חוקי אור-נאמו - קובץ החוקים הקדום ביותר ששרד

חוקי אור-נאמו הוא קובץ החוקים הקדום ביותר ששרד. הוא נכתב בשפה השומרית על לוחות חימר והוא נוצר לקראת סוף האלף ה-3 לפנה"ס, בתקופת השושלת השלישית של אור. את חוקי אור-נאמו ניתן לחלק לשני חלקים, הראשון הוא ההקדמה והשני הוא החוקים עצמם. מלבד היותו קובץ החוקים הקדום ביותר ששרד, חוקי אור-נאמו חשובים מכיוון שהם גם נותנים לנו הצצה לאופן שבו צדק נתפס בחברה השומרית הקדומה.

לוח חוקי אור-נאמו

התעודה הראשונה הכוללת את חוקי אור-נאמו נמצאה בחפירות ארכאולוגיות של משלחת מטעם אוניברסיטת פנסילבניה בתחילת המאה ה-20 באזור העיר ניפור. כחמישים שנה לאחר החפירה, בשנת 1952, מצאו אותה חוקרים באוסף המוזיאון הארכאולוגי באיסטנבול והעבירו אותה לניתוחו של הארכאולוג והאשורולוג שמואל נח קרמר. מדובר בתעודת טין שבורה בגודל 20 * 10 ס"מ ובה חלק מקובץ החוקים – פרק הקדמה ושרידים של 19 החוקים הראשונים, מהם ניתן היה לקרוא רק חמישה.


ההקדמה כללה שלושה קטעי טקסט עוקבים שעסקו במישור התאולוגי, ההיסטורי והאתי של הקובץ. בחלקו התאולוגי מובא תיאורה של העיר אור כמקום מושב המלוכה השולטת בשומר ובאכד. החלק ההיסטורי עסק בפועלו של המלך אור-נאמו שהוביל לאחיזתו בשלטון בשומר ובאכד, בדגש על המלחמות עם יריבתה של אור – העיר לגש. החלק התאולוגי עוסק בפעליו של אור-נאמו למיגור חוליים אתיים שונים של החברה והשלטון באור, בדגש על קביעת משקלים ומידות רשמיים להסדרת מסחר הוגן ושמירה על מעמדם של החלשים בחברה – אלמנות, יתומים ועניים.

הזיגוראת הגדול באור

בשנת 1965 שלושה חוקרים אשורולוגים איתרו בתעודות שנמצאו לפני כן בחפירות בעיר אור, שני חלקים מלוח כתב יתדות אחד שגם הוא כלל חלק מקובץ חוקי אור-נאמו. בתעודה זו נמצאו 39 סעיפי חוק, מתוכם 16 ניתנים לקריאה. גילוי ממצא זה אפשר בשנים שלאחר מכן, לשחזר ביתר דיוק את הכתוב בקובץ.


עותק נוסף של קובץ חוקי אור-נאמו נמצא בידי חוקרים בשנת 1979 במהלך בבדיקות של תעודות שנמצאו בחפירות בעיר סיפר. שרידי תעודה זו השלימו חלק משורות ההקדמה לקובץ ושישה מהחוקים. השורות המשלימות עסקו בפעליו של אור-נאמו ובחוקים העוסקים בעונש לרצח, לשוד, לבעילה בכוח של אישה נשואה לפני שמימשה את נישואיה, אישה נשואה נואפת, עונש מאסר ופיצוי על שלילת חופש של אדם, חוקים הקשורים לעבדות, פיצוי על אונס בתולה ופיצוי על גרוש אישה.


מייחסים את חוקי אור-נאמו למלך אור-נאמו, מכיוון שהחוקים מיוחסים לו באופן ישיר בהקדמה. אולם אחרים טענו כי החוקים נכתבו על ידי המלך שולגי, בנו ויורשו של אור-נאמו. בכל מקרה, אור-נאמו היה מלך עיר המדינה השומרית אור. חוקרים חלוקים לגבי מתי שלט מלך זה, אם כי ייתכן שזה היה במאה האחרונה של האלף ה-3 לפנה"ס. אף על פי כן, בדרך כלל נחשב שלטונו של אור-נאמו כשקט ומשגשג, ויש שרואים בו חלק מ'הרנסנס השומרי'.

