אין הרבה מה לומר על הסיבה לקיומם של האובליסקים המונוליטיים הגדולים שנוצרו לפני אלפי שנים. מועד יצירתם והקמתם של אובליסקים רבים מוטל בספק רב כפי שנראה ככל שסדרת המאמרים הזו תתקדם. מה שברור הוא שהאובליסקים הם מהגדולים והמסתוריים מכל האבנים שנחצבו בימי קדם. איננו יודעים כמה אובליסקים נחצבו או הוקמו בעת העתיקה. איננו יודעים כמה נפוצה הייתה הקמת האובליסקים, וגם לא מהיכן מקור האומנות. איננו יודעים כיצד הוצבו האובליסקים הגדולים ביותר ואיננו יודעים איזה תפקיד האמינו הקדמונים שהאובליסקים שירתו.
אנו יוצאים למסע חובק עולם וזמן שבמהלכו נבקר במקומות רבים בהם ניצבים, או ניצבו, אובלסיקים ומונוליטים מגליתיים בניסיון לקבל רמזים לאחת התעלומות הגדולות ביותר בהיסטוריה האנושית. זוהי סדרת מאמרים בת 8 פרקים המבוססת בעיקרה על הספר Obelisks: Towers of Power: The Mysterious Purpose of Obelisks שנכתב ע"י דיוויד צ'ילדרס (David Childress) ויצא לאור בשנת 2019. דיוויד האטצ'ר צ'ילדרס (יליד 1957) הוא חוקר וסופר צרפתי, והבעלים של Adventures Unlimited Press, הוצאה לאור שהוקמה ב-1984 המתמחה בספרים בנושאים כמו תעלומות עתיקות, תופעות בלתי מוסברות, היסטוריה אלטרנטיבית ורוויזיוניזם היסטורי.
הוא קרא על האובליסק בפלאס דה לה קונקורד שבוכה דמעות של גרניט בגלות הבודדה חסרת השמש ומשתוקק לחזור ליד הנילוס הלוהט המכוסה בלוטוס.
[אוסקר וויילד]
בעצם, בשביל מה היו האובליסקים, הישג הנדסי בסדר גודל הרקולסי? איזו מטרה הם שירתו? האם הם היו מונומנטים פשוטים שדימו קרן שמש? האם הייתה איזו אנרגיה שהאמינו כי היא עוברת ומתועלת דרך מחטי הגרניט הענקיות הללו? גרניט מכיל גבישי קוורץ זעירים מותכים במבנה הסלע. האם זה קשור למטרת האובליסק? האם אובליסקים הם בעצם מגדלי אנרגיה מסוג כלשהו?
מה זה אובליסק?
קודם כל, הבה נסקור את היסודות של מהו אובליסק וכיצד הוא מוגדר בקהילה המדעית המיינסטרימית. אנציקלופדיה בריטניקה מגדירה אובליסק כך:
...עמוד מונוליטי מחודד, שהוצב במקור בזוגות בכניסות למקדשים מצריים עתיקים. האובליסק המצרי נחצב מגוש אבן אחד, בדרך כלל גרניט אדום מהמחצבות באסואן. הוא תוכנן להיות רחב יותר בבסיסו המרובע או המלבני מאשר בחלק העליון הפירמידלי שלו, שהיה מכוסה לרוב בסגסוגת של זהב וכסף הנקראת אלקטרום. כל ארבעת הצדדים של עמוד האובליסק מעוטרים בהירוגליפים הכוללים באופן טיפוסי הקדשות דתיות, בדרך כלל לאל השמש, והנצחות של השליטים. בעוד שידוע כי אובליסקים הוקמו כבר בשושלת הרביעית (בערך 2575–2465 לפנה"ס), לא שרדו דוגמאות מאותה תקופה. האובליסקים של מקדשי השמש של השושלת החמישית היו נמוכים יחסית (לא יותר מ-3.3 מטרים). האובליסק הקדום ביותר ששרד מתוארך לתקופת שלטונו של סנוסרת הראשון (1918-1875 לפנה"ס) והוא ניצב בהליופוליס, פרבר של קהיר, שם פעם ניצב מקדש לרע. אחד מזוג אובליסקים שהוקמו בכרנכ על ידי תחותמס הראשון (1493-1482 לפנה"ס) גובהו 24 מטר, מרובע בבסיסו, עם צלעות של 1.8 מטר, ובמשקל של 143 טון.
כתובת על בסיס האובליסק הניצב בגובה 30 מטר של חתשפסות בכרנכ מצביעה על כך שעבודת החיתוך של המונוליט המסוים הזה מהמחצבה ארכה שבעה חודשים. במקדש חתשפסות בתבאי יש סצנות של שינוע האובליסק במורד הנילוס באמצעות דוברה. כשהגיע ליעדו הניחו העובדים את העמוד על בסיסו הנפרד על ידי גרירתו במעלה רמפה עשויה אדמה והטייתו.
עמים אחרים, כולל הפיניקים והכנענים, ייצרו אובליסקים לפי דגמים מצריים, אם כי בדרך כלל לא מגולפים מגוש אבן אחד. בתקופת הקיסרים הרומאים הועברו אובליסקים רבים ממצרים למה שהיא כיום איטליה. לפחות תריסר נסעו לעיר רומא עצמה, כולל אחד שמוצב כיום בפיאצה סן ג'ובאני בלטראנו ברומא שהוקם במקור על ידי תחותמס השלישי (שלט 1479–1426 לפנה"ס) בכרנכ. בגובה של 32 מטר ובסיס מרובע עם צלעות של 2.7 מטר המתחדדות לחלק העליון המרובע עם צלעות של 1.88 מטר, משקלו כ-230 טון והוא האובליסק העתיק הניצב הגדול ביותר שקיים.
בסוף המאה ה-19 חילקה ממשלת מצרים זוג אובליסקים, והעניקה אחד לארצות הברית ואת השני לבריטניה. האחד עומד כעת בסנטרל פארק בניו יורק, והשני על גדת התמזה בלונדון. למרות שהם ידועים בתור 'מחטי קליאופטרה', אין להם קשר היסטורי עם המלכה המצרית. הם הוקדשו בהליופוליס על ידי תחותמס השלישי והם נושאים כתובות לו ולרעמסס השני (שלט בסביבות 1279–1213 לפנה"ס). מגולפים מהגרניט האדום הטיפוסי, הם מתנשאים לגובה 21.2 מטר, יש להם בסיס מלבני שגודלו 2.36 על 2.33 מטר, ומשקלם 180 טון. חציבתם והקמתם של עמודים אלו הם מדד לגאונות המכנית ולכוח האדם הבלתי מוגבל שעמד לרשות המצרים הקדמונים.
