top of page

הצ'צ'פויאס - אנשי הענן

לפני למעלה מאלף שנה, בערפילי יערות העננים של צפון פרו, סמוך למקור נהר האמזונס הכביר, שלטו אנשי הענן. הרבה לפני הופעת אימפריית האינקה, שלטו הלוחמים והשמאנים המסתוריים בשטח עצום של האנדים לפני שהובסו על ידי האינקה, נטשו את המצודה הגדולה שלהם ונעלמו בנבכי ההיסטוריה. בעשורים האחרונים התגלו עדויות ארכיאולוגיות נוספות משני מקורות ראשוניים, עיר המצודה המכונה קואלאפ (Kuelap), והמצוק הפונה לנקרופוליס בלגונת הקונדורים (Lagoon of the Condors). מכיוון שתרבויות אלה לא הותירו רשומות כתובות (שמוכרות לנו כרגע), מקורות המידע היחידים הקשורים אליהן היו מסורות ילידיות בעל פה ואיזכורים תיעודיים של חוקרים אירופאים מוקדמים, מה שהוביל למאות שנים של ספקולציות ומחלוקת.

סרקופגים של הצ'צ'פויאס

קואלאפ ולגונת הקונדרים

מתנשא לגובה של 3,000 מ' מעל עמק אוטקובמבה (Utcubamba Valley), מוקף בעננים, סחלבים ואפיפיטים, הישוב מוקף החומה קואלאפ שולט בסביבה. מכונה לעיתים מאצ'ו פיצ'ו של הצפון, קואלאפ הוא פלא לא מוערך מספיק של העולם העתיק. החומות ההיקפיות של היישוב הן בגובה 30 מטר, ומגנות על יותר מ-400 מבני מגורים עגולים שבמקור היו להם גגות חרוטיים, מה שחריג לחלוטין בארכיטקטורה הפרה-קולומביאנית. ישנם מאפיינים רבים אחרים הייחודיים לתרבות האנדים, כמו מגדלי ההגנה הגבוהים בגובה 7 מטרים שמהם נורו קליעי כדורי אבן מקלעים (רוגטקות).


בשנת 1997, כ-805 ק"מ מצפון לקואלאפ, גבוה בצוקים סביב אגם נידח התגלו למעלה ממאתיים מומיות. המומיות היו עטופות בתנוחת ישיבה ונחתמו בתוך סרקופגים אינדיבידואליים אנתרופומורפיים שהשקיפו על האגם. רבות מהמומיות נבזזו, ולחלקן היו מאפיינים גולגולתיים מוזרים כמו גולגולות מאורכות או חורים מטְרֶפַּנַצְיָה (ניתוח שבמהלכו נקדח או נחתך חור בגולגולת). בקואלאפ שולבו גולגלות אדם בחומות, שהציגו גם פסלי אבן של קורבנות ערופי ראש.


מאתיים המומיות שהתגלו באגם השתמרו להפליא בהתחשב בכמה שהאזור לח. מאוחר יותר גילו מדענים שבמערות ובצוקים שאנשי הענן הפכו למאוזוליאומים היה מיקרו אקלים קר ויבש מאוד, המתאים לחלוטין לשימור ארוך טווח. בקואלאפ התגלו עשרות שרידים אנושיים, חפצים ושרידים ביולוגיים, כולל צמחי הזיה, עצמות קורבנות בעלי חיים וכלי נשק מאבן.


עדויות לאלימות ולאש התגלו בקואלאפ, שלדים בגיל ובמגדר אקראי התגלו מפוזרים במקומות חשופים, דבר המצביע על כך שהם לא נקברו שם, אלא שהם מתו מוות פתאומי במקומות האלה. 230 המומיות נשמרות כעת במוזיאון ליימבמבה (Museo Leymebamba), אך השרידים והחפצים מקואלאפ אינם מוצגים או נחקרים בפומבי ומיקומם המדויק אינו ידוע.

מומיית צ'צ'פויאס

מקור אנשי הענן צ'צ'פויאס

ב-1553 ההסטוריון הספרדי פדרו סיזה דה לאון (Pedro Cieza de Leon) כתב כך על אנשי הענן:

"מול הצ'צ'פויאס, הואנה קאפאק (Huayna Capac) שליט האינקה, נתקל בהתנגדות חזקה כל כך עד שפעמיים נאלץ לסגת בחופזה למבצרים שבנה להגנה. אך עם תגבורת שהגיעה אליו, הוא צעד שוב אל הצ'צ'פויאס והביס אותם כך שהם דרשו שלום והניחו את נשקם. אנשי האינקה העניקו להם תנאים נוחים והורו לרבים מהם להתגורר בקוסקו, שם צאצאיהם עדיין חיים; הוא לקח רבות מנשותיהן משום שהן נאות ונחמדות ולבנות מאוד; הוא הקים חיל מצב של מיטימאים (mitimaes) כחיילים כדי להגן על הגבולות."

תיאור זה, בשילוב עם כמה אחרים, האופי החריג ומנהגי העולם הישן של הארכיטקטורה ופרקטיקות הלוויה שלהם, הובילו לתיאוריות רבות שטענו שמקורם של הצ'צ'פויאס באירופה או באירואסיה.

שרידי הישוב קואלאפ

ד"ר האנס גיפהורן

בשנת 1998 נסע הפרופסור הגרמני ד"ר האנס גיפהורן (Dr. Hans Giffhorn) ליערות הענן הנידחים בצפון פרו בחיפוש אחר יונק דבש נדיר, אך נותר מבולבל ממה שראה: את חורבות קואלאפ. במאמרו "צ'צ'פויאס: האם אמריקה התגלתה בימי קדם", מסביר אל בל (Al Bell) כיצד גיפהורן נימק את ההשערה הבלתי ניתנת להפרכה לכך שהצ'צ'פויאס נדדו מהעולם הישן.


גיפהורן זיהה שש מסורות תרבותיות מורכבות ואופייניות שהופיעו משום מקום, שהוסברו בצורה לא מספקת על ידי ארכיאולוגים והן חיוניות לבדיקת התיאוריות בנוגע למקורותיה של תרבות הצ'צ'פויאס. הן באות לידי ביטוי בשיטות הבנייה של קואלאפ, בראשי הפרס ופסלי הראש, במנהגי הלוויה (תנוחה עוברית ובמצוקים גבוהים ובלתי נגישים), בטכניקות חירור גולגולת ייחודיות, ובייצור ושימוש בקלעים של קליעי אבן.