תיאור של המלך אור-נאמו שנמצא בעיר אור

חוקי אור-נאמו מתחילים בהקדמה, שהוא מאפיין סטנדרטי בקבצי החוקים המסופוטמיים. כאן מופעלות אלוהויות המלוכה של אור-נאמו, נאננה ואוטו (Utu), ואז נאמר שהמלך הנחיל צדק בארץ. זה כלל איסור קללות, אלימות ומדון, כמו גם הגנה על האנשים החלשים ביותר של החברה. לאחר ההקדמה הטקסט עוסק בחוקים עצמם.


החוקים של אור-נאמו עוקבים אחר דפוס מוגדר, כלומר אם (...פשע), אז (...עונש). נוסחה זו תחזור כמעט בכל קבצי החוקים שיבואו אחרי חוקי אור-נאמו. בקובץ החוקים ניתן להבחין בקטגוריות שונות של פשע, כמו גם בעונשים הנובעים מהם והם משקפים תפיסה מגובשת של כללים אתיים-חברתיים בהם קיימת העדפה לפיצוי הקורבן על פני הענשת הפוגע. לדוגמא, ישנן מספר עבירות חמורות כמו רצח, שוד ואונס, העונש על פשעים כאלה היה מוות. למשל, "אם אדם ביצע רצח, הוא יומת", ו"אם אדם בועל בכוח אשת איש שנישואיה טרם מומשו, אותו אדם יומת."


לעומת זאת מי שביצע עבירות שהיו פחות חמורות באופיין, היה נענש במאסר ו/או קנס. למשל, "אם אדם שלל את החופש (חטיפה) של אדם אחר, הוא ישב במאסר וישלם 15 שקלי כסף", ו"אם אדם גורם לאחר לאבד את שיניו, עליו לשלם לו שני שקלי כסף".


ישנם גם חוקים המבטיחים שאם תוכח חפותו של אדם נאשם, מאשימו ייענש במקומו. למשל, "אם אדם מאשים אשת איש בניאוף והיא עברה את מבחן הנהר, על המאשים לשלם שליש מינה כסף", ו"אם אדם האשים אחר בכישוף, ואותו אחר עבר בהצלחה את מבחן הנהר, על המאשים לשלם למואשם שלושה שקלי כסף.”

המלך אור-נאמו (יושב) - רושם חותם גליל, בערך 2100 לפנה"ס.

להלן החוקים אשר הצליחו לשחזר עד כה משלוש התעודות:

  • אם אדם ביצע רצח, הוא יומת.

  • אם אדם ביצע שוד, הוא יומת.

  • אם אדם שלל את החופש (חטיפה) של אדם אחר, הוא ישב במאסר וישלם 15 שקלי כסף.

  • אם עבד מתחתן עם שפחה, אהובתו, והוא מסיים את תקופת עבדותו אסור לו לעזוב את בית בעל הבית.

  • אם עבד מתחתן עם אשה חופשיה, הוא חייב להעביר את אחד מבניו לרשות בעליו ולהקצות לו חצי מרכושו הנייד. לא ניתן להפוך את שאר הבנים לעבדים ללא אישור המלך.

  • אם אדם בועל בכוח אשת איש שנישואיה טרם מומשו, אותו אדם יומת.

  • אם אשה נשואה מפתה גבר אחר, היא תומת, אך ישאירו בחיים את הגבר עמו שכבה.

  • אם גבר בועל בכוח שפחה של אדם אחר, עליו לשלם חמישה שקלי כסף לבעל השפחה.

  • גבר המתגרש מאשתו הראשונה, ישלם לה מינה אחד של כסף.

  • אם גבר מתגרש מאלמנה לשעבר, ישלם לה חצי מינה של כסף.

  • אם גבר מתגורר עם אלמנה מבלי להינשא לה, אינו חייב לה דבר.

  • אם אדם שוכב עם אלמנה ללא הסכם נישואין הוא אינו חייב לשלם לה דבר.

  • אם אדם האשים אחר בכישוף, ואותו אחר עבר בהצלחה את מבחן הנהר, על המאשים לשלם למואשם שלושה שקלי כסף.

  • אם אדם מאשים אשת איש בניאוף והיא עברה את מבחן הנהר, על המאשים לשלם שליש מינה כסף.

  • אם חתן מיועד נכנס לגור בבית חותן מיועד, אך הלה נותן את בתו לאדם אחר, החותן המיועד ישלם לחתן המיועד פי 2 מהמתנות שהחתן המיועד קנה.

  • אם שפחה ברחה אל מחוץ לגבולות העיר ואדם כלשהו מחזירה לבעליה, על בעליה לשלם לאותו אדם שני שקלי כסף.

  • אם אדם (באופן לא ידוע) גורם לאחר לאבד את רגלו, עליו לשלם לו עשרה שקלי כסף.

  • אם אדם שובר את רגלו של אחר בתקיפה מכוונת של אלה, עליו לשלם לו חצי מינה כסף.

  • אם אדם חותך את אפו של אחר בסכין, ישלם לו שני שלישים מינה כסף.

  • אם אדם גורם לאחר לאבד את שיניו, עליו לשלם לו שני שקלי כסף.

  • אם שפחה של אדם, המחשיבה עצמה לשווה לפילגש שלו, מקללת אותה, על אותו אדם לנקות את פי השפחה בקורט מלח אחד.

  • אם אדם מעיד במשפט עדות שקר שהוכחה, עליו לשלם חמישה עשר שקלי כסף.

  • אם אדם מסכים להעיד במשפט, אך מסרב להעיד בשבועה, עליו לפצות כאילו היה מעורב בתביעה זו.

  • אם אדם מתנהג באופן בריוני, מגדל גידולים בשדה של אדם אחר ואותו אחר תובע אותו במשפט, אך אותו אדם ראשון מתעלם מהתביעה עליו לשלם לתובע את הוצאותיו (הוצאות התביעה).

  • אם אדם מציף את שדהו של אחר, עליו לפצות אותו בכֻר שעורה על כל אִכֻ של שדה.

  • אם אדם נותן (משכיר/מחכיר) את שדהו החקלאי לאחר ואותו אחר לא מגדל בו יבולים עד כדי הפיכת השדה לשממה. האדם השני ישלם לבעל האדמה שלושה כֻר שעורה על כל אִכֻ של שדה.

תעודות חוקי אור-נאמו הן התעודות הקדומות ביותר של מסגרת חוקים ממסדית שנשתמרו בכל התיעוד הארכאולוגי בעולם. עם זאת, הן כנראה אינן המסגרת החוקית או האתית הראשונה בהיסטוריה האנושית. בתעודת קונוס עשויה טין מטעמו של מלך העיר לגש במאה ה-24 לפנה"ס, אֻרֻכַגִנַה (Urukagina's code), נמצאו עדויות לרפורמה ממסדית רחבה שניהל המלך. משתמע מהתעודה שרפורמה זו כללה גם מסגרת חוקית וכללים אתיים המעידים על מערכת ערכים ברורה של טוב ורע (בעיני האלים) ושל סדר חברתי, אם כי התיעוד הישיר לחוקים אלה לא נחשף בחפירות ארכאולוגיות. בתעודה זו אף נמצאו התייחסויות דומות להתייחסות האתית בהקדמת חוקי אור-נאמו בקשר לדאגה למוחלשים בחברה – יתומים, אלמנות ועניים.

שבר של תעודת אֻרֻכַגִנַה

בהיבט התפתחות החוק בתרבויות המזרח הקרוב הקדום, נמצאים חוקי אור-נאמו מבין הראשונים בסדרה של קבצי חוקים של התרבויות באזור ומשקפים התפתחות והשפעות גומלין בתפיסת החוק ובמידה רבה, כללים שנקבעו בקובץ זה שימשו לחקיקה של קבצים מאוחרים יותר.


בהשוואה לקבצי החוקים האחרים מהאזור, ציינו חוקרים במיוחד את הנטייה בחוקי אור-נאמו להעדיף פיצוי של הקורבן על פני ענישה של הפוגע ובחוקים אלה לא ניכרת חשיבה במונחים של מידה כנגד מידה, כפי שניתן לראות בחוקי חמורבי ובחוקי ליפית-אישתר המאוחרים יותר. לכאורה, ניתן היה לחשוב שחוקים מאוחרים יותר יפגינו פחות אכזריות בעונשים, אולם בחוקי חמורבי נראים עונשים גופניים, כגון הטלת מום, הטבעה, שרפה וכדומה, במקרים של אבדות או פגיעה בגוף. יש הטוענים שהסיבה להופעה בולטת של עקרון "מידה כנגד מידה" (או "עין תחת עין") קשור להשפעה התרבותית של העמים המערב שמיים שחדרו למסופוטמיה ויסדו את התרבויות האכדית, הבבלית והאשורית. בתרבויות מערב שמיות, כגון הכנענית והאמורית עקרון ה"מידה כנגד מידה" היה נפוץ ושכיח.

מקורות:

World History

Wikipedia

Ancient Origins

149 צפיותתגובה 1

פוסטים אחרונים

הצג הכול