דוגמה ידועה של אובליסק מודרני היא אנדרטת וושינגטון, שהושלמה בוושינגטון הבירה בשנת 1884. היא מתנשאת לגובה 169 מטר ומכילה מצפה כוכבים ומעלית פנימית ומדרגות.
שימו לב שהמאמר הזה לא מסביר בשום מקום את המטרה של האובליסקים מלבד לומר שהם "...הוקמו בזוגות בכניסות למקדשים מצריים עתיקים". זהו כנראה ההסבר הפשוט ביותר לאובליסק שניתן אי פעם וממחיש שתפקידו - אפילו כפי שנראה מנקודת המבט של האמונות הטפלות של המצרים הקדמונים עצמם - אינו ידוע.
הפסקה האחרונה היא פסקה שממנה עשויה לנבוע מחלוקת. אנדרטת וושינגטון - ואחרים הדומים לה - היא למעשה אובליסק מזויף מכיוון שהוא לא מונוליטי. במילים אחרות, הוא בנוי מאלפי בלוקים והוא בעצם מבנה ענק ובתוכו גרם מדרגות, שנראה כמו אובליסק. אובליסק אמיתי הוא חתיכה אחת של אבן מונוליטית, בעיקר גרניט. וכפי שנראה בהמשך, מחט הגרניט המונוליטית הזו צריכה להיות מושלמת ולא יכולים להיות בה בקיעים או סדקים.
באופן דומה, כשהם אומרים שהפיניקים בנו אובליסקים מבלוקים רבים, אנחנו לא יכולים להיות בטוחים בדיוק על מה הם מדברים, כי לא מציינים את האובליסקים. בלבנון יש את מקדש האובליסקים (Temple of the Obelisks), הממוקם בגְבַל (Byblos), המכיל כ-25 אובליסקים קטנים, שהגבוה ביותר הוא בגובה של שני מטרים וחצי. מבנים אלה הם מונומנטים קטנים שבראשם היה פירמידיון - צורת פירמידה.
בוויקיפדיה יש מאמר ארוך על אובליסקים ומזכירים אובליסקים באשור. ויקיפדיה גם מציינת נכון שאובליסקים הם מונוליטיים עם פירמידיון בחלק העליון. כך ויקיפדיה מספרת על אובליסקים:
אובליסק הוא מונומנט צר וגבוה, בעל ארבעה צדדים וקצה עליון בצורת פירמידה או פירמידיון. מכונה לעיתים בעברית "מצבת מחט". אלה נקראו במקור טקנו (Tekhenu) על ידי הבנאים, המצרים הקדמונים. היוונים שראו אותם השתמשו במונח היווני 'אובליסקוס' ( ‘Obeliskos’) כדי לתאר אותם, והמילה הזו עברה ללטינית ובסופו של דבר לאנגלית. אובליסקים עתיקים הם מונוליטיים; כלומר, הם מורכבים מאבן אחת. רוב האובליסקים המודרניים עשויים מכמה אבנים; חלקם, כמו אנדרטת וושינגטון, הם בניינים.
המונח אסטלה משמש בדרך כלל לאבנים מונומנטליות אחרות, זקופות, כתובות ומפוסלות. אובליסקים היו בולטים בארכיטקטורה של המצרים הקדמונים, שהציבו אותם בזוגות בפתח מקדשים. המילה "אובליסק" כפי שהיא משמשת באנגלית כיום היא ממקור יווני ולא מצרי מכיוון שהרודוטוס היה אחד הסופרים הקלאסיים הראשונים שתיאר את האובייקטים. ידוע ששרדו מספר אובליסקים מצריים עתיקים, בתוספת ה"אובליסק הבלתי גמור" ("Unfinished obelisk") שנמצא חצוב בחלקו במחצבה באסואן. האובליסקים הללו מפוזרים כעת ברחבי העולם, ופחות ממחציתם נותרו במצרים.
אובליסק המקדש הקדום ביותר שעדיין נמצא במיקומו המקורי הוא אובליסק גרניט אדום, בגובה 20.7 מטר ובמשקל 130 טון, של סנוסרת הראשון מהשושלת ה-12 באל מאטרייה (El Matareya) בהליופוליס המודרנית. האובליסק סימל את אל השמש רע, ובמהלך הרפורמה הדתית הקצרה של אחנתון נאמר כי הוא קרן מאובנת של אתון, דיסק השמש. גם חשבו שהאל קיים בתוך המבנה.
בנבן היה התל שעלה מתהום המים החשוכה לפני היווצרות הזמן נו, שעליו התיישב האל הבורא אתון בסיפור הבריאה של מיתוס הבריאה ההליופוליטי של הדת המצרית העתיקה. אבן בנבן (המכונה גם פירמידיון) היא האבן העליונה של הפירמידה המצרית. זה קשור גם לאובליסק. האגיפטולוגית מאוניברסיטת ניו יורק, פטרישיה בלקוול גארי (Patricia Blackwell Gary) והעורך הבכיר בתחום האסטרונומיה, ריצ'רד טלקוט (Richard Talcott), משערים שהצורות של הפירמידה והאובליסק המצריים העתיקים נגזרו מתופעות טבע הקשורות לשמש (אל השמש רע הוא האלוהות הבכירה ביותר של המצרים).
ייתכן שהפירמידה והאובליסק נוצרו בהשראת תופעות אסטרונומיות שבעבר התעלמו מהן הקשורות לזריחה ולשקיעה: אור גלגל המזלות (Zodiacal light) ועמודי השמש (Sun pillars) בהתאמה. הרומאים הושפעו במידה רבה מצורת האובליסק, עד כדי כך שכיום יש יותר מפי שניים אובליסקים שניצבים ברומא מאשר נותרו במצרים. כולם נפלו לאחר התקופה הרומית והוצבו מחדש במקומות שונים, מלבד האובליסק של הוותיקן.
