כילד שגדל בקונטיקט, דונלד ג'והנסון קיבל ספר מהשכן ששתל בו רעיון מחשמל: "יום אחד יימצא מאובן של אדם דמוי קוף, או קוף אדם אנושי יותר ממה שנמצא על ידי מישהו", נזכר ג'והנסון, כיום פליאונתרופולוג באוניברסיטת אריזונה סטייט. מאותו רגע חלם ג'והנסון לנסוע לאפריקה כדי לחפש את הקשר הקדום הזה, ובשנת 1970 החל לעבוד שם.
כבר היה די חם כשג'והנסון ותלמידו לתואר שני, טום גריי, הגיעו לאתר בהדר (Hadar), אתיופיה, בבוקר ה-24 בנובמבר 1974. השניים יצאו תחילה למפות את המקום אך החליטו להסתכל סביב לאיתור סימנים למאובנים בזמן שהם היו שם. למרבה הצער, מעט מאד מאובנים נראו על פני השטח באותה תקופה, אבל הם הצליחו למצוא כמה שרידים השייכים לאנטילופות, צבאים ואפילו חלק מקוף. לא בדיוק ממצאים מבשרי טובות לאתר שהיה ידוע כבעל משקעים בני יותר מ-3 מיליון שנים.
כשהשמש הקופחת הגיעה לשיאה, שני החוקרים חזרו למכונית, אך הם החליטו ללכת במסלול אחר לאורך ערוץ. זה היה בשלב זה שג'והנסון הביט מעבר לכתפו ומשהו משך את עינו. מונחת על מדרון היתה חתיכת עצם קטנה שנראתה כפרוקסימה של אמת-היד הימנית (proximal ulna) של בעל חיים כלשהו - כנראה קוף. עם זאת, כשהפך את החלק בידו, ג'והנסון הבין שהוא מסתכל על משהו אחר - נראה שהוא שייך לאיזשהו הומיניד. בזמן שסרקו את שאר המדרון, מצאו ג'והנסון וגריי חתיכת עצם גולגולת, עצם ירך, אגן, כמה צלעות ולסת תחתונה עם כמה שיניים.
העצמות הללו היו זעירות, אבל במהלך השבועות הבאים של חפירה נוספת, ג'והנסון, גריי ועמיתיהם גילו כמה מאות שברי עצמות באתר הידוע כיום כ-Afar Locality 288. הם רשמו בקפידה את המיקום המדויק של כל חלק ואז החזירו אותם בחזרה למחנה לניתוח נוסף. בסופו של דבר, הצוות אסף כ-40% משלד בודד השייך למין הומינידים שלא היה ידוע קודם לכן.
בזמנו, ג'והנסון וגריי ידעו שיש להם משהו מיוחד בידיים, אבל הם לא היו מודעים עד כמה הממצא הזה משמעותי ומה המשמעות של זה להבנתנו את מוצא האדם. כעת עברו 50 שנה מאז נמצא השלד של לוסי במדרון האתיופי ההוא, ובמשך עשרות השנים היא הפכה לדמות איקונית בסיפור האבולוציה האנושית.
"לוסי" אולי לא נשמע כמו שם שהייתם נותנים לדגימה מדעית חשובה, אבל הוא די בלתי נשכח, כמו גם הסיפור על איך הוא נוצר. כפי שסיפר ג'והנסון, בזמן שצוות החפירות נח במחנה שלו באותו לילה בנובמבר 1974, הוא וחברתו דאז, פמלה אלדרמן, דנו במין הפוטנציאלי של הדגימה המסתורית כשהלהיט 'לוסי ברקיע עם יהלומים' של הביטלס משנת 1967 ניגן ברדיו. מכיוון שג'והנסון היה משוכנע שהעצמות שייכות לפרט נקבי, הם החליטו לקרוא לה לוסי.
