top of page

גוג'יאן: החרב הסינית העתיקה שקוראת תיגר על הזמן

לפני חמישים שנה נמצאה חרב נדירה ויוצאת דופן בקבר בסין. למרות היותה בת יותר מ-2,000 שנה, על החרב, המכונה גוג'יאן (Goujian), לא היה שום זכר לחלודה. הלהב גרם לחתך מדמם בקצה אצבעו של הארכיאולוג שבדק אותו, ונראה שהוא לא הושפע מחלוף הזמן. מלבד האיכות החריגה הזו, האמנות היתה מפורטת מאד עבור חרב שיוצרה לפני זמן כה רב. כיום נחשבת לאוצר מדינה בסין, החרב היא אגדית עבור הסינים כמו האקסקליבר של המלך ארתור בעולם המערבי.

חרב גוג'יאן

גילוי חרב גוג'יאן

בשנת 1965 ערכו ארכיאולוגים סקר במחוז חוביי, רק 7 ק"מ מחורבות ג'ינאן, בירת מדינת צ'ו העתיקה, כשגילו חמישים קברים עתיקים. במהלך חפירת הקברים, החוקרים גילו את חרבו של גוג'יאן לצד אלפיים חפצים אחרים.


לדברי ראש הצוות הארכיאולוגי שהיה אחראי על החפירה, היא התגלה בקבר, בתוך קופסת עץ אטומה לאוויר, ליד שלד. הצוות היה המום כשחרב הברונזה השמורה לחלוטין עם הנדן הוצאה מהקופסה. כשנשלף, הלהב התגלה כמושלם למרות שהיה קבור בתנאי לחות במשך אלפיים שנה. בדיקה שערכו הארכיאולוגים הראתה שהלהב יכול לחתוך בקלות חבילה של עשרים דפי נייר.

חרבות ג'יאן

חרב גוג'יאן היא אחת מחרבות ג'יאן (Jian) המוקדמות ביותר, חרב פיפיות ישרה שהיתה בשימוש במשך 2,500 השנים האחרונות בסין. חרבות ג'יאן הן בין סוגי החרבות המוקדמים ביותר בסין והן קשורות קשר הדוק למיתולוגיה הסינית. בפולקלור הסיני היא מכונה "הג'נטלמן של כלי הנשק" ונחשבת לאחת מארבעת כלי הנשק העיקריים, יחד עם המטה, החנית וסיף הפרשים.


קצרה יחסית בהשוואה לממצאים היסטוריים דומים, חרב גויג'אן היא חרב ברונזה עם ריכוז גבוה של נחושת, מה שהופך אותה לגמישה יותר ונוטה פחות להשבר. הקצוות עשויים מבדיל, מה שעושה אותם לקשים יותר ומסוגלים לשמור על קצה חד יותר. יש גם כמויות קטנות של ברזל, עופרת וגופרית בחרב, ומחקר גילה שיעור גבוה של גופרית ונחושת גופרתית, מה שמעניק לחרב את איכותה חסינת החלודה. תחריטי מעוינים שחורים מכסים את שני צידי הלהב וזיגוג כחול וטורקיז מוטבע על ידית החרב. ידית אחיזת החרב עטופה במשי ואילו הגולה מורכבת מ-11 מעגלים קונצנטריים. אורך החרב 55.7 ס"מ, כולל ידית ידית של 8.4 ס"מ, והלהב ברוחב 4.6 ס"מ. משקלה 875 גרם.

פענוח הכיתוב

בצד אחד של הלהב, ליד הניצב, נראות שתי עמודות טקסט עם שמונה תווים בכתב סיני עתיק. הכיתוב, "鸟 虫 文" - פשוטו כמשמעו "תווי 'ציפורים ותולעים'", מאופיין בקישוטים מורכבים של המשיכות, וזו גרסה של ג'ואן (Zhuan) שקשה מאוד לקרוא. ניתוחים ראשוניים פענחו ששה מתוך שמונת התווים הללו. הם נקראים, "越王" - מלך יואה, ו-"自 作用 剑" - "יצר חרב זו לשימושו האישי". שני התווים הנותרים הם ככל הנראה שמו של המלך.


מאז הולדתה בשנת 510 לפנה"ס ועד נפילתה בידי ממלכת צ'ו בשנת 334 לפנה"ס, תשעה מלכים שלטו במדינת יואה (Yue), כולל גוג'יאן (Goujian), לו צ'נג (Lu Cheng), בו שו (Bu Shou) וג'ו גו (Zhu Gou), בין היתר. זהותו של המלך שהיה בעל החרב עוררה ויכוח בין ארכיאולוגים וחוקרי השפה הסינית. לאחר יותר מחודשיים, המומחים גיבשו הסכמה כי הבעלים המקורי של החרב הוא גוג'יאן (496-465 לפנה"ס), מה שהופך את החרב לבת 2,500 שנה.

פענוח הכיתוב על חרב גוג'יאן

הסיפור של גוג'יאן

גוג'יאן היה מלך מפורסם בהיסטוריה הסינית, ששלט על מדינת יואה בתקופת האביב והסתיו (771-476 לפנה"ס). זו הייתה תקופה שסימנה תוהו ובוהו בשושלת ג'ואו, ושמה מגיע מרשומות האביב והסתיו, שבהן תועדה התקופה הזו. תקופת האביב והסתיו הייתה ידועה במסעות צבאיים, עימותים אלה הובילו לשכלול הנשק עד כדי כך שהוא היה עמיד וקטלני להפליא, נדרשו שנים לייצורו והוא המשיך לתפקד מאות שנים.


סיפורם של גוג'יאן ופוצ'אי (Fuchai), מלך מדינת וו (Wu), המתמודדים על ההגמוניה, מפורסם ברחבי סין. בתקופת שלטונו המוקדם של גוג'יאן במאה ה-5 לפנ