האובליסק המצרי הניצב הגבוה ביותר הוא האובליסק הלטרני בכיכר בצד המערבי של בזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו ברומא, בגובה 32.2 מטר ומשקל של 455 טון. לא כל האובליסקים המצריים באימפריה הרומית הוקמו ברומא. הורדוס חיקה את פטרוניו הרומאים והקים אובליסק מצרי מגרניט אדום בהיפודרום של עירו החדשה קיסריה שבצפון יהודה. גובהו של זה כ-12 מטר ומשקלו כ-100 טון. הוא התגלה על ידי ארכיאולוגים והוקם מחדש באתרו הקודם. בקונסטנטינופול, הקיסר תאודוסיוס הראשון הוביל אובליסק בשנת 390 לספירה והציב אותו בהיפודרום שלו, שם הוא סבל מהצלבנים והסלג'וקים והוא ניצב בכיכר ההיפודרום באיסטנבול המודרנית. הוא התנשא לגובה 29 מטר ומשקלו 380 טון. המחצית התחתונה שלו גם נצבה פעם באיסטנבול, אבל כעת היא אבודה. גובה האובליסק של איסטנבול כיום הוא 20 מטר.
אחד הדברים שמזוהים עם אובליסקים הוא אבן בנבן. מה זה?
אבן הבנבן
אבן הבנבן היא אבן בצורת פירמידה המזוהה עם ההתחלה הקדומה של האנושות עליה התיישב האל הבורא אתון, כפי שהוזכר. אבן הבנבן כונתה על ידי היוונים פירמידיון. אבן הבנבן וציפור הבנבן הן מסתוריות, אבל נראה שלפחות המעט שאנו יודעים עליהן מסביר את יראת הכבוד העמוקה שרחשו המצרים הקדומים לפירמידות בגיזה. הנה מה שיש לוויקיפדיה לומר על הבנבן:
בכתבי הפירמידות, למשל, בלחשים 587 ו-600, אתון עצמו מכונה לפעמים "תל". אמרו שהוא הפך לפירמידה קטנה, שנמצאת בהליופוליס (במצרית: אנו או איונו), שבתוכה נאמר כי אתון שוכן. ערים אחרות פיתחו מיתוסים משלהן לגבי התל הקדמוני. בממפיס האל טאטנן (Tatenen), אל אדמה והמקור של "כל הדברים בצורת מזון ומעדנים, מנחות אלוהיות, כל הדברים הטובים" היה האנשה של התל הקדמוני.
אבן בנבן, שנקראה על שם התל, הייתה אבן קדושה במקדש רע בהליופוליס. זה היה המקום שבו נפלו קרני השמש הראשונות. משערים שזה היה אב הטיפוס של אובליסקים מאוחרים יותר, ואבני היסוד של הפירמידות הגדולות התבססו על עיצובו. אבן הקצה או קצה הפירמידה נקרא גם פירמידיון. במצרים העתיקה, אלה היו כנראה מוזהבים, ולכן זרחו באור השמש. הפירמידיון נקרא גם 'אבן בנבן'. אבני בנבן רבות כאלה, המגולפות לרוב בתמונות וכתובות, נמצאות במוזיאונים ברחבי העולם.
אלוהות הציפור בנו, שהיוותה כנראה השראה לעוף החול, הוערצה בהליופוליס, שם אמרו שהיא חיה על אבן בנבן או על עץ הערבה הקדוש. לפי האיגיפטולוג בארי קמפ (Barry Kemp), ייתכן שהקשר בין הבנבן, עוף החול והשמש התבסס על אליטרציה: זריחת השמש, וובן, השולחת את קרניה לעבר הבנבן, שעליו חיה ציפור הבנו. לחש 600, סעיף 1652 של כתבי הפירמידות מדבר על אתון כשהוא זורח, בתור הבנבן, באחוזת הבנו בהליופוליס.
מהתקופות הקדומות ביותר, תיאורו של הבנבן היה מסוגנן בשני אופנים; הראשון היה כצורה מחודדת, פירמידלית, שהייתה כנראה המודל לפירמידות ואובליסקים. הצורה השנייה הייתה עגולה; זה כנראה היה מקורו של בנבן כאובייקט קדוש ומושא הערצה. במהלך השושלת החמישית, תיאורו של הבנבן התגבש כאובליסק קטן ורחב. מאוחר יותר, במהלך הממלכה התיכונה, הוא הפך לאובליסק ארוך ודק. בקבר של פאנהסי (Panehesy) מתקופת עמארנה, הבנבן נראה כאסטלה גדולה עם ראש עגול הניצבת על במה מוגבהת.
האגיפטולוג בארי קמפ אומר שציפור הבנו קשורה רק לפירמידות ואובליסקים מכיוון שיש לה שם בעל צליל דומה והיא גם עפה מעל הנהר - או זורחת - והמשפט הופך לאליטרציה. אך בכל זאת, לא משנה איזה תפקיד יש לציפור הבנו הזו בתעלומת האובליסקים, אנחנו עדיין לא יודעים איך אבן הבנבן קשורה לאובליסקים.
ויקיפדיה מספרת לנו - ללא הרחבה - שהבנבן קשור לאובליסקים. אבל איך?
כמובן, האובליסקים מסתיימים בדרך כלל בפירמידה מחודדת בקצה של המבנה המונוליטי שלהם. גם פירמידות מצריות מסתיימות בדרך כלל בקודקוד (פירמידות ההינדו, האולמקית והמאיה מסתיימות בדרך כלל במקדש או באזור שטוח בקודקוד) ולכן אנו רואים דמיון עם אובליסקים. אבל נראה שיש קשר אחר בין פירמידות, פירמידיונים ואובליסקים. האם זה שכולם מעורבים בייצור והעברת אנרגיה?
הבנבן מופיע בצד ההפוך של שטר הדולר כקודקוד הפירמידה. כן, העין הזו מעל הפירמידה היא אבן הבנבן. זה נראה מוזר שאמריקאים - ואחרים - נושאים בארנקם שטרות דולרים שעליהם יש נציגות של בנבן, אבל אנחנו לא יודעים מה זה בנבן. האם הבנבן הוא "עין אלוהים" שמחייך כלפי האנושות ובמיוחד לאומה המכונה ארצות הברית של אמריקה? במקום להיות על קצהו של אובליסק, תמונה זו נמצאת על גבי הפירמידה הגדולה והיא משלבת את אבן הבנבן עם העין של הורוס והפירמידה הגדולה.
הכוח של המונומנט
אבל למה יש תמונה של הפירמידה הגדולה על הכסף האמריקאי? זה חלק מהחותם הגדול של ארצות הברית וחוקרים מספרים לנו שזהו סמל ששימש את הלשכות המוקדמות של הבונים החופשיים באנגליה, סקוטלנד, צרפת וארצות הברית. זהו סמל מיסטי של ה"בונים" הגדולים של ימי קדם, אלה שבנו את המקדשים הגדולים, הפירמידות והאובליסקים של מצרים. הסמל של אבן הבנבן עם העין של הורוס והפירמידה הגדולה מתחתיה מרמז שגם אובליסק הוא חלק מסצנה זו. ואכן, אנדרטת וושינגטון נבנתה כמה עשורים לאחר תכנון החותם הגדול. זה היה אמור לסמל את הכוח החדש של ארצות הברית - והם בחרו לבטא את הכוח הזה עם בניין ענק בסגנון אובליסק.