השם הטכני של המין ההומינידי אליו לוסי השתייכה - שעבורו הייתה הדוגמה הידועה הראשונה - היה אוסטרלופיתקוס אפרנסיס, אבל זה לא היה ידוע באותה תקופה, וגם לא כל כך קל לזכור אותו. "ברגע שהשם הזה נאמר", אמר ג'והנסון, "הוא נתקע. מאז ואילך, כולם פשוט התחילו לומר דברים כמו 'האם אנחנו הולכים לחזור לאתר לוסי? אתה חושב שנמצא עוד מהגולגולת של לוסי? בת כמה לדעתך הייתה לוסי כשהיא מתה? וכו' וכו'"
"אז היא התחילה להופיע כאישיות כמו גם כגילוי מדעי חשוב". וזה מרכיב משמעותי במורשת של לוסי. "[היא] הפכה להיות סוג של מדד... אני חושב שאפילו יותר מאשר [להיות רק שלד], אנשים מזהים את הגילוי הזה כאינדיבידואל".
הוויכוח אם היא האב הקדמון שלנו, סבתא לאנושות והחוליה החסרה בין קופי אדם לבני אדם, החל מיד. ויכוחים על האבולוציה האנושית לא היו מוגבלים לדפי כתבי עת מדעיים אזוטריים באותה תקופה - ג'והנסון והפליאונתרופולוג ריצ'רד ליקי התעמתו על דעותיהם השונות בדיבייט בטלוויזיה שהנחה וולטר קרונקייט ב-1981.
לוסי הפכה במהירות לסלבריטאית של תיעוד המאובנים.
אוסטרלופיתקוס אפרנסיס הוא חבר בקבוצת האוסטרלופיתצינים (australopithecine), הומינינים מוקדמים (בני אדם וקרובים אליהם שכעת נכחדו) שחיו באפריקה לפני כ-4.1 עד 1.4 מיליון שנים. לפני גילויה של לוסי ב-1974, פליאונתרופולוגים היו מודעים רק לחבר אחד נוסף בקבוצה זו - אוסטרלופיתקוס אפריקנוס (שפירושו "קוף האדם הדרומי של אפריקה") - שהתגלה עוד ב-1924. אבל, בשלב זה, גילויי מאובנים היו מוגבלים ביותר, כך שלא היה ידוע הרבה על ההומינידים הקדומים הללו.
עם זאת, הטבע השלם יחסית של שרידי לוסי סיפק הבנה חסרת תקדים של המין. חשוב לציין, השלד של לוסי הצביע על כך שההומינידים המוקדמים הללו היו דו-רגליים, הולכים זקופים על שתי רגליים, כמו בני אדם מודרניים. לדוגמה, לעצם הירך הדיסטלית של לוסי (החלק התחתון של עצם הירך שלה המהווה את החלק העליון של מפרק הברך) יש מספר תכונות הייחודיות לדו-רגליות. זה כולל את זווית הציר שלו ביחס לקונדילים (החלק המעוגל של המפרק), מה שאפשר ללוסי להתאזן על כל רגל, בזו אחר זו, תוך כדי הליכה.
הקונדילים האלה גם די גדולים, מה שמרמז שהם יכולים להתמודד עם המשקל המוגבר שמגיע עם סוג זה של תנועה. סמנים נוספים של דו-רגליות כוללים את צורת האגן שלה, המותאם לאיזון זקוף; ובאופן משמעותי, הטלוס שלה - העצם בקרסול המחברת רגל לכף רגל - מראה סימנים של בוהן גדולה ששימשה לאיזון ולבלימת זעזועים, ולא ליכולות המניפולטיביות שאנו רואים בקופים ובקופי אדם.
אבל למרות המשמעות של ראיות אלה, לא כולם היו משוכנעים בחשיבותה של לוסי. כמו במקרים רבים כל כך בהיסטוריה של המדע, לחלק מחברי הקהילה המדעית הרחבה יותר לקח זמן לקבל את העובדה שהם אכן מתמודדים לא רק עם מין חדש של הומינידים, אלא גם כזה שהלך זקוף. "הייתה התנגדות רבה באשר למשמעות הגיוון בדגימות", הסביר ג'והנסון. כמה חוקרים האמינו שבמקום ללכת זקוף כמו בן אדם, לוסי הייתה רק "קוף האדם שנעמד", כלומר היא הלכה עם ירכיים כפופות וברכיים כפופות. "זו לא דרך יעילה במיוחד ללכת", הוסיף ג'והנסון. "כלומר, אתה מוציא כל כך הרבה אנרגיה; אתה מתעייף מהר מאד".
מבחינת האבולוציה האנושית, היכולת של לוסי ללכת על שתי רגליים הציעה שבני אדם (וקרוביהם) פיתחו דו-רגליות לפני שהמוח שלהם צמח בגודלו. זו הייתה הבנה חשובה: ללוסי הייתה האנטומיה להליכה על שתי רגליים, אבל קופסת המוח של הגולגולת שלה היתה "קטנה מאד". כפי שג'והנסון הסביר, "הנפח האנדוקרני היה בערך כמו מה שהיית רואה בדרך כלל אצל שימפנזה".
"המשמעות היא שהוויכוח רב השנים לגבי 'האם קודם נעמדנו ואז קיבלנו מוח גדול כדי שנוכל, אתה יודע, לעזוב את עצי היער או את היער, ואז לנהל חיים בסוואנה', הוסדר", הוא הוסיף. "אם היינו מפתחים מוח גדול תחילה ועדיין היינו על ארבע רגליים, והיינו שם בחוץ ומסתכלים על העשב הגבוה, היינו מודיעים שאנחנו בתפריט. אז במונחים של ברירה טבעית, היינו נעלמים".
אוקיי, אז השלד של לוסי יכול לספר לנו הרבה על איך ההומינידים האלה זזו, אבל איך אנחנו יודעים שהיא הייתה נקבה ולא, כפי שאמר ג'והנסון, "לוציפר", זכר? ובכן, לפי ג'והנסון, היה ברור שהדגימה הייתה נקבה מהרגע שהוא מצא את שברי המאובנים, וזה קשור לגודלם.
למרות שההבדל בין זכר לנקבה בבני אדם מודרניים מוגבל מאד, לקופי אדם ולאבות קדמונים אחרים של האדם היו רמות גבוהות של מה שנקרא "דו-צורתיות זוויגית" - הבדל בגודל ובצורה בין זכר לנקבה. זה היה נכון גם לגבי אוסטרלופיתקוס אפרנסיס.
"יש לך דו-צורתיות זוויגית. כן, הבדלים בגודל ולכל אבות האדם המוקדמים הללו היו זכרים גדולים משמעותית [מהנקבות], כנראה בגלל שהם נבחרים לגודל גדול, אולי להגנה על החבורה שבה הם חיים, וגם להרחיק טורפים וכן הלאה. ונקבות נשמרות קטנות כי יש להן דרישות אנרגיה גבוהות מאד, אתה יודע, טיפוח עובר, לידה, הנקה של ילד".
בהתחשב עד כמה קטנות העצמות של לוסי, זה מצביע על פרט נקבי. יש שיטענו שאולי זה אומר שהדגימה הייתה רק ילדה, אבל גם השיניים של לוסי מראות סימני גיל. לעצם הלסת שלה יש טוחנות שלישיות - שיני הבינה שלה - שבקעו והחלו להישחק. זה מצביע על כך שלוסי הייתה לפחות בוגרת צעירה כשמתה. במקביל, העצמות והגולגולת של לוסי התמזגו, מה שמרמז שהיא השלימה את התפתחות השלד שלה.
מדענים מתווכחים על מה שהגוף של לוסי מספר לנו על איך היא חיה. יש המאמינים שעם זרועות ארוכות וחזקות ואצבעות מעוקלות, היא עדיין בילתה זמן משמעותי בעצים - ואולי אפילו מתה כשנפלה מתוך אחד. אחרים, כולל ג'והנסון, לא מסכימים עם הפרשנות הזו.
כרגע לא ברור כיצד מתה לוסי, אבל אנחנו יכולים להסיק כמה דברים מעצמותיה. ראשית, אין שום אינדיקציה לכך שהיא נהרגה על ידי טורף. אם היא הייתה מותקפת על ידי חיה, היית מצפה לראות סימנים משיניים או טפרים על שרידיה, אבל היא נקייה מראיות כאלה.
