אחד הסמלים הנערצים ביותר של ממלכת סקוטלנד ומורשתם של הסקוטים היא אבן סקון (Stone of Scone), או אבן ההכתרה. אבן חול אדומה שאורכה 66 ס"מ, רוחבה 41 ס"מ וגובהה 21 ס"מ. משקלה של האבן כ-152 ק"ג. בחלקה העליון של האבן נראים סימני חציבה, ובכל אחד מקצות האבן טבעת ברזל שנועדה לאפשר נשיאתה. האבן היתה הכס עליו הוכתרו מלכי סקוטלנד הקדומים. היא ידועה גם כאבן הגורל ועד לאחרונה הוא שכנה במנזר וסטמינסטר בלונדון. לאבן המוערכת הזו יש היסטוריה צבעונית. מה מקורה והיכן האבן האמיתית?
מקור אבן סקון
את מקורה של אבן סקון קשה לקבוע בשל עתיקותה, אך אגדות יש בשפע. היא מופיעה לראשונה במיתוסים קלטיים קדומים הנוגעים למועצת אלים המכונה טואתה דה דנאן (Tuatha de Danaan). אחד החפצים העל-טבעיים של הטואתה היתה אבן שכביכול זעקה בכל פעם שהמלך הראוי דרך עליה. אבן זו, על פי גרסה אחת של המיתוס, נלקחה מאירלנד לסקוטלנד. זה כנראה היה בכוח או כשלל ניצחון של קרב מוצלח. בגרסה אחרת, הטואתה נמלטו מיוון ונסעו לסקוטלנד עם האבן ברשותם.
על פי המסורת הקדומה אבן זו היא האבן שעליה נח ראשו של יעקב אבינו עת חלם על סולם יעקב. מסורת אחרת מציינת שאבן זו הייתה אבן ההכתרה של ממלכת דאל ריאטה, ממלכה באזור מערב סקוטלנד וצפון אירלנד בה חיו הגיילים (Gaels). מסורת אחרת מציינת כי האבן הייתה המזבח הנייד של קולומבה הקדוש.
לא משנה כיצד הגיעה לסקוטלנד, האבן הפכה לסמל חשוב לשלטון הסקוטי. היא הוחזקה במגוון מקומות ברחבי סקוטלנד, ולבסוף הובאה לסקון על ידי המלך קנת מק'אלפין, הראשון במלכי סקוטלנד, להכתרה שלו בשנת 847. טקס ההכתרה נערך בסקון בו נשמרה האבן. ישנה מסורת לפיה לאות תודה על התמיכה האירית בקרב באנוקברן בשנת 1314 העניק רוברט דה ברוס חלק מהאבן לקורמק מקארתי (Cormac Mac Cárthaigh), מלך מנסטר - אבן זו נקראת כיום אבן בלארני.
אבן סקון עוברת לאנגליה
היא נשארה בסקון מאות שנים עד 1296, אז אדוארד הראשון, מלך אנגליה, בזז את סקוטלנד ולקח את האבן למנזר וסטמינסטר בלונדון כשלל מלחמה. סוסי צבאו כמעט הגיעו לאדמת אנגליה כאשר הוא עשה סיבוב פתאומי ומסתורי וחזר לסקון. השתוללו שמועות כי האבן שנשא אדוארד לא הייתה האבן האמיתית. יתכן שזה היה העתק שפוסל על ידי אנשי דת בסקון ששמעו על בואו של אדוארד. הם זייפו במהירות העתק והסתירו את האבן האמיתית עד לתקופה בה חזרה ריבונותה של סקוטלנד. לא ידוע מה באמת התרחש במסע השני והתמוה של אדוארד לסקון, אך בסופו של דבר הוא חזר ללונדון עם אבן - אמיתית או לא - אין לדעת.
במשך 650 שנה לאחר שתפס אותה המלך אדוארד הראשון, האבן נשארה במנזר וסטמינסטר. היא הוכנסה לבסיסו של כיסא עץ המכונה כיסא אדוארד הקדוש, עליו הוכתרו כל מלכי אנגליה, בריטניה הגדולה והממלכה המאוחדת, למעט מרי השנייה. אדוארד עשה פעולה זו כדי להראות באופן סמלי שמלכי אנגליה שולטים אף בסקוטלנד כשהם מוכתרים על אבן ההכתרה של סקוטלנד. הקשר הראשוני שלה עם סקוטלנד תמיד הוכר ואפילו שייקספיר מתייחס בעקיפין לאבן במחזהו "מקבת", שם נקרא סקון כמקום להכתרותיהם של מקבת וגם של מלקולם.
