גוג'יאן: החרב הסינית העתיקה שקוראת תיגר על הזמן

לפני חמישים שנה נמצאה חרב נדירה ויוצאת דופן בקבר בסין. למרות היותה בת יותר מ-2,000 שנה, על החרב, המכונה גוג'יאן (Goujian), לא היה שום זכר לחלודה. הלהב גרם לחתך מדמם בקצה אצבעו של הארכיאולוג שבדק אותו, ונראה שהוא לא הושפע מחלוף הזמן. מלבד האיכות החריגה הזו, האמנות היתה מפורטת מאד עבור חרב שיוצרה לפני זמן כה רב. כיום נחשבת לאוצר מדינה בסין, החרב היא אגדית עבור הסינים כמו האקסקליבר של המלך ארתור בעולם המערבי.

חרב גוג'יאן

גילוי חרב גוג'יאן

בשנת 1965 ערכו ארכיאולוגים סקר במחוז חוביי, רק 7 ק"מ מחורבות ג'ינאן, בירת מדינת צ'ו העתיקה, כשגילו חמישים קברים עתיקים. במהלך חפירת הקברים, החוקרים גילו את חרבו של גוג'יאן לצד אלפיים חפצים אחרים.


לדברי ראש הצוות הארכיאולוגי שהיה אחראי על החפירה, היא התגלה בקבר, בתוך קופסת עץ אטומה לאוויר, ליד שלד. הצוות היה המום כשחרב הברונזה השמורה לחלוטין עם הנדן הוצאה מהקופסה. כשנשלף, הלהב התגלה כמושלם למרות שהיה קבור בתנאי לחות במשך אלפיים שנה. בדיקה שערכו הארכיאולוגים הראתה שהלהב יכול לחתוך בקלות חבילה של עשרים דפי נייר.

חרבות ג'יאן

חרב גוג'יאן היא אחת מחרבות ג'יאן (Jian) המוקדמות ביותר, חרב פיפיות ישרה שהיתה בשימוש במשך 2,500 השנים האחרונות בסין. חרבות ג'יאן הן בין סוגי החרבות המוקדמים ביותר בסין והן קשורות קשר הדוק למיתולוגיה הסינית. בפולקלור הסיני היא מכונה "הג'נטלמן של כלי הנשק" ונחשבת לאחת מארבעת כלי הנשק העיקריים, יחד עם המטה, החנית וסיף הפרשים.


קצרה יחסית בהשוואה לממצאים היסטוריים דומים, חרב גויג'אן היא חרב ברונזה עם ריכוז גבוה של נחושת, מה שהופך אותה לגמישה יותר ונוטה פחות להשבר. הקצוות עשויים מבדיל, מה שעושה אותם לקשים יותר ומסוגלים לשמור על קצה חד יותר. יש גם כמויות קטנות של ברזל, עופרת וגופרית בחרב, ומחקר גילה שיעור גבוה של גופרית ונחושת גופרתית, מה שמעניק לחרב את איכותה חסינת החלודה. תחריטי מעוינים שחורים מכסים את שני צידי הלהב וזיגוג כחול וטורקיז מוטבע על ידית החרב. ידית אחיזת החרב עטופה במשי ואילו הגולה מורכבת מ-11 מעגלים קונצנטריים. אורך החרב 55.7 ס"מ, כולל ידית ידית של 8.4 ס"מ, והלהב ברוחב 4.6 ס"מ. משקלה 875 גרם.

פענוח הכיתוב

בצד אחד של הלהב, ליד הניצב, נראות שתי עמודות טקסט עם שמונה תווים בכתב סיני עתיק. הכיתוב, "鸟 虫 文" - פשוטו כמשמעו "תווי 'ציפורים ותולעים'", מאופיין בקישוטים מורכבים של המשיכות, וזו גרסה של ג'ואן (Zhuan) שקשה מאוד לקרוא. ניתוחים ראשוניים פענחו ששה מתוך שמונת התווים הללו. הם נקראים, "越王" - מלך יואה, ו-"自 作用 剑" - "יצר חרב זו לשימושו האישי". שני התווים הנותרים הם ככל הנראה שמו של המלך.


