top of page

האם האבן השחורה של הכעבה היא אבן מהחלל החיצון?

עודכן: 15 במאי 2023

מדי יום, חמש פעמים, מוסלמים ברחבי העולם פונים אל האתר הקדוש של מכה ומתפללים. מאמינים כי מכה היא מקום הולדתו של הנביא מוחמד, אך כאשר המאמינים מבקרים באתר, למעשה הם לא פונים למכה אלא אל מבנה שנקרא כעבה. הכעבה היא מסגד ובפינה אחת של מבנה קדוש זה יש אבן פינתית המכונה האבן השחורה. ההיסטוריה שלה אפופה מסתורין ויש הרבה ספקולציות לגבי מה שהאבן עשויה להיות. מוסלמים רבים מאמינים כי האבן היא למעשה מטאוריט בעל כוחות על טבעיים.

הכעבה המהלך החג' במכה

חג' - טקס העלייה לרגל

מדי שנה מיליוני מוסלמים נוסעים למכה שבערב הסעודית, ביום אחד מכה מסוגלת למשוך למעלה משני מיליון מאמינים מוסלמים לעלייה לרגל החג'. החג' הוא העלייה לרגל השנתית הגדולה ביותר בעולם כיום. הוא החמישי מבין "חמשת עמודי האסלאם" באסלאם הסוני ואחד מאחד עשר ענפי הדת באסלאם השיעי. על פי החג', כל מוסלמי בריא בגופו מחויב לעלות לרגל למכה לפחות פעם אחת בחייו, אם יש לו את המשאבים הכספיים הנדרשים. כל זאת כדי לחזק את האחדות המוסלמית ואת הכניעה בפני אלוהים. מוסלמי אשר ביצע את מצוות החג' זוכה בתואר, ולעיתים כינוי זה אף מתווסף לשמו.


הקונוטציה המקובלת לחג' היא למוחמד אך המנהג מיוחס על ידי המוסלמים לתקופות שלפני האסלאם, עד לתקופת אברהם וישמעאל. עולים לרגל מצטרפים לתהלוכות ענק של מאות ואלפי אנשים, אשר מתרכזים במכה לשבוע החג', ומבצעים יחדיו סדרת פולחנים. כחלק מהחג' כל עולה לרגל צועד שבע פעמים נגד כיוון השעון מסביב לכעבה; רצים בין הרי הא-סאפא והא-מארוואה; שותים מבאר זמזם; הולכים למישורי הר ערפאת לעמידה בערנות; ומיידים אבנים בטקס סקילת השטן. העולים לרגל אז מגלחים את ראשם, מבצעים זבח חי ומתחילים לחוג את עיד אל-אדחה (חג הקורבן). המנהג הטקסי הזה נמשך כבר 1400 שנה.


הכעבה היא מבנה מעוצב בצורת קוביה במרכז המסגד הקדוש ביותר של האיסלאם, מסגד אל-חראם. גובהה של הכעבה 15.2 מטר, רוחבה 10.7 ואורכה 12.2 מטר. היא מכוסה פרוכת משי שחורה רקומה בעיטורי זהב, המוחלפת מדי שנה בטקס החג', המכונה כסווה. בצד הדרום-מזרחי של המבנה יש דלת זהב. בתוכה הרצפה עשויה שיש ואבן גיר ויש בה שלושה עמודים. ארבע פינות הכעבה מצביעות במידה מסוימת על ארבעת כיווני השמיים.

האבן השחורה

הכעבה בנויה סביב אבן שחורה קדושה אשר חבויה בפינה המזרחית כמטר וחצי מעל הקרקע. המוסלמים מאמינים שהנביא מוחמד נשק פעם לאבן ובמהלך חובתם, פעם בחיים (לפחות) לנסוע לכעבה, הם מנסים לנשק את האבן השחורה אם זה מתאפשר. אם הם לא יכולים לעשות זאת, הם פשוט מצביעים עליה בכל פעם שהם עוברים על פניה במהלך שבעת הסיבובים שלהם סביב הכעבה. בכל פעם שהם עוברים על ​​פני האבן השחורה הם קוראים תפילה מהקוראן. על מי שלא מוסלמי נאסר בתכלית האיסור לגעת בה ורוב השנה הכעבה מכוסה בבד שחור.