ניתן לתאר את אנדרטת וושינגטון כהתגשמות נבואה מצרית עתיקה על שובה של המדינה החזקה והצדקנית שהייתה מצרים המגליתית המוקדמת. האבות המייסדים המוקדמים והמעצבים של וושינגטון הבירה לא יכלו לבנות מבנה אדיר ומרשים כמו הפירמידה הגדולה עם פירמידיון קצה מוזהב, אבן בנבן או כיוצא באלה. אבל הם יכלו לבנות בניין אובליסק ענק - והם עשו זאת.
בניית אנדרטת וושינגטון החלה בשנת 1848, אך העבודה הופסקה מ-1854 עד 1877 עקב מחסור במימון ומלחמת האזרחים. מבנה האבן הפנימי הושלם בשנת 1884, אך הפרזול הפנימי האחרון וגימורים אחרים הושלמו רק בשנת 1888. האתר הרשמי של שירות הפארקים הלאומיים אומר על אנדרטת וושינגטון: "נבנה לכבוד ג'ורג' וושינגטון, הנשיא הראשון של ארצות הברית, אובליסק שיש בגובה 555 רגל מתנשא מעל וושינגטון הבירה".
אנדרטת וושינגטון היא סמל חשוב של וושינגטון ושל כוחה של ארצות הברית כאומה של אנשים בעלי אוריינטציה רוחנית המקדשים את שלטון החוק האלוהי, כמיטב יכולתם לפרש אותו. אנו גם רואים כי מדובר באובליסק מזוייף המזוהה עם הפירמידה הגדולה, אבן הבנבן והעין של הורוס. המוטו הלטיני על החותם הגדול: "הכירה בקיומנו" ו"סדר חדש של הדברים" מציעים נבואה מקראית הקשורה לפירמידה הגדולה כפי שמתוארת על החותם הגדול, על שטר הדולר האחד. אבל האם התנ"ך מזכיר אי פעם את הפירמידה הגדולה, שלא לדבר על אובליסקים?
בעוד חוקרי התנ"ך מתלבטים בנושא האם הפירמידה הגדולה, או פירמידות בכלל, מוזכרות בתנ"ך, אנו יכולים לומר שאובליסקים מוזכרים כנראה פעם אחת, אך לא פירמידות או אבני בנבן. יש לנו התייחסות אחת בישעיהו יט, יט, כאשר הנביא אומר:
בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַיהוָה, בְּתוֹךְ, אֶרֶץ מִצְרָיִם; וּמַצֵּבָה אֵצֶל-גְּבוּלָהּ, לַיהוָה.
המצבה הזו נשמעת כמו אובליסק, כנראה קטן. אולי "המצבה ליהוה" היא הפירמידה הגדולה בגיזה, אבל זה לא ברור.
חתולים אינם מוזכרים בתנ"ך וחוקרים ציינו זאת. מוזכרים כלבים וחיות שונות אחרות, כולל הערוד או החמור האתיופי, אך חתולים אינם מופיעים, אפילו פעם אחת. עם זאת, אנו יודעים שחתולים היו קיימים במצרים וברחבי הים התיכון וערב. חתולים זכו להערצה במצרים ותפקידם העיקרי - חשוב - היה לשמור על אסמי המדינה הגדולים נקיים מעכברים ומכרסמים אחרים. המשימה המעשית מאד שלהם למנוע מעכברים לאכול את החיטה המאוחסנת של מצרים השופעת זכתה להערכה רבה על ידי האוכלוסייה והחתול הועלה לדרגת אל, בדרך כלל בתור באסת או בסתת.
אז אולי נסלח לתנ"ך על כך שבקושי הזכיר אובליסקים. אך האם התנ"ך מזכיר את הפירמידה הגדולה?
על פי Gotquestions.org, הכתבים הקנוניים העיקריים, כלומר אלה בתנ"ך, אינם מזכירים אף פעם באופן ספציפי את הפירמידות של גיזה. עם זאת, המילה שבה הם היו משתמשים הייתה "מגדל", שהיא נמצאת. אומר האתר:
פירמידות אינן מוזכרות ככאלה בכתבי הקודש הקנוניים. עם זאת, האפוקריפה (Apocrypha) אכן מזכירה פירמידות בספר המקבים 13:28-38 בהקשר לשבע פירמידות שנבנו על ידי שמעון התרסי כאנדרטה להוריו. יהודים טרום אלכסנדריה לא היו משתמשים במילה פירמידה. עם זאת, בתנ"ך, אנו רואים את המילה מגדל. מילה זו יכולה לייצג כל מונוליט גדול, אובליסק או פירמידה. מגדל היא המילה המשמשת לתיאור מגדל בבל בבראשית יא, ד:
וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ
והיא משמשת באופן דומה ביחזקאל כט, י:
וְנָתַתִּי אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם, לְחָרְבוֹת חֹרֶב שְׁמָמָה, מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה, וְעַד-גְּבוּל כּוּשׁ.
וביחזקאל ל, ו:
כֹּה, אָמַר יְהוָה, וְנָפְלוּ סֹמְכֵי מִצְרַיִם, וְיָרַד גְּאוֹן עֻזָּהּ; מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה, בַּחֶרֶב יִפְּלוּ-בָהּ--נְאֻם, אֲדֹנָי יְהוִה.
בתיאור "פירמידה", זו המילה שבה סביר להניח שהעברים היו משתמשים. יתר על כן, מגדל הוא שם מקום בשמות יד, ב; במדבר לג, ז; בירמיהו מד, א; ובירמיהו מו, יד; ויכול להיות שפירושו הוא שנמצא שם מגדל או אנדרטה.
אז המילה העתיקה במצרים ובמזרח התיכון לאסטלה, אובליסק, מונוליט או פירמידה הייתה מגדל. עם זאת, המונח כמעט ואינו משמש בטקסטים עתיקים, למרות העובדה שהמונומנטים הללו היו נפוצים למדי ברחבי מצרים ובמקומות אחרים. בהסבר דומה מדוע חתולים לעולם אינם מוזכרים בתנ"ך, ייתכן שהם היו נפוצים למדי ולא חלק מכל היסטוריה חשובה לכותבי הטקסטים.