מאז הולדתה בשנת 510 לפנה"ס ועד נפילתה בידי ממלכת צ'ו בשנת 334 לפנה"ס, תשעה מלכים שלטו במדינת יואה (Yue), כולל גוג'יאן (Goujian), לו צ'נג (Lu Cheng), בו שו (Bu Shou) וג'ו גו (Zhu Gou), בין היתר. זהותו של המלך שהיה בעל החרב עוררה ויכוח בין ארכיאולוגים וחוקרי השפה הסינית. לאחר יותר מחודשיים, המומחים גיבשו הסכמה כי הבעלים המקורי של החרב הוא גוג'יאן (496-465 לפנה"ס), מה שהופך את החרב לבת 2,500 שנה.

פענוח הכיתוב על חרב גוג'יאן

הסיפור של גוג'יאן

גוג'יאן היה מלך מפורסם בהיסטוריה הסינית, ששלט על מדינת יואה בתקופת האביב והסתיו (771-476 לפנה"ס). זו הייתה תקופה שסימנה תוהו ובוהו בשושלת ג'ואו, ושמה מגיע מרשומות האביב והסתיו, שבהן תועדה התקופה הזו. תקופת האביב והסתיו הייתה ידועה במסעות צבאיים, עימותים אלה הובילו לשכלול הנשק עד כדי כך שהוא היה עמיד וקטלני להפליא, נדרשו שנים לייצורו והוא המשיך לתפקד מאות שנים.


סיפורם של גוג'יאן ופוצ'אי (Fuchai), מלך מדינת וו (Wu), המתמודדים על ההגמוניה, מפורסם ברחבי סין. בתקופת שלטונו המוקדם של גוג'יאן במאה ה-5 לפנה"ס, מדינת יואה הייתה במצב בלתי יציב. המדינה השכנה, וו, כבשה את ממלכת צ'ו ומיקדה כוונותיה אל יואה. גוג'יאן בדיוק ירש את כס המלוכה והמדינה הייתה באי סדר.


הלו (Helü), מלך מדינת צ'ו וממלכת וו, לא בזבז זמן ותקף את צבאו של גוג'יאן שהובל על ידי גוג'יאן עצמו. למרות שהיה לו מספר קטן של חיילים ונשק, הצליח גוג'יאן לדחוק את הלו, ונקבע דו קרב. נעוריו של גוג'יאן העניקו לו יתרון והלו נהרג כשכוחותיו נסוגו. בנו של הלו, פוצ'אי, הפך אז למלך וו, והוא מעולם לא סלח לגוג'יאן על מות אביו. לאחר שבנה מחדש את צבאו, הוא תקף את מדינת יואה. וגוג'יאן נכנע לאחר שלא היה מסוגל לחמוק מהקרב הזה.


הוא, אשתו, ויד ימינו פאן לי (Fan Li), שועבדו על ידי פוצ'אי ואחד מיועציו של פוצ'אי, וון ג'ונג (Wen Zhong), השתלט על עמדת השליט של יואה. במהלך שלוש שנות השבי של גוג'יאן, חשיבותו העצמית של פוצ'אי גדלה באופן אקספוננציאלי. הוא היה משוכנע שהמלך לשעבר של יואה נמצא תחת שליטתו באופן מוחלט והוא התעלם מיועציו כשהזהירו אותו מפני ביטחון יתר. פוצ'אי היה כל כך משוכנע בנאמנותו של גוג'יאן, שהוא שחרר את המלך לשעבר, את אשתו ואת פאן לי ואיפשר להם לחזור לביתם.


בעודם שוב בעמדת שליטה, גוג'יאן ואשתו הצטרפו לפשוטי העם העובדים בשדות - לא רק כדי להישאר מתחת לרדאר של פוצ'אי, אלא גם כדי להבין טוב יותר את מצוקת האיכרים בזמן שפאן לי הכין את הנקמה הסופית. מיסים לא הועלו, ונקבעו כללים למיקסום שיעור הילודה שגרר הכרת תודה מצד האיכרים. גוג'יאן איפשר לפוצ'אי להוביל במשא ומתן במסחר ושלח בחופשיות את הנשים היפות ביותר שלו להיות פילגשות של חצר וו.


פאן לי אימן נשים באומנות בידור והשבעת גברים. פילגש אחת כזו, צ'י שי (Xi Shi), הוכשרה במיוחד עבור פוצ'אי. הוא היה כל כך מסוחרר ממנה, שהוא שכח את חובותיו המלכותיות ובזבז את כל זמנו וכספו בפרויקטים של בנייה לטובתה. שאר אנשי הקבינט של פוצ'אי הוסחו באותה מידה על ידי פילגשות שנשלחו על ידי פאן לי, ומדינת וו הסתחררה אל חורבן. הבצורת רק החמירה את המצב. כשנאלץ פוצ'אי לבקש תבואה מגוג'יאן, הוא קיבל דגנים שהושרו במים רותחים שהיו מתאימים לאכילה, אך אינם מסוגלים לנבוט אם נזרעים.


גוג'יאן תימרן את פוצ'אי בדיוק למצב שהוא היה זקוק שיהיה בו, וצבאו תקף עד מהרה. כמלך המובס פוצ'אי הושפל והתאבד. למרבה הצער, שנות השבי של גוג'יאן השפיעו עליו לרעה והוא עד מהרה פנה נגד יועציו שלו. כאשר הוצאו להורג יועציו הבכירים, פאן לי ברח ועל פי הדיווחים לקח איתו את צ'י שי. גוג'יאן מת בסביבות 465 לפנה"ס והוחלף על ידי בנו לוינג (Luying). ממלכת יואה מעולם לא חזרה להיות כשהיתה ונכבשה אחר כך על ידי ממלכת צ'ו יחד עם ממלכת וו - והכל חזר לקדמותו.

המלך גוג'יאן

מאפיינים ייחודיים

מלבד ערכה ההיסטורי, חוקרים רבים תהו כיצד חרב זו יכולה הייתה להישאר נטולת חלודה בסביבה לחה במשך יותר מ-2,000 שנה, וכיצד נחרטו בחרב העיטורים העדינים. חרבו של גוג'יאן עדיין חדה כיום כמו ביום בו נוצרה, ולא ניתן למצוא עליה אפילו נקודה אחת של חלודה.


החוקרים ניתחו שברי ברונזה עתיקים בתקווה למצוא דרך להעתיק את הטכנולוגיה ששימשה ליצירת החרב. הם גילו כי החרב עמידה בפני חמצון כתוצאה מסולפציה (Sulphation) על פני החרב. זה, בשילוב עם נדן אטום לאוויר, אפשרו לחרב האגדית להימצא במצב כה טהור. בדיקות גם מראות גם כי נפחי החרב של אזורי וו ויואה בדרום סין בתקופת האביב והסתיו הגיעו לרמה כה גבוהה של מטלורגיה, עד שהצליחו לשלב סגסוגות חסינות חלודה בלהבים שלהם, ועזרו להם לשרוד דורות כמעט ללא פגע.

הגולה של חרב גוג'יאן

בשנת 1994 הושאלה חרב גוג'יאן לתצוגה בסינגפור. כשעובד הוציא את החרב מהארגז בתום התערוכה, דפק את הנשק וגרם לסדק באורך 7 מ"מ. הנזק עורר סערה בסין ומאז החרב מעולם לא הורשתה לצאת מגבולות המדינה. כעת היא נשמרת במוזיאון מחוז חוביי (Hubei Provincial Museum).

מקורות:

the Vintage News

Ancient Origins

Atlas Obscura