האבן השחורה מורכבת ממספר שברים המוחזקים יחדיו במסגרת כסף, המהודקת באמצעות מסמרי כסף לכעבה. הרסיסים הקטנים יותר חוברו יחדיו כדי ליצור את שבעת או שמונת השברים הגדולים של האבן הנראים לעין כיום. ממדי הפאה החשופה של האבן הם 20 סנטימטרים על 16 סנטימטרים. גודלה המקורי של האבן אינו ידוע והמידות המתועדות של האבן השתנו באופן ניכר לאורך הזמן, שכן האבן עוצבה מחדש במהלך מספר אירועים.

האבן השחורה בתוך המסגרת הכסופה

במאה ה-10, צופה תיאר את האבן באורך אמה אחת. בתחילת המאה ה-17, תועדו ממדיה כ-1.4 על 1.2 מטרים. לפי עלי ביי בן המאה ה-18, אורך האבן היה 1.1 מטרים ואילו מוחמד עלי פאשה דיווח כי ממדי האבן 0.76 מטרים לאורך ו-0.46 מטרים לרוחב. פני האבן בצבע שחור, אך ישנן השערות שהדבר נובע מכך שנגעו בה כל כך הרבה, יחד עם השמנים שבהם היא נמשחה. על פי המסורת המוסלמית, במקור האבן הייתה לבנה, אך השחירה מהיותה בעולם בו ספגה את חטאי האנושות.


היא תוארה לראשונה בספרות המערבית במאה ה-19, ע"י המטייל השוויצרי יוהאן לודוויג בורקהרדט שביקר במכה בשנת 1814 וסיפק תיאור מפורט של האבן השחורה בספרו "מסעות בערב" ("Travels in Arabia") משנת 1829:

"זהו אובל לא שגרתי, בערך בקוטר 7 אינצ'ים, עם משטח גלי, הבנוי מכתריסר אבנים קטנות בגדלים וצורות שונים, המאוחות היטב עם כמות קטנה של צמנט וחלקות באופן מושלם; זה נראה כאילו שהאבן השלמה נשברה להרבה חתיכות על ידי חבטה אלימה, ואז אוחדה שוב. קשה מאוד לקבוע בוודאות את האיכות של האבן הזאת, שנבלתה לצורתה בהווה על ידי מיליוני הנגיעות והנשיקות שהיא קיבלה. היא נראית לי כמו לבה, המכילה מספר חלקיקים חיצוניים קטנים של חומר לבנבן וצהוב. צבעה הנוכחי הוא חום אדמדם, מתקרב לשחור. היא מוקפת בכל צדדיה בגבול המורכב מחומר, שחשבתי שהוא צמנט של זפת וחצץ בצבע דומה, אם כי לא זהה, של גוון חום. גבול זה משמש כדי לתמוך בחתיכות המנותקות; רוחבו בין שניים לשלושה אינצ'ים, והוא מתרומם מעט מעל פני השטח של האבן. גם הגבול וגם האבן עצמה מוקפים בפס כסוף, רחב יותר בחלקו התחתון ובשני הצדדים מאשר העליון, עם נפיחות ניכרת בתחתית, כאילו חלק מהאבן כוסה תחתיו. החלק התחתון של הגבול מקובע עם מסמרי כסף."

ריצ'רד פון לאורין, הקונסול הכללי האוסטרי במצרים, צפה ברסיס של האבן שהוסרה מהכעבה בשנת 1817 על ידי שליט מצרים דאז, מוחמד עלי, ודיווח כי היתה לה שכבה חיצונית שחורה כזפת ושכבה פנימית כסופה-אפורה בעלת סיבים עדינים ששזורות בהן קוביות זעירות של חומר בצבע ירוק-בקבוק.