התנ"ך אומר כי על בני ישראל הוטל להכין לבני בוץ כעבדים במצרים, והוא מזכיר מקום הנקרא "מגדל" בשמות יד, ב:
דַּבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם: לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן, נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל-הַיָּם.
זה כנראה מתייחס למקום עם אובליסק או מונוליט ליד הים, כנראה הים האדום. מִגְדֹּל יכול גם לתאר פירמידה, אבל לא סביר שהיא אחת מהפירמידות בגיזה מכיוון שהן לא ליד הים אלא על רמת אבן גיר בשולי המדבר המערבי. אזור זה אכן הוצף מדי שנה מהנילוס, אך רק בסוף המאה ה-19, כאשר הנסיעות למצרים הפכו נפוצות יותר והתיירות הפכה לשחקן מרכזי בכלכלת האזור, קבוצות - או משלחות באותה תקופה - עשו מסעות מדבריים מקהיר אל הפירמידות בדיונות החול המערביות. הפירמידות של גיזה היו מרוחקות ולא מוכרות לרוב המצרים.
בימי קדם היה קשה לאיכרים ולסוחרים רגילים להיכנס לאזור של דלתת הנילוס המזרחית, שבו נמצאות הפירמידות של גיזה. אם מטייל קדום היה נמצא באזור וצפה בפירמידות הענקיות של גיזה, סביר להניח שהוא היה עושה זאת מסירה במהלך ההצפה השנתית של הנילוס שמילאה את אגם קארון והפכה חלק ניכר מהאזור לאגם גדול. ובכל זאת, אפילו היסטוריונים קדומים ידעו על הפירמידות וניסו לבקר בהן. שלוש הפירמידות בגיזה היו הראשון משבעת פלאי תבל והיחיד מבין אלו שעדיין קיים ולא נהרס. אכן, הן בעצם בלתי ניתנות להריסה. אובליסקים הם גם קשים, אבל לא בלתי ניתנים להריסה. כפי שנראה, אובליסקים רבים הושמדו בכוונה בעבר או במקרים רבים הופלו ונשברו ברעידות אדמה או שינויים אחרים של כדור הארץ.
כדי לעיין מחדש בישעיהו יט, מעניין לציין שהחלק המוקדם של הפרק מתאר הרס נרחב וחורבן שיפקדו את מצרים. כמובן, בני ישראל רואים זאת במונחים של האל שלהם זורע הרס באויבם. למעשה, הפרק מתחיל בדימוי מעניין:
מַשָּׂא, מִצְרָיִם: הִנֵּה יְהוָה רֹכֵב עַל-עָב קַל, וּבָא מִצְרַיִם, וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו, וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ"
שימו לב שיהוה רוכב על "עב קל" - משהו שנשמע כמו צלחת מעופפת או עב"ם.
הפסוקים הבאים מפרטים את הצרות שיפקדו את מצרים. קטע זה מדבר על מה שהוא אולי אירוע שקרה בסביבות שנת 2000 לפנה"ס, כאשר סכר על הנילוס גרם להצפות במצרים התחתונה ובאזור הדלתא. כמה היסטוריונים מקראיים חושבים שאירוע זה היה הכישלון של סכר איזיס על פני הנילוס שגרם ל-Sesonchosis (עונת הכאוס) של ההיסטוריה המצרית. פסוקים יט ו-כ של ישעיהו מנבאים מה יקרה כאשר המצרים יכנעו ויכירו באל העברי:
בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַיהוָה, בְּתוֹךְ, אֶרֶץ מִצְרָיִם; וּמַצֵּבָה אֵצֶל-גְּבוּלָהּ, לַיהוָה. וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַיהוָה צְבָאוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
ייתכן שהכוונה היא לפירמידה הגדולה, הממוקמת בסמוך למקום שבו מתכנסת דלתת הנילוס, במובנים מסוימים מרכז מצרים. כאשר מדברים על "מַצֵּבָה אֵצֶל-גְּבוּלָהּ", ייתכן שמתייחסים לאובליסק. כבר ציינו בעבר שהמצרים הציבו אובליסקים מול המקדשים שלהם. האם זה מתאר מקדש ליהוה, שנבנה בסגנון מצרי?
למרות חשיבותם כיום לא נדונו האובליסקים באופן משמעותי בטקסטים עתיקים שאנו מכירים, וקיים מחסור חמור בחומר מקור על מונומנטים אלו. לכן הם לא נכנסים לדיון ולניתוח של מונומנטים אבן ענקים כפי שעושים עם פירמידות ופסלים. ואכן, חלק מהמסתורין של האובליסקים - והפירמידות - הוא שהם כמעט ואינם נידונים בטקסטים עתיקים. הסיבה עשויה להיות שאף אחד לא יודע עליהם דבר. הם קיימים והם ללא ספק משהו תוצאתי, אבל אף אחד לא יודע למה נוצרו אובליסקים או פירמידות או איך הם הוקמו. עם אובליסקים קשורים פירמידיונים, לרוב מיני-פירמידות של בלוק אבן מוצק אחד. מה הייתה מטרתם?
תעלומת הפירמידות ומקדשי השמש
בשנת 1550 לפנה"ס, יותר מ-1,200 שנה לאחר הזמן בו חושבים כי הפירמידות בגיזה הוקמו (ייתכן שהן קדומות יותר), בנו פרעונים מצריים מקדשים מפוארים המעוטרים במונומנטים ענקים שהצביעו לשמים. אלו היו האובליסקים, המתנשאים לכיוון השמים ומצביעים כלפי מעלה עם קצותיהם בצורת פירמידה.
כפי שראינו, אובליסק הוא בלוק אבן אחד בעל ארבעה צדדים הניצב זקוף, מתחדד בהדרגה ככל שהוא עולה ומסתיים בפירמידה קטנה הנקראת פירמידיון. אובליסקים היו ידועים למצרים הקדמונים בשם טקנו (Tekhenu), מילה שהנגזרת שלה אינה ידועה. כשהיוונים התעניינו במצרים, הן האובליסקים והן הפירמידות משכו את תשומת לבם. הם נתנו את השם "אובליסקוס" (“Obeliskos"), שממנו נגזר השם המודרני כמעט בכל השפות. אובליסקוס הוא צורה זעירה ביוונית שמשמעותה "טיפטוף קטן"; הוא הוחל על אובליסקים בגלל צורתם הגבוהה והצרה. בערבית, המונח הוא מסלה, שפירושו מחט טלאי גדולה, ושוב יש התייחסות לצורת החפץ.
