אבי פצצת האטום אופנהיימר והלורד קרישנה

בשעה שהוא צופה בפיצוץ הראשון של נשק גרעיני, ב-16 ביולי 1945, פסוק מכתבי הקודש ההינדים עבר במוחו של רוברט אופנהיימר (Robert Oppenheimer):

“Now I am become Death, the destroyer of worlds”

"עתה הנני המוות, מחריב העולמות"

זהו אולי הפסוק הידוע ביותר מהבהגווד גיטא (Bhagavad-Gita), אך גם זה שהכי לא הובן כהלכה.

אופנהיימר נפטר בגיל 62 בפרינסטון, ניו ג'רזי (Princeton, New Jersey) ב-18 בפברואר 1967. בזמן המלחמה, כראש המעבדה הלאומית בלוס אלמוס (Los Alamos National Laboratory), מקום הולדתו של פרויקט מנהטן, הוא נחשב בצדק "אבי פצצת האטום". "ידענו שהעולם כבר לא יהיה מה שהיה", הוא נזכר אחר כך. "כמה אנשים צחקו, כמה אנשים בכו, רוב האנשים שתקו." אופנהיימר, שצפה בכדור האש של ניסוי הגרעין טריניטי, פנה להינדואיזם. בעוד שהוא מעולם לא הפך להינדי במובן הדתי, אופנהיימר מצא את ההינדואיזם כפילוסופיה שימושית שניתן היה לבנות את חייו סביבה. "הוא כמובן נמשך מאוד לפילוסופיה הזו", אומר הכומר ד"ר סטיבן תומפסון (Rev Dr Stephen Thompson), בעל תואר ד"ר בדקדוק בסנסקריט וכיום ד"ר לפילוסופיה (DPhil) באוניברסיטת אוקספורד בתחום ההיבטים השונים של השפה והאמונה ההינדית. העניין של אופנהיימר בהינדואיזם היה קצת מעבר לסאונד בייט, זו הייתה דרך להכניס הגיון במעשיו.

בהגווד גיטא הוא כתב קודש הינדי בן 700 פסוקים, שנכתב בסנסקריט, ובמרכזו דיאלוג בין נסיך לוחם גדול בשם ארג'ונה (Arjuna) לבין הלורד קרישנה (Lord Krishna), ​​גלגול של וישנו (Vishnu). כשהוא ניצב מול צבא יריב הכולל את חבריו וקרוביו, ארג'ונה נקרע. אך קרישנה מלמד אותו על פילוסופיה גבוהה יותר שתאפשר לו למלא את חובותיו כלוחם, ללא קשר לדאגותיו האישיות. זה ידוע בתור הדהרמה (Dharma), או החובה הקדושה. זהו אחד מארבעת שיעורי המפתח של הבהגווד גיטא: רצון או תאווה; עוֹשֶׁר; הרצון לצדק או לדהרמה; והמצב הסופי של שחרור מוחלט, או מוֹקְשָׁה.

מבקש את עצתו, ארג'ונה מבקש מקרישנה לחשוף את צורתו האוניברסלית. קרישנה מסכים, ובפסוק 12 של הגיטה הוא מתגלם כהוויה נשגבת ואימתנית בעלת עיניים ופיות רבים. הרגע הזה עלה במוחו של אופנהיימר ביולי 1945.

“If the radiance of a thousand suns were to burst at once into the sky, that would be like the splendor of the mighty one”

"אם הזוהר של אלף שמשות יתפרץ בבת אחת בשמיים, זה יהיה כמו ההדר של האחד האדיר"

זה היה תרגומו של אופנהיימר של אותו רגע במדבר של ניו מקסיקו.

קרישנה וארג'ונה

בהינדואיזם, בו מושג הזמן אינו לינארי, האל לא מעורב רק בבריאה, אלא גם בפירוק. בפסוק 32, קרישנה מדבר את הפסוק שהביא אופנהיימר אל תשומת הלב העולמית. "הציטוט 'עתה הנני המוות, מחריב העולמות', הוא בעצם זמן ההרס של העולם", מסביר תומפסון ומוסיף כי המורה לסנסקריט של אופנהיימר בחר לתרגם את "זמן ההרס של העולם" ל-"מוות", טעות פרשנות נפוצה. המשמעות היא פשוטה: ללא קשר למה שעושה ארג'ונה, הכל בידי האלוהים.

"ארג'ונה הוא חייל, עליו מוטלת החובה להילחם. קרישנה ולא ארג'ונה יקבע מי יחיה ומי ימות, ועל ארג'ונה לא להתאבל ולא לשמוח על מה שצופן הגורל, אלא להיות מנותק באופן נשגב מהתוצאות האלה", אומר תומפסון. "ובסופו של דבר, הדבר החשוב ביותר הוא, שהוא צריך להיות מסור לקרישנה. אמונתו תציל את נשמתו של ארג'ונה." אבל אופנהיימר, לכאורה, מעולם לא הצליח להשיג את השקט הזה. שנתיים לאחר ניסוי טריניטי אמר:

"In some sort of crude sense which no vulgarity, no humor, no overstatements can quite extinguish. the physicists have known sin; and this is a knowledge which they cannot lose"

במובן גס כלשהו אשר שום וולגריות, שום הומור ושום הערכת יתר אינם יכולים לבטל. הפיזיקאים ידעו חטא; וזהו ידע שהם אינם יכולים למחוק"

"נראה שהוא לא מאמין שהנשמה היא נצחית, ואילו ארג'ונה כן", אומר תומפסון. "הטיעון הרביעי בגיטה הוא באמת שהמוות הוא אשליה, שאנחנו לא נולדים ואנחנו לא מתים. זו באמת הפילוסופיה: שיש רק תודעה אחת ושהבריאה כולה היא מחזה נפלא." אופנהיימר, ניתן להסיק, מעולם לא האמין שהאנשים שנהרגו בהירושימה ובנגסאקי לא יסבלו. בזמן שהוא ביצע את עבודתו בצייתנות, הוא מעולם לא קיבל את זה שזה יכול לשחרר אותו ממעגל החיים והמוות. בניגוד מוחלט, ארג'ונה מבין את טעותו ומחליט להצטרף לקרב.

הפטריה מעל טריניטי, שניות לאחר הפיצוץ

"קרישנה אומר שאתה צריך פשוט לעשות את חובתך כלוחם", אומר תומפסון. "אם היית כומר לא היית צריך לעשות את זה, אבל אתה לוחם ואתה צריך לבצע את זה. בתכנית הגדולה יותר, ככל הנראה הפצצה ייצגה את דרך הקרב נגד כוחות הרשע, שיוצגו על ידי הכוחות הפאשיסטים."

מבחינת ארג'ונה, אולי היה קל יחסית להיות אדיש למלחמה מכיוון שהוא האמין שנשמות מתנגדיו ימשיכו להתקיים ללא קשר. אבל אופנהיימר חש את ההשלכות של פצצת האטום בצורה חריפה. "הוא לא קיבל את הביטחון שבסופו של דבר ההרס הוא אשליה", אומר תומפסון. חוסר היכולת לכאורה של אופנהיימר לקבל את רעיון הנפש האלמותית תמיד הכביד עליו.