top of page

פבלופטרי: העיר השקועה העתיקה ביותר בעולם

אין דבר המעורר את דמיונם של חובבי היסטוריה כמו תגליות מתחת למים, החל מערים שקועות וכלה באלפי ספינות טרופות על קרקעית הים שעדיין לא נחקרו. קרקעית הימים והאוקינוסים בעולם תוארו כמוזיאון הגדול ביותר בעולם, עם פחות מ-1% ממנה שנסקרה עד כה. שרידיו של נמל פבלופטרי התגלו עוד בשנות ה-60 של המאה ה-20 ויש הטוענים כי ייתכן שהם היו הבסיס לסיפור האגדי של אטלנטיס.

השרידים התת-ימיים והעמודים והקירות המשוחזרים דיגיטלית של אחד המבנים / University of Nottingham

בשנות ה-60 של המאה ה-20, ד"ר ניק פלמינג (Nic Flemming) מהמכון לאוקיאנוגרפיה באוניברסיטת סאות'המפטון, גילה מחדש את שרידיו של יישוב שקוע שמאמינים כי הוא מתוארך ללפני 5,000 שנה. ממוקם באזור הפלופונסוס שבדרום יוון, ליד כפר קטן בשם פבלופטרי (Pavlopetri), האתר הארכיאולוגי נמצא 4 מטרים מתחת למים וכיום הוא נחשב לעיר המתוכננת השקועה העתיקה ביותר בעולם. לכן היא הצטרפה לשורה של עיירות, ערים ויישובים שקועים מסתוריים אחרים שלכדו את דמיונם של חובבי ההיסטוריה, כולל:

  • העיר הסינית העתיקה שי צ'נג (Shi Cheng - עיר האריות) שנשתמרה באופן מושלם.

  • המקדשים השקועים המיתיים של מהאבליפוראם (Mamallapuram) בהודו.

  • העיר המצרית העתיקה הרקליון.

  • האתר הניאוליתי בן 9,000 השנה עתלית ים בישראל.

  • עיר הפיראטים מהמאה ה-17 פורט רויאל בג'מייקה.

חורבות פבלופטרי ממוקמות במרחק קצר מקו החוף, מטרים ספורים מתחת למים במפרץ ואטיקה שבדרום יוון.

היישוב פבלופטרי היה ממוקם ליד מצר יבשה שקישר בין האי אלפוניסוס (Elafonisos) לבין היבשת המרכזית (כיום חוף פונטה). האתר זוהה לראשונה על ידי הגיאולוג פולקיון נגריס (Folkion Negris) בשנת 1904, אך לאחר שפלמינג גילה את האתר מחדש, בשנת 1968, צוות מאוניברסיטת קיימברידג' סקר את השרידים במשך שישה שבועות באמצעות מערכת גריד וסרטי סימון. הם הפיקו תוכנית של עיר פרהיסטורית, שחשבו כי היתה מיקנית, השתרעה על שטח של כ-300 על 150 מטר, ושכנה בעומק של מטר אחד עד ארבעה מטרים. זוהו לפחות חמישה עשר מבנים נפרדים (המורכבים מסדרת חדרים), חצרות, רחובות, שני חדרי קבורה ולפחות שלושים ושבעה ארונות קבורה. נראה כי האתר התת ימי המשיך דרומה לאי פבלופטרי שעליו עדיין נראו שרידי קירות וממצאים ארכיאולוגיים.


משלחת 1968 החזירה כמות קטנה של ממצאי שטח מקרקעית הים (בעיקר כלי חרס אך גם להבי אובסידיאן וצור ופסלון ברונזה) שהציעו טווח תיארוכים מתקופת הברונזה הקדומה ועד למאוחרת (בערך 2800-1180 לפנה"ס). לעומת זאת, בהשוואה לאתרים ארכיאולוגיים ידועים אחרים, נחשב כי המבנים השקועים בפבלופטרי הם בעיקר מהתקופה המיקנית (1650-1180 לפנה"ס), אם כי לא ניתן היה לאשר זאת מראיות הסקר בלבד.


בשנת 2009, אוניברסיטת נוטינגהאם, באמצעות בית ספר בריטי באתונה, החלה בפרויקט שיתופי פעולה בן חמש שנים עם הסוכנות היוונית לארכיאולוגיה ימית של משרד התרבות והתיירות היווני והמרכז ההלני למחקר ימי (HCMR), כדי להתחקות אחר ההיסטוריה והתפתחות העיר השקועה, אחר חשיבותה מבחינת השליטה הימית במפרץ לאקוניה והסיבות לשקיעתה.

עמודים וקירות משוחזרים דיגיטלית / University of Nottingham

פרויקט הארכיאולוגיה התת-מימי של פבלופטרי השתמש בשילוב חדשני של ארכיאולוגיה, רובוטיקה תת-מימית וגרפיקה מתקדמת כדי לסקור את קרקעית הים ולהחזיר את העיר העתיקה לחיים לפני שהשרידים השבריריים יאבדו לנצח בגלל חוסר הגנה, זיהום , גלים, זרמים ותיירות. הודות לפרויקט, הפכה פבלופטרי לעיר התת-מימית הראשונה שנסקרה דיגיטלית בתלת מימד באמצעות טכנולוגיית מיפוי סונאר. שילוב זה של טכנולוגיה ימית חדישה וגרפיקה ממוחשבת מתעשיית הסרטים אפשר להם ליצור תמונות שחזור דיגיטליות פוטוראליסטיות מדהימות אשר חוללו מהפכה בארכיאולוגיה התת-מימית. בעבודה עם מומחים לסונאר אקוסטי ובטכניקות הסקר הדיגיטלי העדכניות ביותר, ד"ר ג'ון הנדרסון (Jon Henderson) מהמחלקה לארכיאולוגיה בנוטינגהאם הצליח לתעד את העיר כולה, המשתרעת על פני 36,000 מ"ר. באמצעות רובוט מיפוי תלת מימדי מתקדם, שפותח על ידי המרכז האוסטרלי לרובוטיקת שדה באוניברסיטת סידני, כל העיר תועדה ברזולוציה של סנטימטרים בודדים.


פרויקט המחקר זיהה אלפי חפצים באתר שסייעו ביצירת הבנה מעמיקה יותר של חיי היומיום בפבלופטרי החל משנת 3000 לפנה"ס ועד ש"שקעה" בסביבות 1100 לפנה"ס, כנראה בגלל רעידות אדמה השכיחות באזור, שחיקה, עליית מפלס הים, או אפילו צונאמי. השרידים הם של העיר השקועה הראשונה ביוון שקדמה לסיפורו של אפלטון על אטלנטיס.