הכתר העתיק ביותר שהתגלה עד היום, נחשף בשנת 1961 כחלק מממצאי ממטמון נחל משמר. הכתר מתוארך לתקופת הכלקוליתית שבין 3500-4000 לפנה"ס הוא רק אחד מתוך יותר מ-400 ממצאים שהתגלו בתוך מערה במדבר יהודה שליד ים המלח לפני יותר מחצי מאה. ההערכה היא שהוא מילא חלק בטקסי קבורה עבור אנשים ממעמד גבוה באותה תקופה.
מטמון נחל משמר התגלה על ידי הארכיאולוג פסח בר-אדון, במסגרת מבצע חיפושים אחר מגילות גנוזות נוספות בעקבות גילוי מגילות ים המלח. המטמון נמצא מוסתר בתוך נקיק טבעי, עטוף במחצלת קש, במערה בצד הצפוני של נחל משמר שנודעה בכינוי 'מערת המטמון'. 429 מתוך 442 הפריטים שהתגלו עשויים מנחושת, פריטים נוספים עשויים מברונזה, שנהב, המטיט, אבן וניב של היפופוטם.
מתארוך פחמן-14 של מחצלת הקנה שבה נעטפו החפצים עולה כי היא לפחות מהתקופה של 4300 לפנה"ס. בתקופה זו נעשה ברחבי הלבנט שימוש נרחב בנחושת, מה שמעיד על התפתחות טכנולוגית ניכרת המקבילה להתקדמות חברתית משמעותית באזור.
המטמון מכיל מספר רב של כלי נחושת. רובם אינם כלי עבודה אלא כלים מיוחדים, שחלקם מעוטרים בתבליטים וחריטות. כלים מיוחדים אלו נוצרו בשיטת השעווה האבודה (lost-wax), שיטה שבה יוצרים קודם את צורת האובייקט בדונג או שרף עצים, ועוטפים את הצורה בטין, כששורפים את הטין, הדונג נעלם ונשארת תבנית, שאליה יוצקים את המתכת. כאשר המתכת מתקררת, שוברים את הטין ומלטשים את המוצר הסופי לידי גימור. כמו כן נראה שהשתמשו בשני סוגי נחושת להכנת הכלים. את כלי העבודה, כגון אזמלים ופטישים, יצרו מנחושת כמעט נקייה, ואילו לייצור הכלים המיוחדים השתמשו בסגסוגת של נחושת, המכילה הרבה ארסן. השימוש בארסן שיפר את קשיותהּ של הנחושת ואת טיב היציקה. כמו כן, בחלק מהכלים ישנה רמה גבוהה של ארסן, בין 2 ל-12 אחוז , יסוד שככל הידוע לא היה קיים בסביבת ארץ ישראל, והמקור הכי קרוב לו הוא בקווקז. מכאן מסיק המחקר כי כבר בתקופה הכלקוליתית התקיימה רשת מסחר ענפה בלבנט ובאנטוליה, בין אם ישירה או בין אם באמצעות מתווכים בדרך.
החפצים שנמצאו במערת המטמון כוללים:
10 עטרות או "כתרים" שחלקם מעוטרים בחריטות, תבליטים ובעלי חיים מקורננים.
118 קנים שבחלקם נמצאו שרידי חומר אורגני, ומכאן ניתן להסיק שנישאו על גבי מקלות. כל הקנים מעוטרים, וניכר שכל אחד יוצר בתבנית משלו.
261 ראשי אלות בצורות שונות: אגסיים, עגולים, דמויי דיסקוס ומוארכים. לכולם חור במרכזם, ועל פי שאריות החומר האורגני נראה שנישאו על גבי מקלות עץ. ראשי האלות חלקים ולא מעוטרים ונוצרו משלושה חומרים, נחושת, המטיט ואבן גיר. מספר ראשי נחושת הכילו ליבת אבן.
5 שרביטים דקים, ארוכים ואטומים.
3 נסים, שככל הנראה נישאו על גבי מקלות. בסיסם עבה ומזכיר את ראשי האלות, כל אחד מעוטר בצורה שונה: אחד ביעלים וכלי עבודה, השני בנשר והשלישי ב-4 זיזים הפונים לכיוונים שונים.
3 כלים דמויי קרן כפופה, המדגישים את חשיבות הקרניים בפולחן התקופה. גם כלים אלו היו מעוטרים.
כד בעל צוואר גבוה.
סיר או קערה עמוקה.
3 כלים דמויי סל עם ידית גבוהה.
בנוסף לכלים האלה, נמצאו 5 חפצים עשויים מניבים של היפופוטם, חתוכים לאורכם בצורת חרמש. החפצים חוררו בשלוש שורות של חורים עגולים, ובמרכזם חור מוקף שולים מוגבהות. כלים אלה נמצאו בצרור של כלי הנחושת. המטרה שלשמהּ שימשו הכלים אינה ידועה. הממצאים כללו גם מיכל שנהב עשוי חט של פיל.
