו להמציא מחדש את החקלאות שלהם. הם כבר היו חברה מורכבת, עם ערים, מקדשים ומעמדות, והם לא יכלו לחזור אחורה. כדי לשמר את אורח חייהם, הם נאלצו לעבור מניצול גאוני של הטבע לשליטה הנדסית בו. זהו הרגע שבו נולדו מפעלי ההשקיה האדירים שאנחנו מכירים מהטקסטים המאוחרים יותר, התעלות העצומות שדרשו עבודה של אלפי פועלים, וניהול מרכזי חזק. המעבר הזה, כך טוען המחקר, הוא שהוליד את המדינה השומרית כפי שאנו מכירים אותה - מדינה ריכוזית, היררכית, שלעיתים קרובות נלחמה עם שכנותיה על המשאב היקר מכל: מים. הציוויליזציה השומרית, אם כן, לא רק נולדה מתוך גן העדן האקולוגי הזה, היא גם עוצבה על ידי אובדנו.
אז מה הסיפור שהמחקר הזה מספר לנו? זהו סיפור מדהים על האופן שבו תנאים סביבתיים יכולים לאפשר קפיצות דרמטיות בהיסטוריה האנושית. זהו סיפור על ציוויליזציה שבמשך מאות שנים, חיה בהרמוניה כמעט מושלמת עם קצב פעימות האוקיינוס. וזהו גם סיפור אזהרה, על כך ששום דבר אינו נצחי, וששינויים סביבתיים, גם אם הם איטיים והדרגתיים, יכולים לאלץ חברות שלמות להמציא את עצמן מחדש או לקרוס. האם זו האמת המוחלטת? אולי לא. תמיד יישארו שאלות פתוחות. אבל זו התיאוריה היפה והמשכנעת ביותר שהוצעה עד כה, והיא גורמת לנו להסתכל על הערים העתיקות המאובקות של עיראק ולדמיין אותן אחרת לגמרי: לא כמבצרים במדבר, אלא כוונציה קדומה, רשת של איים ירוקים ופורחים המוקפים בלגונות מנצנצות, שבהן החיים מתנהלים על פי שעון הגאות והשפל. וזה, סיפור הרבה יותר טוב.
המחקר:
תגובות