בסביבות אזור הליופוליס, המונוליטים הללו היו בדרך כלל מגרניט אדום מסיין (הידועה כיום בשם אסואן) והוקדשו לאל השמש. במצרים השושלתית המסורתית הם הוצבו בדרך כלל בזוגות לפני המקדשים, אחד משני צידי השער. נותרו מעט מקדשים עם אובליסקים, העיקרי שבהם הוא מקדש לוקסור.
לאורך כל אחד מארבעת הצלעות, ברוב המקרים, היתה שורה של הירוגליפים וייצוגים חרוטים עמוק, תוך ציון שמותיו ותאריו של פרעה. הכובע, או הפירמידיון, היה לעתים מצופה בנחושת או מתכת אחרת. על פי האגיפטולוגיה המסורתית, אובליסקים בגודל עצום הוצבו לראשונה בשושלת ה-12. מבין אלה שעדיין עומדים במצרים, אחד נשאר בהליופוליס ושניים בכרנכ, על אחד נאמר שהוא מתקופת תחותמס הראשון. למלכה חתשפסות מיוחסת הצבת האובליסק השני במקדש כרנכ בלוקסור. המלכה חתשפסות (נולדה בסביבות 1482 לפנה"ס), מלכה מצרית מהשושלת ה-18, הייתה האישה החזקה ביותר ששלטה במצרים כפרעה. לאחר מותו (בערך 1504 לפנה"ס) של בעלה, תחותמס השני, היא קיבלה את השלטון, תחילה כיורשת עצר עבור בנו תחותמס השלישי, ולאחר מכן (בערך 1503 לפנה"ס) כפרעה.
אחת התיאוריות היא שאלו, כמו כל האובליסקים המפורסמים, הוקמו אלפי שנים קודם לכן, על ידי תרבות אחרת. בהיותם כמעט בלתי ניתנים להריסה, מאוחר יותר נבנו סביבם מקדשים. במקור, משערים, האובליסקים היו גרניט מלוטש ללא הירוגליפים. בתקופת שלטונם של הפרעונים המצליחים בתקופה השושלתית, הם למעשה גולפו בהירוגליפים והקדשות, מה שגרם לרוב הארכיאולוגים להאמין שהאובליסקים עצמם נוצרו ע"י מי שהוקדשו לו.
על פי פרופסור לביב חבשי מאוניברסיטת קהיר, האובליסקים הם הנראים ביותר - והידועים ביותר - מכל האובייקטים והמבנים של התרבויות העתיקות של העבר, כולל כל הדברים המסופוטמיים, היווניים, הרומאיים או המצריים.
פרופסור חבשי הוא מחבר הספר 'האובליסקים של מצרים¹ (1984, The Obelisks of Egypt¹') שהוא אחד הספרים הבודדים שפורסמו על הנושא. הספרים המשמעותיים האחרים הם הספר 'בעיית האובליסקים' משנת 1923 ('The Problem of the Obelisks'), 'קסם האובליסקים' מאת פיטר טומפקינס (1981 'The Magic of Obelisks'), והספר האחרון שיצא מקיימברידג', מסצ'וסטס, 'אובליסק: היסטוריה' ,(2000 'Obelisk: A History'). אומר פרופסור חבשי (שנפטר ב-1984) על הפמיליאריות של האובליסקים ברחבי העולם:
"חלק מהאובליסקים הקטנים יותר ושברים של גדולים יותר מוכרים למבקרים הרבים של מוזיאונים במדינות שונות; גדולים יותר שעדיין נמצאים באתריהם המקוריים זוכים להערצה על ידי אלפי האנשים המבקרים במצרים מדי שנה. אחרים נראים על ידי ההמונים שעוברים דרך לונדון, פריז, ניו יורק, איסטנבול, ובמיוחד רומא, שם יש יותר אובליסקים מאשר בכל מקום אחר".
חבשי אומר שהאובליסקים נחשבו על ידי המצרים הקדמונים כקדושים עבור אל השמש, שמרכז הפולחן העיקרי שלו היה בהליופוליס, שחורבותיה נמצאים ברובע מאטריה שליד קהיר. למרות שהאובליסקים הידועים מתוארכים למאה ה-20 לפנה"ס, נראה כי מונומנטים כאלה הוקמו שם לכבודו של אל השמש בתקופות קודמות הרבה יותר.
על פי חבשי, סוג של אבן הדומה לפירמידיון של אובליסק ככל הנראה נחשבה קדושה עבור אל השמש עוד לפני הופעתו של הפרעה הראשון בשושלת הראשונה (בערך 3100-2890 לפנה"ס). האמינו כי אבנים כאלה, אשר, כפי שראינו, ידועות כבן או בנבן, היו קיימות בהליופוליס מאז ומתמיד והן היו מושא ההערצה של האל הקדום אתון (השמש השוקעת) והאל רע או רע-חראחתי (השמש הזורחת). חבשי בעצם אומר שהשימוש באובליסקים הוא "טרום-שושלתי". אין עדיין טכניקה מדעית מוכרת לתיארוך של הזמן בו סלע גרניט נחצב.
כפי שהוזכר, חבשי אומר שאבני בנבן היו קשורות לאבליסקים ולציפור הבנו, או עוף החול. חשבו שהיצור הזה, שהוליד את עצמו, הגיע ממזרח כדי לחיות בהליופוליס במשך 500 שנה ולאחר מכן לחזור מזרחה כדי להיקבר על ידי עוף החול הצעיר שיחליף אותו בהליופוליס. לפי אחת הגרסאות של הסיפור, במקום להיות מוחלפת, הציפור החייתה את עצמה בפרץ של להבות, וכך היא היתה קשורה עם אל המתים. בחלק מהקברים מוצגת תמונה של עוף החול בין האלים. האם ציפור בנו זו היא איזושהי אלגוריה לאובליסק שנדלק או זוהר?
בפירמידות של המלך האחרון של השושלת החמישית ושל מלכי השושלת השישית (בערך 2345-2181 לפנה"ס), היו קירות חדר הקבורה מעוטרים בכתבי פירמידה, טקסטים דתיים העוסקים ברווחת המת. טקסט אחד קורא:
הו אתון, הבורא. הפכת גבוה בגובה, התרוממת כאבן בנבן באחוזה של 'עוף החול' בהליופוליס.
חבשי אומר שפליניוס הזקן (23-79 לספירה), הסופר והחוקר הרומי, כתב שהאובליסקים נועדו להידמות לקרני השמש. השוואה זו מוצאת תמיכה בכתובת המופנית לאל השמש: "אתה זורח באבן הבנבן". זוהי כתובת מוזרה כי היא מרמזת שאיכשהו האובליסק מאיר או מואר באותה דרך כמו שמש או קרן שמש. איך קרה שהשמש זרחה בתוך האבן - האם קצה האובליסק (אבן הבנבן) זוהר או פולט אנרגיה איכשהו?
בימי השגשוג של השושלת ה-18 (1570-1320 לפנה"ס), ואולי בתקופות אחרות, אומר חבשי שהפירמידיונים של האובליסקים היו מכוסים בזהב או במתכת אחרת. חבשי אומר שהתאריך שבו הוקמו לראשונה האובליסקים אינו ידוע, אך ייתכן שמלכי השושלת החמישית (2494-2345 לפנה"ס), שהיו סוגדים נלהבים של אל השמש, היו השליטים המוקדמים ביותר שקישטו את חזיתות מקדשיהם בזוגות של מונומנטים כאלה. חבשי אומר על המקומות בהם הוקמו האובליסקים:
הליופוליס, עיר השמש, נקראה על ידי המצרים הקדמונים 'איונו', שם שפירושו "העמוד", ולפעמים 'איונו מהט', "העמוד הצפוני". השם איונו מופיע בתנ"ך בתור און; הליופוליס הוא השם היווני שבו ידועה העיר בדרך כלל. הליופוליס הייתה קדושה לאל השמש רע והאניד (Ennead) שלו, קבוצה של תשעה אלים קשורים. אלים אחרים שנסגדו שם כללו את ח'פרי, החרפושית ושו, אל האוויר. אובליסקים הוקמו לראשונה בהליופוליס והמנהג נמשך לאורך כל התקופה הפרעונית. רוב האובליסקים הללו הוסרו או הושמדו; היחיד שעדיין עומד שם הוא זה של סנוסרת הראשון (1971-1928 לפנה"ס).
תבאי העתיקה (לוקסור המודרנית) הייתה ידועה בשם 'ואסט', "השרביט", או לפעמים בתור 'איונו-שמאית', "העמוד הדרומי", או בתור "הליופוליס של הדרום". האל הראשי שלה, אמון, היה מיוצג בצורת אדם עם כתר של נוצות גבוהות. מאוחר יותר הוא הוטמע עם רע והיה ידוע בשם אמון-רע, "מלך האלים". בגלל זיהוי זה הוקמו אובליסקים לכבודו. בתבאי, מרכז הכת שלו, הוקמו אובליסקים רבים, כולל רבים מהגדולים ביותר, לכבודו של אמון רע, בתקופה שהעיר הייתה בירת מצרים. מבין האובליסקים שלו רק שלושה שרדו; חלקם הושמדו ומעטים נלקחו לחו"ל.
פר-רעמסס, "תחום רעמסס", הפכה לבירת מצרים בתקופת שלטונו של רעמסס השני (1304-1237 לפנה"ס) ונשארה כזו תחת מלכי רעמסס שלאחריו, של השושלות ה-19 וה-20 (1320-1200 ו-1200 1085 לפנה"ס). היא היתה מקושטת בעשרות אובליסקים, רובם עוצבו על ידי רעמסס השני, אם כי הוא השתלט על כמה שנוצרו על ידי מלכים קודמים. רוב האובליסקים הללו היו קטנים יותר מאלה של תבאי. פולחני האלים הגדולים רע, אמון-רע ופתח מממפיס, הוצגו בבירה החדשה, ושמותיהם של אלים אלה ואחרים מופיעים על האובליסקים שהקים שם רעמסס השני.
במקומות אחרים, ע"פ חבשי, נמצאו רק אובליסקים קטנים. הכתובות על אלה מבהירות שהם הוקמו לכבוד אלוהויות מקומיות שהיו אלים סולארים או קשורים לפולחן השמש. שני זוגות אובליסקים שהתגלו בהריסות באי יב שליד אסואן הוקדשו לח'נום, האל בעל ראש האיל אשר עיצב את האנושות על גלגל קדרים. מאוחר יותר הוא היה מזוהה עם אל השמש רע והיה ידוע בשם ח'נום-רע. האובליסקים שלו אומרים שהם הוצבו ב"מזבח רע" - כנראה במקדש סולארי. במהלך המאה ה-19 נחשפו באי פילה זוג אובליסקים תלמיים המוקדשים לאיזיס. עליהם מוזכרים אלי השמש אתון ואמון-רע. באבו סימבל, מקדש של רע-חראחתי הסמוך למקדש הגדול של רעמסס השני, הכיל זוג אובליסקים וחפצי פולחן אחרים הקשורים לאל השמש.
לפי חבשי, אובליסק שנמצא במנשאה (Minshah) שבמצרים התיכונה, ללא ספק, עמד פעם במרכז הדתי השכן של אבידוס. על האובליסק הזה נקרא המלך "אהובו של אוסיריס", אל המתים, שהיה האל העיקרי של אבידוס, אם כי גם לאלוהויות אחרות היו מקומות פולחן שם. הוא אומר שהיו שני אובליסקים באשמוניין (Ashmunein), גם במצרים התיכונה, שניהם מוקדשים לתות', אל הכתב והחוכמה, והאל השומר של המקום.
בין התכונות הרבות של תות' הייתה זו של "נציג של רע". המגלן והבבון היו קדושים לתות', והאחרונים נראו לעתים קרובות סוגדים לאל השמש. במחצבות גבל אל-אחמר (El-Gabal el-Ahmar) שליד קהיר מתואר אובליסק עומד בין שני בבונים ורגליהם הקדמיות מורמות בפולחן. התיאור המוזר של הבבונים התות'ים הסוגדים לאובליסק הוא אכן מוזר. האם יצא איזשהו כוח או אנרגיה מהאובליסק?
אומר חבשי:
כתובת על שבר של אובליסק מחורבייט (Horbeit), בחלק המזרחי של הדלתא, מזכירה את אוסיריס והשור הקדוש שלו, המנביס (Mnevis), המכונה "הנפש החיה של רע". באתריביס (Athribis) שבמרכז הדלתא עדיין נותרו הבסיסים וכמה שברים של שני אובליסקים. על שבר אחד, המלך מוצג עם אלוהויות מקומיות, אחת מהן היא אתון. הוצבו מספר אובליסקים לכבודו של אתון, האל המקומי של סאיס (Sais), שהיתה מרכז פוליטי בדלתא ובירת המדינה בתקופת הסאייתית (664-525 לפנה"ס).