בשנת 2016, מחקר ערך סריקת CT של עצמותיה והציע שללוסי יש שברים במפרק הכתף והזרוע שלה שעומדים בקנה אחד עם אלו שחווה מישהו שנפל מגובה. עם זאת, מסקנות המחקר הזה נותרו שנויות במחלוקת ולא התקבלו על ידי כולם, כולל ג'והנסון, שמאמין שהשברים עלולים היו להתרחש לאחר המוות.
במהלך 50 השנים האחרונות, לוסי (יחד עם גילויים שלאחר מכן) עזרה לנו להבין היבטים משמעותיים של המורשת האבולוציונית שלנו. עם זאת, נותרו שאלות רבות שעדיין לא קיבלנו להן תשובה. ג'והנסון היה רוצה לחשוב שב-50 השנים הקרובות, פליאונתרופולוגים יוכלו להתייחס לתעלומות עכשוויות הקשורות לפליאו-סביבה שבה חיו לוסי ובני מינה האחרים. בפרט, זה יכול לעזור להסביר מדוע מינים מסוימים של הומינינים קדומים נכחדו בעוד אחרים שרדו.
יחד עם זאת, עדיין קיימות שאלות רבות הקשורות להתפתחות האינטליגנציה האנושית, ובאיזה שלב, ובאילו תנאים, החל המוח שלנו לצמוח בגודלו?
"הכלים הראשונים הרבה יותר קדומים מ-2.6 מיליון שנים", אמר ג'והנסון, "אבל אנחנו לא רואים התרחבות מוחית משמעותית עד בערך 2 מיליון שנה, נכון? אז אני חושב שאנחנו רוצים לדעת לא רק אילו סוגי שינויים התרחשו אלא את הסיבה שבגללה הם התרחשו".
אלו הן רק חלק מהשאלות שנחקרו כרגע על ידי פליאונתרופולוגים. אולי הם יענו בעתיד הקרוב או אולי זה ייקח יותר זמן, אבל יהיה מעניין לראות אם לוסי ממלאת תפקיד כלשהו, או שהממצאים מוסיפים למה שאנחנו יודעים על הפרט החידתי הזה.
כיום, מפת האבולוציה המוקדמת של האדם היא הרבה יותר מסובכת, ולוסי היא אחת ממגוון אבות אנושיים באילן יוחסין מורכב ועמוס המשתרע על פני כ-7 מיליון שנים. לוסי לא הייתה האוסטרלופיתקוס היחידה. אפילו קדום ממנה, ארדיפיתקוס - שהתגלה ב-1994 - מיזג מאפיינים דמויי קוף אדם ואנושיים. ענפים צדדיים כמו פראנתרופוס מופיעים בתיעוד המאובנים, ואז נעלמים.
"התפיסה הרווחת היא שאנחנו מוצאים את הסבתא [של האנושות], ואנחנו אף פעם לא מוצאים את זה", אמר ג'ון הוקס (John Hawks), פליאונתרופולוג מאוניברסיטת ויסקונסין במדיסון. "מבחינה תרבותית, אלו הם אבותינו - הם הקשר שלנו לעבר".
חצי מאה לאחר מכן, קבוצה מגוונת יותר ויותר של מדענים חוקרת וחושפת את האבות הקדמונים הללו. "השינוי הגדול, שמתגמל כל כך לכולנו, הוא שיש מדענים אתיופים שמגלים תגליות מרכזיות משלהם", אמר ג'והנסון.
לאחר סיור עולמי שנוי במחלוקת בשנת 2007, עצמותיה השבריריות של לוסי נשמרות בבית במוזיאון הלאומי של אתיופיה באדיס אבבה.
השאלה הגדולה שהעלתה לוסי ממשיכה לרתק את המדענים ואת הציבור ברחבי העולם כיום: מאיפה באנו?
מקורות:
קטעים מ- Lucy's Legacy: 50 Years On, The Fossil That Changed Our Understanding Of Human Evolution מאת IFLScience שנכתב ע"י: Dr. Russell Moul.
קטעים מ- Lucy’s Legacy מאת Washington Post שנכתב ע"י: Carolyn Y. Johnson, Manuel Canales, William Neff and Carson TerBush.
קטעים מ- This is why Lucy has been the face of human evolution for the last 50 years מאת National Geographic שנכתב ע"י: Paige Madison.
Comentários