בשיחות השלום בין ממלכת סקוטלנד וממלכת אנגליה שערך אדוארד השלישי הציע אדוארד להשיב את האבן, אולם לבסוף השבת האבן לא הייתה חלק מהסכם נורת'האמפטון, והאבן נשארה באנגליה. כאשר הומלך ג'יימס השישי, מלך סקוטלנד ככמלך אנגליה בשם "ג'יימס הראשון", שבו למעשה מלכי סקוטלנד להיות מומלכים על האבן, ובעקבות חוק האיחוד 1707 אוחדו שתי הממלכות לממלכה אחת שנקראה ממלכת בריטניה הגדולה.
גניבת האבן
יום חג המולד של 1950 סימן את הפרק הבא והבולט בתולדות האבן. בלילה ההוא, ארבעה סטודנטים פטריוטים מאוניברסיטה בגלאזגו רקמו מזימה לגניבת האבן והחזרתה לסקוטלנד. אלה היו קיי מת'סון (Kay Matheson), איאן המילטון (Ian Hamilton), גאווין ורנון (Gavin Vernon) ואלן סטיוארט (Alan Stuart).
לאחר חצות הסטודנטים פתחו דלת צדדית במנזר, נכנסו פנימה והצליחו להוציא את האבן ממיקומה בתוך כס ההכתרה. האבן אמנם נפלה והתפרקה לשני חלקים, אך הם הצליחו להוציא אותה מהמתחם. תגובת המשטרה הייתה מהירה וצפויה. בניחושם שהאבן תועבר לסקוטלנד, הם הקימו מיד מחסומים כדי לבדוק את כל המכוניות שנוסעות לסקוטלנד, והחלו לחקור את מנהיגי תנועת השלטון העצמי.
האבן היתה אצל קיי מת'סון. הסטודנטים התפצלו ונסעו לבד, קיי הצליח לעבור דרך מחסומי המשטרה ולעשות את דרכו חזרה לסקוטלנד. לאחר שהתארגנו מחדש בסקוטלנד, הם הסתירו את האבן ואז שלחו אגרת למלך ג'ורג' השישי. באגרת הצהירו שהם יחשפו את מיקומה של האבן אם המלך יבטיח לתת לאבן להישאר בסקוטלנד.
אבן סקון חוזרת הביתה
לונדון סירבה. לכן, לאחר מספר חודשים החליטו ארבעת הסטודנטים כי האבן לא תשרת את מטרתה לגייס תמיכה סקוטית אם תצטרך להישאר מוסתרת. ב-11 באפריל 1951 הם הסיעו את האבן למנזר אבראת (Arbroath Abbey) והניחו אותה על המזבח עטופה בדגל סקוטלנד. האבן הועברה במהירות חזרה ללונדון והוחזרה לכס ההכתרה.
זמן קצר לאחר שובה של האבן, בדיוק כפי שהיה לפני 650 שנה, החלו השערות כי האבן האמיתית הוסתרה על ידי ארבעת הסטודנטים ובלונדון היה זיוף - נושא שהסטודנטים סירבו בתוקף להגיב עליו. הם מעולם לא הועמדו לדין כי הגורמים הרשמיים חשו שישנו זרם חזק של תמיכה בקרב העם הסקוטי במעשה שהם עשו.
בשנת 1996 החליטה ממשלת הממלכה המאוחדת שהאבן תושאל לשמירה בסקוטלנד ולא בארמון וסטמינסטר, ותושב לארמון לצורך טקסי ההכתרה. ב-3 ביולי 1996 הושבה האבן לסקוטלנד וב-15 בנובמבר באותה שנה נערך טקס העברת האבן בגבול בין אנגליה וסקוטלנד בנוכחות נציגי משרד הפנים של הממלכה המאוחדת ומשרד סקוטלנד, והאבן הועברה לטירת אדינבורו שם היא מוצגת כיום. אך קיימת האפשרות כי אבן סקון האמיתית מעולם לא עזבה את סקוטלנד ונותרה מוסתרת עד לזמן שיהיה ראוי להופעתה מחדש.
מקורות:
