המנהרות המסתוריות של טאוטיווקאן

עודכן ב: ינו 1

בסתיו שנת 2003, סופת גשמים עצומה שטפה את טאוטיווקאן (Teotihuacán), עיר קדומה הממוקמת 50 קילומטרים צפונית-מזרחית למקסיקו סיטי המודרנית. הגשם גרם למפולות בוץ ולשיטפונות קשים במקום, העיר התמודדה עם סופות דומות רבות בהיסטוריה שלה, לאורך 2,000 שנה.

נוף פנורמי מפסגת פירמידת הירח, עם פירמידת השמש בצד שמאל / Credit: Rene Trohs

השם טאוטיווקאן ניתן לעיר על ידי האצטקים דוברי הנאוואטל מאות שנים לאחר נפילתה. משמעות השם היא "מקום לידתם של האלים", דבר המצביע על מיתוסים אצטקיים הנוגעים לבריאה שמיוחסים לעיר. שמה המקורי של העיר איננו ידוע, אך ניתן לראות שבכתבים הירוגליפיים של המאיה מופיע האזור כ"מקום של סוּף מָצוּי". במאה ה-20 הבינו חוקרים כי המונח שימש כשם גנרי שהתייחס לכל יישוב גדול באמריקה התיכונה דאז.


ההיסטוריה המוקדמת של טאוטיווקאן לוטה בערפל, ואף מקורם של מייסדיה אינו ברור. במשך שנים רבות האמינו הארכאולוגים כי העיר נבנתה על ידי טולטק, ציוויליזציה קדומה במקסיקו, בשל כתבים אצטקים שהצביעו על כך. עם זאת, כיוון שבשפת האצטקים משמעות המילה טולטק היא 'אומנים גדולים', ישנה אפשרות שהאצטקים התייחסו למשמעות זו של המילה ולא לציוויליזציה הקדומה. בנוסף, הוקמה העיר לפני התפתחות ציוויליזציית טולטק. התרבות והארכיטקטורה בעיר הושפעו מאולמק, שנחשבת לציוויליזציית האם באמריקה התיכונה. המבנים הראשונים בעיר הוקמו בשנת 200 לפנה"ס, והפירמידה הגדולה ביותר בה, המכונה פירמידת השמש, הושלמה בשנת 100 לספירה.


ונחזור לסערה של סתיו 2003, ארכיאולוג של המכון הלאומי לאנתרופולוגיה והיסטוריה במקסיקו (Instituto Nacional de Antropología e Historia), סרחיו גומז (Sergio Gómez), הגיע לאתר יום לאחר הסערה כדי לעמוד את הנזקים. גומז הבחין במשהו מעניין לצד 'מקדש הנחש עטוי הנוצות' (Temple of the Feathered Serpent), המכונה לפעמים פירמידת קצלקואטל (Quetzalcoatl). הפירמידה השלישית בגודלה בעיר, בקצה הדרומי של שדרת המתים, מעוטרת בגילופי נחשים עוטי נוצות והיא חלק ממתחם המכונה "המבצר".

'מקדש הנחש עטוי הנוצות' / Credit: jschmeling

בצד המקדש גילה גומז בולען בקוטר של מטר. הוא התקרב לבור אך פחד מהאדמה הלא יציבה סביבו, אז הוא נעמד בחלק מהמקדש שהיה הקרוב ביותר לבור והאיר בפנס את הבור החשוך. הוא לא הצליח להבין מה הוא רואה, ולכן ביקש מעמיתיו להוריד אותו לבור עם חבל קשור סביב מותניו. גומז מצא את עצמו באמצע מנהרה מעשה ידי אדם, ששני קצותיה חסומים על ידי בולדרים. החפירה התחילה כעבור 6 שנים. למרות שזו לא הייתה המנהרה הראשונה שהתגלתה מתחת להריסות העיר טאוטיווקאן, מה שבסופו של דבר מצא הצוות של גומז, נחשב לאחת התגליות החשובות אי פעם שהתגלו באתר מקסיקני עתיק.

.

נחשב לסבא של מחקר טאוטיווקאן, הארכיאולוג האמריקני פרופ' ג'ורג 'קאווגיל (George Cowgill) כתב על העיר הקדומה בהקדמה למאמרו “Ritual Sacrifice and the Feathered Serpent Pyramid":

"טאוטיווקאן היא עיר מסו-אמריקאית עצומה שפרחה באגן מקסיקו בין שנת 100 לפנה"ס לשנת 650 לספירה לערך. במשך רוב אותה תקופה הוא התפרש על כ-20 קמ"ר, ואוכלוסייתם נאמדה בסביבות 100,000 איש. לאורך שני הקילומטרים של שדרת המתים הרחבה נמצאות פירמידות השמש והירח העצומות, מתחם סיודדלה (Ciudadela complex), ועשרות מתחמים קטנים יותר של פירמידות, במות וכיכרות. סביב כל זה ישנם למעלה מ-2000 מתחמי מגורים גדולים מרובי דירות. היקף השטח שהיה כפוף פוליטית לטאוטיווקאן עדיין לא ברור, אך השפעותיה ניכרות כמעט בכל מסו-אמריקה. לאחר יותר ממאה שנים של עבודה ארכיאולוגית, רוב העיר הקדומה נותרה לא חפורה, ורק חלק זעיר נחפר על פי הסטנדרטים המודרניים."

האצטקים נתקלו בטאוטיווקאן הרוסה כ-600 שנה לאחר שהעיר ננטשה. בקודקס קסולוטל (Codex Xolotl), ספר נייר קליפה מאויר של האצטקים, טאוטיווקאן מיוצגת על ידי גליף המציג שתי פירמידות מעל מערה עם אדם בתוכה. האצטקים בוודאי ידעו על מערכת המערות והמנהרות שמתחת לעיר הקדומה, הרבה לפני שהארכיאולוג הצרפתי דזירה צ'רני (Desiré Charney) חקר את המבוך התת קרקעי סביב שנת 1870.

אגן מכסיקו במפה מקודקס קסולוטל (Codex Xolotl)

מדריכים מקומיים לקחו את צ'רני דרך רשת עצומה של מערות טבעיות ומעשה ידי אדם. הצרפתי שיער כי רוב מה שהוא ראה הם שרידי מחצבות קדומות בהן נחתכו האבנים לבניית הארכיטקטורה המונומנטלית של העיר. הוא ציין גם כי בחלק מהמערות ראה ערימות של עצמות, מה שכנראה הזכיר לו קטקומבות אירופאיות, צ'רני חשב שמרחבים תת קרקעיים עצומים אלה שרתו את אותה מטרה.


בספרו "הערים העתיקות של העולם החדש" ("Les anciennes villes du Nouveau Mond"), מתאר צ'רני רשת נרחבת של מערות, גלריות גדולות ורוטונדה מלאה בעצמות ובחפצים. מנהרה אחרת, שהכניסה אליה הייתה במרחק של קצת יותר מקילומטר וחצי מפירמידת השמש, נראתה כאילו היא מוב