ממלכת אֶבְּלָה והמחלוקת על הקשרים המקראיים

עודכן ב: 7 אוק 2020

אֶבְּלָה (Ebla), השוכנת בצפון-מערב סוריה של ימינו, ליד חלב, הייתה עיר-מדינה חשובה בשלהי האלף ה-3 לפנה"ס וכן בערך בין 1900 ל-1650 לפנה"ס. האתר נקרא כיום תל מַרדִיך, והוא נודע בעיקר בשל לוחות אבלה – גנזכים שבהם מעל 11,000 לוחות של כתב יתדות, בשומרית ובאֶבְּלָאִית, המתוארכות ל-2250 לפנה"ס לערך, ובהם מופיעים לראשונה שמות שונים של אישים ומקומות, שהופיעו לאחר מכן במקרא, כמו אבראום (אברהם), איסראיל (ישראל), אסאו (עשו), אישמאיל (ישמעאל), שאול, דאוד (דוד), סדום, עמורה ועוד. לגבי הפרשנויות והקשר למקרא מתחולל ויכוח רב שנים, מאז שהתגלו הלוחות, המערב ארכיאולוגיה, דת ופוליטיקה. אך לזה נגיע בהמשך.

לוחות חימר מאבלה

דברים מדהימים התרחשו במסופוטמיה בתקופה שאנו מכנים תקופת הברונזה הקדומה, בעיקר בחלקה הדרומי, המכונה בדרך כלל בָּבֶל. כאן התפתחה הציוויליזציה השומרית העשירה והמתוחכמת, צמיחתה ושגשוגה הואצו מאוד בעקבות המצאת הכתב. מבחר מרשים של פריטים מעובדים להפליא, כמו אלה שנחשפו בקברים המלכותיים של אוּר ומוצגים כעת במוזיאון הבריטי, מעיד על הרמה הגבוהה של האומנות בשיאה של הציוויליזציה השומרית.


בעקבות התקופה של השושלת השומרית הקדומה (2900–2334 לפנה"ס), קמה בדרום מסופוטמיה האימפריה הגדולה הראשונה בתולדות המזרח הקרוב - האימפריה האכדית (2334–2193 לפנה"ס) שנוסדה על ידי סרגון, שבשיאה התפשטה לאורך מסופוטמיה כולה, וצפון מערבה לכיוון דרום מזרח אנטוליה. שרידיה הארכיאולוגיים של מסופוטמיה מתקופת הברונזה הקדומה וממצאי הלוחות הרבים מספקים מרחב מחקר עשיר ומרגש לארכיאולוגים, היסטוריונים ובלשנים כאחד.


אך מעבר לפרת, בסוריה, נראה היה שהתמונה הייתה עגומה בהרבה. עד שנות ה-60 של המאה ה-20 נחשבה בדרך כלל סוריה של האלף ה-3 לפנה"ס לאזור של קהילות קטנות, שלא ידעו קרוא וכתוב, הרחק מההתפתחויות התרבותיות הגדולות שהתרחשו במסופוטמיה ובמצרים. אך כנראה שהיה הרבה מעבר לזה. ואכן, בהחלט יתכן שהתלים הרבים שלא נחקרו ברחבי האזור כוללים שרידי יישובים מסוגים שונים שהתפתחו עם הצוויליזציות הגדולות הראשונות של מסופוטמיה.


אך תשומת הלב הופנתה לאזורים אחרים שהציעו סיכויים גבוהים יותר לממצאים משמעותיים - מסופוטמיה, מצרים וישראל. אף על פי כן, ארכיאולוג איטלקי, פאולו מתיאיה (Paolo Matthiae), האמין כי אסור להזניח את סוריה. והוא בחר אתר בצפון סוריה, שנקרא כיום תל מַרדִיך, כ-60 ק"מ דרומית-מערבית לחלב, להמשך מחקריו.

ארכיון לוחות החימר כפי שהתגלה באבלה

הסודות של אבלה

חרסים שנמצאו מפוזרים על פני השטח נתנו אינדיקציה לתיארכו המוקדם, והממדים הגדולים באופן יוצא דופן של התל שסימן את האתר שכנעו את פרופסור מתיאיה שכדאי לבחון אותו מקרוב. התוצאה הייתה שבשנת 1964 הוא הוביל את משימת המחקר הראשונה, מתוך רבות בתל מַרדִיך, כראש המסע הארכיאולוגי האיטלקי של אוניברסיטת 'לה ספיינזה' (La Sapienza) ברומא. עד מהרה התברר כי למעשה יש יישוב מרכזי במקום מתקופה שנקראה 'התקופה הנידחת' (backwater period) בסוריה. אך עברו עוד ארבע שנים עד שניתן היה לזהות את האתר בפועל.


זה קרה בשנת 1968 כשנמצא חלק מפסל עם כתובת. הפסל הוקדש לאלה אִשְתָר, על ידי אדם בשם איבית-לים (Ibbit-Lim), מלך אבלה. אז תל מַרדִיך הייתה למעשה העיר הקדומה אבלה - עיר שהייתה מוכרת לנו ממגוון רחב של טקסטים. הקדום שבהם מתעד את כיבוש אבלה בידי מלכי אכד, סרגון ונכדו נרם-סין, והעיר מופיעה מאוחר יותר בטקסטים כלכליים של אימפריית אור 3 (כלומר האימפריה של השושלת השלישית של אור; 2112-2004 לפנה"ס).


רשומות אלה ביססו בבירור את קיומה של אבלה כבר במאה ה-24 לפנה"ס. על קיומה לאחר מכן, לאחר אימפריית אור 3, מעידים טקסטים מאללח' בצפון סוריה, המתוארכים למאה ה-17 וה-15 לפנה"ס, ובמאה הבאה היא מופיעה ברשימת הכיבושים הסורים-פלסטיניים (Syro-palestinian) של פרעה תחותמס השלישי.


אז האתר של אבלה נחשף, ומידע עליו היה זמין ממגוון מקורות חיצוניים. אך האם גם אבלה יכולה היתה לדבר בעד עצמה? התשובה לשאלה זו הגיעה בשנת 1974, כאשר מתיאיה וצוותו חקרו בסבלנות את שכבות האתר. עד אז אבלה לא עוררה עניין מחוץ לעולם הארכיאולוגיה של המזרח הקרוב, ועוררה עניין מועט יחסית גם בתוכו. חפירות 1974 שינו הכל באופן דרמטי. כבר שנה לפני כן, בזמן חפירתו במדרון המערבי של האקרופוליס, צוותו של מתיאיה נתקל בסימנים של מתחם מבנים מרכזי, ממש מתחת לפני השטח של התל.


מלוא היקפו ומשמעותו של מתחם זה התבררו בחפירות של 1974. זה היה מבנה גדול ורחב ידיים, שקירותיו, שבחלקם עדיין הגיעו לגובה של שבעה מטרים, נבנו משני צידיו של שטח פתוח גדול שכיום נקרא 'חצר הקהל', עם במה מוגבהת העשויה לבני בוץ על הקיר הצפוני שלה. האם זה היה בסיסו של כס מלכות? לא היה ספק שהמבנה היה ארמון מלכותי. כיום הוא נקרא, באופן פרוזאי למדי, 'ארמון G', ובמונחים ארכיאולוגיים הוא שייך למה שמכונה תקופת מרדיך או אבלה IIB1.

ארמון G - אבלה

כשלעצמ