איור של חלקי האבן השחורה, 1956 / האבן השחורה ברזולוציה גבוהה (General Presidency of the Two Holy Mosques)

ההיסטוריה של האבן השחורה

המוסלמים מאמינים שאללה הורה לבנות את הכעבה. הסיפור מספר שאברהם בנה את המסגד עם בנו הבכור, ישמעאל, בדומה לבית אללה שבשמיים. לכאורה המסגד העתיק ביותר על פני כדור הארץ, מבנה זה היה קדוש גם לעובדי האלילים בתקופת הג'אהִליה (התקופה הקדם-אסלאמית בחצי האי ערב), והם עבדו בו את אללה בנוסף לאלים אחרים. על פי המסורת האסלאמית, עם התגלותו של מוחמד, הוא התכחש לכעבה עד אשר הוא ואנשיו טיהרו אותה מהאלילים כאשר כבשו את מכה. לאחר כיבוש מכה מוחמד אסר על אלו שאינם מוסלמים גישה לכעבה. על פי המסורת האסלאמית, האבן הוכנסה בשלמותה לקיר הכעבה על ידי הנביא מוחמד בשנת 605 לספירה.


המוסלמים גם מאמינים כי אבן הכעבה הייתה פעם חלק מאבני גן העדן. ישנן גרסאות שונות לסיפור המוצא שלה, שכולן דומות זו לזו. כאשר אדם גורש מגן עדן, הוא התמלא בחטא. האבן השחורה ניתנה לו כדי למחוק את החטא הזה ולאפשר לו כניסה חזרה לגן עדן. יש המאמינים כי האבן נפלה מהשמיים כדי לכוון את אדם וחוה לבנות מזבח. יש המאמינים כי האבן הקדומה הובאה מההר הסמוך על ידי המלאך גבריאל.


עם חלוף הזמן, האבן סבלה מנזק משמעותי. במהלך מצור האומיים על מכה בשנת 683 לספירה, נאמר כי היא נותצה לרסיסים על ידי אבן שנורתה מקטפולטה. בשנת 930 לספירה היא נשדדה, יחד עם אוצרות נוספים שהיו שמורים בכעבה, על ידי כת שיעית קטנה בשם הקרמטים, שהחזירה אותה לבסיסם בחג'ר, בחריין המודרנית. על פי ההיסטוריון העות'מאני קותב אל-דין (Qutb al-Din), מנהיג הקרמטים, אבו טהיר אל-קרמטי (Abu Tahir al-Qarmati), הציב את האבן השחורה במסגד שלו, מתוך כוונה להפנות מחדש את החג' הרחק ממכה. זה נכשל מכיוון שעולי הרגל המשיכו לכבד את המקום בו הייתה האבן השחורה. חלקיה הוחזרו מאוחר יותר, בשנת 951, תמורת כופר.

החלקים של האבן השחורה כפי שאוירו בשנות ה-50 של המאה ה-19, מימין איור קידמי, משמאל איור צידי

יש אפילו סיפורים על אנשים שנהרגו בגלל שניסו ליצור מגע עם האבן. במאה ה-11 ניסה אדם לנפץ אותה ונהרג במקום כשהוא גורם לנזק קל בלבד לאבן. לפי הנוסע השוויצרי יוהאן לודוויג בורקהרדט, בשנת 1674 מישהו מרח את האבן השחורה בצואה, כך ש"כל מי שנישק אותה פרש עם זקן מזוהם". הפרסים נחשדו באחריות והיו יעד לקללות של מוסלמים במשך מאות שנים לאחר מכן. כיום, האבן עדיין מפורקת לכמה חלקים, עם אומדנים שנעים בין שבעה עד לחמישה עשר שברים.


בקרב המוסלמים יש מגוון של דעות לגבי חשיבותה של האבן השחורה. מוסלמים רבים מתייחסים לאבן כחפץ בעל ייחוד ותו לא. הם מכבדים את האבן, כפי שנהג עומר בן אל-ח'טאב, מתוך נאמנות למוחמד, אך הם לא מייחסים חשיבות מיסטית לאבן עצמה. אחרים מאמינים כי לאבן עצמה יש כוחות על-טבעיים. הם מאמינים שהיא נפלה מהשמיים בתקופתם של אדם וחוה, ושיש לה את הכוח לטהר את המתפללים מחטאיהם, על ידי ספיגת החטאים לתוכה. אלה טוענים שהאבן השחורה הייתה פעם לבנה, אך הפכה לשחורה עקב כל החטאים שהצטברו בה במשך השנים. ישנם גם כאלה המאמינים שהאבן יכולה לטהר מתפללים רק מחטאים קטנים. ביום הדין האבן תעיד בפני אללה לטובת אלו שנישקו אותה. אמונה זו נחשבת "אמונה עממית", ואינה מקובלת על כל המוסלמים.

