top of page

האם האבן השחורה של הכעבה היא אבן מהחלל החיצון?

מדי יום, חמש פעמים, מוסלמים ברחבי העולם פונים אל האתר הקדוש של מכה ומתפללים. מאמינים כי מכה היא מקום הולדתו של הנביא מוחמד, אך כאשר המאמינים מבקרים באתר, למעשה הם לא פונים למכה אלא אל מבנה שנקרא כעבה. הכעבה היא מסגד ובפינה אחת של מבנה קדוש זה יש אבן פינתית המכונה האבן השחורה. ההיסטוריה שלה אפופה מסתורין ויש הרבה ספקולציות לגבי מה שהאבן עשויה להיות. מוסלמים רבים מאמינים כי האבן היא למעשה מטאוריט בעל כוחות על טבעיים.

הכעבה המהלך החג' במכה

חג' - טקס העלייה לרגל

מדי שנה מיליוני מוסלמים נוסעים למכה שבערב הסעודית, ביום אחד מכה מסוגלת למשוך למעלה משני מיליון מאמינים מוסלמים לעלייה לרגל החג'. החג' הוא העלייה לרגל השנתית הגדולה ביותר בעולם כיום. הוא החמישי מבין "חמשת עמודי האסלאם" באסלאם הסוני ואחד מאחד עשר ענפי הדת באסלאם השיעי. על פי החג', כל מוסלמי בריא בגופו מחויב לעלות לרגל למכה לפחות פעם אחת בחייו, אם יש לו את המשאבים הכספיים הנדרשים. כל זאת כדי לחזק את האחדות המוסלמית ואת הכניעה בפני אלוהים. מוסלמי אשר ביצע את מצוות החג' זוכה בתואר, ולעיתים כינוי זה אף מתווסף לשמו.


הקונוטציה המקובלת לחג' היא למוחמד אך המנהג מיוחס על ידי המוסלמים לתקופות שלפני האסלאם, עד לתקופת אברהם וישמעאל. עולים לרגל מצטרפים לתהלוכות ענק של מאות ואלפי אנשים, אשר מתרכזים במכה לשבוע החג', ומבצעים יחדיו סדרת פולחנים. כחלק מהחג' כל עולה לרגל צועד שבע פעמים נגד כיוון השעון מסביב לכעבה; רצים בין הרי הא-סאפא והא-מארוואה; שותים מבאר זמזם; הולכים למישורי הר ערפאת לעמידה בערנות; ומיידים אבנים בטקס סקילת השטן. העולים לרגל אז מגלחים את ראשם, מבצעים זבח חי ומתחילים לחוג את עיד אל-אדחה (חג הקורבן). המנהג הטקסי הזה נמשך כבר 1400 שנה.


הכעבה היא מבנה מעוצב בצורת קוביה במרכז המסגד הקדוש ביותר של האיסלאם, מסגד אל-חראם. גובהה של הכעבה 15.2 מטר, רוחבה 10.7 ואורכה 12.2 מטר. היא מכוסה פרוכת משי שחורה רקומה בעיטורי זהב, המוחלפת מדי שנה בטקס החג', המכונה כסווה. בצד הדרום-מזרחי של המבנה יש דלת זהב. בתוכה הרצפה עשויה שיש ואבן גיר ויש בה שלושה עמודים. ארבע פינות הכעבה מצביעות במידה מסוימת על ארבעת כיווני השמיים.

האבן השחורה

הכעבה בנויה סביב אבן שחורה קדושה אשר חבויה בפינה המזרחית כמטר וחצי מעל הקרקע. המוסלמים מאמינים שהנביא מוחמד נשק פעם לאבן ובמהלך חובתם, פעם בחיים (לפחות) לנסוע לכעבה, הם מנסים לנשק את האבן השחורה אם זה מתאפשר. אם הם לא יכולים לעשות זאת, הם פשוט מצביעים עליה בכל פעם שהם עוברים על פניה במהלך שבעת הסיבובים שלהם סביב הכעבה. בכל פעם שהם עוברים על ​​פני האבן השחורה הם קוראים תפילה מהקוראן. על מי שלא מוסלמי נאסר בתכלית האיסור לגעת בה ורוב השנה הכעבה מכוסה בבד שחור.


האבן השחורה מורכבת ממספר שברים המוחזקים יחדיו במסגרת כסף, המהודקת באמצעות מסמרי כסף לכעבה. הרסיסים הקטנים יותר חוברו יחדיו כדי ליצור את שבעת או שמונת השברים הגדולים של האבן הנראים לעין כיום. ממדי הפאה החשופה של האבן הם 20 סנטימטרים על 16 סנטימטרים. גודלה המקורי של האבן אינו ידוע והמידות המתועדות של האבן השתנו באופן ניכר לאורך הזמן, שכן האבן עוצבה מחדש במהלך מספר אירועים.

האבן השחורה בתוך המסגרת הכסופה

במאה ה-10, צופה תיאר את האבן באורך אמה אחת. בתחילת המאה ה-17, תועדו ממדיה כ-1.4 על 1.2 מטרים. לפי עלי ביי בן המאה ה-18, אורך האבן היה 1.1 מטרים ואילו מוחמד עלי פאשה דיווח כי ממדי האבן 0.76 מטרים לאורך ו-0.46 מטרים לרוחב. פני האבן בצבע שחור, אך ישנן השערות שהדבר נובע מכך שנגעו בה כל כך הרבה, יחד עם השמנים שבהם היא נמשחה. על פי המסורת המוסלמית, במקור האבן הייתה לבנה, אך השחירה מהיותה בעולם בו ספגה את חטאי האנושות.


היא תוארה לראשונה בספרות המערבית במאה ה-19, ע"י המטייל השוויצרי יוהאן לודוויג בורקהרדט שביקר במכה בשנת 1814 וסיפק תיאור מפורט של האבן השחורה בספרו "מסעות בערב" ("Travels in Arabia") משנת 1829:

"זהו אובל לא שגרתי, בערך בקוטר 7 אינצ'ים, עם משטח גלי, הבנוי מכתריסר אבנים קטנות בגדלים וצורות שונים, המאוחות היטב עם כמות קטנה של צמנט וחלקות באופן מושלם; זה נראה כאילו שהאבן השלמה נשברה להרבה חתיכות על ידי חבטה אלימה, ואז אוחדה שוב. קשה מאוד לקבוע בוודאות את האיכות של האבן הזאת, שנבלתה לצורתה בהווה על ידי מיליוני הנגיעות והנשיקות שהיא קיבלה. היא נראית לי כמו לבה, המכילה מספר חלקיקים חיצוניים קטנים של חומר לבנבן וצהוב. צבעה הנוכחי הוא חום אדמדם, מתקרב לשחור. היא מוקפת בכל צדדיה בגבול המורכב מחומר, שחשבתי שהוא צמנט של זפת וחצץ בצבע דומה, אם כי לא זהה, של גוון חום. גבול זה משמש כדי לתמוך בחתיכות המנותקות; רוחבו בין שניים לשלושה אינצ'ים, והוא מתרומם מעט מעל פני השטח של האבן. גם הגבול וגם האבן עצמה מוקפים בפס כסוף, רחב יותר בחלקו התחתון ובשני הצדדים מאשר העליון, עם נפיחות ניכרת בתחתית, כאילו חלק מהאבן כוסה תחתיו. החלק התחתון של הגבול מקובע עם מסמרי כסף."