בדרך כלל המלכים שהקימו אובליסקים תוארו עליהם כאהובים של אלים מקומיים וסולאריים שונים, ובמקרים רבים המלך הוצג בקשר הדוק לאלוהויות אלו. טקסט אחד מאובליסק מתאר את המלך כ"נראה כמו רע, יפה כמלך שתי הארצות כמו אתון", ובטקסט השני כ"מי שאתון הפך להיות מלך שתי הארצות ואשר נתן [לו] את מצרים, המדבר וארצות נכר".
בחלק מהאובליסקים יש התייחסות לניצחונות מלכותיים, אך לעתים רחוקות מדובר באירועים היסטוריים ממשיים. ההתפארות ברוב האובליסקים שהקים רעמסס השני חשודה במיוחד. באחד, המלך הזה מונצח כ"מי שמביס את אדמת אסיה, שמביס את תשע הקשתות, שעושה את הארצות הזרות כאילו לא היו". על אחר נאמר "כוחו כמו של מנטו [Montu - אל המלחמה], הפר הרומס את הארצות הזרות והורג את המורדים". המלך מתואר כמקבל כבוד, מושל אציל, אמיץ ודרוך.
אם טענותיו של רעמסס השני אינן מוצדקות, לאלו של קודמו תחותמס השלישי יש משקל רב יותר. בחגיגת הניצחון הגדול שהשיג תחותמס השלישי על אויביו החזקים באסיה, הוא הקים שני אובליסקים במקדש כרנכ, החלק העליון של אחד מאלה שרד באיסטנבול. בצדו האחד מדברים על המלך כ"אדון הניצחון המכניע כל [ארץ] וקובע את גבולו בראשית הארץ [הדרום הקיצוני] ובביצות עד נהרינה [Naharina - בצפון]". מצד אחר, אומרים שהוא חצה את הפרת עם צבאו כדי לבצע טבח גדול. חציית הנהר הייתה הישג גדול, שהשתווה רק לסבו תחותמס הראשון, היא סיפקה הצדקה מספקת להקמת האובליסקים.
סיבה נוספת להקמת אובליסקים מצוינת על האובליסק של איסטנבול, שם תחותמס השלישי מתואר כ"מלך שכובש את כל הארצות, חיים ארוכים ואדון היובלים". החל בשנת השלושים למלכות מלך, ומדי שלוש שנים לאחר מכן, נחגג חג של התחדשות. לרגל היובלים הללו הקימו המלכים אובליסקים. האובליסק של המלכה חתשפסות (1503-1482 לפנה"ס), שעדיין עומד במקדש כרנכ, מתאר אותה כ"מי שעבורה קבע אביה אמון את השם 'מקארה' על עץ האשד [עץ הנצח] כפרס על המונומנט הקשה, היפה והמצוין הזה שהיא הכינה לרגל היובל הראשון שלה". עם זאת, מכיוון שחתשפסות שלטה רק כעשרים שנה, היא כנראה חגגה את היובל שלה הרבה יותר מוקדם.
חבשי אומר שהאובליסקים תמיד נחשבו על ידי המצרים הקדמונים כסמל לאל השמש הקשור לבנבן, אבל בתקופות מסוימות התייחסו אליהם בהיותם עצמם מאוכלסים על ידי אל ובכך זכאים למנחות. הוא אומר שזה המקרה עם ארבעה אובליסקים שהקים תחותמס השלישי במקדש אמון-רע בכרנכ. בכתובת שם רשם המלך את יסודם של חגיגות ומנחות חדשות שהנהיג עבור ארבעת האובליסקים, ומדי יום הקדיש לכל אחד מהם 25 כיכרות לחם וקנקני בירה. כאשר הוצב אובליסק, הוצאו חרפושיות המציגות את המלך כורע בהערצה לפני הקמתו. איור המלווה את הפרק ה-15 של ספר המתים, מדריך למתים במסעותיהם בעולם התחתון, נקרא "הערצת רע-הרקתי כשהוא זורח באופק המזרחי של השמים". בסצנה שני כהנים, האחד מדקלם מגליל פפירוס שהוא מחזיק, השני מניח מנחות לשני אובליסקים המגלמים את רע-הרקתי.
בנוסף לאבליסקים גדולים, הוצבו לפעמים אובליסקים קטנים יותר - או ליתר דיוק אובייקטים אובליסקואידים (Obeliskoid) - לפני קברים. על אובייקטים אלו היה כתוב על צלע אחת בלבד השם והתואר הראשי של בעל הקבר וכמה תפילות המופנות לאלי המתים בשם בעל הקבר. בתקופת הממלכה הקדומה, הקימו המלכים פירמידות שישמשו כמקום קבורתם. למעשה, הפירמידות היו רק מוקד של מתחם קבורה גדול עם מקדש מתים בבסיס הפירמידה המחובר באמצעות שביל אל מקדש העמק בקצה השטח המעובד. מלכי השושלת החמישית, שכבר הוזכרו כמסורים במיוחד לאל השמש, הוסיפו למתחמי הפירמידה שלהם מקדשים סולאריים שבהם אובליסק ענק היה המאפיין העיקרי.
"המקדשים הסולאריים" המוזרים האלה עם האובליסקים והשבילים שלהם נראים ממש כמו חיקוי פולחני של תחנת כוח אמיתית. באיזה סוג של פולחן השתמשו המצרים השושלתיים כדי לסגוד למגדלים העתיקים הללו? מדוע נחשבו האובליסקים כאובייקטים שיש להם סוג של כוח אלוהי? איך הם בכלל נחצבו והוקמו? ולמה שמישהו יקדיש מאמץ כה אדיר להקים מונומנט שלכאורה לא מתפקד?
אגדות על תרבויות קדומות ומרהיבות וחורבן קטקליזמי הן חלק כמעט מכל תרבות בעולם. הספקן המודרני שואל, "ובכן, אם חברות קדומות מתקדמות ביותר היו קיימות בעבר אז היכן העדויות למכשור שלהן; והאם לא אמורים להיות שרידים לעמים האלה?" התשובה היא שעדויות כאלה אכן קיימות, ומאות ערים הרוסות נמצאו מעל ומתחת למים. בפרק הבא נצלול אל התעלומה של הבניה המגליתית הקדומה והמסתורית ברחבי העולם כולו.
מקורות:
