לליבלה באתיופיה - הכנסיות החצובות המוזרות והגדולות בעולם

המסורת אומרת שאם אתה רוצה להגיע לרקיע, עליך לבנות גבוה. המקדשים הגדולים של העולם הלכו כולם אחר מסורת זו, כיפותיהם, צריחיהם ומיגדלהם מתרוממים מן האדמה בתקווה לצמצם את המרחק בין האדם לאלוהות. אבל באתיופיה - מדינה שעדיין מתעקשת שיהיו לה 13 חודשים בשנה - עושים דברים קצת אחרת.


הנצרות האורתודוקסית האתיופית היא ייחודית. היא התפתחה בעיקרה תוך בידוד מרומא ומקונסטנטינופול, והיא טוענת שלא רק שהיא מחזיקה בארון הברית, אלא שמלכיה הם צאצאים ישירים של המלך שלמה ומלכת שבא. וכשמדובר בכנסיות, המתכננים מעולם לא ראו צורך בקתדרלות מקומרות גבוהות או במגדלי פעמונים מסחררים. במקום זאת, הכנסיות האורתודוכסיות האתיופיות הגדולות ביותר נחצבו מתוך הסלע החי של האומה עצמה. ושום מקום לא ממחיש זאת טוב יותר מאשר לליבלה.

ביתה גיורגיס באתר לליבלה

הכנסיות המונוליטיות החצובות בלליבלה תמיד מעוררות סקרנות והערצה של המבקרים בהן. האתר שוכן באוויר הדליל של הרמות האתיופיות, 500 ק"מ צפונית לבירה אדיס אבבה, והוא יעד למאות אלפי עולי רגל, שבמשך מאות שנים מצטופפים באתרים הקדושים הללו, הנחשבים לאדמה קדושה לנוצרים של הכנסייה האתיופית.


בלליבלה יש 13 כנסיות מפוארות שנחצבו במיומנות מהסלע שעליו ניצבת העיר. במבט ראשון נראה שהן נעדרות. הכנסיות מופיעות רק כשעומדים ממש מעליהן, מביטים מטה ממפלס הקרקע אל סדרה של תעלות וחצרות חצובות המכילות את אתרי הפולחן המונוליטים. ואז באה התהיה, איך הם נבנו?


האגדה מספרת כי במאה ה-12 הכנסיות הגיעו אל הקיסר לליבלה בחלום שדחק בו ליצור ירושלים חדשה מכיפת הבזלת במקום בו ניצבה העיר. בעוד שזמן הבנייה המדויק שלהן נותר ללא תיעוד, ההישג כל כך מופלא שבקלות ניתן להאמין לסיפור שלפחות אחת מהן נבנתה בן לילה בעזרת מלאכים.

אתר לליבלה

הכנסיות מאורגנות בשני אשכולות עיקריים. הקבוצה הצפון מערבית כוללת שבע כנסיות ובינהן 'ביתה מדהאנה עלם' (כנסיית גואל העולם), הכנסייה החצובה בסלע הגדולה בלליבלה ולפי סברה מקובלת היא גם הגדולה מסוגה בעולם. ייתכן כי הכנסייה היא העתקה חצובה בסלע של כנסיית גבירתנו מרים מציון באקסום, ויש הטוענים כי היא מזכירה בחזותה מקדש יווני ולא כנסייה אתיופית מסורתית. אורכה של הכנסייה 33.5 מטר, רוחבה 23.5 מטר וגובהה 11 מטר. היא נתמכת ב-72 עמודים רבועים, 34 מהם בצידה החיצוני ו-38 הנותרים בצידה הפנימי. בתוככי הכנסייה ספינה מרכזית וארבעה מעברים והיא מקורה בקמרון חבית. בפינתה האחת שלושה קברים ריקים שלפי המסורת הוכנו עבור אברהם, יצחק ויעקב. בכנסייה ניצב צלב זהב במשקל של 7 ק"ג. הצלב נגנב בשנת 1997 ונמכר לסוחר עתיקות בלגי, אך אותר והושב למקום.

ביתה מדהאנה עלם

מ'ביתה מדהאנה עלם' מנהרה מובילה ל'ביתה מריאם' האינטימית יותר, הכנסייה ניצבת למעשה בחצר מרכזית שבה שני מבנים נוספים, 'ביתה מסקל' ו'ביתה דנגאל'. כנסיית 'ביתה מריאם' עצמה המוקדשת למריה, אם ישו, נחשבת למוקדמת בכל הכנסיות החצובות בסלע בלליבלה. הכנסייה קטנה למדי ובה שלושה מעברים, אך עיטוריה יוצאי דופן בעושרם ובעידונם. על אלה נימנים פרסקאות צבעוניים מוקדמים על תקרתה ועל קירותיה העליונים, וכן עיטורים בראשי העמודים ובקשתות המבנה הכוללים מוטיבים מעולם החי והצומח. בין אלה עיט דו ראשי ושני פרים הנלחמים זה בזה - האחד לבן והאחר שחור - והמייצגים לפי המסורת את מלחמת הטוב ברע. בקצה המזרחי של אולם הכנסייה ניצב עמוד עטוף בד ולפי המסורת נשען עליו ישו עת התגלה לקיסר לליבלה בחזונו. עוד ממשיכה המסורת כי על העמוד חרוט המשפט "עברו ועתידו של העולם". בחצר הכנסייה בריכה שלפי האמונה יש למימיה יכולת לחולל ניסים, ונשים בלתי פוריות נוהגות לפקוד אותה.

ביתה מריאם והעמוד עטוף בד שלפי המסורת נשען עליו ישו

קפלת 'ביתה מסקל' חצובה בקיר הצפוני הסוגר על החצר הפנימית של כנסיית ביתה מריאם. ארבעה עמודים התומכים בארקדה מחלקים את חללה לשני מעברים. בקירות הקפלה מערות בהם מתגוררים מספר נזירים גם כיום.

ביתה מסקל

'ביתה דנאגל' בצידה הדרומי של כנסיית 'ביתה מריאם' נחצבה לפי המסורת לזכר 136 נזירות אשר הוצאו להורג באדסה (כיום שנלאורפה בטורקיה) בפקודתו של הקיסר