איור מהמאה ה-14 של הנחת האבן השחורה בכעבה - מוחמד מניח את האבן על שטיח המוחזק על ידי נציגים מארבעת השבטים המקורבים לנביא.

האם האבן השחורה היא מטאוריט?

האבן השחורה נסגדה הרבה לפני הטפת האיסלאם על ידי מוחמד. היא נקשרה לאורך זמן רב לכעבה, שנבנתה בתקופה הקדם-אסלאמית והייתה אתר עלייה לרגל של הנבטים שביקרו במקדש פעם בשנה כדי לעלות לרגל. לתרבויות השמיות של המזרח התיכון הייתה מסורת של שימוש באבנים יוצאות דופן לציון מקומות פולחן, תופעה שבאה לידי ביטוי בתנ"ך, כמו גם בקוראן, אף כי קידה או נשיקה של חפצי קודש כאלה מתוארת שוב ושוב בתנ"ך כעבודת אלילים והייתה נושא לתוכחה נבואית.


מכיוון שלא הותרו מחקרים מדעיים על האבן, אפשר רק לשער מה היא יכולה להיות. התיאוריות נעות בין אבן שהיא סלע בזלת, אגט או אובסידיאן, וכלה באובייקט חוצני. אחת התיאוריות מציעה כי האבן היא מטאוריט שנסגד על ידי עובדי האלילים הטרום-מוסלמים. תיאוריית מקור המטאוריט של האבן השחורה נקשרה על ידי מספר כותבים למטאוריט שהוצב ונסגד במקדש ארטמיס באפסוס.


לדברי אנתוני המפטון (Anthony Hampton) וצוות הגאולוגים שלו מאוניברסיטת אוקספורד, "חלק מהעמימות שסביב האבן הזו היא בגלל ששומרי האבן לא אפשרו לבצע בדיקות מדעיות על האבן, מסיבות תרבותיות ודתיות ברורות". לפיכך, נעשו ניסיונות למצוא דרכים אחרות להשיג מידע אודותיה. דגימות מקומיות של חול שנלקחו מרדיוס של 2 ק"מ מהאבן, חשפו כמויות של אירידיום, מתכת שנמצאת במטאוריטים בכמות גבוהה בהרבה מהכמות הממוצעת בקרום כדור הארץ. כמו כן נמצאו קונוסים מנופצים (shatter cones) רבים, מאפיין גיאולוגי נדיר, המוכר רק בסלע שמתחת למכתשי פגיעת מטאוריט או פיצוצים גרעיניים תת קרקעיים.


עם זאת, מחקר אחר שנעשה על ידי רוברט ס. דיץ (Robert S. Dietz) וג'ון מקהון (John McHone) מאוניברסיטת אילינוי בשנת 1974 הגיע למסקנה כי ככל הנראה האבן השחורה אינה מטאוריט. גיאולוג ערבי אנונימי שעשה את החג' ובחן את האבן, ראה פסי דיפוזיה, המצביעים על היותה אבן אגט.

תצלום התקריב הראשון של האבן השחורה שפורסמה ע"י סוכנות הפירסום של ממשלת סעודיה / General Presidency of the Two Holy Mosques

בשנת 2021 שיחררה לראשונה סוכנות הפירסום של ממשלת סעודיה צילומים ברזולוציה גבוהה של האבן השחורה. התמונות הן בגודל של עד 49,000 מגה פיקסל ונדרשו יותר מ-50 שעות לצילום ולפיתוח, כך מסרה הנשיאות הכללית לענייני המסגד הסעודי הגדול ומסגד הנביא בהודעה לעיתונות. הנשיאות הכללית עבדה עם סוכנות ההנדסה של שני המסגדים הקדושים על מנת לצלם 1,050 תמונות של האבן, כל אחת מהן בנפח של 160 גיגה. האבן צולמה במשך שבע שעות, מסרה הרשות.


אמנם כיום אין הסכמה בנוגע למקורה, אך האבן השחורה של הכעבה היא ככל הנראה הסלע הקדוש המוכר ביותר בעולם והיא ממשיכה להיות מרכז העליה לרגל האסלאמית הקדושה.

מקורות:

3,388 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page