חלק מהאובייקטים האלה לא דומים לשום דבר שנראה מעולם בשום מקום אחר. משערים כי הראשים העגולים הם ראשי אלות, אך אין כל הוכחה לכך שאפילו אחד מהם שימש אי פעם בקרב. שאר האובייקטים הם אפילו מוזרים יותר ויחודיים יותר בסגנונם.
נראה כי החפצים ממטמון נחל משמר נאספו בחופזה, מה שהוביל חלק מהחוקרים להשערה שיתכן כי הממצאים הם אוצרות קדושים שהשתייכו למקדש עין גדי ואולי הוסתרו במערה בעת חירום. מקדש עין גדי הוא מקדש כלקוליתי במרחק של כ-12 ק"מ ממערת המטמון, אשר היו בו סימנים של נטישה מהירה אך ללא סימני הרס מכוון.
חוקרים אחרים משערים שאלו חפצי פולחן של תושבי המדבר, כמו אלו שנמצאו בנחל חמר והוטמנו במערה כגניזה כדי שלא יחוללו. תאוריות אחרות טוענות שהממצאים אינם פולחניים, וריבוים מעיד על כך שהם שייכים לסוחרים, כך שבעצם המערה היא מחסן המכיל כמויות רבות של כלים למכירה וכן חומרים משומשים להתכה והכנת כלים חדשים. יש גם תאוריות המציעות כי המטמון הוטמן במערה ע"י שודדים, בזמן מנוסתם, אך הם מעולם לא חזרו לאסוף את שללם ויש גם תאוריה המציעה כי הכלים היו כלים מוזיקליים להפקת צלילים ועשו בהם שימוש במערה עצמה כחלק מטקסים פולחניים.
במאמר שהתפרסם לפני שנה, טוען החוקר ניסים אמזלג, מהמחלקה למקרא, ארכאולוגיה ומזרח קדום באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, כי הוא פענח את משמעות המטמון המסתורי והראה שהוא מהווה קוד ויזואלי (צורה קדומה של כתב), שבו סמלים ויזואליים מסמנים מילים בעלות מצלול דומה. כך, הסמל הנפוץ במטמון, של צמד עופרים, מסמל שתי עפרות (סוג סלע המכיל מחצבים) הדרושות להתכת סגסוגת. זאת לפי השימוש בשורש הפרוטו-שמי ע.פ.ר שהוראתו כפולה - עופר ועפרה. כדור מנוקב לארכו יכול להצביע על כבשן כתוצאה מהשימוש בשורש ח.ר.ר (המשתמש הן לדבר מה נקוב - חור והן לציון חום). לפיכך, טוען אמזלג, חפצי המטמון מייצגים שפה המדברת על תהליכים במטלורגיה (עיבוד מתכות), ידע הקשור בבריאה. אמזלג מוסיף עוד ש"הנפחים ידועים במיתולוגיות של העולם העתיק כממציאי הכתב, המביאים אותו לעמים. עד עצם היום הזה ידועים הנפחים בחברות המסורתיות מעמק הניז'ר שבאפריקה בהמצאת כתבי סתרים, והשימוש בהם נעשה כדי להתבונן ולהעביר מידע אזוטרי למפענח חלומות ולנביא".
העטרות או "הכתרים", קוטרם הוא 15 עד 19 ס"מ וגובהם 8 עד 10 ס"מ. כולם צילינדרים פתוחים עם שוליים קעורים. שלושה כתרים הם חלקים, לשניים עיטורים לינאריים פשוטים בצדדים, לשלושה עיטורים לינארים ועיטורים נוספים הבולטים למעלה משפת הצילינדר, לאחד פנים אנושיות עם אף בולט בחלק החיצוני ובכתר אחד יש שני ראשי בעלי חיים קרניים שבולטים מהחלק העליון, זהו כתר מספר 7.
כתר מספר 7 הוא יוצא דופן מבין הכתרים. יש בו פתח מלבני אחד, כמו דלת, הוא מעוטר בשתי ציפורים על שפת הצילינדר, שני עמודים משוננים עם בעלי חיים מקורננים בראשם ועוד שני עמודים עגולים עם כפתור (אחד מהם חסר) במקביל לציפורים. בחלק החיצוני של הצילינדר יש ידיות או כפתורים. כתר מספר 7 נחשב לכתר הקדום ביותר שהתגלה למרות שכלל לא בטוח שזה כתר כפי שאנו מגדירים כתר. הפריט המוזר הזה ממשיך להוות חידה ולא נמצא עדיין הסבר מוסכם לשימוש בו. התאוריות נעות מדגם של מבנה קבורה ועד לכלי מוזיקלי דרך כל מיני רעיונות לשימושיים פולחניים. ובקצרה - אין לאף אחד מושג.
ובאופן כללי ועל מנת לסכם את המאמר כל שניתן לומר הוא שמטרת המטמון ומקורו נותרו בגדר תעלומה.
